גוהר דשתי
 | |
| לידה |
1980 (בת 44 בערך) אהוואז, איראן  |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טהראן |
|
gohardashti | |
  | |
גוהר דשתי (گوهر دشتی, נולדה ב-1980, אהואז, איראן) היא צלמת ואמנית איראנית שזוכה להערכה בינלאומית. דשתי ידועה בעבודות הצילום והווידאו שלה המתעמקות באיראן מולדתה, בהיסטוריה ובמציאות החברתית שעיצבו את האומה האיראנית.
מבקרי אמנות מציינים שדשתי נעה בין תחומי האמנות והאקטיביזם: היא עושה שימוש בצילום אומנותי ככלי מחקר של מלחמה, עקירה ויחסי האנושות עם הטבע. כמו כן, מבקרים מציינים כי יצירותיה של דשתי משקפות את מורכבות החברה האיראנית, ואף את מורכבות המצב האנושי באופן רחב יותר.[1][2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוהר דשתי נולדה בשנת 1980 באהואז שבדרום איראן. מלחמת איראן-עיראק, שהתקיימה בין השנים 1980 ל-1988, הייתה גורם משפיע מרכזי על ילדותה של דשתי. ילדותה של דשתי בצל המלחמה הפכה מאוחר יותר להיבט מרכזי של הביטוי האמנותי שלה.
דשתי השלימה תואר ראשון ושני בצילום באוניברסיטת טהראן לאמנויות. הרקע האקדמי של דשתי סיפק לה כיוצרת הבנה טובה בנוגע להיבטים הטכניים של הצילום ובנוגע לפוטנציאל של הצילום כמדיום לפרשנות חברתית.[3]
כיום, דשתי עובדת כפרופסור אורח באוניברסיטת ברלין לאומנויות.[4][5]
יצירות אמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דשתי עוסקת בצילום, עם התמקדות בנושאים חברתיים. עבודתה מתייחסת להיסטוריה ולתרבות עכשווית, ומשלבת נקודת מבט אנתרופולוגית וסוציולוגית. מבקרי אומנות גורסים כי עבודתה מובילה להארה ולהרחבה של ההבנה בנוגע למציאות המקיפה אותה.[2]
לאורך הקריירה שלה, דשתי חקרה את גבולות הצילום והווידאו ארט. עבודתה משיקה לעולמות סיפור הסיפורים, ומאופיינת בבניית סצנות הנחשבות משוכללות ועשירות בעומק נרטיבי ובמשמעות סמלית. באמצעות דימויים ומיצגי וידאו, דשתי עוסקת בנושאים כמו השפעת המלחמה על יחידים וקהילות, מושג הבית והשייכות, והיחסים בין בני האדם לעולם הטבע; והיא חוקרת נושאים של אובדן, עקירה וחוסן מול מצוקה. אחת הדוגמאות לכך היא הסדרה "השלל" (2013-2010), המתארת שרידים של המלחמה מפוזרים על פני המדבר האיראני.[6]
בעבודתה בסדרות "החיים והמלחמה של היום" (2008), "איראן, ללא כותרת" (2013) ו"ללא מדינה" (2015-2014), דשתי מציגה מבט חדש על מלחמת איראן-עיראק מנקודת מבטה של אישה איראנית, ומראה כיצד הושפעו חיי אזרחים מהמלחמה. דשתי מנסה להעביר את המסר כי על אף שאנו עשויים להיות בטוחים בין כותלי ביתנו, המלחמה ממשיכה להגיע אלינו דרך העיתונים, הטלוויזיה והאינטרנט. גוף העבודה הזה מייצג את המלחמה, את מורשתה ואת הדרכים שבהן היא מחלחלת לכל ההיבטים של החברה העכשווית. התצלומים לא מציגים רק אלימות, ובשל כך הם סותרים את הדימויים הנפוצים המתארים את איראן כמדינה שסועת מלחמה.[7][8]
הסדרה "איראן, ללא כותרת" (2013) כוללת תפאורות מבוימות מסוגננות המציגות בני זוג, גבר ואישה, המבצעים משימות יומיומיות או המשתתפים בחגיגות, בעודם ממוקמים בין שרידי המלחמה. כך למשל ניתן לראות בני זוג יושבים במכונית חלודה ומקולקלת ולובשים בגדי חתונה, כשברקע אורות כלי רכב צבאיים. מיצג זה מבטא את הניגוד בין המשכיות החיים ופעולות היום-יום לבין שגרת המלחמה, ומעלה שאלות על היכולת של אהבה לשרוד בתוך המלחמה, ועל האופן שבו זוגות מתמודדים עם אתגרים ועם מציאות מורכבת. דשתי מסבירה כי מיצג זה מראה כיצד המלחמה "מחלחלת לכל ההיבטים של החברה העכשווית".[9]
