דומינגו מרטינס דה איראלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
דומינגו מרטינס דה איראלה
Domingo Martínez de Irala
Domingo Martínez de Irala.jpg
לידה 1509
ורגארה, גיפוסקואה (ארץ הבסקים), אז בכתר קסטיליה, ממלכת ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1556 (בגיל 47 בערך)
אסונסיון, במושבה נואבה אנדלוסיה דל ריו דה לה פלאטה, (כיום פרגוואי), מלכות המשנה של פרו, האימפריה הספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה המושבה נואבה אנדלוסיה דל ריו דה לה פלאטה, מלכות המשנה של פרו, האימפריה הספרדית
עיסוק קונקיסטדור, חוקר ארצות, פוליטיקאי
דת נצרות רומית-קתולית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg


דומינגו מרטינס דה איראלהספרדית:Domingo Martínez de Irala, ‏ בערך 1509 ורגארה, גיפוסקואה בארץ הבסקים, בזמנו בכתר קסטיליה, בספרד - בערך 1556 אסונסיון, המושבה נואבה אנדלוסיה דל ריו דה לה פלאטה, פרגוואי, מלכות המשנה של פרו) היה קונקיסטאדור, מגלה ארצות ופוליטיקאי ספרדי ממוצא בסקי שפעל בשטחי ארגנטינה, פרגוואי וברזיל של ימינו. בשנת 1537 הוא מונה על ידי חואן דה איולאס לממלא מקום של מושל לה קנדלריה, בשטח ברזיל של היום. אחר כך כיהן איראלה בפועל ומאוחר יותר כנבחר על ידי המתיישבים בתפקיד ממלא מקום של המושל הכללי של מושבת אנדלוסיה החדשה של נהר לה פלאטה (Nueva Andalucía del Río de la Plata) שמושבו היה באסונסיון. איראלה כיהן שלוש פעמים כממלא מקום של מושל המושבה הספרדית הזאת בשנים 1542-1539, 1544 -1548 ו-1552-1549. לבסוף בשנת 1552 מינה אותו הקיסר קרל החמישי כמושל רשמי והוא מילא את התפקיד עד מותו בשנת 1555.

בשנת 1535 התגייס איראלה למסע של פדרו דה מנדוסה לאמריקה והשתתף בהקמתה הראשונה של העיר בואנוס איירס בשנת 1536. הוא חקר יחד עם חואן דה איולאס את הנהרות פרנה ופרגוואי ופיקד את המשמר המאסף כשכוח הקדמי של איולאס הושמד על ידי האינדיאנים פאיאגואה במצבי חירום כאלה קיבלה מושבת "אנדלוסיה החדשה" (Nueva Andalusia) מידי הקיסר קרל החמישי הרשות הבלעדית בין המושבות הספרדיות באמריקה לבחור בעצמה את מפקדה החדש. אכן ב-1539 בחרו הקונקיסטאדורים באיראלה בתפקיד של קפטן כללי של מושבת אנדלוסיה החדשה, של ריו דל פלאטה. באותה שנה החליט איראלה להעביר את תושבי בואנוס איירס אל היישוב החדש אסונסיון, כך שב-1541 בואנוס איירס נותרה נטושה. איראלה פיקד על המושבה יחד עם חואן דה סלסאר עד שנת 1542 כשהגיע המושל שמונה על ידי קרל החמישי, אלוואר נונייס קבסה דה ואקה. אחרי הדחתו של האחרון והשבתו למשפט על בגידה בספרד בשנת 1544, ניהל איראלה את המושבה למעשה, ללא הפסקה, עד מותו, אף על פי שבשנים 1552-1547 לא כיהן כמושל באופן רשמי (ב-1547 התמנה בתפקיד חואן דה סנבריה וב-1549 בנו, דייגו דה סנבריה, אך הם לא יכלו למלא בפועל את התפקיד) בשנת 1552 אישר המלך את מינויו של איראלה כמושל באופן רשמי. איראלה הנהיג ביד רמה את מושבת ריו דל פלאטה עד למותו בשנת 1556. בימי שלטונו נבנו כנסיות ובניינים ציבוריים, ערים שלמות בעוד שהילידים דוכאו וחולקו בין האנקומיינדות שבבעלות המתיישבים הספרדים. אחרי מותו ירש גונסאלו דה מנדוסה את תפקיד המושל

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת דרום אמריקה לפי צווים מלכותיים בשנים 1539-1534

