קרב דברצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב דברצן
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
טנק גרמני בדברצן
פנתר גרמני בדברצן
תאריך התחלה: 6 באוקטובר 1944
תאריך סיום: 29 באוקטובר 1944
משך הסכסוך: 3 שבועות ו-3 ימים
קרב לפני: קרב ממל
קרב אחרי: קרב מעבר דוקלה
מקום: דברצן, נירג'האזה, הונגריה
תוצאה: ניצחון סובייטי
הצדדים הלוחמים

ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
רומניהרומניה  רומניה

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
הונגריה (1940-1945)הונגריה (1940-1945) ממלכת הונגריה

ראשי מדינה
ברית המועצותברית המועצות יוסיף סטלין  גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אדולף היטלר 
מפקדים

ברית המועצותברית המועצות רודיון מלינובסקי

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית יוהנס פריסנר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית מקסימיליאן פרטר-פיקו

כוחות

260,000 חיילים

80,000 חיילים

אבידות

ברית המועצותברית המועצות 19,713 הרוגים או נעדרים, 64,297 פצועים.
רומניהרומניה 33,500 הרוגים או פצועים
 כ-500 כלי רכב משוריינים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית 15,000 הרוגים או פצועים
הונגריה (1940-1945)הונגריה (1940-1945) 20,000 הרוגים או פצועים.
 סך הכל 53 אלף איש (כולל 18 אלף שבויים)
 כ-200 כלי רכב משוריינים

קרב דברצן הידוע לעיתים גם כמבצע דברצן או מתקפת דברצן, היה קרב שנערך במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה באזור העיר דברצן בהונגריה בין 6 ל-29 באוקטובר 1944. במהלך הקרב תקפו כוחות מהחזית האוקראינית השנייה של הצבא האדום בפיקוד רודיון מלינובסקי את כוחות קבוצת ארמיות דרום של מדינות הציר במזרח הונגריה. לאחר קרבות קשים, במהלכם ספגו הכוחות הניידים הסובייטיים אבדות כבדות, נאלצו יחידות הציר לסגת למרחק כ-160 ק"מ. הקרב פתח את הדרך להמשך המתקפה הסובייטית לכיוון בודפשט.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באוגוסט 1944 פתח הצבא האדום במבצע יאשי-קישינב כנגד גרמניה הנאצית ובעלת בריתה ממלכת רומניה. את המתקפה הובילו החזית האוקראינית השנייה בפיקוד רודיון מלינובסקי והחזית האוקראינית השלישית בפיקוד פיודור טולבוחין. החזית הגרמנית-רומנית קרסה במהרה, וב-23 באוגוסט פרץ בבוקרשט מרד כנגד שלטונו של יון אנטונסקו. מיכאי הראשון, מלך רומניה תמך במורדים ואנטונסקו נעצר. ראש הממשלה החדש קונסטנטין סנטסקו הודיע על סיום הלחימה. ב-24 באוגוסט לופטוואפה הפציץ את בוקרשט והוורמאכט החל במתקפה לכיוון הבירה. בסיוע הסובייטים, הצליחו הרומנים להדוף את הגרמנים, וב-31 באוגוסט נכנס הצבא האדום לבוקרשט. רומניה הכריזה מלחמה על גרמניה וכן על בעלת בריתה ממלכת הונגריה. ב-8 בספטמבר ערקה גם בולגריה ממחנה מדינות הציר, והכריזה מלחמה על גרמניה והונגריה. מלינובסקי וטולבוחין הועלו לדרגת מרשל ברית המועצות ב-10 ו-12 בספטמבר בהתאמה.

ב-23 בספטמבר שינו הגרמנים את שמה של קבוצת ארמיות דרום אוקראינה לקבוצת ארמיות דרום, אם כי יוהנס פריסנר המשיך לפקד עליה. הקבוצה כללה במקור את הארמייה הגרמנית השישית, ואת הארמיות הרומניות השלישית והרביעית. בעקבות עריקתה של רומניה, תוגברה הקבוצה ביחידות הונגריות שנכללו במסגרת הארמייה ההונגרית השנייה. הגרמנים החלו להיערך להגנה על הונגריה. התקדמות הסובייטים לעומת זאת, הואטה עקב שחיקת הכוחות וקשיים לוגיסטיים שנגרמו בין היתר בשל גודלן של מסילות הרכבת ברומניה, אשר לא התאים לרכבות הסובייטיות.

