ייבוש החולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טבלת הנצחה באגמון החולה לפעולות מג"ב בייבוש החולה
אתר הנצחה באגמון החולה לפעולות מג"ב בייבוש החולה

ייבוש החולה היה מבצע הנדסי בעמק החולה בשנות ה-50 של המאה ה-20, במהלכו יובשו אגם החולה והביצות סביבו, בשטח של כ-62,000 דונם, לצורך הגדלת שטחי הקרקע החקלאית באזור. ייבוש החולה היה אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים והחשובים בשנים הראשונות של מדינת ישראל, ונודעה לו חשיבות סמלית רבה. אולם במרוצת השנים הסתבר שבצד התועלת שבהרחבת הקרקעות החקלאיות יש גם לא מעט נזקים לסביבה, ומאז תחילת שנות ה-90 הוחל בהצפה של חלק מהשטחים שיובשו.

מבצע הייבוש הוליד את המאבק הסביבתי הראשון בישראל והביא לייסוד החברה להגנת הטבע ולהקמת שמורת החולה, שמורת הטבע הראשונה בארץ, בה נותר חלק קטן מהאגם והביצות.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטנציאל הקרקעות הפוריות של עמק החולה עורר כבר בסוף המאה ה-19 יוזמות לייבוש הביצה והרחבת השטחים המעובדים. ב-1906, לאחר כמה נסיונות כושלים מטעם הממשלה העות'מאנית, מסרה הממשלה את הזיכיון לייבוש לחברה פרטית בבעלות אנשי עסקים מביירות, אולם הללו לא עשו דבר למימושו. לאחר מלחמת העולם הראשונה ניסו כמה ארגונים יהודיים לרכוש את הזיכיון, אך רק ב-1934 (או ב-1935[1]הוא נרכש על ידי יהושע חנקין מטעם חברת הכשרת היישוב. חברת הכשרת היישוב הזמינה תוכנית לייבוש הקונצסיה אצל חברה הנדסית בריטית "רנדל פלמר וטריטון" אך שיקולים שונים ובהם ערעור מהנדס המים שמחה בלאס, חישובי עלות ותועלת, וכן המרד הערבי ומלחמת העולם השנייה, גרמו לעיכוב מימוש התוכנית עד לאחר קום המדינה.

מטרות המבצע היו הוספת שטח חקלאי ליישובי הגליל העליון, הפחתת כמות המים המתאדים והנגרעים ממי נהר הירדן וניצול הכבול שבקרקעית הביצה כחומר גלם לתעשיית כימיה וכזבל אורגני. נהוג לחשוב שגם הדברת המלריה הייתה בין מטרות הייבוש, אולם זוהי טעות נפוצה, שכן המלריה הודברה עוד קודם לכן בזכות פעילותו של הרופא גדעון מר ואנטומולוג ד"ר צבי סליטרניק.

מבצע הייבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק החולה, מבט מזרחה מרמות נפתלי. גוף המים הדרומי (מימין) הוא שמורת החולה, והצפוני אגמון החולה. בשטח שביניהם היה האגם שיובש, והביצות השתרעו עוד צפונה.
Magnify-clip.png
עמק החולה, מבט מזרחה מרמות נפתלי. גוף המים הדרומי (מימין) הוא שמורת החולה, והצפוני אגמון החולה. בשטח שביניהם היה האגם שיובש, והביצות השתרעו עוד צפונה.

פעולת הייבוש החלה בשנת 1951 והושלמה ב-1958. התכנון ההנדסי של המבצע נעשה על ידי מדור מיוחד שהוקם באגף המים שבמשרד החקלאות בראשות המהנדס א. קובלנוב, הביצוע הופקד על ידי הקרן הקיימת בידי חברה הנדסית אמריקאית ("זנזיבר-דקר"), והוא מומן בכספי המדינה, הקרן הקיימת וקרן היסוד.

סוריה התנגדה למבצע וייבוש החולה לווה בהפצצות יומיות כבדות על העובדים והמהנדסים שעסקו במלאכת הייבוש. בהפצצות הסוריות נהרגו קרוב ל-40 ישראלים וכ-100 נפצעו.

התנגדות לייבוש ותוצאותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך הסמלי של ייבוש הביצות ומיעוט התודעה הסביבתית באותה עת, הביאו לכך שלא הייתה התנגדות ציבורית רבה לתוכנית ייבוש החולה. ההתנגדות שכן הייתה באה מצד מומחים שטענו שקרקע הכבול שתחשף תישקע ולא תתאים לחקלאות, אלא אם יושקע עמל רב ולא כדאי בהכנת הקרקע.‏[2] כנגד טענה זו נפוצה האימרה "כבול ציוני לא שוקע", שיוחסה בטעות לדוד בן-גוריון.

