גריגורי גרשוני

From ויקיפדיה
Jump to navigation Jump to search
גריגורי גרשוני
Григорий Андреевич Гершуни
Grigoriy Gershuni.jpg
לידה 2 במרץ 1870
טברובו, מחוז קובנו, האימפריה הרוסית
פטירה 29 במרץ 1908 (בגיל 38)
ציריך, שוויץ
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פריז, צרפת
פעילות בולטת מהפכן, ממקימי המפלגה הסוציאל רבולוציונית הרוסית (האס. אר.)
השכלה אוניברסיטת קייב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מהפכן, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גריגורי אנדרייביץ' (הערש יצחק) גרשונירוסית: Григо́рий Андре́евич Гершу́ни;‏ 2 במרץ 1870 - 29 במרץ 1908) היה מהפכן רוסי. הוא הקים את הארגון הלוחם (רוס') של המפלגה הסוציאל רבולוציונית של רוסיה, הנהיג אותו והתווה את יעדיו בתקופתו הראשונה[1][2].

ילדותו ונעוריו[edit source | edit]

נולד בטברובו, מחוז קובנה, למשפחה יהודית[3]. בשנת 1873 משפחתו עברה לשאולאי.

מבלי שסיים את לימודיו בתיכון בגלל היעדר כסף לשכר לימוד, גרשוני עבר בהצלחה בחינות כניסה ללימודי רוקחות ובשנת 1895 התחיל ללמוד את המקצוע באוניברסיטת קייב. בשנת 1896 הוא נעצר לראשונה בגין קשריו עם סטודנטים שהתנגדו לשלטון הצאר, אך שוחרר תוך זמן קצר. לאחר שגרשוני קיבל את תעודת רוקח, הוא מתחיל לעבוד במוסקבה במכון לרפואה ניסיונית.

בשנת 1898 הוא עבר למינסק, שם הקים מעבדה למחקר בקטריולוגי. בזמנו הפנוי הוא לוקח חלק פעיל בארגון פעילות תרבותית וחינוכית בעיר: מארגן בית ספר יסודי לבנים ומעביר הרצאות בבית ספר של סופי שבוע למבוגרים. גרשוני גם מארגן הקראות ספרים פומביות (עבור אנשים שלא יודעים או מתקשים לקרא) כחלק מפעילות של איגוד הרופאים במינסק, ויוצר סוג של אוסף נודד לספרי לימוד עבור בתי ספר.

התקרבותו לחוגים תומכי המהפיכה ברוסיה[edit source | edit]

גרשוני נסחף יותר ויותר אל רעיונות מהפכניים ומארגן בית מלאכה לייצור מכונות לבתי דפוס לא חוקיים ומעבדה לייצור דרכונים מזויפים. יחד עם יקטרינה ברשקובסקיה גרשוני מארגן את הובלת הספרות הבלתי לגאלית לרוסיה מחו"ל. בשנת 1899 גרשוני הצטרף ל"מפלגת הפועלים לשחרור פוליטי של רוסיה" ומהר מאוד הופך למנהיגה. בתקופה זו, המהפכנית הרוסיה המפורסמת יקטרינה ברשקובסקיה השפיעה רבות על גרשוני, כתוצאה מהשפעתה הוא החליט להתמסר לחלוטין לרעיון המהפכה.

במרץ 1900 בית הדפוס הלא חוקי של גרשוני התגלה, וב-19 ביוני הוא נעצר. במהלך חקירותיו שנוהלו על ידי ראש מחלקת הביטחון במוסקבה, סרגיי זובאטוב, גרשוני הכחיש מכל וכל את הקשר שלו עם ארגונים מהפכניים, מה שהיה הפרה של הקוד האתי הלא רשמי של המהפכנים. ביולי גרשוני שוחרר ממעצרו.