סדר כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הגרמניים וההונגריים בגזרה כללו 80,000 איש, ורוכזו במסגרת קבוצת ארמיות דרום תחת פיקודו של גנרל-אוברסט יוהנס פריסנר. קבוצת הארמיות כללה את:

הארמייה הגרמנית השישית תחת פיקוד גנרל חיל התותחנים מקסימיליאן פרטר-פיקו
קורפוס דיוויזיות
קורפוס הפאנצר ה-4 דיוויזיית הפאנצר ה-24
הקורפוס ה-72 הדיוויזיה ה-76
הקורפוס ההונגרי ה-7 דיוויזיית המילואים ההונגרית ה-8
דיוויזיית המילואים ההונגרית ה-12
קורפוס הפאנצר ה-3 דיוויזיית הפאנצר ה-1
דיוויזיית הפאנצר ה-13
דיוויזיית הפאנצר ה-23
דיוויזיית הפאנצר פלדהרנהאלה
דיוויזיית פרשים אס אס ה-22 "מריה תרזה"
הדיוויזיה ה-46
גדוד הפאנצר הכבד ה-503
הארמייה ההונגרית השנייה תחת פיקוד לוטננט גנרל יאנוש ורש
קורפוס דיוויזיות
קבוצת פינטה הדיוויזיה ה-1
הדיוויזיה ה-7
הדיוויזיה ה-2
שתי בריגדות הרריות
עתודת הארמייה הדיוויזיה ה-9

ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הסובייטיים והרומניים כללו 260,000 חיילים, במסגרת שתי ארמיות, שהשתייכו לחזית האוקראינית השנייה בפיקוד מרשל ברית המועצות רודיון מלינובסקי :

ארמיית המשמר השביעית תחת פיקוד גנרל לייטננט מיכאיל סאומילוב
קורפוס דיוויזיות
קורפוס המשמר ה-24 דיוויזיית המשמר ה-72
דיוויזיית המשמר ה-81
הדיוויזיה ה-6
קורפוס המשמר ה-25 דיוויזיית המשמר המוטסת ה-6
דיוויזיית המשמר ה-36
הדיוויזיה ה-53
עתודת הארמייה הדיוויזיה ה-227
הארמייה ה-27 תחת פיקוד גנרל לייטננט סרגיי טרופימנקו
קורפוס דיוויזיות
קורפוס המשמר ה-35 דיוויזיית המשמר המוטסת ה-3
הדיוויזיה ה-93
הדיוויזיה ה-180
הדיוויזיה ה-202
הקורפוס ה-33 הדיוויזיה ה-78
הדיוויזיה ה-337
הקורפוס ה-104 דיוויזיית המשמר המוטסת ה-4
הדיוויזיה ה-163
הדיוויזיה ה-206
עתודת הארמייה דיוויזיית הארטילריה ה-11
בריגדת המשמר המשוריינת ה-27
הדיוויזיה ההררית הרומנית ה-2
הדיוויזיה ההררית הרומנית ה-3
הדיוויזיה הרומנית ה-18
דיוויזיית מתנדבים 1, טודור ולדימירסקו

תחילת המתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריסנר חשש מכיתור של כוחותיו, וביקש מהיטלר אישור לסגת. היטלר לא רק שסירב לאשר לו זאת, אלא אף הורה לו לפתוח במתקפת נגד כנגד החזית של מלינובסקי, ולהשמיד את ארמיית המשמר המשוריינת השישית והארמייה ה-27. כן דרש היטלר שפריסנר יכבוש מחדש שני מעברים חיוניים בהרי הקרפטים הדרומיים. הוא הבטיח לפריסנר שכוחותיו יתוגברו. ב-28 בספטמבר פתח טולבחין במתקפת בלגרד אשר נועדה לשחרר את יוגוסלביה. פריסנר החליט לנצל את דילול הכוחות בגזרתו ותקף את החזית של מלינובסקי. לאחר שבוע של קרבות, מלינובסקי העביר את ארמיית המשמר המשוריינת השישית לאזור אוראדיה והצליח לבלום את המתקפה. בסוף ספטמבר קיבלו הן פריסנר והן מלינובסקי פקודות חדשות. פריסנר נצטווה כעת לכבוש את העיר אוראדיה. מלינובסקי נצטווה לתקוף דרומה בכיוון בודפשט באמצעות הארמייה ה-46 והארמייה הרומנית הראשונה, בעוד הארמייה ה-53 וארמיית המשמר המשוריינת השישית תוקפות צפונה בכיוון דברצן.

