גליה פרס בר-נתן
 | |
| לידה |
1967 (בת 57 בערך) ישראל  |
|---|---|
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
גליה פרס בר-נתן (נולדה ב-20 במרץ 1967) היא חוקרת ומרצה ישראלית, פרופסור מן המניין במחלקה ליחסים בינלאומיים וראש המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים.
מבכירי ומובילי חקר הביטחון הבינלאומי בישראל, ומחקריה העכשוויים משמשים אבני יסוד בלימוד התחום בישראל ובקביעת מדיניות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גליה נולדה ליעקב פרס ולאביגיל לבית רייזנר. נישאה לרמי בר-נתן.
קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס בר-נתן החלה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שהשלימה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ולימודי אסיה המשיכה ללימודים מתקדמים באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. בעבר חקרה את המדינה, ההיסטוריה והתרבות היפנית.
כיום פרס בר-נתן משמשת כחוקרת במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית.[1] תחומי המחקר שלה: שיתוף פעולה אזורי, תיאוריות של היחסים הבין-לאומיים ותרבות פופולארית ויחסים בין-לאומיים.
פרס בר-נתן מלמדת בשלושה קורסים לתואר ראשון: מבוא לחקר היחסים הבין-לאומיים, יחסים בין-לאומיים באסיה: תיאוריה ומציאות, ותרבות פופולרית ופוליטיקה עולמית; ובקורס יסוד אחד לתואר מתקדם; מוסמך ודוקטור: תיאוריות של ביטחון בינ״ל.
בשנת 2021 מונתה לראשת המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. בנוסף, היא עורכת את כתב העת 'פוליטיקה - כתב עת למדע המדינה ויחסים בינלאומיים' (כתב עת אקדמי שפיט בשפה העברית היוצא לאור מאז 1998) בשיתוף עם פרופ' דני מיודובניק.
תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרופסור פרס בר-נתן היא חוקרת ביטחון בינלאומי ותאורטיקנית של יחסים בינלאומיים. תחומי העיסוק המרכזיים שלה הם שיתוף פעולה אזורי, תיאוריות של היחסים הבין-לאומיים ותרבות פופולרית ויחסים בין-לאומיים.
שיתוף פעולה אזורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקריה בתחום זה נוגעים למדיניות האמריקאית בנוגע להסדרי ביטחון אזוריים (RSA) באסיה[2][3]. התפתחותם של מוסדות ביטחון אזוריים וארגוני ביטחון בין מדינתיים[4].
תאוריה של יחסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרומתה האקדמית נוגעת לסוגיות של הסדר הבינלאומי כגון: יציבות הסדר החד-קוטבי[5], תפקידם של גורמים כלכליים במעבר לשלום בין אויבים לשעבר (כיצד אינטראקציה כלכלית יכולה להפחית את הסבירות לסכסוכים מזוינים)[6], גבולות החברה הבינלאומית (International society) ורלוונטיות האסכולה האנגלית לחקר היחב"ל[7].
בהקשר הישראלי כותבת פרס בר-נתן על נושא השלום הכלכלי והאפקטיביות שלו בקידום יוזמה מדינית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. על רקע התחממות היחסים בין ישראל למדינות המפרץ הפרסי (ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ועומאן) בשנת 2019, התבטאה פרס בר-נתן על המורכבות של שימוש בתמריצים כלכליים לפתרון סכסוכים אזוריים[8][9]. בשתי ההזדמנויות הניחה כי ישראל והעולם מיישמים באופן שגוי את תאוריית השלום הכלכלי עם הפלסטינים.
בראיון לאתר גלובס, פרס בר-נתן ניתחה את אירועי ה-7 באוקטובר ואת מלחמת חרבות ברזל בראי תאוריית השלום הכלכלי והסבירה מדוע נכשל השלום הכלכלי עם רצועת עזה.[10]
תרבות פופולרית ויחסים בין-לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחום זה מהווים מחקריה של פרס בר-נתן חלק מספרות צומחת הדנה במקומה של התרבות הפופולרית בחקר היחב"ל. בין היתר היא חוקרת האם תרבות פופולרית יכולה להוות הסבר משמעותי לנושאי ליבה בתחום היחסים הבינלאומיים (IR)[11] וכיצד פוליטיקה של היומיום מעצבים נרטיבים פוליטיים ובפרט את התפיסות ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי[12][13]. בנוסף, היא מהווה חוקרת מובילה בתחום של אירועי ענק (Mega events) וסנקציות תרבותיות. מחקריה החלוציים בתחום מציגים מסגרת תאורטית לניתוח הפעלתה של עוצמה רכה ובשימוש של מדינות בכלים תרבותיים לקידום של איטנרסים פוליטיים[14] נוסף על כך, שותפה פרס בר-נתן במחקר המבקש להציע דרכי מדידה אמפיריות לסוגיות אלו[15].
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The political economy of transitions to peace: בספרה זה, בר-נתן חוקרת את החשיבות של אלמנטים כלכליים ביוזמות שלום ושימור יחסי שלום לאחר סכסוכים בינמדינתיים. היא מדגימה טיעון זה באמצעות ניתוח עומק של מקרי בוחן מרכזיים מהשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה: ישראל ומצרים; ישראל וירדן; יפן, הפיליפינים ואינדונזיה; יפן ודרום קוריאה; גרמניה וצרפת; וגרמניה ופולין[16].