הקמת המפלגה המהפכנית-סוציאליסטית[edit source | edit]

בתחילת 1901 גרשוני יורד למחתרת והופך לחיות באופן בלתי לגלי. בקיץ של אותה שנה, הוא הסתובב בניז'ני נובגורוד, סמרה, אופה, וורונז' וערים אחרות, כשהוא יוצר קשרים עם מהפכנים סוציאליסטים, ובכך גם מעצים את פעילותם. בסוף 1901 הוא יצא לחו"ל כנציג האגף הדרומי והמערבי של מהפכנים סוציאליסטיים. בז'נבה גרשוני משתתף במשא ומתן על הקמת מפלגת המהפכנים הסוציאליסטים יחד עם יונה אזף, מיכאיל גוץ (רוס') וויקטור צ'רנוב. גרשוני עצמו מקים גם את ה"תא הלוחם" בתוך המפלגה שאמור לבצע פיגועים נגד אנשי השלטון הרוסיים, האחראים, לטענת אנשי המפלגה, לדיכוי האזרחים.

פיגועי הטרור[edit source | edit]

פעולת הטרור הראשונה שגרשוני ארגן התרחשה ב-2 באפריל 1902, בסנט פטרבורג, כאשר סטפן בלמשוב ירה שתי יריות אקדח בשר הפנים של רוסיה דמיטרי סיפיאגין והרג אותו . ב־5 באפריל 1902, במהלך הלווייתו של סיפיאגין, גרשוני תכנן לארגן פעולת טרור נוספת נגד התובע הראשי קונסטנטין פובדונוסצב (רוס') ומושל סנט פטרבורג ניקולאי קלייגלס (רוס'), אך בגלל ההיסוס של האנשים המבצעים, הפעולות האלה לא יצאו אל הפועל.

גרשוניː "הארגון הלוחם לא רק מבצע פעולה של הגנה עצמית, אלא גם פועל כדי לפגוע, ובכך מכניס פחד וחוסר סדר אל תוך מוסדות השלטון."

גריגורי גרשוני

ב־29 ביולי 1902 פועל בשם תומאס קצ'ורה ירה במושל העיר חרקוב, הדוכס איון אובולנסקי (רוס') במהלך טיולו של השני בפארק. הסיבה לפגיעה הייתה בכך, שאובולנסקי השתתף בדיכוי של מרד האיכרים בשנת 1902 באזור חרקוב (רוס'). גרשוני ליווה אישית את קצ'ורה לזירה, אך בסופו של דבר אובולנסקי רק נפצע קל.

צ'רנוב כתב על דעותיו של גרשוני לגבי טרור של מהפכנים:

"... גרשוני דרש מהמהפכה את אותו הדבר שאנשים אנושיים דורשים מהמפקדים - להימנע מקורבנות מיותרים, לחוס על המנוצחים, לכבד את האינטרסים ואת חייהם של האנשים החפים מפשע. הוא תמך במעשה הראשון של קליאייב, כאשר זה יצא עם פצצה מוכנה כנגד הנסיך סרגיי, אך נסוג, כאשר ראה ליד הנסיך את אשתו וילדיו "[4].

ב 6 במאי 1903 חבר הארגון הלוחם, שהיה עובד רכבת, בשם יגור דולבוב (רוס') ואדם נוסף שזהותו לא ידועה עד היום, ירו למוות במושל העיר אופה ניקולאי בוגדנוביץ' (רוס'), בפארק הקתדרלה של העיר. בוגדנוביץ' היה אחראי לירי חי אל הפגנת הפועלים.

הפופולריות של גרשוני לאחר מעשי טרור אלה גדלה באופן דרסטי. ב. צ'רנוב כתב על פעילות הארגון הלוחם: "למעשה, מרכז הארגון הלוחם, הדיקטטור של הארגון, היה גרשוני." שר הפנים ויאצ'סלב פלבה הצהיר לסרגיי זובאטוב, שתמונתו של גרשוני תעמוד על שולחנו עד שזה ייעצר. זובטוב עצמו שיבח את יכולותיו המהפכניות-טרוריסטיות של גרשוני וכינה אותו "אמן בענייני טרור".

