מירי רגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מירי רגב
Miri Regev 02 (cropped).jpg
רגב, במצודת זאב, פברואר 2020
לידה 26 במאי 1965 (בת 55)
כ"ד באייר ה'תשכ"ה
קריית גת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
עיסוק פוליטיקאית, דוברת, קצינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים ה־34
בממשלה ה-35
17 במאי 2020 – מכהנת
(11 שבועות ו-6 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שרת התרבות והספורט ה־2
בממשלה ה־34
14 במאי 2015 – 17 במאי 2020
(5 שנים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חברת הכנסת
24 בפברואר 2009 – מכהנת
(11 שנים)
כנסות ה־1823
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא שרת התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. היתה שרת התרבות והספורט, צנזורית צבאית ראשית ודוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף בתקופת ההתנתקות ובתקופת מלחמת לבנון השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם מרים סיבוני בקריית גת. אביה פליקס עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.[1] גדלה בבית דובר ספרדית.[2] למדה בתיכון רוגוזין שבקריית גת. בגיל 17 זכתה לתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.[3]

בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מבית ברל, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מהקריה האקדמית אונו.[4] בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[5]

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירי רגב
מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל
מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19832008
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
עיטורים
אות מצטיין הנשיא  אות מצטיין הנשיא

רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.

בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף-משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת [6]. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005).[7] רגב הייתה האישה השנייה שמילאה את התפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.

רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.

הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה.

רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007 [8]. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך קמפיין הבחירות, מרץ 2020

בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה [9]. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת הכנסת מטעם הליכוד. בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה [10] וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.

בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד המסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". עם זאת, היא הדגישה בראיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.[11] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.[12][13]

בזמן המחאה החברתית רגב באה לשדרות רוטשילד בתל אביב כדי להביע הזדהות. אף על פי כן, המוחים גירשו אותה מהמתחם ואף הושלך לעברה בקבוק מים. בעקבות המקרה אמרה שמי שגירשו אותה היו אנרכיסטים עם ריח של אלכוהול.[14]

שרת התרבות והספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשרת התרבות באצטדיון טדי, פברואר 2020
מימין שמאל: הגברת הראשונה של ארגנטינה פביולה יאנייס (ספ'), נשיא ארגנטינה אלברטו פרננדס, מירי רגב, מזכיר הממשלה צחי ברוורמן ושגרירת ישראל בארגנטינה גלית רונן (אנ'), בעת קבלת הפנים לפרננדס כשביקר בישראל לרגל פורום השואה העולמי החמישי, 2020

לאחר הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד, הוצבה במקום ה-5 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחרה לכנסת ה-20. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 בראשות בנימין נתניהו מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015 [15].

מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד קיבל "שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ומה יהנה מתקציבי תרבות בידיה.[16] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה שנחתמה על ידי מאות נגד רגב, ואורגן כנס ביפו. בכנס זה נשא בין היתר עודד קוטלר נאום שבו רמז כי מצביעי הליכוד הם "עדר של בהמות". הדברים גררו גינויים מימין ומשמאל.[17] ברקע העימות עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל תרבות ארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון אל-מידאן, עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל" מזדהה עם המחבל ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.[18] באותו יום פעלה לביטול הקרנתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים של הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.[19] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".[20]

באוגוסט 2015 פרסם כתב ערוץ עשר, ספי עובדיה, הקלטת שיחת ועידה בה לכאורה תיאמו רגב ויועציה גרסאות לגבי מסירת תקציב פרסום בסך של כ־2,500,000 ש"ח למשרד הפרסום יהושע\TBWA ללא מכרז, כאשר רמי יהושע הוצג כמקורבה.[21] באוקטובר הגישה תביעת דיבה על סך מיליון ש"ח נגד הערוץ ונגד עובדיה.[22] התביעה נדחתה ביולי 2019, ורגב חויבה לשלם הוצאות משפט על־סך 25 אלף ש"ח.[23] באוגוסט 2020 הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה, וקבע שעל הנתבעים לפצות את רגב ב־100 אלף ש"ח וב־50 אלף ש"ח הוצאות משפט. בית המשפט קבע כי לא נערך תחקיר ראוי באשר למקורבות יהושע ורגב, ומשך הזמן שניתן לצדדים לתגובה לא היה סביר והוגן[24].

בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות. בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה והחרמה או קריאה להטלת חרם על ישראל.[25]

במאי 2016 משרד התרבות והספורט פרסם תיקונים למבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד, ובהם מתן בונוס למוסדות שיופיעו ביהודה ושומרון וגריעת ניקוד מזכה ממוסדות שיימנעו מלעשות כן. במאי 2020 פסל בג"ץ את סעיף הבונוס.

