גלוסקמת יעקב אחי ישו
"גלוסקמת יעקב אחי ישו" היא גלוסקמא שנמצאה בישראל בשנות השבעים, אשר זכתה לפרסום נרחב בעולם בשנת 2002. על הגלוסקמא נחרט בארמית ”יעקוב בר יוסף אחוי דישוע” (בתרגום לעברית: "יעקוב בן יוסף אחיו של ישוע"). נטען כי הגלוסקמא התגלתה בעמק קידרון בסמוך לכפר סילואן. על סמך הכתובת, נטען שהגלוסקמא הכילה את עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו מנצרת. מרבית[דרוש מקור] החוקרים רואים בכתובת זיוף, ועל שייכות ליעקב אחי ישו אין כמעט תמיכה מחקרית[דרוש מקור].
זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שכל השמות המצוינים בגלוסקמא (יעקב, יוסף וישוע) היו שמות יהודיים נפוצים בתקופת בית שני, על פי בדיקת שכיחות ושילוב השמות המופיעים על גבי הגלוסקמא, אשר בוצעה על ידי פרופסור קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב, במהלך עשרות השנים בהן היו גלוסקמאות אבן בשימוש בירושלים חיו ונפטרו באזור ירושלים רק כשבעה עשר אנשים בוגרים ששמם הפרטי היה יעקב, שם אביהם היה יוסף והיה להם אח בשם ישוע.[1] פרופסור אנדריי לאמייר, ארכאולוג מומחה לכתובות ארמיות ולתקופת ראשית הנצרות מאוניברסיטת סורבון, ציין במחקר המדעי שפרסם כי עצם הזכרתו של אח בכתובת על גבי גלוסקמא הייתה נדירה ביותר במהלך אותם שנים, ומשכך היא מצביעה על היותו של האח המוזכר על גבי גלוסקמא בצמוד לשמו של נפטר, דמות חשובה וידועה בקהילה.[2] לאמייר טען שנתון זה מחזק את הסבירות לכך שבגלוסקמא זו נטמנו עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו מנצרת, ומשכך מדובר בממצא הארכאולוגי הקדום ביותר שנתגלה המזכיר את ישו משם.
הגלוסקמא מצויה באוסף העתיקות של עודד גולן, שרכש אותה מסוחר עתיקות במזרח-ירושלים באמצע שנות השבעים של המאה העשרים.[3] לדבריו דווח לו כי הגלוסקמא נתגלתה בעמק קדרון בסמוך לסילוואן.
לאחר פרסום הגלוסקמא בתקשורת בשנת 2002, היה מוצא הגלוסקמא נתון לוויכוחים, חלק טען כי היא זיוף מודרני, חלק טען כי המדובר בממצא אותנטי, ורק התוספת "אחוי דישוע", נכתבה, לדעתם, בכתב שונה משאר הכתובת, ולכן היא הזיוף, ואחרים (כמו רוני רייך, שמואל אחיטוב, חגי משגב, אסתר אשל ועדה ירדני)[4] סברו כי הכתובת כולה עשויה להיות ממצא מהימן.
הליך משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2004 נתבע עודד גולן, בטענה כי הכתובת מזויפת וכי זויפה בכוונה תחילה. מקוריות כתובת הגלוסקמא עמדה בליבו של הליך משפטי שנמשך קרוב ל-8 שנים (2004–2012), בבית המשפט המחוזי בירושלים, לאחר שרשות העתיקות הצהירה כי מחצית מכתובת הגלוסקמא עתיקה ומחציתה הוספה בשנים האחרונות.[5] במשפט העידו כ-120 עדים, בהם למעלה מ-50 מומחים מרחבי העולם לארכיאומטריה, ביו-גאולוגיה, גאולוגיה, מיקרוסקופיה, טכנולוגיות עיבוד אבן, פליאוגרפיה, ארמית, ארכאולוגיה, צילום ועוד, שבחנו את הגלוסקמא ואת אותנטיות הכתובת.[6] המומחים – בהם פרופ' קרומביין (מאוניברסיטת אולדנברג), ד"ר אמנון רוזנפלד וד"ר אריה שימרון (מהמכון הגאולוגי בירושלים), ד"ר אד קיל וד"ר דן רחימי (מעבדות מוזיאון ROM בטורונטו), פרופ' ג'יימס הארל (מאוניברסיטת טולדו), ואורנה כהן (רשות העתיקות) – קבעו, על סמך איתורה של פטינה טבעית ממקור ביולוגי שהתפתחה באופן איטי במשך מאות שנים בחריצי אותיות שונות בכתובת (בפרט בחלק הכתובת שנחשד על יד הרשות להיות חדש), כי ניתן לקבוע בוודאות כי הכתובת לא נחקקה בדורות האחרונים.[7][8][9][10] וכי פטינה זו זהה בכל פרמטר לפטינה המצויה על פני דפנות הגלוסקמא, שאין עוררין על קדמוניותה. ביהמ"ש ציין בהכרעת הדין שגם כמה ממומחי רשות העתיקות העידו כי הם זיהו בוודאות פטינה טבעית במילים "אחיו של ישו"[11] וציין כעובדה ש"בסופו של יום נמצאה פטינה (ביולוגית ורניש) אותנטית בחלקה השני של הכתובת", החלק שנטען בכתב האישום שזויף.[12]
ארכאולוגים ומומחים לכתובות עבריות וארמיות מימי הבית השני, אישרו את התאמתה המלאה של הכתובת כולה לכתובת שנחקקה בירושלים בסביבות אמצע המאה הראשונה לספירה.[13] הארכאולוג וחוקר ירושלים, פרופ' רוני רייך, סיכם את חוות דעתו בנוגע למקוריות הכתובת כך: "לא ניתן להצביע בכתובת על ערבוב של סממנים צורניים ותוכניים מתקופות שונות, העשוי להצביע על זיוף כלשהו. לפי דעתי, דומה שכל אחד מן המאפיינים של הכתובת שפורטו לעיל, ושל כל המאפיינים האלה גם יחד, וללא יוצא מן הכלל, מעידים על כתובת אותנטית משלהי ימי הבית השני (בעיקר המאה הא' לספירה המקובלת)".
