גלריה ברבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלריה ברבור
גלריה ברבור בנחלאות
גלריה ברבור בנחלאות
מידע כללי
סוג גלריה לאמנות
כתובת הסורג 1 ירושלים (כתובת קודמת: שירזלי 6, ירושלים)
מייסדים מאשה זוסמן, אבי סבח
מנהל ליטל מרקוס מורין
אוצר ראשי אברהם קריצמן
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 2005
תאריך פתיחה רשמי 1 ביולי 2005
https://barbur.org/

"גלריית ברבור" או "Barbur Art Gallery" היא גלריה לאמנות בירושלים. סביב החלטתה של עיריית ירושלים לפנות את הגלריה ממשכנה נערך דיון משפטי נרחב אשר העלה סוגיות הקשורות לחופש הביטוי.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה ברבור הוקמה בשנת 2005 על ידי קבוצה של בוגרי בצלאל במטרה לבחון את תפקיד הגלריה בחברה ובקהילה. הגלריה הוקמה במרכז ירושלים, סמוך לשוק מחנה-יהודה בחלל קטן, בגובה הרחוב, בשטח גינה קהילתית. בחינת היחס שבין השיח המתקיים בעולם האמנות לבין השיח הציבורי ברחוב, הפך את הגלריה לפורצת-דרך בנוף התרבותי בארץ, כמודל המשלב בין אמנות וקהילה ויוצר מרחב חופשי וסובלני הפתוח לדיון בנושאים תרבותיים, קהילתיים, חברתיים, כלכליים וכיוצא בזה, ובחינם לכל מבקריו. כל הפעילויות במקום נעשות ללא למטרות רווח. הגלריה פועלת כחלק מעמותת בר-קיימא לתרבות, אמנות, מוזיקה ושלום.

צוות הגלריה הנוכחי הוא: מאשה זוסמן, אברהם קריצמן, וסילי פרשין, לארס סרגל, דניס משקביצ', רעות ישעיהו, ליטל מרקוס מורין.[1]

מאבק משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2016 פנה שי גליק מנכ"ל ארגון בצלמו ארגון זכויות אדם ברוח יהודית לעיריית ירושלים לסגור את הגלריה בגלל שארחה אירוע של ארגון לוחמים לשלום. [2] בהמשך השנה הוא המשיך להילחם לסגירת המקום ולחלופין ביטול האירועים שלטענתו פגעו במדינת ישראל [3].

בתחילת 2017 נשלחה לגלריה הודעה כי עיריית ירושלים החליטה לעכב את העברת תקציב התמיכה בגלריה, שאושר על ידי מועצת העירייה. הודעה זו הגיעה לאחר התכתבות עם היועץ המשפטי לעירייה שביקש לבטל את אירועים שהגלריה קימה במהלך 2016, ביניהם הקרנת סרט על פעילות "תעאיוש", פאנל בנושא פינוי והריסת בתים במזרח ירושלים עם חברי קבוצת "Free Jerusalem", ואירוח קורס מדיני-כלכלי בשיתוף עמותת "קול אחד" וארגון "דרכנו".

בפברואר 2017 שרת התרבות מירי רגב פנתה לראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, בדרישה לבטל אירוע השקה של חוברת של ארגון "שוברים שתיקה" שעתיד היה להתארח בגלריה. בנוסף דרשה רגב מהעירייה לסגור את הגלריה. לאחר האירוע שהתקיים כמתוכנן, עיריית ירושלים הגישה תביעת פינוי לבית משפט השלום בירושלים ובהמשך תביעות לביטול אירועים נוספים. ביצוגו של עוה"ד יוסי חביליו ועמותת צחו"ר, שתי תביעות העירייה בבית משפט השלום והערעור אל בית המשפט המחוזי נדחו, וגם אירועים אלו התקיימו כמתוכנן.[4][5]

