מסכת תמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מַסֶּכֶת תְּמוּרָה היא המסכת השישית בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. יש בה שבעה פרקים. מסכת זו עוסקת בדין מיוחד בדיני קורבנות הנקרא "המרה".

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 33 דפים. כמו במסכתות רבות בסדר קדשים גם במסכת זו יש שינויי נוסח וחילופי גרסאות רבים. מסכת זו מאופיינת בחזרות רבות על סוגיות ומהלכים בגמרא שמופיעים תחת המונח לישנא אחרינא. המסכת היא הלכתית ברובה המוחלט והיא כמעט שאיננה עוסקת בענייני אגדה.

מהי תמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המרה" פירושה "השבת" הקדושה החלה על גבי קורבן והעברתה לבהמת חולין. הלכות תמורה מבוססת על פסוק מספר ויקרא[1]: "לֹא יְבַקֵּר בֵּין-טוֹב לָרַע, וְלֹא יְמִירֶנּוּ; וְאִם-הָמֵר יְמִירֶנּוּ, וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל".

הרמב"ם (משנה תורה, ספר הקורבנות, הלכות תמורה) כותב בטעם מצווה זו כי:

"אך על פי שכל חוקי התורה, גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן; וכל שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם: הרי אמרו חכמים הראשונים, שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה. ייראה לי שזה שאמר הכתוב[2]: "וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ", כעניין שאמר[3]: "וְאִם-הַמַּקְדִּישׁ--יִגְאַל, אֶת-בֵּיתוֹ: וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף-עֶרְכְּךָ, עָלָיו". ירדה תורה לסוף מחשבת האדם, וקצת יצרו הרע--שטבעו של אדם נוטה להרבות קניינו, ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר והקדיש, אפשר שחזר בו וניחם וייפדה בפחות משווייו; אמרה תורה אם פדה לעצמו, יוסיף חומש.

וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף, שמא יחזור בו; וכיון שאינו יכול לפדותה, יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תיתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפניו, שלא יחליף, וקנסו אם החליף, ואמר "וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ".

מיקומה של המסכת בסדר קדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהסתיים הדיון בענייני הקדושות (זבחים, מנחות ובכורות) ונשנו הדינים של מסכת ערכין, הגיע תור דיני תמורה שהם מדיני הקרבנות. בנוסף, הפסוק עליו מבוססת המסכת ("לֹא יְבַקֵּר בֵּין-טוֹב לָרַע") מופיע בסוף הפרשיה העוסקת בדיני הערכין ולכן נשנתנה המסכת אחר מסכת ערכין.

פרקי המסכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. הַכֹּל מְמִירִים (שש משניות[4]) - עוסק ברוב דיני התמורה: מי ממיר, מה ממירים, הגדרת איבר שהנשמה תלויה בו וכמו כן כולל דיון עקרוני הנוגע לתוקף ההלכתי של מעשה הנעשה באיסור ("איסורא מהני או לא מהני?")
  2. יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת (שלוש משניות) - עוסק בשני דברים בעיקר: ההבדל שבין קרבנות היחיד וקרבנות הציבור, ובהבדל שבין דיני תמורה לדיני שאר הקדשים.
  3. אֵלּוּ קָדָשִׁים (חמש משניות) - פרק זה עוסק בדינים של ולדות הקדשים.
  4. וְלַד חַטָּאת (ארבע משניות) - עוסק בסוגי קרבנות החטאת שאינם ראויים להקרבה ("חמש חטאות המתות").
  5. כֵּיצַד מַעֲרִימִים (שש משניות) - עוסק באופני הקדשה של עובר בהמה ובפרטי לשונות ההקדשה והתמורה.
  6. כֹּל הָאֲסוּרִין (חמש משניות) - פרק זה דן בהלכות קרבנות שאסורים ליקרב על גבי המזבח מסיבות מיוחד ובפרט באתנן זונה ומחיר כלב, כמו כן, בפרק עוסק גם בדיני ולדותיהם של הבהמות הללו.
  7. יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ (שש משניות) - דן בהבדלים שבין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית, וכן דן גם בדיני ביעור של איסורים שונים.

בסה"כ במסכת 35 משניות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק ל"ג
  2. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק ל"ג
  3. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק ט"ו
  4. ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.