יהודה גרשוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יהודה גרשוני
הרב יהודה גרשוני נואם ב'כנס תורה שבעל פה', תשל"א, ירושלים תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הרב יהודה גרשוני נואם ב'כנס תורה שבעל פה', תשל"א, ירושלים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 18 באוקטובר 1908
כ"ג בתשרי תרס"ט
גרודנו
פטירה 17 בינואר 2000 (בגיל 91)
י' בשבט תש"ס
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 17 בינואר 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק תלמוד, ראשות ישיבה, אמונה
רבותיו הרב שמעון שקופ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב ברוך בער לייבוביץ, הרב אליעזר יהודה פינקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב יהודה גרשוני (כ"ג בתשרי תרס"ט, 18 באוקטובר 1908 - י' בשבט תש"ס, 17 בינואר 2000), המכונה ר' יוד'ל (יידל) גרודנֶר או העילוי מגרודנה, היה רב וראש ישיבה. מתלמידיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בגרודנו למשפחת סורוקשבל. אביו נרצח כשהיה בן 13, והוא גדל על ברכי סבו אבי-אמו. החל מגיל 15 למד במכינה של ישיבת שער התורה בגרודנו, שכללה לימודי קודש ולימודי חול, ודבק בדרך לימודו של רבו הרב שמעון שקופ. בהמשך למד אצל הרב ברוך בער לייבוביץ מישיבת קמיניץ (מחבר הספר ברכת שמואל), ובישיבת מיר אצל הרב אליעזר יהודה פינקל. כבר בצעירותו נתפרסם שמו בעולם הישיבות כעילוי, מאז דבק בו הכינוי "העילוי מגרודנה".

בחודש חשוון תרצ"ד (1933) עלה לארץ ישראל בעידוד רבו הרב ליבוביץ ובסיוע הראי"ה קוק, על מנת ללמוד בישיבת מרכז הרב. הוא למד ולימד בה כחמש עשרה שנה. בשנות לימודיו במרכז הרב למד מדי יום בחברותא 3–4 שעות עם הרב שאר ישוב כהן שהיה אז כבן 14, לבקשת אביו הרב הנזיר.[1] כן למד עם הרב משה צבי נריה, הצעיר ממנו, לבקשת הראי"ה. הוסמך לרב על ידי הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הראי"ה, הרב איסר זלמן מלצר והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. לאחר עלייתו של הרב יצחק זאב סולובייציק לארץ היה מגיע אליו לדבר בלימוד[2], בשנת תש"י הדפיס את ספרו הראשון "חוקת הפסח" אשר זכה להסכמות נלהבות, ביניהם מהרב איסר זלמן מלצר שהגדירו "מהמיוחדים שבמיוחדים בין חכמי התורה מהדור הצעיר בארץ קדשנו".[3]

בשנות ה-50 עקר לארצות הברית, עמד בראש ישיבת "יבנה" בברוקלין[4] והקים את "ישיבת ארץ ישראל",[5][דרושה הבהרה] בה למדו כמה עשרות תלמידים במקביל ללימודיהם באוניברסיטה. לאור דרכו של הראי"ה, הוא הנהיג בישיבתו אווירה ציונית ולימוד בעברית (כשלא כמקובל בישיבות צפון אמריקה באותן שנים), ודאג שמלבד לימוד התלמוד, יעסקו תלמידיו גם בתחומים נוספים כגון תנ"ך, אגדה ומחשבת ישראל. באותן שנים היה פעיל בתנועת המזרחי.

בשנת תשל"ד שב לארץ ישראל, ועסק בכתיבה תורנית מביתו שבשכונת רסקו בירושלים. בין השאר כתב חומר לערכים עבור האנציקלופדיה התלמודית מאז היווסדה.[6] לאורך חייו פרסם מאות מאמרים בתחומים תורניים מגוונים, בכתבי עת תורניים ובעיתונים.

זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית - הראשון בשנת תש"ז על ספרו "חוקת הפסח".[7]

הרב גרשוני נפטר בי' בשבט תש"ס, כבן 91.