רגב התנגדה להקמת תאגיד השידור. על פי פרסומים, אמרה ביולי 2016 בדיון בוועדת השרים לחקיקה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".[26]

במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.[27] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.[28]

החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.[29][30]

בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח[31][32] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.[33] בפועל, נתניהו התעלם מהדרישות ונשא נאום ארוך.[34]

לאחר שאמרגן פרטי סיכם על משחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה בכדורגל לנבחרת ישראל, שיערך בחיפה, פעלה רגב להעברת המשחק לירושלים, והקצתה לכך 2.7 מיליון ש"ח מתקציב חגיגות ה-70 למדינה.[35] לאחר קמפיין BDS נגד קיום המשחק בישראל, שכלל איומים ברצח על כוכב ארגנטינה ליונל מסי,[36] החליטה נבחרת ארגנטינה לבטל את המשחק.[37] שר החוץ של ארגנטינה אמר שהעברת המשחק לירושלים היא שגרמה לביטול.[38] בעקבות הביטול ספגה רגב ביקורת בישראל.[39]

בתפקידה כיושבת ראש הוועדה למקומות הקדושים סירבה לאשר את מתווה הכותל.[40] רגב הגיעה למקום השני בדירוג פעילות חברי הליכוד למען היהדות בכנסת העשרים, שנערך על ידי ארגון מתפקדי ליכוד, בין היתר בעקבות התנגדותה למתווה הכותל ולמתווה הגיור.[41]

בשנת 2018 פעלה לקידום חקיקתו של תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשר התרבות והספורט לשלול תקציב ממשלתי מגוף שביצע פעילות שיש בה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה).[42] היוזמה לתיקון החוק עוררה מחאה.[43]

בבחירות לכנסת ה-21 ה-22 וה-23, הוצבה במקומות 6 ו-7 ברשימת הליכוד.

כשרת התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במאי 2020 הושבעה כשרת התחבורה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.[44]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Miri Regev's Culture War". New York Times. 20 באוקטובר 2016. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2016. 
  2. ^ ראיון בערוץ הכנסת 2014
  3. ^ היא עוד תגיע רחוק, באתר ‏מאקו‏‏, ‏22 במרץ 2016‏
  4. ^ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו
  5. ^ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד
  6. ^ יפתח אלעזר, ידוענית בחאקי, באתר העין השביעית, 1 במרץ 2004
  7. ^ ענבל אביב, תת-אלוף מירי רגב מונתה לדוברת צה"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 2 ביוני 2005
  8. ^ דוברת צה"ל היוצאת, מירי רגב: "אם הייתי גבר, בכירי צה"ל היו מתייחסים אליי ברצינות", באתר גלובס, 8 באוגוסט 2007
  9. ^ אטילה שומפלבי, דוברת צה"ל לשעבר מירי רגב מצטרפת לליכוד, באתר ynet, 2 בנובמבר 2008
  10. ^ מורן אזולאי, ועדות הכנסת: מצנע לחינוך, רגב אחראית על זרים, באתר ynet, 18 במרץ 2013
  11. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet, 24 במאי 2012
  12. ^ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
  13. ^ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
  14. ^ עמרי נחמיאס ודה מרקר, מירי רגב גורשה ממאהל המחאה: "היו להם ראסטות וריח של אלכוהול", באתר של "רשת 13", 15 ביולי 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  15. ^ מתי טוכפלד, ‏מירי רגב מונתה לשרת התרבות והספורט: "אדע לשים גבולות בלי לפגוע בחופש הביטוי", באתר ישראל היום, 15 במאי 2015
  16. ^ שרת המשפטים בגלצ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר באתר גלי צה"ל
  17. ^ קובץ וידאו עזרי עמרם, ‏צפו: "נאום הבהמות" של עודד קוטלר נגד השרה רגב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 ביוני 2015‏
    רן בוקר, השרה רגב מגיבה לקוטלר: "חושף את הפנים המכוערות והמתנשאות", באתר ynet, 14 ביוני 2015
    חדשות 2, ‏סערת "נאום הבהמות" של עודד קוטלר: "חושך תרבותי", באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 ביוני 2015‏
  18. ^ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet, 16 ביוני 2015
  19. ^ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015
  20. ^ רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
  21. ^ רגב מסתבכת: מיליונים ללא מכרז ושיחת תיאום גרסאות, באתר ynet, 31 באוגוסט 2015
  22. ^ כתב התביעה שהגישה, וכתב ההגנה שהגיש הערוץ, באתר העין השביעית
  23. ^ איתמר ב"ז, תביעת המיליון של מירי רגב נגד חדשות 10 נדחתה; תחויב לשלם הוצאות משפט, באתר העין השביעית, 4 ביולי 2019
    אבישי גרינצייג, ‏נדחתה תביעת הדיבה של מירי רגב נגד ספי עובדיה, תשלם 25 אלף ש"ח, באתר מעריב אונליין, 4 ביולי 2019
  24. ^ סיום פסק הדין בדף הפייסבוק של מירי רגב, בעמוד הפייסבוק של מירי רגב, 2 באוגוסט 2020
    אילן שניג, הערעור התקבל: ספי עובדיה וערוץ 13 יפצו את מירי רגב ב-150 אלף שקל, באתר אייס, 2 באוגוסט 2020
    דניאל דולב‏, תחקיר "לא לדאוגוסט": חדשות 13 וספי עובדיה יפצו את רגב ב-100 אלף שקלים, באתר וואלה! NEWS
  25. ^ יונתן ריגר, ‏הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 בספטמבר 2015‏
    מאיה נחום שחל, משרד התרבות משנה את חוקי המשחק: רוצים מימון? חתמו על טופס נאמנות, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2016
  26. ^ אלירן מלכי, מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?, באתר כלכליסט, 31 ביולי 2016
  27. ^ חזקי ברוך, מירי רגב: לא נממן מופעי עירום, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2017,
    רן בוקר, קריאות בוז למירי רגב בפסטיבל ישראל: "אף אחד לא יסתום לי את הפה", באתר ynet, 1 ביוני 2017
  28. ^ טל שלו וגלי גינת‏, עימות סוער בין רגב למשנה ליועמ"ש - "אלחם על חופש הביטוי שלי", באתר וואלה! NEWS‏, 4 ביוני 2017,
    טובה צימוקי ורן בוקר, היועמ"ש: "לא לצאת באמירות בחוסר סמכות", רגב: "אמשיך להביע עמדתי", באתר ynet, 4 ביוני 2017
    ,גלעד מורג וטובה צימוקי, היועמ"ש נגד רגב: "ההנחיות לגבי מופעי עירום חסרות תוקף משפטי", באתר ynet, 11 ביוני 2017
  29. ^ מורן אזולאי, לראשונה: מירי רגב ממלאת את מקום ראש הממשלה, באתר ynet, 14.06.17
  30. ^ נתניהו יעבור בדיקה רפואית, מירי רגב תמלא את מקומו, באתר ישראל היום, 26.10.2017
    קביעת ממלא מקום לראש הממשלה, החלטה מספר 3090 של ממשלת ישראל ה-34, משנת 2017, באתר משרד ראש הממשלה
  31. ^ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
  32. ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
  33. ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
  34. ^ מערכת וואלה! חדשות‏, יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים", באתר וואלה! NEWS‏, 19 באפריל 2018
  35. ^ סמי פרץכך השתלטה מירי רגב על מסי תמורת 2.7 מיליון שקל מהכסף שלנו, באתר TheMarker‏, 22 במאי 2018
  36. ^ רות אגלש, נבחרת הכדורגל הארגנטינאית מבטלת את ההתחרות בישראל ברקע איומים ברצח נגד מסי (באנגלית), באתר וושינגטון פוסט, 6 ביוני 2018.
    עוזי דןדיווחים בארגנטינה: איומים על מסי ומשפחתו זירזו את ביטול המשחק, באתר הארץ, 6 ביוני 2018
  37. ^ מירי רגב הציגה תמונות: "כך איימו על ליאונל מסי ומשפחתו", באתר וואלה! NEWS‏, 6 ביוני 2018
  38. ^ שר החוץ של ארגנטינה: "המשחק בוטל כי עבר לירושלים", באתר ynet, 7 ביוני 2018
  39. ^ אריאל כהנא, ‏המשחק מול ארגנטינה בוטל; בסביבתו של נתניהו מאשימים את השרה רגב, באתר ישראל היום, 5 ביוני 2018;
    אוריאל דסקל, מירי רגב הפסידה ל-BDS מגול עצמי, באתר כלכליסט, 6 ביוני 2018
  40. ^ כיכר השבת, ‏רגב: לא אאשר את מתווה הכותל הרפורמי - מטעמי מצפון, באתר כיכר השבת, 27 ביוני 2018
  41. ^ משה ויסטוך, ‏רגב בראש, גליק משתרך: דירוג חברי הליכוד בנושאי דת, באתר כיפה, ל בשבט התשעט, 05 בפברואר 2019
  42. ^ הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון מס' 2), התשע"ט-2018, באתר הכנסת
    דרור ליבה ומורן אזולאי, חוק "נאמנות בתרבות" יעלה להצבעה: "ממשלת הצנזורה ממשיכה לדהור", באתר ynet, 20 בנובמבר 2018
  43. ^ שגיא בן נון‏, רבקה מיכאלי נגד מירי רגב: "אנו בחושך גדול, בשלב הבא ישללו אזרחות", באתר וואלה! NEWS‏, 22 באוקטובר 2018
  44. ^ סרטונים השרה רגב: "גם על בעלי אני צועקת שהוא שמאלן", באתר ‏מאקו‏‏, ‏21 בנובמבר 2016‏