ג'ימי הופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ימי הופה

ג'יימס רידל "ג'ימי" הופהאנגלית: James Riddle "Jimmy" Hoffa; נולד ב-14 בפברואר 1913; נעלם ב-30 ביולי 1975) היה נשיא איגוד נהגי המשאיות בארצות הברית שנחשד בשחיתות ובקשרים עם המאפיה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ימי הופה נולד בעיר ברזיל באינדיאנה. אביו נפטר בשנת 1920 כשג'ימי היה בן שבע, וארבע שנים לאחר מכן עברה משפחתו לדטרויט. בשנת 1932 החל בפעילות לשיפור תנאי תעסוקה במסגרת איגודי עובדים. הוא התחתן בשנת 1936. בשנת 1952 נבחר לכהונת סגן נשיא איגוד נהגי המשאיות ,ובשנת 1958 נבחר לכהונת נשיא האיגוד במקום דייב בק. הופה הוביל שביתות, מחאות ופעולות אחרות לשיפור תנאי תעסוקה.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופה תמך במועמדותו של ריצ'רד ניקסון מטעם המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1960, בהן ניצח מועמד הדמוקרטים ג'ון קנדי. לאחר רצח קנדי הייתה השערה שהופה מעורב ברצח מטעמים של התנגדות פוליטית, אך השערה זו נדחתה על ידי ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות.

קשריו עם המאפיה ונסיבות היעלמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפעילותו באיגוד, החל הופה לקיים קשרים עם המאפיה. בשנת 1964 הוא הואשם בעבירות שוחד, שיבוש הליכי חקירה ומרמה, ובשנת 1967 הוא הורשע ונגזרו עליו 15 שנות מאסר. הוא קיבל חנינה מהנשיא ניקסון בשנת 1971 על סמך הבטחה שלא להיות פעיל בהנהלת איגוד נהגי המשאיות במשך 10 שנים.

הופה החליט לערער ולנסות לחזור לאיגוד. הוא חשב להסתייע במאפיה על מנת לחזור לאיגוד ויזם פגישה עם שניים מראשי המאפיה, טוני ג'יאקלונה וטוני פרובנצאנו. הופה נראה לאחרונה ב-30 ביולי 1975 בסמוך לשעה 2 בצהרים במגרש חניה של מסעדה בעיר דטרויט. ככל הידוע, הוא היה אמור להיפגש שם עם שניהם. בשעה 14:15 בערך הופה התקשר לאשתו ואמר לה שהאנשים אותם היה אמור לפגוש עדיין לא הגיעו, ומאז לא יצר איתה קשר. באותו יום, אחרי שהוא לא חזר הביתה, התקשרה אשתו למשטרה שהחלה לחפש אחריו. בשנת 1982, למרות שגופתו לא נמצאה, הוכרז הופה רשמית כמת. הבולשת הפדרלית של ארצות הברית ממשיכה מאז לחקור את ההיעלמות. רבים מניחים שהופה נרצח על ידי המאפיה ונעשו ניסיונות רבים לאתר את מקום קבורתו.

טענות והשערות בנוגע להעלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הועלו טענות והשערות שונות לגבי נסיבות היעלמותו של הופה. מהתחקיר המשטרתי עולה ששני האנשים אותם היה אמור לפגוש הופה, טוני ג'יאקלונה ופרובנצאנו, כלל לא הגיעו באותו יום לנקודת המפגש.

  • לפי השערה אחת הופה נורה בראשו ולאחר מכן הוכנס לתא מטען של מכונית שהובלה לגריטה, וזו הגרסה שמתוארת בסרט "הופה".
  • לטענת איש המאפיה דונלד פרנקוס, הוא הרג את הופה וקבר אותו באצטדיון הג'איינטס בניו יורק. טענה זו הופרכה על ידי תחקירני תוכנית הטלוויזיה מכסחי המיתוסים.
  • הרוצח השכיר ריצ'רד קוקלינסקי טען שהוא הרג את הופה. לפי גרסתו שהובאה בביוגרפיה שלו, קוקלינסקי רצח את הופה עם סכין ציידים, הטמין את גופתו בתוך חבית דלק והצית אותה. הוא הניח לאש לבעור במשך "חצי שעה בערך", ואז הלחים את החבית וקבר אותה במגרש גרוטאות. לאחר מכן, כאשר שותף של קוקלינסקי החל לדבר עם הבולשת הפדרלית, קוקלינסקי חשש שהשותף ישתמש במידע שבידו כדי לחלץ את עצמו מצרות. לכן הוציא קוקלינסקי הוציא את החבית מקברה, הכניסה לתא מטען של מכונית ישנה שנגרטה לגוש מתכת מרובע בגודל של 1.5 מטר על 1 מטר. גוש זה נמכר ונשלח ליפן ביחד עם עוד עשרות גרוטאות, כמתכת לייצור מכוניות חדשות.
  • בשנת 2006, סיפר אסיר בשם דונובן וולס שראה שני אנשים קוברים אדם באסם במישיגן יום לאחר היעלמותו של הופה. החפירה באותו אסם לא העלתה ממצאים, אבל פרסום הפרשה מחדש חשף לציבור את קיומו של מסמך בן 56 עמודים של ה-FBI משנת 1976, שש שנים לפני ההכרזה על מותו של הופה. במסמך הועלתה ההשערה שהוא נרצח על ידי המאפיה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס פיליפ הופה (מימין), יחד עם אביו, ג'ימי הופה
ג'יימס פיליפ הופה, בנו של ג'ימי הופה, תמונה משנת 1998

בתו של ג'ימי הופה, ברברה אן (נולדה ב-1938), שימשה כשופטת ולאחר מכן כיועצת משפטית למושל מדינת מיזורי. בנו, ג'יימס פיליפ הופה (נולד ב-1941), עורך דין במקצועו, מכהן כנשיא איגוד נהגי המשאיות משנת 1999.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופה כתב אוטוביוגרפיה שפורסמה בשנת 1970 בשם "ג'ימי הופה: פרקים". לאחר היעלמותו יצא הספר במהדורה חדשה תחת השם "ג'ימי הופה: הסיפור האמיתי".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]