גרהרד שמידהובר
 | |
| גרהרד שמידהובר | |
| לידה |
9 באפריל 1894 דרזדן, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 1945 (בגיל 50) בודפשט, ממלכת הונגריה  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
1914–1920 1933 – 1945 |
| דרגה |
 גנרל מיור (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-7 מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-13 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
גנרל גרהרד שמידהובר (בגרמנית: Gerhard Schmidhuber; 9 באפריל 1894 – 11 בפברואר 1945) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה, ולדעת חוקרים מסוימים בזכותו רוב גטו בודפשט ניצל.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמידהובר נולד ב-9 באפריל 1894 בדרזדן, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1914 התגייס שמידהובר לצבא האימפריה הגרמנית, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-177 (הסקסוני המלכותי ה-12), עמו לחם בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916 הועבר שמידהובר לרגימנט הרגלים ה-391, ומילא בו תפקידים שונים עד סיום המלחמה. על פעולותיו בקרבות קיבל שמידהובר את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה פרש שמידהובר מהצבא, ובשנת 1920 התחתן עם הלן באומפלדר. בשנת 1934 הצטרף שמידהובר לוורמאכט, ובשנת 1939 הועלה לדרגת מיור ומונה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-103.
מלחמת העולם השנייה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ המלחמה היה שמידהובר מפקד גדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-103, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין ובמהלך המערכה על צרפת כחלק מהדיוויזיה ה-4. ב-15 באוגוסט 1940 הוסבה הדיוויזיה ה-4 לדיוויזיית הפאנצר ה-14, ורגימנט הרגלים ה-103 הוסב לרגימנט הרובאים ה-103. שמידהובר לחם עם גדודו במהלך המערכה בבלקן ובמהלך מבצע ברברוסה, וב-1 ביולי 1941 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. ב-1 באפריל 1942 הועלה שמידהובר לדרגת אוברסט, וב-1 ביוני אותה שנה קיבל תפקיד בבית הספר לשריון. ב-11 ביולי 1943 מונה שמידהובר למפקד רגימנט הפאנצרגרנדיר ה-304, שהיה חלק מדיוויזיית הפאנצר ה-2, ולחם עמו בקרבות סביב קייב, ועל כך קיבל ב-18 באוקטובר 1943 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-2 במאי 1944 מונה שמידהובר למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-7, שהייתה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה, וב-9 בספטמבר מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-13, שהייתה חלק מהארמייה השישית. באוקטובר 1944 לחם שמידהובר עם הדיוויזיה שבפיקודו בקרב דברצן, ובינואר 1945 לחם עמה במצור על בודפשט. ב-21 בינואר 1945 קיבל שמידהובר על פעולותיו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל.
ישנם חוקרים הטוענים שימים ספורים לפני כן, רגע לפני הגעת הכוחות הסובייטים, החליטו יחידות של צלב החץ לחסל את כל יושבי גטו בודפשט. על פי חוקרים אלו, אחד מהקצינים ביחידה זאת החליט לנסות ולסייע ליהודים, ודרך ראול ולנברג, שהיה הנספח השוודי, הפעילו לחץ על מפקד העיר הגרמני שמידהובר שימנע את הטבח. הם הבהירו לו שמעשים אלו יהיו על אחריותו, ושיכנעו אותו לעצור אותם. מיד לאחר מכן שלח שמידהובר חיילים מהוורמאכט לתוך הגטו שיוודאו שהפורעים לא יפגעו שם.[1][2]
ב-11 בפברואר נהרג בעת ניסיון הפריצה של המצור הסובייטי בבודפשט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גרהרד שמידהובר באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שלמה אהרונסון, כיצד ניצל גטו בודפסט?
- ^ 1 2 אלי ריכנטל, בדיקה מחודשת של פרשת קסטנר (עמ' 132) (ארכיון)