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בהכרעת דין כי לא הוכח שהכתובת של הגלוסקמא או חלק ממנה זויף, וכי הוא מאמץ את הראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש לכך שגולן רכש את הגלוסקמא בשנות השבעים של המאה העשרים. עם זאת הדגיש בית המשפט כי אין בכך כדי לקבוע שהכתובת אותנטית.[6] המדינה ורשות העתיקות לא ערערו על הכרעת הדין והגלוסקמא הוחזרה בהוראת בית המשפט לעודד גולן.[14][15]
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרטים הדוקומנטריים "אחיו של ישו" (דיסקברי, 2003) ו"הקבר האבוד של ישו" (ג'יימס קמרון ושמחה יעקובוביץ', 2007) נקשרו לתגלית זו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוח מסכם לעבודת וועדת הבדיקה שהסמיך מנהל רשות העתיקות אתר רשות העתיקות
משפט זיוף העתיקות, סדרה 'משפט חוזר' באתר כאן, אוקטובר 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
Roger Highfield, Science Editor and Jonathan Petre, Religion Correspondent, Burial box 'held the bones of Jesus's brother', The Telegraph, 18 April 2003
- ^ The Biblical Archaeology Society, Burial Box of James the Brother of Jesus | The BAS Library, members.bib-arch.org
- ^ ניר חסון, תעלומה ארכיאולוגית, באתר הארץ, 23 במרץ 2012
- ^ Oded Golan, The Authenticity of the James Ossuary and the Jehoash Tablet Inscriptions – Summary of Expert Trial Witnesses, April 2011 (PDF file)
- ^ Israel Antiquities Authority, www.antiquities.org.il
- ^ 1 2 www.news1.co.il/uploadFiles/485637843608857.doc
- ^ Amnon Rosenfeld, Howard R. Feldman, Wolfgang E. Krumbein, The Authenticity of the James Ossuary, Open Journal of Geology 04, 2014-03-12, עמ' 69–78 doi: 10.4236/ojg.2014.43007
- ^ Forananswer.org, www.forananswer.org
- ^ S. Ilani, A. Rosenfeld, H. R. Feldman, W. E. Krumbein, Archaeometric analysis of the “Jehoash Inscription” tablet, Journal of Archaeological Science 35, 2008-11-01, עמ' 2966–2972 doi: 10.1016/j.jas.2008.06.019
- ^ Kalman, Matthew (2009-09-05). "The Burial Box of Jesus' Brother: Fraud?". Time. ISSN 0040-7186. נבדק ב-2016-05-26.
- ^ סעיפים 25–113, עמודים 50–55, עדותם של פרופ' יובל גורן ואורנה כהן, www.news1.co.il/uploadFiles/485637843608857.doc
- ^ סעיף 200, עמודים 2–81, www.news1.co.il/uploadFiles/485637843608857.doc
- ^ סעיף 51, עמוד 29, עדותו של פרופ' שמואל אחיטוב, וסעיפים 65–89 דפים 34–42, עדותם של פרופ' רוני רייך, ד"ר עדה ירדני, דר' חגי משגב, פרופ' גבריאל ברקאי ופרופ' לאמייר, www.news1.co.il/uploadFiles/485637843608857.doc
- ^ ניר חסון, סוף לסאגת לוח יהואש: העליון הורה למדינה להשיבו לאספן עודד גולן, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2013
- ^ Israel Antiquities Authority Returns “Jesus Brother” Bone Box to Owner - Biblical Archaeology Society, Biblical Archaeology Society, 2013-11-11 (באנגלית)