בסדרה "ללא מדינה" (2015-2014) דשתי מציגה מסע נדודים בנוף מדברי. המיצג נוצר עבור התערוכה "לימבו" בעריכת סילביה סירלי (4 בפברואר - 16 באפריל 2016). הוא אף הוצג בתצוגה מקדימה ב-Arte Fiera 2016. הצילומים בסדרה זו מבטאים את העול הכבד הרובץ על כתפי המהגרים, המשוטטים ללא יעד ברור, כשהמדבר הופך לביתם החדש - השמיים הופכים לתקרה, ואילו ההרים לקירות. הדמויות בסדרה זו מוצגות במצב חסר מנוח למול המרבד המדברי עוצר הנשימה.[9]
במיצגים "קרוב ורחוק" (2020), "ים קרוב, ים רחוק" (2022) ו-"טבע נעלם" (2022), דשתי עוסקת בחיבור בין הטבע לאדם, במורכבות הזהות ובחיפוש האוניברסלי אחר תחושת בית, תוך הכרה בפגיעות ובכושר ההסתגלות המאפיינים את המצב האנושי.
חשיבות בשדה האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירות האמנות של דשתי זכו להכרה בינלאומית. עבודותיה הוצגו במספר רב של תערוכות יחיד ברחבי העולם, והיא אף זכתה במספר פרסים ותארים לאורך הקריירה שלה. להלן רשימה חלקית של הפרסים בהן זכתה:[5]
- פרס Civitella Ranieri Foundation באומברטידה (2024)
- פרס V&A Parasol Foundation לנשים בצילום (2023)[10]
- מענק "תושב מחקר" של ISP ב־Staatliche Museen zu Berlin-Museum für Islamische Kunst (2023)
- פרס DAAD בברלין (2009–2011)
- פרס אמנויות הביקור עבור פרויקט 1Mile2 בברדפורד/לונדון (2011)
תערוכות שבהן הוצגו עבודותיה של דשתי (רשימה חלקית):[5]
- "הטבע הנעלם" - תערוכת יחיד בגלריה רוברט קליין בבוסטון, ארצות הברית, מ-21 במרץ עד 4 במאי 2024.
- "טבע שני: צילום בעידן האנתרופוקן" - במוזיאון נאשר לאמנות בדורהאם, צפון קרוליינה, ארצות הברית, מ-29 באוגוסט 2024 ועד 5 בינואר 2025.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גוהר דשתי, באתר אוניברסיטת ברלין
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gohar Dashti, www.artnet.com
- ^ 1 2 Gohar Dashti - Artist, MacDowell (באנגלית)
- ^ About – Gohar Dashti (באנגלית אמריקאית)
- ^ About – Gohar Dashti (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 Seite per E.-Mail weiterempfehlen, Seite auf Facebook weiterempfehlen, Seite auf Twitter weiterempfehlen, Prof.in Gohar Dashti, www.udk-berlin.de (בגרמנית)
- ^ Seite per E.-Mail weiterempfehlen, Seite auf Facebook weiterempfehlen, Seite auf Twitter weiterempfehlen, Prof.in Gohar Dashti, www.udk-berlin.de (בגרמנית)
- ^ Gohar Dashti | Land/s, SMoCA, 2020-11-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Aesthetica Magazine - Dismantling Documentary, Aesthetica Magazine (באנגלית בריטית)
- ^ 1 2 Gresh, Kristen. "Gohar Dashti's Iran, Untitled." Exposure (00988863), vol. 47, no. 2, Fall 2014, pp. 16-23.
- ^ Fiona Rogers, 2023 Winners: V&A Parasol Foundation Prize for Women in Photography • V&A Blog, V&A Blog, 2023-05-02 (באנגלית אמריקאית)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "גוהר דשתי".| בקרת זהויות |
|
|---|