גשם הערבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גֶשֶׁם הָעַרְבִי הוא הדמות הערבית היחידה המוזכרת בתנ"ך.[1] גשם מוזכר כבן תקופתו של נחמיה בעת הקמת בית הקדש וירושלים בעקבות שיבת ציון וחלק משלושה מנהיגים סביב פחות יהודה שביקשו למנוע את הקמת בית המקדש. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על אפשרות שמדובר במלך קדר הערבית שהייתה בשיא כוחה בתקופה הפרסית.

גשם הערבי בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהכתוב בספר נחמיה אנו למדים שגשם היה בעל בריתם של סנבלט וטוביה העמוני ויריבו של נחמיה.[2] כאשר נחמיה פנה לבניית חומות ירושלים, השומרונים והערבים עשו מאמצים כדי להפריע לו.

במקום אחר בספר נחמיה[3] הוא קרוי גַשְׁמוּ, מה שסביר יותר כשמו הנכון, כשם שבט ערבי ידוע בשם "גֻשָמוּ" (קוק, "מילון מונחים ארמי"). גֶשֶׁם או גַשְׁמוּ, שכנראה היה המנהיג של הערבים, הצטרף לשומרונים והאשים את נחמיה במזימה נגד המלך הפרסי.

גשם הקדרי בתיעוד הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר להזכרתו של גשם במקרא, קיימים שני ממצאים ארכאולוגיים אשר מעלים את האפשרות שמדובר במלך קדר - ממלכה ערבית שבתקופת האימפריה הפרסית השתרעה מדרום בבל במזרח לדלתת הנילוס במערב ונודעה בחשיבותה לשלטון הפרסי:

  • בכתובת שנמצאה בכאבור אל-ג’ונדי צפונית לעיר [דדן], ומקובל לתארכה לאמצע המאה החמישית לפנה"ס, מוזכר גשם בן שחר, יחד עם אדם לא מזוהה שהיה מושל ("פחת") דדן. חוקרים העלו את האפשרות שמדובר בגשם מלך קידר שהוזכר במקורות האחרים, אולם מכיוון שהכתובת מקוטעת קשה להגדיר בבירור שבו מדובר[4].
  • בקערת כסף שהתגלתה באתר תל-מסחותה ליד איסמעיליה - ואדי תומילאט, במזרח דלתת הנילוס במצרים, התגלתה כתובה בארמית – "זו המינחה שהביא קָיִנֻ בר גָשְמֻ מלך קדר לחָאן-אִלָת. קערה זו הייתה אחת מארבעה שנמצאו באתר עם הקדשות לאלה חאן-איללת וניתוח הסגנון האומנותי של הקערות, כמו גם ניתוח פלאוגרפי של הכתובות עצמן, מתארך את הקערה לסוף המאה החמישית לפנה"ס – באמצע התקופה הפרסית-אחמנית[5]. ההערכה היא כי מדובר בעדות לקיומו של בסיס חיל מצב קדרי במזרח מצרים המתייחס לגָשְמֻ מלך קדר, המוכר מהמקרא כגשם הערבי[6].

אין לדעת בוודאות האם גשם בשני הממצאים הארכאולוגיים הוא אותו אדם והוא זהה לגשם הערבי המוזכר בספר נחמיה. אולם, ברור שקיימת קירבה כרונולוגית ונסיבתית ביניהם. זיהויו של גשם הערבי עם מלך קדר יכול להסביר את חששו מהתחזקות ישות פוליטית יהודאית שתוכל לערער את שליטתו בצירי המסחר מדרום מסופוטמיה ומדרום ערב לנמל עזה ולמצרים. הזיהוי יכול גם להסביר את המשמעות הרבה של פנייה של אדם במעמדו לשלטון הפרסי והסיכון שבדבר להמשך ביצורה של ירושלים בידי שבי-ציון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערבים ככלל מוזכרים גם כן בתנ"ך (ספר דברי הימים ב', פרק י"ז, פסוק י"א; פרק כ"א, פסוק ט"ז; פרק כ"ו, פסוק ז'), אך אין איזכור של דמות ערבית ספציפית, מלבד זו של גשם הערבי.
  2. ^ ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י"ט, פרק ו', פסוק א'
  3. ^ ספר נחמיה, פרק ו', פסוק ו'
  4. ^ Israel Eph’al, The Ancient Arabs, The Magnes Press, Jerusalem, 1982, p. 204, 210-214.
  5. ^ William Dumbrell, “The Tell-Maskhuta Bowlsand the ‘Kingdom’ of Qedar in the Persian Period, Bulletin of the American Schools of Orient Research, No. 203, October, 1971, p. 33-38.
  6. ^ Israel Eph’al, The Ancient Arabs, The Magnes Press, Jerusalem, 1982, p. 194-195.