מירי רגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מירי רגב
Miri Regev.jpg
שרת התרבות והספורט
תאריך לידה 26 במאי 1965 (בת 50)
תאריך לידה עברי כ"ד באייר ה'תשכ"ה
ממשלות 34
כנסות 18 - 20
סיעה הליכוד, הליכוד ביתנו
תפקידים בולטים

מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא שרת התרבות והספורט וחברת הכנסת מטעם סיעת הליכוד. כיהנה כצנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף (בתקופת ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירי רגב נולדה וגדלה (בשם מרים סיבוני) בקריית גת להורים יוצאי מרוקו. למדה בתיכון "רוגוזין" בקריית גת. בהיותה בת 17 זכתה בתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". רגב התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. היא הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.‏[1]

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.

בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, תפקיד שממנו פרשה לאחר שלושה חודשים בלבד. לאחר פרישתה מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה, ולאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005). רגב הייתה האישה השנייה שאחזה בתפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.

רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.

הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' גבי וימן:

לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית והיו שטענו שהיא מעוררת אנטגוניזם.‏[2]

רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירי רגב
Flickr - Government Press Office (GPO) - PORTRAIT, IDF SPOKESWOMAN BRIG. GENERAL MIRI REGEV.jpg
מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל, 24 ביוני 2005
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1983‏-2008
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים

הצנזורית הצבאית הראשית, דוברת צה"ל

מלחמות וקרבות

מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

עיטורים

אות מצטיין הנשיא

ב-2 בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת כנסת מטעם הליכוד. בכנסת ה-18 כיהנה כיושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה וכן בוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 היא משמשת כיושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה לצד המשך חברותה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.

בדצמבר 2013 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של מירי רגב להחלת החוק הישראלי על ההתנחלויות בבקעת הירדן.‏[3]

בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד המסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". עם זאת, היא הדגישה כי היא מתנגדת לאלימות כלפיהם.‏[4]

מירי רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא "מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים" וביניהם א.ס.ף. מירי רגב תבעה בדיון לחקור את העמותות ולבדוק את מקורות המימון שלהן בטענה שהן מעוניינות לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.‏[5][6]

שרת התרבות והספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפריימריז במפלגת הליכוד, הוצבה במקום ה-5 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחרה לכנסת ה-20. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 בראשות בנימין נתניהו מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.

מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד קיבל "שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ומה יהנה מתקציבי תרבות בידיה.‏[7] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה שנחתמה על ידי מאות נגד רגב, ואורגן כנס ביפו בו נשא עודד קוטלר את "נאום הבהמות" - בו כינה את מצביעי הליכוד "עדר בהמות" - ועורר סערה ציבורית עתירת גינויים.‏[8][9][10] ברקע העימות עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל תרבות ארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון אל-מידאן, עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל" מזדהה עם המחבל ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.‏[11] באותו יום פעלה לביטול הקרנתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים של הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.‏[12] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".‏[13]

באוגוסט 2015 חשף כתב ערוץ 10, ספי עובדיה, הקלטות של שיחת ועידה בה נשמעים רגב ויועציה כשהם מתאמים לכאורה גרסאות לגבי מסירת תקציב פרסום בסך של כשני מיליון וחצי שקלים חדשים למשרד הפרסום יהושע\TBWA של רמי יהושע ללא מכרז.‏[14] באוקטובר הגישה רגב תביעת דיבה על סך מיליון ש"ח נגד הערוץ.

בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות. בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל של המדינה ומי שמחרים או קורא להטלת חרם על ישראל.‏[15]

השכלה ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בראש העין.

בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי,[דרושה הבהרה] ותואר שני (MBA) במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מהקריה האקדמית אונו.‏[16]

בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.‏[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ גבי וימן, הביקורת הציבורית על התקשורת במלחמת לבנון 2006, החוג לתקשורת - אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2006
  3. ^ זאב קם, אושר בוועדת השרים: החוק הישראלי יחול על בקעת הירדן, באתר nrg‏, 29 בדצמבר 2013
  4. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet‏, 24 במאי 2012
  5. ^ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
  6. ^ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
  7. ^ שרת המשפטים בגלצ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר באתר גלי צה"ל
  8. ^ קובץ וידאועזרי עמרם, ‏צפו: "נאום הבהמות" של עודד קוטלר נגד השרה רגב, באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביוני 2015‏.
  9. ^ רן בוקר, השרה רגב מגיבה לקוטלר: "חושף את הפנים המכוערות והמתנשאות", באתר ynet‏, 14 ביוני 2015
  10. ^ חדשות 2, ‏סערת "נאום הבהמות" של עודד קוטלר: "חושך תרבותי", באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביוני 2015‏.
  11. ^ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet‏, 16 ביוני 2015.
  12. ^ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet‏, 16 ביוני 2015.
  13. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
  14. ^ רגב מסתבכת: מיליונים ללא מכרז ושיחת תיאום גרסאות, באתר ynet‏, 31 באוגוסט 2015
  15. ^ יונתן ריגר, ‏חשיפה: הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר ‏mako‏‏, ‏2 בספטמבר 2015‏,
    מאיה כהן, ‏רגב: מי שיפגע במדינה - תקציבו ישלל, באתר ישראל היום, 2 בספטמבר 2015.
  16. ^ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו
  17. ^ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד