לדלג לתוכן

גל וינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גל וינשטיין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1970 (בן 54 בערך)
ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה פיסול
זרם באמנות אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.gal-weinstein.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"נהלל" (2009-2010), עץ לבוד ושטיחים, אוסף מוזיאון ישראל.

גל וינשטיין (נולד ב-1970) הוא פסל ואמן ישראלי. יצירותיו עושות שימוש ביקורתי בדימויים מההיסטוריה של החברה והתרבות הציונית בארץ ישראל ובמדינת ישראל. בשנת 2017 יצג את מדינת ישראל בתערוכת הביאנלה בוונציה. עבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות רבים בישראל ומחוצה לה.

וינשטיין גדל בשכונת רמת חן שברמת גן וסיים את לימודיו התיכוניים בתיכון בליך. הוא החל בלימודים אקדמיים באקדמיה לאמנות ולעיצוב בבצלאל בשנת 1993 וסיים בשנת 1997. עם סיום לימודיו לימד במכללת אורנים, בבצלאל ובשנקר. תערוכת היחיד הראשונה שלו, במסגרת "שלושה אמנים, שלוש תערוכות יחיד", הוצגה ב-1998 בסדנאות האומנים. וינשטיין זכה באותה שנה בפרס האמן הצעיר מטעם משרד החינוך והתרבות. בנוסף זכה בפרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות ב-2004 וכן בפרס קולינר ובפרס משרד המדע בשנת 2006.

ב-2017 ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה, איטליה. בתחילת שנת 2018 קיבל וינשטיין תואר פרופסור מהמועצה להשכלה גבוהה.

וינשטיין מתגורר ויוצר בתל אביב.

וינשטיין הציג את עבודותיו במדינות רבות, בהן ארצות הברית, ברזיל, גרמניה, איטליה, ספרד. הוא ייצג את ישראל בביאנלה ה-25 בסאו פאולו ברזיל ובביאנלה ה-57 לאמנות בוונציה, איטליה.[1]

בין תערוכות היחיד שלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2011 – "Demonstrating Presence" ב-Kunsthaus Baselland בבזל, שווייץ

2013 – הביאנלה ה-4 לאמנות עכשווית בסלוניקי, יוון

2014 – "Solar" ב-Riccardo Crespi Gallery במילנו, איטליה

2015 – "Light holes" ב-Plutschow Gallery בציריך, שווייץ

2016 – "הילוך אחורי" בגלריה גורדון בתל אביב

  • 1992-1993 - המחלקה לעיצוב תפאורות בחוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב
  • 1993-1997 - בוגר המחלקה לאמנות, בצלאל, ירושלים
  • 2000-2008 - אורנים, מכללה האקדמית לחינוך, קריית טבעון
  • 2002-2008 - בצלאל, ירושלים
  • 2008- בית הספר לאמנות רב-תחומית, שנקר

אמנות במרחב הציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גן הפסלים על שם אבי רן, "משחק לבן, עבודה שחורה", 2008.[2]

שיטת עבודתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינשטיין משתמש בטכניקת עבודה מקורית, שכוללת הדבקת צמר פלדה על פני הציור. בכך נוצרות יצירות ריאליסטיות שנראות מרחוק כרישום מדויק של הנוף, ורק מקרוב ניתן לזהות את חומר הגלם. מלבד צמר פלדה, הוא משתמש בחומרים תעשייתיים נוספים, כמו שטיחים, דשא מלאכותי, ו-PVC.

בעבודתו "עמק יזרעאל", הדביק וינשטיין שטיחים מקיר לקיר על גבי דיקטים, ויצר מרבד גדול הדומה לעמק פורה שמצולם ממבט על. רק מקרוב ניתן לזהות את חומר הגלם הפשוט שבו הוא השתמש.

סדרת עבודות של וינשטיין, שמבוססות על צילומים של הצלם פטר מרום מתוך הספר "שירת האגם הגווע" המנציח את אגם החולה לפני ייבושו, הוצגה בתערוכת יחיד שלו בביתן אייל עופר (לשעבר ביתן הלנה רובינשטיין) בתל אביב. וינשטיין עיבד את צילומיו של מרום, הגדיל אותם ועיצב אותם בעזרת הדבקת צמר פלדה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]