מירי רגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מירי רגב
Mregev
שרת התרבות והספורט
תאריך לידה 26 במאי 1965 (בת 52)
תאריך לידה עברי כ"ד באייר ה'תשכ"ה
ממשלות 34
כנסות 1820
סיעה הליכוד, הליכוד ביתנו
תפקידים בולטים

מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. שימשה כצנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף (בתקופת ההתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה).

ביוגרפיה

נולדה בשם מרים סיבוני בקריית גת. אביה פליקס עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.[1] גדלה בבית דובר ספרדית.[2] למדה בתיכון רוגוזין שבקריית גת. בהיותה בת 17 זכתה בתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.[3]

בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מבית ברל, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מהקריה האקדמית אונו.[4] בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[5]

נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.[6]

קריירה צבאית

מירי רגב
מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל, 24 ביוני 2005
מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל, 24 ביוני 2005
מקום לידה קריית גת עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1983‏-2008
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
עיטורים
אות מצטיין הנשיא  אות מצטיין הנשיא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.

בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005). רגב הייתה האישה השנייה שאחזה בתפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.

רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.

הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' גבי וימן:

לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית והיו שטענו שהיא מעוררת אנטגוניזם.[7]

רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

חברת הכנסת

ב-2 בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת כנסת מטעם הליכוד. בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.

בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד המסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". עם זאת, היא הדגישה בראיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.[8] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.[9][10]

שרת התרבות והספורט

לאחר הפריימריז במפלגת הליכוד, הוצבה במקום ה-5 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחרה לכנסת ה-20. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 בראשות בנימין נתניהו מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.

מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד קיבל "שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ומה יהנה מתקציבי תרבות בידיה.[11] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה שנחתמה על ידי מאות נגד רגב, ואורגן כנס ביפו בו נשא עודד קוטלר את "נאום הבהמות" - בו כינה את מצביעי הליכוד "עדר בהמות" - ועורר סערה ציבורית עתירת גינויים.[12][13][14] ברקע העימות עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל תרבות ארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון אל-מידאן, עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל" מזדהה עם המחבל ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.[15] באותו יום פעלה לביטול הקרנתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים של הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.[16] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".[17]

באוגוסט 2015 חשף כתב ערוץ 10, ספי עובדיה, הקלטות של שיחת ועידה בה נשמעים רגב ויועציה כשהם מתאמים לכאורה גרסאות לגבי מסירת תקציב פרסום בסך של כשני מיליון וחצי שקלים חדשים למשרד הפרסום יהושע\TBWA של רמי יהושע ללא מכרז.[18] באוקטובר הגישה רגב תביעת דיבה על סך מיליון ש"ח נגד הערוץ.[19]

בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות. בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה ומי שמחרים או קורא להטלת חרם על ישראל.[20]

במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.[21] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.[22]

החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.[23][24][25]

בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח[26][27] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.[28]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירי רגב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Miri Regev's Culture War". New York Times. 20 באוקטובר 2016. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2016. 
  2. ^ ראיון בערוץ הכנסת 2014
  3. ^ היא עוד תגיע רחוק, באתר ‏mako‏‏, ‏22 במרץ 2016‏.
  4. ^ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו
  5. ^ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד
  6. ^ השרה רגב: "גם על בעלי אני צועקת שהוא שמאלן"
  7. ^ גבי וימן, הביקורת הציבורית על התקשורת במלחמת לבנון 2006, החוג לתקשורת - אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2006
  8. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet, 24 במאי 2012
  9. ^ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
  10. ^ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
  11. ^ שרת המשפטים בגלצ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר באתר גלי צה"ל
  12. ^ קובץ וידאועזרי עמרם, ‏צפו: "נאום הבהמות" של עודד קוטלר נגד השרה רגב, באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביוני 2015‏.
  13. ^ רן בוקר, השרה רגב מגיבה לקוטלר: "חושף את הפנים המכוערות והמתנשאות", באתר ynet, 14 ביוני 2015
  14. ^ חדשות 2, ‏סערת "נאום הבהמות" של עודד קוטלר: "חושך תרבותי", באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביוני 2015‏.
  15. ^ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet, 16 ביוני 2015.
  16. ^ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015.
  17. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
  18. ^ רגב מסתבכת: מיליונים ללא מכרז ושיחת תיאום גרסאות, באתר ynet, 31 באוגוסט 2015
  19. ^ כתב התביעה שהגישה, וכתב ההגנה שהגיש הערוץ.
  20. ^ יונתן ריגר, ‏חשיפה: הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר ‏mako‏‏, ‏2 בספטמבר 2015‏; מאיה נחום שחל, משרד התרבות משנה את חוקי המשחק: רוצים מימון? חתמו על טופס נאמנות, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2016
  21. ^ חזקי ברוך, מירי רגב: לא נממן מופעי עירום, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2017
    רן בוקר, קריאות בוז למירי רגב בפסטיבל ישראל: "אף אחד לא יסתום לי את הפה", באתר ynet, 1 ביוני 2017
  22. ^ טל שלו וגלי גינת‏, עימות סוער בין רגב למשנה ליועמ"ש - "אלחם על חופש הביטוי שלי", באתר וואלה! NEWS‏, 4 ביוני 2017
    טובה צימוקי ורן בוקר, היועמ"ש: "לא לצאת באמירות בחוסר סמכות", רגב: "אמשיך להביע עמדתי", באתר ynet, 4 ביוני 2017
    גלעד מורג וטובה צימוקי, היועמ"ש נגד רגב: "ההנחיות לגבי מופעי עירום חסרות תוקף משפטי", באתר ynet, 11 ביוני 2017
  23. ^ מורן אזולאי, לראשונה: מירי רגב ממלאת את מקום ראש הממשלה, 14.06.17
  24. ^ נתניהו יעבור בדיקה רפואית, מירי רגב תמלא את מקומו, באתר ישראל היום, 26.10.2017
  25. ^ קביעת ממלא מקום לראש הממשלה, משרד ראש הממשלה, ‏26.10.17
  26. ^ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
  27. ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר ערוץ עשר, 2 באפריל 2018
  28. ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018