דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן הוא האיסור לכתוב את התורה שבעל פה.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הדין הוא במקרא על פי פירוש התלמוד:

ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

חומש שמות, ל"ד כ"ז

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כתיב 'כתב לך את הדברים האלה' וכתיב 'כי על פי הדברים האלה'.הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, ודברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב

גיטין ס:, תמורה יד:

רבי יהודה בר נחמני דורש מהשינוי בפסוק בין כתיבה לבין אמירה בעל פה את ההלכה שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה ואילו דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתוב אותם.
ישנה מחלוקת בפוסקים, האם איסור זה הוא מדאורייתא[1] או מדרבנן[2] או שאין בדבר איסור ממש[3].

דין האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעם האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטעם האיסור נחלקו המפרשים:

  • הר"ן[4] כותב שהטעם בכך הוא שלא ניתן לרדת לעומק הביאורים של התורה שבכתב כי אם על ידי מלאכת הלימוד של רב לתלמיד. אילו היו הדברים נכתבים בכתב, הייתה אפשרות של מכשול בכך שהתלמיד יסתפק ברמת הבנה הנקנית מן הכתובים, אף על פי שהבנה זו איננה שלמה.
  • ר' צדוק הכהן מלובליו[5] כתב שהמילה הכתובה אינה יכולה לכלול את עומקה של המילה המדוברת. לדבריו, המילה עוצמתה של המילה המדוברת היא בכך שהדיבור נובע מ"מעמקי הלב", ואילו דברים כתובים אינם יכולים לרדת לאותו עומק.
  • הרב יהודה גרשוני[6] כתב שהאיסור לכתוב תורה שבעל פה הוא בשביל שלא לעשות קיום מוחלט לפירוש התורה, אלא 'שתהיה התורה חיה עם האומה ומתפתחת עמה', כלומר שהחכמים בכל דור ודור יוכלו לפרש את התורה לפי השגתם.

היתרים לאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיתר לאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל ראו שבמהלך הדורות נתקשו אנשים לדבוק בתלמוד תורה ולקיים את מצוותיה דבר שמעמיד בסכנה את שלמותה ודיוקה של התורה שבעל פה. מפני זה פסקו חכמים שהצורך לפקח על שמירתה של תורה דוחה את איסור כתיבתה, ודרשו זאת מלשון הכתוב: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהילים קיט, קכו).

חז"ל דרשו את המילים במובן של "עת לפעול למען ה', כיון שהפרו העם את התורה". כדי להקל על לימוד התורה וקיומה, הותר ללמד את התורה שבעל-פה מתוך הכתב:"מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה [כולה] מישראל" (תמורה יד, ב).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר היראים השלם, פרק רס"ח
  2. ^ שדה חמד בשם ספר החסידים, פרק ד', כלל ד'
  3. ^ תוספות רא"ש, כרך סוטה מט:
  4. ^ חידושי הר"ן, כרך מגילה, יד, א מדפי הרי"ף
  5. ^ מחשבות חרוץ, עמ' קיג
  6. ^ י' גרשוני, בירור במקורות דמוקרטיה ויהדות וזכויות העם, ירושלים תש"ן, עמ' תרכב
  7. ^ רש"י, כרך שבת ו ע"ב.
  8. ^ קדמת העמק, פרק ג, אות י