המתקפה של מלינובסקי נפתחה ב-6 באוקטובר. בגזרה הדרומית היא זכתה להצלחה ניכרת, כאשר חוד החנית של הכוח התוקף מחץ את הארמייה ההונגרית השלישית באזור ארד והתקדם כ-60 ק"מ תוך יום אחד. בגזרה הצפונית לעומת זאת, נתקלו התוקפים בהתנגדות עיקשת מצד קורפוס הפאנצר השלישי אשר כלל שתי דיוויזיות שריון (ה-1 וה-23). ביום המתקפה הראשון התקדמו הסובייטים רק 10 ק"מ בכיוון אוראדיה. מפקד הארמייה הגרמנית השישית, מקסימיליאן פרטר-פיקו, העביר במהירות את דיוויזיית הפאנצר ה-23 לאזור ארד כדי להתגבר על הפריצה בדרום, ולאוראדיה העביר כתגבורת את הדיוויזיה ה-76 ודיוויזיית הפאנצר פלדהרנהאלה. ב-7 באוקטובר חידשו הסובייטים את המתקפה כשפניהם אל הנהר טיסה. הם הצליחו להתקדם עוד מספר קילומטרים בדרום, אולם לא בצפון.

הקרבות על הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באוקטובר הצליח הכוח הצפוני להשיג התקדמות מסוימת, ומלינובסקי העביר את הקבוצה הניידת פלייב, שכללה שני קורפוסי פרשים וקורפוס ממונע, לאזור כדי לסייע בפריצת הדרך. העובדה שדיוויזיית הפאנצר ה-23 הועברה דרומה סייעה בהתקדמות. ב-9 באוקטובר, תודות לתמיכה מצד ארמיית האוויר החמישית, כבשו הפרשים של פלייב את היידוסובוסלו. הכוחות הגרמניים בגזרה נסוגו לדברצן ונערכו מדרום-מזרח לעיר.

ב-10 באוקטובר כבש הכוח הסובייטי הצפוני מספר גשרים על הגדה המערבית של הנהר טיסה. יחידות מהארמייה ה-46 וקורפוס הטנקים ה-18 אף חדרו לעיר קצ'קמט, כ-70 ק"מ מבודפשט. מאוחר יותר נאלץ מלינובסקי להסיט חלק מיחידות אלו כדי לסייע לכוח הצפוני מעברו השני של הטיסה. ב-11 באוקטובר פתחו הגרמנים וההונגרים במתקפה כבדה שאילצה גם את שאר היחידות לסגת אל הטיסה. באותו יום תקפו כוחות הונגריים את ראש הגשר הסובייטי במינדזנט (Mindszent), והקורפוס הרומני השביעי הובהל לאזור כדי לתגבר את הכוחות הסובייטיים. הדיוויזיות הרומניות ה-2 וה-4 אף השתלטו על ראש גשר נוסף בקרבת סולנוק.

ב-19 באוקטובר תקפו שתי דיוויזיות הונגריות את ראש הגשר של הדיוויזיה הרומנית ה-4 באזור סולנוק. דיוויזיית הפאנצר ה-24 וגדוד הפאנצר הכבד ה-503 תקפו את האגף הימני של הדיוויזיה הרומנית, אשר עד מהרה קרס. השריון הגרמני איגף את הרומנים וניתק אותם מהטיסה. ב-20 באוקטובר נכנעו הרומנים. ב-25 באוקטובר תקפו ההונגרים את ראש הגשר של הדיוויזיה הרומנית השנייה. לנוכח העדיפות המספרית הניכרת של ההונגרים, נסוגו הרומנים אל מעבר לטיסה. בין ה-26 ל-29 בחודש ערכו ההונגרים מתקפה נוספת על ראש הגשר, שהוחזקה על ידי הדיוויזיה הרומנית ה-19, באזור הכפר טיסה אלפר (Tiszaalpár), אולם לא הצליחו לשחזר את הצלחותיהם הקודמות והמתקפה נהדפה.

הקרבות בדברצן ונירג'האזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל, ב-11 באוקטובר הגיעו יחידות החלוץ מכוחו של פלייב לפאתי דברצן. אף על פי שיחידות אלו נותקו מהכוח הראשי, הן הצליחו לחמוק מכיתור. הקבוצה הניידת של פלייב המשיכה להתקדם באיטיות אך בעקביות, תוך שהיא סופגת אבידות כבדות. החוקר ארל זיימקה מתאר זאת כ"אחד מקרבות הטנקים הפרועים ביותר של כל המלחמה". ב-14 באוקטובר כבש הכוח הסובייטי הדרומי את אוראדיה. באותו יום תקפה החזית האוקראינית הרביעית את הארמייה הגרמנית השמינית, מה שהעמיד את הארמייה הגרמנית השישית בסכנת כיתור מצפון. ב-19 באוקטובר חבר הכוח הצפוני עם הכוח הדרומי, והדיוויזיות הרומניות ההרריות ה-2 וה-3 יחד עם דיוויזיית מתנדבים 1, טודור ולדימירסקו תקפו ותפסו את דברצן. ב-22 באוקטובר לכדו הסובייטים את נירג'האזה. מצב זה יצר זה יצר סכנה שינותק הקשר בין הארמיות הגרמניות השמינית והשישית. מפקד קבוצת ארמיות דרום, פריסנר, הורה למפקד הארמייה השמינית אוטו והלר לנסות ליצור קו הגנה צפונית-מערבית לנירג'האזה, אולם הקשר בינו לבין והלר נותק.

