גודווין, רוזן וסקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גודווין, רוזן וסקס
לידה 1001
סאסקס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באפריל 1053 (בגיל 52 בערך)
וינצ'סטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קתדרלת וינצ'סטר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מדינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גודווין, רוזן וסקסאנגלית: Godwin, Earl of Wessex; אנגלית עתיקה: Godƿin; ‏1001 - 15 באפריל 1053) היה אחד מן המנהיגים האנגלו-סקסים החשובים, עבורו יצר קאנוט הגדול את משרת רוזן וסקס, השני בחשיבותו לאחר המלך. גודווין היה "מכתיר המלכים" של הכתר האנגלי ובזכות תמיכתו עלו לכס הרולד הראשון, מלך אנגליה, הארדיקאנוט ואדוארד המודה. רעייתו הייתה גיתה תורקלסדוטיר והוא היה אביהם של הרולד השני, מלך אנגליה, טוסטיג גודווינסון ואדית מווסקס, שנישאה לאדוארד המודה. עם זאת, התנגדותו של גודווין להשפעה הנורמנית הגוברת באנגליה וצבירת הכוח שלו גרמו לאדוארד לפנות כנגדו בסוף ימיו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של גודווין, וולפנות' קריד, היה הת'ן (באנגלית עתיקה þegn או ðegn, באנגלית thegn ,thane או thayn), כלומר השליט השבטי של סאסקס. ב-1009 הואשם האב במרד נגד אתלרד השני, מלך אנגליה. עם זאת, בנו של המלך הותיר לגודווין עם מותו ב-1014 אחוזה בקומפטון שבסאסקס, שהשתייכה לוולפנות' אביו. עלייתו של קאנוט הגדול לכס המלוכה האנגלי (יחד עם הכתר הדני והנורווגי) ב-1016 סימלה את עלייתו של גודווין לגדולה. ב-1020 לערך מינה אותו המלך לרוזן וסקס הראשון. בין 1019 ל-1023 ליווה גודווין את קאנוט במסעו לדנמרק ונשא לאשה את בת משפחתו של קאנוט, גיתה תורקלסדוטיר (אחיה היה נשוי לאחותו של קאנוט).

עם מותו של קאנוט ב-1035 התחלקה ממלכתו בין שלושה, הרולד "קל הרגליים", בנו הבלתי-חוקי של קאנוט שנטל את אנגליה; הארדיקאנוט, בנם של קאנוט ואמה מנורמנדיה שנטל את כתר דנמרק והמורד מגנוס הראשון שנטל את כתר נורווגיה. באותה שנה דיכא גודווין את ניסיונו של אלפרד, בנה הצעיר של אמה מנורמנדיה, לתפוס את הכתר האנגלי. עם מותו של הרולד הראשון היה גודווין בין תומכיו של אחיו-למחצה, הארדיקאנוט. עם מותו של הארדיקאנוט ב-1042 תמך גודווין בזכותו של אדוארד המודה לכתר וב-1045 השיא לו את בתו, אדית.

גודווין ריכז את ההתנגדות לשליטה הנורמנית ההולכת וגוברת באנגליה. ב-1051 סירב גודווין להוראת מלכו להעניש את אזרחי דובר שקידמו באלימות את גיסו של המלך, רוזן בולון-סור-מר, בעת ביקורו באנגליה. המלך אדוארד ראה בסירוב קריאת תיגר על שלטונו והגלה בספטמבר אותה שנה את גודווין ובניו מהממלכה לאירלנד. שנה לאחר מכן חזרו גודווין ובניו לאנגליה בראש צבא וצי שגייסו כנגד "הנורמנים".

גודווין מת במפתיע ב-15 באפריל (יום ראשון של הפסחא) 1053 בעת סעודה בווינצ'סטר. התעמולה הנורמנית טוותה סביב המוות המפתיע סיפורים שנועדו להלעיג את מותו של גודווין, שכביכול נחנק ממזון בשעת הסעודה, בעת שהצהיר שהוא חף מפשע ואינו מעורב במותו של אפלרד.

ב-1066, לאחר מותו של גודווין, הובילו שניים מבניו, הרולד (לימים מלך אנגליה) וטוסטיג, רוזן נורת'מבריה את שני הצדדים הניצים ונלחמו זה בזה משני צידי המתרס בקרב גשר סטמפורד, בו נהרג טוסטיג. בקרב הייסטינגס, פחות מחודש לאחר מכן, נלחמו זה לצד זה ומצאו את מותם שלושה מבניו, הרולד, גירת' ולאופוויין.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גודווין, רוזן וסקס בוויקישיתוף