עם זאת, עורר ייבוש החולה התארגנות ספונטנית של חוקרים וחובבי טבע ממתנגדי הייבוש, שהביאה בסופו של דבר לייסוד החברה להגנת הטבע. היה זה מאבקה הראשון של החברה, שאמנם לא הצליח למנוע את הייבוש, אך העלה את המודעות לנושא שמירת הטבע בציבור הרחב, והבהיר כי בכל התערבות אנושית בתהליכים טבעיים ראוי לעשות הערכה מדויקת של כל הנזקים האפשריים ולהציבם אל מול תועלת הפרויקט. בעקבות המאבק הוחלט על הקמת שמורת החולה בחלק הדרומי של האגם שיובש, לצורך שימור מעט מהסביבה הטבעית של הביצות והאגם למטרות מחקר ותיירות.

השלכות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב הייבוש אבד מאגר מים מתוקים חשוב והצטמצמו מאוד בתי הגידול הייחודיים לאגם ולביצות. אוכלוסיות צמחים ובעלי חיים נדירים התמעטו וכמה מינים שזה היה מקום תפוצתם היחיד בארץ ישראל נכחדו מהארץ לחלוטין, כדוגמת העיטם לבן הזנב שנכחד מהארץ ופרטים ממנו שוחררו שוב בשנות ה-70 במטרה להקים מחדש את אוכלוסיית הזן באזור, וכן נחשון אפריקאי. בנוסף נכחדו מן העולם מיני הדגים האנדמיים לארץ ישראל לבנון החולה וככל הנראה גם נון הגליל. כן פגע ייבוש החולה בפרנסתו של קיבוץ חולתה שאחד מענפי המשק בו היה דיג באגם החולה.

במרוצת השנים הסתבר כי לייבוש האגם והביצות יש השלכות סביבתיות חמורות מעבר לאובדן צמחים ובעלי חיים. הכבול היבש החל מתכווץ וגרם לשקיעת פני הקרקע, הרוחות המזרחיות הסיעו כמויות גדולות של כבול והשקיעו אותן במקומות מרוחקים, קרקעות הכבול נדלקו לא אחת ובערו במשך שבועות, ועיבודן הציב קשיים רבים בפני החקלאים. כבר בראשית שנות ה-70 מצאו מחקרים שהאגם שימש אגן השהייה ("סינק"), שבו שקעו חומרים אורגניים רבים שנישאו במי הנגר של הירדן העליון. משיובש אגן זה, השתחררו תרכובות חנקן מהקרקע ונסחפו לכנרת, שם גרמו לגידול מוגבר של אצות ולפגיעה בדגה ובאיכות מי השתייה [3]. בפועל לא התממשו הציפיות החקלאיות מהייבוש ונזקו המצטבר עלה על תועלתו.

שיקום הנזקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגמון החולה

מלאכת השיקום של החולה החלה רק בשנות ה-90, לאחר ההכרה בנזק הבלתי-הפיך שנוצר מייבוש האגם והביצות. חלק משטחי הביצות לשעבר הוצפו מחדש ונוצר אגמון החולה. רשות הטבע והגנים וקק"ל מבצעות במקום עבודות לניתוב המים ושיקום אוכלוסיית בעלי החיים. שיקום הנזקים מתבצע במספר מישורים: החזרה של בעלי חיים למקום, הכוללת את השבת העופות הנודדים לאזור, הצפה מבוקרת של שטחים ובקרת אזורי צמיחה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אלכס ביין, תולדות ההתיישבות הציונית, ע' 419
  2. ^ סופר מיוחד, מחירו של ייבוש החולה, מעריב, 26 באוקטובר 1950
  3. ^ ישראל לוין, "הבצה ואגם החולה המנוקזים וסכנת זיהום הכנרת", טבע וארץ, י"ד/ב', 1972, עמ' 70-73


ההיסטוריה של מדינת ישראל

הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק

שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | ישראל במלחמת סיני | אירועי ואדי סאליב

שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | ישראל במלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה

שנות ה-70: הפנתרים השחורים | ישראל במלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים

שנות ה-80: מלחמת לבנון | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה

שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מברית המועצות לשעבר | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית

עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה | מבצע עופרת יצוקה

עשור שני של המאה ה-21: מבצע עמוד ענן


Flag of Israel.svg