- Organizing the world: the United States and regional cooperation in Asia and Europe: בספר זה מציעה גליה מסגרת מושגית שמסבירה מתי ומדוע מעצמה גדולה תבחר לשתף פעולה עם מדינות קטנות יותר באמצעות פורומים לשיתוף פעולה אזורי ולא במסגרת בילטרלית[17].
פרקים מספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- “Western Europe, NATO and the U.S.: Leash-Slipping, not Leash-Cutting”[18].
- “The Leader Can’t Lead When the Followes Won’t Follow: The Limitations of Hegemony”[19].
- “Popular Culture and Soft Power”[20].
- "The (de)Construction of “Economic Peace”- “Economic Peace” Strategies in the Israeli-Palestinian Conflict: Between Theory and Reality"[21].
- " Economic Statecraft of Transitions to Peace: France, Germany and Poland"[22].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גליה פרס בר נתן, הכלכלה ככלי לקידום שלום ישראלי-ערבי, באתר מיתווים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גליה פרס בר-נתן, באתר האוניברסיטה העברית
- ^ Press-Barnathan, G. (2014). The impact of regional dynamics on US policy toward regional security arrangements in East Asia. International Relations of the Asia-Pacific, 14(3), 357-391.
- ^ Press‐Barnathan, G. (2000). The lure of regional security arrangements: The United States and regional security cooperation in Asia and Europe. Security Studies, 10(2), 49-97.
- ^ Kacowicz, A. M., & Press-Barnathan, G. (2016). Regional security governance. The Oxford handbook of comparative regionalism, 297-322.
- ^ Press-Barnathan, G. (2006). Managing the hegemon: NATO under unipolarity. Security studies, 15(2), 271-309.
- ^ Press-Barnathan, G. (2006). The neglected dimension of commercial liberalism: Economic cooperation and transition to peace. Journal of Peace Research, 43(3), 261-278.
- ^ Press-Barnathan, G. (2004). The war against Iraq and international order: from Bull to Bush. International Studies Review, 6(2), 195-212.
- ^ "כשמדובר בפלסטינים, טיפוח "השלום הכלכלי" צריך להיעשות בחוכמה". הארץ. נבדק ב-2023-08-16.
- ^ הכלכלה ככלי לקידום שלום ישראלי-ערבי, באתר Mitvim
- ^ הילה ויסברג, המומחית שמסבירה: אין "שלום כלכלי" עם ארגון טרור, באתר גלובס, 05.11.2023
- ^ Press-Barnathan, G. (2013). Does popular culture matter to International Relations scholars?: Possible links and methodological challenges. In Popular Culture and the State in East and Southeast Asia (pp. 29-45). Routledge.
- ^ Baron, I. Z., & Press-Barnathan, G. (2021). Foodways and Foodwashing: Israeli Cookbooks and the Politics of Culinary Zionism. International Political Sociology, 15(3), 338-358.
- ^ Press-Barnathan, G. (2019). Managing multiple identity challenges and the origins of Israeli national television (in Arabic). Media, Culture & Society, 41(4), 449-464.
- ^ Press-Barnathan, G. (2011). Popular Culture, Soft Power and International Relations. In APSA 2011 Annual Meeting Paper.
- ^ Rosler, N., & Press-Barnathan, G. (2021). Cultural sanctions and ontological (in) security: Operationalization in the context of mega-events. Cambridge Review of International Affairs, 1-25.
- ^ Press-Barnathan, G. (2009). The political economy of transitions to peace. University of Pittsburgh Pre.
- ^ Press-Barnathan, G. (2004). Organizing the world: the United States and regional cooperation in Asia and Europe. Routledge.
- ^ Galia Press-Barnathan, “Western Europe, NATO and the U.S.: Leash-Slipping, not Leash-Cutting”, in: Kristen Williams, Steven Lobell and Neal Jesse (eds.,) To Support, Follow, or Challenge: The Limits of Hegemony and the Rise of the Rest (Stanford University Press, 2012)
- ^ Galia Press-Barnathan, Kristen Williams, Steven Lobell and Neal Jesse, Ch.1 “The Leader Can’t Lead When the Followes Won’t Follow: The Limitations of Hegemony”, in Kristen Williams, Steven Lobell and Neal Jesse (eds.,) To Support, Follow, or Challenge: The Limits of Hegemony and the Rise of the Rest (Stanford University Press, 2012)
- ^ Galia Press-Barnathan, “Popular Culture and Soft Power” in: Nissim Otmazgin and Eyal Ben-Ari (eds.,) Popular Culture and the State in East and South East Asia (Routledge, 2012).
- ^ Galia Press-Barnathan, "The (de)Construction of “Economic Peace”- “Economic Peace” Strategies in the Israeli-Palestinian Conflict: Between Theory and Reality" (with Mor Mitrani), in: Lutmar Carmela and Miller Benjamin (eds.,) Regional peacemaking and conflict management- A comparative perspective (Routledge 2015.)
- ^ Galia Press-Barnathan, " Economic Statecraft of Transitions to Peace: France, Germany and Poland" in: Ripsman Norrin and Lobell Steven (eds.,) The political economy of peacemaking[?] (Michigan University Press, 2016).