דבר שלא בא לעולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבר שלא בא לעולם הוא מושג תלמודי המתאר התחייבות אדם כלפי חפץ שאינו קיים עדיין או שלא נמצא בבעלותו, דבר הגורם לבעייתיות בנוגע ליכולת האדם להחיל בחפץ חלות כלשהי, כדוגמת מכירה, הקדשה ומעשר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוגיה העוסקת בדבר שלא בא לעולם, סובבת סביב מקרה שהחפץ כעת אינו ברשותו של האדם, אך קרוב לודאי שעתיד להיות ברשותו, הגמרא[1] מביאה מחלוקת תנאים האם אדם יכול להקנות את החפץ, והקנין יחול כאשר החפץ יגיע לרשותו, או שכעת האדם כלל לא יכול להקנותו, מחלוקת זו תקפה גם לשאר החלות.

סוג אחר של דבר שלא בא לעולם, הוא דבר שאינו בעולם כלל, כמו המוכר פירות דקל לחבירו כדי שיקנה אותם כאשר יבואו לעולם. בפירות דקל החיסרון גדול יותר בכך שהפירות אינן בעולם כלל, אבל יש להם מעלה שהם עתידים לבוא ככל הנראה. הגמרא דנה במסכת גיטין לגבי המוכר עבד לקנס, שאין הדבר עתיד לבוא, שהרי לא ברור אם העבד ימות וישולם עליו קנס מהמזיק.

הקנאה לדבר שלא בא לעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת קידושין[2] הגמרא עוסקת במקרה שאדם רוצה לקדש דבר שאינו בעולם עדיין כגון לקדש בתו של איש טרם נתעברה אמה, במקרה כזה כלל אין מחלוקת וכולם מודים שאין אפשרות לבצע זאת. אך במקרה והאדם רוצה לקדש את ביתו בעודה עוברה באנו למחלוקת תנאים.

סוג אחר של הקנאה מדבר שלא בא לעולם או לדבר שלא בא לעולם, הוא אדם המקדש אשה כאשר אחד משניהם עדיין גוי ולא התגייר, במקרה כזה נחשב הקניין כקניין של דבר שלא בא לעולם, מכיוון שהוא הקניין יכול לחול במצב זה, שהרי אין קידושין חל על ידי גוי או על גויה.

שורש הדברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי השאלה מדוע קניין בדבר שלא בא לעולם אינו תופס, ישנן כמה דעות, רבי אלחנן וסרמן בספרו קובץ שעורים[3] מבחין בין דעות שני בעלי תוספות, דעת המהר"ם מרוטנבורג ודעת רבי יחיאל מפריס, ומבאר שלדעת המהר"ם הבעיתיות בדבר שלא בא לעולם היא חיסרון בגמירות דעת, כלומר, אדם לא סומך דעתו על קניין שכזה, וכוונתו לא מלאה, ולדעת ר' יחיאל מפריז הבעיתיות היא באפשרות של מעשה קניין לחול על החפץ שאינו בעולם. דעה נוספת היא דעת רבי חיים סולובייצ'יק[4] הסובר שהבעיתיות היא באפשרות של האדם שאינו בעלים על החפץ להקנותו.

הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מובאות שתי רשימות של חכמים . תנאים ואמורים - הסבורים שאדם יכול להקנות "דבר שלא בא לעולם". הרשימה הקדומה והראשית היא משל אביי[5][6]. מבחינה צורנית, איש מהתנאים אינו מזכיר את המונח "דבר שלא בא לעולם" או מונח הקרוב אליו, לכן יש הטוענים שהלכת "דבר שלא בא לעולם" היא דווקר הלכה מאוחרת מבית מדרש של האמוריאים[7].

להלכה נפסק שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ולכך אין אפשרות להחיל שום חלות על חפץ שעדיין לא נמצא ברשות הבעלים. לדוגמה: אדם שמתכנן לקנות דירה, ולפני שקנה את הדירה מוכר אותה לחברו, הקנין לא יחול כלל גם לאחר שיקנה את הדירה, כמו כן אדם לא יוכל למכור לחבירו יבול שעתיד לצמוח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברנד, יצחק, "יש מאין" הסקאות בנסכים מופשטים במשפט התלמודי, מאגנס 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיין יבמות צג,ב קידושין סב,ב וסג,א.
  2. ^ סב,ב
  3. ^ בבא בתרא, רע"ו
  4. ^ חידושי הגר"ח
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ה, עמוד א'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ב, עמוד ב'
  7. ^ ברנד יצחק, "יש מאין": עסקאות בנכסים מופשטים במשפט התלמודי, מאגנס, 2017, עמ' 17-20
First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.