ב-24 באוקטובר פתחו הגרמנים במתקפת נגד גדולה במטרה לשחרר את נירג'האזה. במתקפה השתתפו דיוויזיות הפאנצר ה-1 וה-23, וכן הדיוויזיה ההררית ה-3 הדיוויזיה ה-15 ודיוויזיית פרשים אס אס השמינית "פלוריאן גאייר". נאג'יקאלו (Nagykálló) נכבשה עוד באותו היום. ב-26 באוקטובר כבשה דיוויזיית הפאנצר ה-23 חזרה את נירג'האזה. שלושת הקורפוס הניידים של פלייב, שנותקו על ידי מתקפת הנגד הגרמנית, הצליחו לחמוק מהכיתור הגרמני ולסגת דרומה, לאחר שנאלצו להשמיד את הציוד הכבד שלהם. שחרור נירג'האזה פתח מסדרון נסיגה לארמייה השמינית של ווהלר, ואיפשר לחמוק מהכיתור הסובייטי.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קרב דברצן, התקדמו הסובייטים והרומנים כ-160 ק"מ בתוך הונגריה. ב-29 באוקטובר הם פתחו במתקפת בודפשט, וב-30 באוקטובר כבשו את נירג'האזה מחדש. הדרך בפני הבירה ההונגרית בודפשט הייתה כעת פתוחה בפניהם. ב-7 בנובמבר נכנסו כוחות רומניים לפרבריה המזרחיים של העיר, במרחק 20 ק"מ מהבירה. לאחר הפוגה קצרה כבשו הכוחות הסובייטיים ב-26 בדצמבר את הכביש המחבר בין בודפשט לווינה, ובכך הושלם כיתור העיר. כתוצאה מכך כותרו בעיר 33,000 חיילים גרמנים ו-37,000 חיילים הונגרים, ובנוסף לכך נלכדו בעיר כ-800,000 תושבים. המצור על בודפשט נמשך עד 13 בפברואר 1945.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Axworthy, Mark - Third Axis Fourth Ally, 368 pages, ISBN 1-85409-267-7
  • Axworthy, Mark - The Romanian Army of World War 2, 48 pages, ISBN 1-85532-169-6
  • Buchner, Alex - Ostfront 1944, 336 pages, ISBN 3-89555-101-5
  • Erickson, John - The Road to Berlin, 877 pages, ISBN 0-300-07813-7
  • Frieser, Karl-Heinz; Schmider, Klaus; Schönherr, Klaus; Schreiber, Gerhard; Ungváry, Kristián; Wegner, Bernd (2007). Die Ostfront 1943/44 – Der Krieg im Osten und an den Nebenfronten [The Eastern Front 1943–1944: The War in the East and on the Neighbouring Fronts]. Das Deutsche Reich und der Zweite Weltkrieg [Germany and the Second World War] (בגרמנית) VIII (München: Deutsche Verlags-Anstalt). ISBN 978-3-421-06235-2. 
  • Friessner, Hans - Verratene Schlachten (Betrayed Battles), 264 pages, Holsten-Verlag, Hamburg, 1956
  • Glantz, David M. - Slaughterhouse: The Handbook of the Eastern Front 520 pages, ISBN 0-9717650-9-X
  • Glantz, David M. - When Titans Clashed, 414 pages, ISBN 0-7006-0899-0
  • Haupt, Werner - Die 8.Panzer-Division im Zweiten Weltkrieg
  • Hinze, Dr. Rolf - Mit dem Mut der Verzweifelung, 562 pages
  • Hinze, Dr. Rolf - To The Bitter End : The Final Battles of Army Groups A, North Ukraine, Centre-Eastern Front, 1944-45
  • Mitcham, Samuel W. Jr - Crumbling Empire. The German Defeat in the East, 1944 336 pages, ISBN 0-275-96856-1
  • Niehorster, Leo W. G. - The Royal Hungarian Army 1920 - 1945, 313 pages, ISBN 1-891227-19-X
  • Pierik, Perry - Hungary 1944-1945. The Forgotten Tragedy
  • Ustinov, D. F. - Geschichte des Zweiten Welt Krieges (German translation of the Soviet official history, volume 9), 684 pages, 1981
  • Zaloga, Steven J., and Ness, Leland S. - Red Army Handbook 1939-1945, 230 pages, ISBN 0-7509-1740-7
  • Ziemke, Earl F. - Stalingrad to Berlin, 549 pages, U.S. Government Printing Office, 1968