בדיון שנערך ב־30 באוגוסט 2018 בבית המשפט השלום בירושלים קיבל השופט אמיר דהאן את תביעת המקרקעין של עיריית ירושלים, שביקשה לפנות את הגלריה. השופט קיבל החלטה זו בניגוד להחלטת השופטת אפרת אייכנשטיין-שמלה שעסקה בתיק קודם לכן ומצאה לנכון כן לאפשר לגלריה ברבור את הזכות להתגונן. בלחץ שרת התרבות מירי רגב, פעלה העירייה לסגירת הגלריה. העירייה טענה כי היא זקוקה למבנה שבו פועלת הגלריה לצרכים אחרים ואולם, בדיון בתביעה אמר השופט אמיר דהאן: ״ברור לחלוטין שהשיקול שעומד בבסיס הגשת התביעה הוא שדעת העירייה לא נוחה מסוג הביטויים שיש שם.״

בדיון תקף עורך הדין יוסי חביליו את התנהלות העירייה וטען כי בקשת הפינוי נובעת משיקולים פוליטיים ועל כן ביקש מבית המשפט לדחות את הדיון עד לאחר הבחירות. לבסוף החליט השופט אמיר דהאן לקבל את עמדת העירייה מבלי להידרש לטענות ההגנה, בכך היפך והפר את החלטת השופטת אפרת אייכנשטיין-שמלה. מועד הפינוי שקבע הוא 1 בפברואר 2018, אחרי כניסת ראש העירייה הבא לתפקידו, השופט אף ציין כי המועצה וראש העירייה החדש יהיו רשאים "לבטלו או להימנע מלאוכפו ככל זוכה בפסק דין אזרחי ולא יהיה בדבר משום זילות ביהמ"ש חלילה."[6]

בספטמבר 2020, לאחר שהגלריה עברה למשכנה החדש בממילא,[7] בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור שהגישו חברי הגלריה וקבע כי על בית המשפט המחוזי לבחון את טענותיהם כי העירייה פינתה אותה ממניעים פוליטיים. השופט עוזי פוגלמן ציין בפסק הדין. "השתלשלות העניינים... מעלה שאלה בהתייחס לטענת העירייה כי הטעם היחיד לפינוי הגלריה היה הצורך במבנה לגן ילדים". בנוסף קבע פוגלמן כי העירייה תשלם עבור הוצאות משפטיות סכום של 5,000 ש"ח.[8]

לאחר מכן חזר התיק לבית המשפט המחוזי שם נדחתה הגלריה באופן סופי ואף חויבה בהוצאות משפט גבוהות בסך 10,000

מאז 2017 מנעה עיריית ירושלים תקציבים מגלריה ברבור, ובשנת 2021 חזרה העירייה לתמוך בפעילות[9].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מי אנחנו, ברבור
  2. ^ יהודה פרל, בטלו אירוע לוחמים לשלום, הקול היהודי, ‏28.02.2016
  3. ^ יהודה פרל, סערה בירושלים אירועי שמאל בנכס עירוני, הקול היהודי, ‏1.11.2016
  4. ^ "למדינה אין 'חופש מימון'", העין השביעית, ‏22 בפברואר 2017
  5. ^ ענת ברזילי, אמנות על המוקד: האמת האפלה מאחורי הקפאת תקציב גלריה ברבור, כלכליסט, ‏11 בינואר 2017
  6. ^ ניר חסון ומאיה אשרי, ביהמ"ש: הגלריה שאירחה את "שוברים שתיקה" תצטרך להתפנות בתוך חמישה חודשים, הארץ, ‏30 באוגוסט 2018
  7. ^ גלריה ברבור חוזרת בחלל חדש, ערב רב, ‏27 ביולי 2020
  8. ^ מאיה הורודניצ'אנו, העליון קבע: על ביהמ"ש לבחון אם גלריה פונתה מטעמים פוליטיים, וואלה!, ‏7 בספטמבר 2020
  9. ^ טל נתנאל-נוריאל, אחרי ארבע שנים: אושר תקציב לגלריית ברבור, באתר כל העיר, 28 ביוני 2021