אתלרד השני, מלך אנגליה
 | |||||
| לידה | 966 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 באפריל 1016 (בגיל 50 בערך) לונדון, ממלכת אנגליה | ||||
| מקום קבורה |
 קתדרלת סנט פול, לונדון | ||||
| מדינה |
ממלכת אנגליה  | ||||
| תארים | מלך אנגליה | ||||
| השקפה דתית |
נצרות כלקדונית | ||||
| בת זוג | אמה מנורמנדיה | ||||
| ילדים |
Æthelstan Ætheling, Ecgberht (?), Edward, Eadgyth, Wulfhild, Ælfgifu, unknown daughter (?), Edgar, אלפרד אתלינג, אדמונד השני, מלך אנגליה, גודה מאנגליה, Eadred Ætheling, אדוארד המודה, Eadwig Ætheling, unknown daughter2 (?) | ||||
| |||||
| |||||
אתלרד השני, המכונה "עצת בּוֹשֶת" (בלטינית: Ethelredus II, באנגלית עתיקה: Æðelred, באנגלית מודרנית: Æthelred the Unready; 966 לערך – 23 באפריל 1016) היה מלך אנגליה בין 979–1013 ומ-1014 ועד מותו.
בין שתי תקופות שלטונו מלך באנגליה סוון, מלך דנמרק. אתלרד היה בנו של אדגר, מלך אנגליה מאשתו השנייה אלפרידה; הוא עלה לכס השלטון לאחר שאחיו-למחצה, אדוארד המרטיר, נרצח בידי אנשי אימו של אתלרד שחפצה להושיב על כס המלכות את בנה. אחרי כמה עשורים של שקט ושלום בארצו נאלץ אתלרד שוב להדוף פלישת ויקינגים, שחזרו להטריד את אנגליה. ב-991 הוא נלחם כנגד אולף הראשון, מלך נורווגיה, שפלש לאנגליה בראש הצבא הגדול ביותר במאה השנים שקדמו לו. אתלרד אמנם ניגף בפני צבאו של אולאף, אך הגיע עימו להסכם שהיטיב עימו, ואולאף נאלץ לשוב לארצו נורווגיה ולהתארגן להגנתה. גם בשנים שאחרי כן שבו הוויקינגים ופשטו על אנגליה, וחלק מן ההתקפות הללו עלה בידי אתלרד להדוף על ידי שילומי "דנגלד" (כופר כספי לוויקינגים הדנים). ייתכן שהחולשה שהפגין מול הפולשים הוויקינגים הקנתה לו את התדמית הגרועה בספרי ההיסטוריה, של מלך רכרוכי שמוטט את אנגליה.
_(Cropped).jpg)
ב-1013 פלש לאנגליה סוון הראשון, מלך דנמרק. אתלרד נמלט יחד עם שני בניו לנורמנדיה, מקור מוצאה של אשתו אֶמָּה. עם מות סוון ב-1014, שב אתלרד למלוך ושלט באנגליה שנתיים נוספות עד מותו ב1016. ירש אותו בנו, אדמונד השני, מלך אנגליה, שמלך כמה חודשים בלבד עד שנהרג, כנראה בקרב מול קנוט הגדול מלך דנמרק, בנו של סוון. (קיימות גם גרסאות אחרות לגבי מותו של אתלרד).
אתלרד מתואר לרוב כאיש חלש שדרדר את ממלכת אנגליה לשפל חסר תקדים עד לתבוסה המכרעת שספג מידי הדנים בסוף חייו. תדמיתו של אתלרד היא של מלך גרוע, אך דימוי זה אינו מדויק: הוא שיפר וערך רפורמות נרחבות במערכות המינהל באנגליה, ובין השאר הגה את מוסד ה"שריף" (Sheriff). כמו כן, לפי תכולת המתכות היקרות במטבעות מתקופתו, ניתן להסיק שבימי שלטונו הייתה פריחה כלכלית. משמעות כינויו Unræd, איננה "בלתי נכון", או בלתי מוכן (כפי שהתקבע באנגלית מודרנית כ-Unready) כי אם "זה שקיבל עצה רעה". זהו אולי משחק מילים מכוון על שמו אתלרד, שמשמעותו "בעל תושייה" ("מי שקיבל עצה טובה"). הכינוי נולד מאוחר יותר וצץ לראשונה בתקופת המאה ה-13, מאתיים שנה לאחר מותו.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]השירה הסקאלדית הסקאנדינבית שנועדה להלל גיבורים וויקינגים, מציגה את אלתרד באור חיובי. בראשית האלף השני לספירה בא לחצרו המשורר האיסלנדי גונלאוגור אורמסטונגה (אנ') וקרא שיר הלל המפארו כשליט הזוכה לשבחי הלל מכל עבר[1][2] אם כי סאגות איסלנדיות אינן נחשבות למקור אמין לאירועים היסטוריים.[3][4]
המלך אתלרד השני מוזכר בספרו של קן פולט, "הערב והבוקר", וכן בסדרה "ויקינגים: ולהאלה" המשודרת בשירות ההזרמה נטפליקס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתלרד השני, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- biography/Ethelred-the-Unready אתלרד השני, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Barlow, Frank (1997). Edward the Confessor (New ed.). New Haven, Connecticut: Yale University Press. p. 6. ISBN 978-0-300-07208-2.
- ↑ Frank, Roberta (1994). "Cnut in the Verse of his Skalds". In Rumble, Alexander (ed.). The Reign of Cnut, King of England, Denmark and Norway. London, UK: Leicester University Press. p. 116. ISBN 978-0-7185-0205-8.
- ↑ Poole, Russell (באפריל 1987). "Skaldic Verse and Anglo-Saxon History: Some Aspects of the Period 1009-1016". Speculum. 62 (2): 265. doi:10.2307/2855227. ISSN 2040-8072. JSTOR 2855227.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ בתרגומו של יעקב שריג לסאגת "גונלוגור לשון נחש" נקרא המלך בגרסה איסלנדית לשמו: "אד'לרודור". ראו "סאגות איסלנדיות" מאת יעקב שריג, הוצאת רסלינג, 2023, עמ' 246.