מעצר ומשפט[edit source | edit]

ב־13 במאי 1903 גרשוני נעצר בקייב. בפברואר 1904 בית המשפט המחוזי הצבאי בסנט פטרסבורג דן את גרשוני למוות, אלא שלאחר מכן גזר הדין הוחלף במאסר עולם[5]. גרשוני ריצה את עונשו בהתחלה בכלא שליסלבורג (רוס') המיועד ל"אסירים פוליטיים שנידונו לעבודות פרך", ולאחר סגירת בית הכלא הזה (ב־8 בינואר 1906), בבית הכלא לעבודות פרך באקאטוי (רוסי'), במזרח סיביר.

הבריחה לחו"ל[edit source | edit]

בשנת 1906 תומכיו של גרשוני ארגנו את בריחתו מהכלא. בכלא בו שהה גרשוני, האסירים היו מייצרים כרוב משומר ומוציאים את התוצרת שלהם מחוץ לכותלי הכלא. גרשוני הוחבא בתוך חבית ריקה, כאשר מעליו הייתה שכבה דקה של כרוב משומר, כדי שהשומרים לא יגלו אותו. בדרך זו גרשוני הצליח לצאת מן הכלא והתחיל להתקדם לכיוון מזרח המדינה. לאורך כל מסלול הבריחה, החברים ארגנו "תחנות ביניים" בהן גרשוני היה יכול להחליף סוסים ולהמשיך הלאה. בעיר ולדיווסטוק, הוא עלה על אוניה והגיע לארצות הברית[6].

בארצות הברית הוא נאם בעצרות המוניות של תומכי המהפכה הרוסית וכתוצאה מכך הצליח לגייס 180 אלף דולר למפלגתו. בפברואר 1907 גרשוני השתתף בכנס השני של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית בפינלנד, ונבחר לוועד המרכזי של המפלגה, כאשר הוא היה אמור להנהיג, ביחד עם יונה אזף, את כל פעילות הטרור של המפלגה.

מותו[edit source | edit]

אצל גרשוני התגלתה סרקומה בריאה ובסוף 1907, הוא נסע לטיפול בבית הבראה בשווייץ. עוד לפני מותו, כשהוא כבר היה במצב רפואי קשה, גרשוני גילה שאזף, שהפך לראש הארגון הלוחם לאחר מעצרו של גרשוני (ואחר כך, כאמור, שותפו להנהגת המפלגה), הואשם בפרובוקציה וריגול לטובת הבולשת הרוסית. גרשוני לא האמין לזה ואף רצה לנסוע לרוסיה לבצע, ביחד עם אזף, רצח של ניקולאי השני, על מנת לשקם את המוניטין של יורשו במעשה זה. התוכנית לא יצאה אל הפועל בגלל מותו של גרשוני ב-29 במרץ 1908.

גריגורי גרשוני נקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז ליד קברו של פיוטר לברוב, בו הוא ראה את המורה הרוחני שלו.

לקריאה נוספת[edit source | edit]

  • Шикман А. П. Деятели отечественной истории. Биографический справочник. — М., 1997 (ברוסית).
  • Кара и другие тюрьмы Нерчинской каторги. — М., 1927.(ברוסית).
  • Городницкий Р. А. Боевая организация партии социалистов-революционеров в 1901-1911 гг. - М., 1998 (ברוסית).

קישורים חיצוניים[edit source | edit]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גריגורי גרשוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[edit source | edit]

  1. ^ Екатерина Брешко-Брешковская – «бабушка русской революции»., diletant media, ‏01/05/2018 (ברוסית)
  2. ^ Иванов Александр Александрович, О некоторых вопросах дальнейшего изучения сибирского периода жизни Е.К. Брешко-Брешковской, penpolit.ru, ‏23/12/2010 (ברוסית)
  3. ^ David C. Rapoport, Yonah Alexander, The Morality of Terrorism: Religious and Secular Justifications, Columbia University Press, 1989, עמ' 242. (באנגלית)
  4. ^ В. М. Чернов, Перед бурей. Воспоминания, N. Y.: Изд. имени Чехова, 1953, עמ' 258. (ברוסית)
  5. ^ עורך דינו של גרשוני היה מיכאיל מנדלשטם (רוס').
  6. ^ Михаил Зыгарь, Империя должна умеретьː история русских революций в лицах 1900-1917, Москва: ООО «Альпина Паблишер», 2017. (ברוסית)