דוד (סרט, 1979)

דוד
David
בימוי	Peter Lilienthal
הופק בידי	יורק בקר
תסריט	יורק בקר, Peter Lilienthal
עריכה	Siegrun Jäger
שחקנים ראשיים	אווה מאטס; Rudolf Sellner; ברנהרד אליאס; Gołda Tencer; Dominique Horwitz; Walter Taub; Irena Vrkljan; Mario Fischel; האנס זישלר
מוזיקה	וויצ'ך קילר
צילום	אל רובאן
מדינה	גרמניה
חברה מפיצה	קינו לורבר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	9 במרץ 1979
משך הקרנה	127 דק'
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט דרמה
פרסים	פרס דב הזהב
	דף הסרט ב־IMDb

דוד (במקור: David) הוא סרט מערב גרמני משנת 1979 מאת הבמאי פיטר לילינטל. הוא מספר את סיפורו של בנו של רב בגרמניה בתקופת השואה, שמנסה לגייס כסף כדי להימלט לארץ ישראל.

הדרמה מבוססת על ספרו של יואל קניג (Joel Koenig) "זכרונותיו של שורד" (Aufzeichnungen eines Ueberlebenden) ומתארת את סיפור השרדותו. במציאות משפחתו גורשה, הוא נשאר לבדו לאחר ונאלץ לחיות במחתרת. ^[1] הסרט זכה בפרס "דב הזהב", הפרס הראשון בפסטיבל ברלין.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נער יהודי, דוד זינגר, מתבגר בברלין הנאצית. הסרט חושף את מאבקי הזהות וההישרדות שהתרחשו לעיתים קרובות במקביל בקרב יהודי אירופה שסועת המלחמה, במיוחד בקרב הצעירים.

"אבא אומר שאנחנו חייבים להיות גאים בכך שאנו יהודים, במיוחד עכשיו", אומר דוד לאחיו ליאו, שמנסה להסוות את זהותו היהודית על ידי לבישת מדים נאציים. אבל הטלאי הצהוב שדוד וחבריו היהודים נאלצים לענוד אינו סימן לגאווה יהודית. כאשר זהותם של יהודים הפכה לגזר דין מוות בגרמניה הנאצית, ערכו הוטל בספק עבור יהודים שעברו את השואה.

הסרט חושף את מהלך המלחמה נגד היהודים בגרמניה, כפי שנראה מנקודת מבטו של ילד שמנווט ברחובות מסוכנים ובקרונות רכבת. הסרט סוקר את השפעת מדיניותו של היטלר על חיי היומיום בברלין ועל היחסים בין יהודים ללא-יהודים. יחד עם דוד אנו עדים לסילוקם ההדרגתי אך המתמשך של יהודי העיר.

הסרט נפתח בגרמניה שלפני המלחמה, ומתאר את החוויה של הגיבור הצעיר באנטישמיות המשתוללת שתצמח בקרוב לכדי השואה. בסצנה הראשונה, דוד הצעיר מוטרד על ידי קבוצת תלמידי בית ספר גרמנים שמכים אותו ומתגרים בו במילים "חזיר יהודי". מאוחר יותר, חגיגה קהילתית של פורים - החג היהודי המנציח את הצלת יהודי פרס העתיקה מהשמדה - מבשרת את המלחמה הקרבה.

אביו של דוד, רב הקהילה, נושא דרשה המתארת את ניסיון ההשמדה שבסיפור פורים, אות עגום לבאות. הסצנה היא ייצוג של אירוניה דרמטית: הרב זינגר אינו מודע, או אינו רוצה להכיר ברלוונטיות של דבריו שלו למצב בגרמניה הנאצית בשונתיה המוקדמות. באמצע החגיגה צועדת קבוצת גרמנים ליד בית הכנסת בקריאות "יהודים החוצה, יהודים החוצה". הרב מתעקש שהם למעשה רק קוראים לבני הנוער בעיר, ושהמזמור שלהם הוא בעצם: "נוער, החוצה, נוער החוצה".

הסרט מתאר את המרחב האינטימי של בני משפחת זינגר והאינטראקציות שלהם זה עם זה - אהבה, מסירות ופחד מאובדן ופרידה קרובים. כשהרב נאלץ לראות את בית הכנסת שלו מוצת על ידי הנאצים, וחוזר הביתה עם צלב קרס מתנוסס על ראשו, הוא מתעקש שהדבר החשוב הוא שהמשפחה חיה ויחד.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 זכה דוד בשלושה פרסים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-29 בברלין:^[2]

דוב הזהב - פטר לילינטל
פרס אינטרפילם - פטר לילינטל
פרס OCIC - פטר לילנטל

באותה שנה זכה דוד בשני פרסים בטקס פרסי הקולנוע הגרמני :

הישג אישי יוצא דופן - ולטר טאוב
סרט עלילתי מצטיין - דוד

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריו פישל ... דוד זינגר
וולטר טאוב ... הרב זינגר
אירנה ורקליאן ... פראו זינגר - אמו של דוד
אווה מאטס ... טוני
דומיניק הורביץ ... ליאו זינגר
טורסטן הנטיס ... דוד כילד
גוסטב רודולף סלנר ... ד"ר גרל (בתפקיד רודולף סלנר)
אריק ילדה (בתפקיד אריק ג'ילדה)
ניקולאוס דוטש ... קון
סבין אנדראס ... ריפקא
באדי אליאס
גולדה טנסר
ולדימיר וייגל (בתפקיד ולדימיר וייגל)
הנס זיסלר (בתפקיד יוהאן זיסלר)

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד זכה לשבחים על שיחזור גרמניה בתקופת המלחמה ועל נטייתה לאנדרסטייטמנט. זוועות השואה מדברות בעד עצמן, לא דורשות רגשיות נלהבת מדי מהשחקנים או מהבימוי.^[3]