דרכו והשקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי הרב גרשוני בריאיון עיתונאי, "יש בכל הספרים שלי קשר חזק וזיקה עמוקה לגאולת ישראל". את ספרו "משפט המלוכה" חיבר בעקבות קום המדינה ובספרו "חוקת הפסח" הוא מברר את הלכות הקרבנות והלכות מלכים הקשורים קשר הדוק עם גאולת ישראל.[3]

הרב גרשוני החשיב את הראי"ה קוק כרבו המובהק. לדבריו, רבו השפיע על מסלול חייו, הפנים בו את מהותה ודרכה של "תורת ארץ ישראל", וכן "השקפת עולם ישראלית עמוקה ורחבה... על תקומת ישראל ותחיית הקודש".[3] הוא עברת את שם משפחתו ל"גרשוני", לאחר שהראי"ה העיר לו כי ראוי ששמו יהיה עברי ולא רוסי, וכאמור הנהיג את ישיבתו בארצות הברית על פי דרכו של הראי"ה, כפי שראה אותה.

על ייחודיותו של הראי"ה עמד הרב גרשוני בעזרת דברי המהר"ל על הפסוק (משלי ו, כג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" – כל מצווה היא כנר, מוגדר ומצומצם; ולעומת זאת התורה היא אור, אינסופית וחסרת גבול. כך הייתה לדבריו תורתו של הרב קוק, אשר "תורת ארץ ישראל" שלו היא "בחינת אור שופע, אור עליון, החובק במעוף רב ובהיקף אדיר את כל הפרטים והמקצועות ומאיר את כולם באור אין סוף".[3]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הראשונה זהבה לבית שער, ילידת קמניץ, נפטרה בשנת תש"ה בהיותה 33, והותירה אחריה שתי בנות.[8] בשנת ה'תש"ט (1948) נישא בשנית לפסיה, בתו של הרב אליעזר סילבר, נשיא אגודת הרבנים בארצות הברית והרב של סינסינטי.[9] בתו הבכורה, ציפורה, נפטרה על פניו בגיל 41. הוא הקדיש את ספרו "קול צופייך" לזכרה.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוקת הפסח ירושלים, תש"ו - על הלכות קרבן פסח לרמב"ם כרך א', כרך ב'
  • משפט המלוכה ניו יורק, תש"י - על הלכות מלכים לרמב"ם
  • קובץ מאמרים ניו יורק, תשי"ד - על עניינים שונים
  • קול יהודה ירושלים, תש"ן - קובץ מאמרים הלכתיים ומחשבתיים
  • קול צופייך ירושלים, תש"ם - קובץ מאמרים הלכתיים ומחשבתיים
  • חוק ומשפט ירושלים, תשמ"ו - על הלכות סנהדרין לרמב"ם
  • שערי צדק ירושלים, תשנ"ה -דרשות על פרשות השבוע.
  • חכמת גרשון ירושלים, תשנ"ז - חידושי תורה בעניינים שונים
  • שיטה מקובצת על מסכת פסחים (שלושה כרכים)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יחיאל פריש וידידיה הכהן, האי"ש על העדה, חיפה תשע"ג, עמ' 39
  2. ^ שמעון יוסף מלר, הרב מבריסק חלק ב, 193.
  3. ^ 1 2 3 4 יצחק גולדשלג, הרב יהודה גרשוני: העילי מגרודנה – ריאיון עמו, הצופה, 15 באוגוסט 1958
  4. ^ הרב יהודה גרשוני ראש ישיבת "יבנה" בברוקלין, הצופה, 19 בספטמבר 1956, עמ' 6
  5. ^ המונים עולים להר-ציון לעליית הרגל, חרות, 23 במאי 1958, עמ' 12
  6. ^ תולדות חייהם של המשתתפים בחיבור האנציקלופדיה התלמודית שהלכו לעולמם. נדפס בסוף כרך כ"ט של אנציקלופדיה תלמודית, חשוון תשע"א.
  7. ^ פרס הרב קוק חולק אתמול למחברי ספרים תורניים, הצופה, 27 ביוני 1957, עמ' 1; מסיבה להרב יהודה גרשוני, שם, 16 ביולי 1947, עמ' 4
  8. ^ זהבה גרשוני ז"ל, המשקיף, 24 ביוני 1945, עמ' 4; י. ב., זהבה גרשוני: ליום השלושים, הצופה, 16 ביולי 1945, עמ' 3. כרטיס הקבר של זהבה גרשוני באתר הר הזיתים.
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הצופה

    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    משפחת לוין ומשפחת שכיניק, ברכת מזל טוב לרגל נישואיו, הצופה, 17 בדצמבר 1948(הקישור אינו פעיל, 5.9.2021)