גירוש הנשים הנוכריות
סוגיית הנישואים עם נוכרים היא אחת מהסוגיות המרכזיות בספרי עזרא ונחמיה. בתקופת שיבת ציון שאלת איסור נישואי התערובת הפכה בפעם הראשונה לרעיון כה חשוב ומהותי שיש לאכוף אותו על החברה היהודית. נושא הנישואים עם נוכרים בא לידי ביטוי בדיון פומבי ובסכסוך גלוי בין עזרא, נחמיה וסיעתם לבין מתנגדיהם.[1] העניין המרכזי ששיקף תופעה זו והביא להחרפת העימות בין הצדדים הוא גירוש הנשים הנוכריות. בבדיקה שערך עזרא על היקף הנישואין עם נשים נוכריות, נמצא שכל שכבות אוכלוסיית יהודה – השרים, הסגנים, כהנים, לוויים, ועוד היו שותפים "למעל" הזה. עזרא הגיב כאילו מדובר במקרה של אבל: קריעת בגדים, מריטת שיער, בכי, תפילה ותענית.[2] הוא קיבל את הצעתו של שכניה בן יחיאל לגרש מהארץ את כל הנשים הנוכריות שנישאו לגברים יהודים[3] והקים ועדה שתפקידה לבדוק כל מקרה של נישואי תערובת לגופו.[4] בסך הכול גורשו מאה ושלוש עשרה נשים.[5]
דבריו של עזרא מתארים את היקף קשרי הנישואים עם נוכרים ומעלים לדיון את נושא נישואי התערובת: וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר--לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת: כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי, וְהָאֱמֹרִי. כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה — רִאשׁוֹנָה".[6]
גם נחמיה נאבק בתופעת נישואי התערובת. על פי השקפתו היה אסור ליהודים להינשא עם בני עמים אחרים[7]. בטקסט המקראי בספר נחמיה ישנו תיאור המשקף את העובדה כי גם בניו של הכהן הגדול יוידע בן אלישיב נשאו נשים נוכריות, נחמיה מסלק מבית המקדש כהנים ולויים שנישאו נישואי תערובת.[8] תפיסתם של עזרא ונחמיה בכל הקשור לנישואין עם נשים נוכריות אינה ההשקפה היחידה. לא כל אוכלוסיית יהודה הסכימה לגישתם של עזרא ונחמיה, גם התומכים וגם המתנגדים לנישואי התערובת הסתמכו על פרשנות המקרא.[9]
התורה אסרה להינשא לבני שבעת עמי כנען: אמורי, הכנעני, החיתי, הפריזי, החיווי והיבוסי. הסיבה דתית- מדובר בעמים עובדי אלילים וקיים חשש כי היהודים הנישאים לנוכרים יעזבו את הדת לטובת עבודה זרה.[10] בנוסף, התורה אסרה להתחתן עם מואבי ואמורי כאשר הרקע לאיסור נובע מנימוק היסטורי: העמים הללו לא היו מוכנים להגיש עזרה לבני ישראל אחרי שיצאו ממצרים.[11] נכבדי העם בחלקם נישאו נישואי תערובת כי חשבו שאיסור זה תקף רק לגבי העמים שבתורה כתוב במפורש לא להינשא להם וכי הנשים שנישאו להן ממילא לא קיימו פולחן אלילי. לעומת זאת, זווית ראייתו של עזרא הייתה שונה לחלוטין ומשקפת את הרעיון כי עמי הארצות הם עמים שתועבותיהם כתועבות הכנעני, הפריזי וכ"ו. לפי תפיסה זו, כשם שהתורה אסרה חיתון עם הכנענים "כי יסיר את בנך מאחרי"[12], כך תקף החוק גם לגבי 'עמי הארצות' בנימוק כי הם עלולים להדיח את עם ישראל לעבודה זרה.
במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מחקרו של פרופ' משה ויינפלד, הפרשה מייצגת גישה בדלנית חדשה ביהדות בתקופת שיבת ציון, המרחיבה את המושג "העם הקדוש" ספר דברים, שמשמעותו דתית ולאומית בלבד, למושג "זרע קודש" שמשמעותו דתית-ביולוגית. ויינפלד טוען בעקבות יחזקאל קויפמן, שהנשים הנכריות שגירש עזרא לא היו עובדות אלילים, אלא מתייהדות, וסיבת גירושן הייתה עובדת היותן נכריות בלבד. השקפת עולם זו באה בניגוד למגמה אוניברסליסטית שהייתה גם היא קיימת באותה תקופה, השואפת לקרב את הנוכרים וליהדם[13].
בספר עזרא אין אזכור לכך שהנשים הנכריות גורשו הלכה למעשה. חוקרת המקרא ד"ר יונינה דור טוענת כי אין עדות לגירוש בפועל, והיא משערת כי ייתכן שהתכוונו מלכתחילה לבצע גירוש של ממש, אבל כשלא צלח הדבר, בוצע הגירוש באופן טקסי בלבד כהצהרת כוונות ייצוגית.[14][15]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יונינה דור, האומנם גורשו הנשים הנוכריות?: שאלת ההיבדלות בימי שיבת ציון, ירושלים תשסו, עמ' 7-9.
- ^ עזרא ט, ג
- ^ עזרא י, ב-ג
- ^ עזרא י, יד
- ^ בצ, לוריא, בימי שיבת ציון, ירושלים תשמד, עמ' 103.
- ^ עזרא ט, א- ב
- ^ נחמיה יג, א
- ^ נחמיה יג, כח
- ^ עולם התנך, דניאל עזרא ונחמיה כרך 22, רפפורט א' ואבישור י' ואחרים (עורכים), הוצאת דודזון-עתי, תל אביב, תשנד, ע"מ 788
- ^ דברים ז, א-ד
- ^ דברים כג, ד)
- ^ דברים ז, ד
- ^ המגמה האוניברסליסטית והמגמה הבדלנית בתקופת שיבת ציון פרופ' משה ויינפלד. ניתן למצוא בספר 'מקראה בחקר לשון המקרא', ליקוטי "תרביץ" ג', מאת אבי הורביץ, יצא לאור על ידי הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, עמ' 57-42
- ^ יונינה דור, האומנם גורשו הנשים הנכריות? שאלת ההיבדלות בימי שיבת ציון, ירושלים הוצאת מאגנס.
- ^ צפורה טלשיר, זרע הקודש - לא היה ולא נברא, על ספרה של יונינה דור, קתרסיס.