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומינגו מרטינס דה איראלה נולד בשנת 1509 בעיר הבסקית ורגארה במחוז גיפוסקואה, אז חלק מקסטיליה הישנה (Castilla la Vieja) בפרט ומכתר קסטיליה בכלל. עם הכרזתו של קרל לבית הבסבורג למלך ספרד בשנת 1516 הפך אזור הולדתו של איראלה לחלק מממלכת ספרד או כתר ספרד. איראלה היה בנם של האידלגוס מרטין פרס דה איראלה (יליד 1479 בערך) ושל מרינה דה אלביסואה טולדו (ילידת 1489 בערך) בגיל צעיר השאיר מאחור את ירושת אביו ונסע לסביליה. שם בשנת 1535 הפליג עם קונקיסטדורים אחרים בראשות פדרו דה מנדוסה לכיוון החוף האטלנטי של דרום אמריקה כדי לנטרל את התקדמות הפורטוגזים אל הרי סיירה דה לה פלאטה (הרי הכסף) ו"ממלכת מלך הכסף" האגדית. [1]

המסע לדרום אמריקה והשתתפותו בהקמתן של בואנוס איירס ושל לה קנדלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדרו דה מנדוסה התמנה למושל הזמני (אדלנטאדו) הראשון של מושבת אנדלוסיה החדשה של ריו דל פלאטה. בשנה הבאה השתתף איראלה בהקמתה הראשונה של בואנוס איירס (Nuestra Senora Santa Maria del Buen Aire) ובפקודת מנדוסה נאבק בילידים - צ'רואה, גוואראני ואחרים. יחד עם חואן דה איולאס הוא חקר את הנהרות פרנה ואחר כך כמפקד ספינת מפרש את הנהר פרגוואי.

ממלא מקום של מושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלה קנדלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בפברואר 1537 הקים איולס את הנמל לה קנדלריה והיה למושל הראשון שלו. הוא מינה את איראלה כסגנו . לה קנדלריה שכנה בסביבות באייה נגרה של ימינו בגבול פרגוואי עם ברזיל של היום. איראלה נשאר במקום כממלא מקום בזמן שאיולס יצא למסע אל פנים היבשת מתוך שאיפה להגיע ל"הרי הכסף" [2] (הרי סרו ריקו שבבוליביה של ימינו) ולנהר האמזונות האגדיים.

באסונסיון דה פרגוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שגורלו של איולאס לא היה ידוע פדרו דה מנדוסה שלח בעקבותיו את חואן סלסאר דה אספינוסה עם שייטת בת שלוש בריגניות. ב-23 ביוני 1537 פגש סלסאר את איראלה על יד לה קנדלריה. הם ניסו לשווא למצוא את איולס. מאוחר יותר נפוצו שמועות כי איולס נרצח על ידי אינדיאנים פאיאגואה, כנראה באפריל 1538.[2] בינתיים ב-15 באוגוסט 1537 סלסאר הקים את המבצר אסונסיון ואחר כך נסע לבואנוס איירס ,בה כיהן פרנסיסקו רואיס גאלאן כממלא מקום של המושל[2]. רואיס גאלאן היה אחראי גם על היישובים החדשים קורפוס כריסטי ובואנה אספרנסה (כיום פוארטו גבוטו בארגנטינה). שליח מלך ספרד, ה- veedor אלונסו דה קבררה הביא איתו צו מלכותי של הקיסר קרל החמישי משנת 1537 שהירשה למתיישבים לבחור בעצמם את המושל של המושבה החדשה. קבררה, איראלה ורואיס גאלאן נפגשו באסונסיון כדי להחליט מי יפקד על השטחים החדשים. ביולי 1539 לפי הרשות שניתנה על ידי הקיסר במצבי חירום בחרו הקונקיסטאדורים באיראלה בתפקיד של קפטן כללי של המושבה שכונתה "אנדלוסיה החדשה, של ריו דל פלאטה". הנימוק העיקרי היה שאיראלה היה סגנו של איולס, שהיה ממלא מקומו של פדרו דה מנדוסה המנוח. קבררה ורואיס גאלאן שנפגשו עם איראלה באסונסיון נתנו לכך את הסכמתם.[2] [2]. בנובמבר 1539 ניסה איראלה לאתר שוב את איולס ונודע לו על מותו. לפי עצתו של קבררה, ובאישורו של איראלה , בגלל המצב הקשה מבחינת האספקה במזון ובחמרי בנייה החליט איראלה לפנות במאי-יוני 1541 את תושבי בואנוס איירס הראשונה אל אסונסיון. קבררה תיכנן שגם אסונסיון עצמה תיהרס ותעבור למקום אחר בחלק עילי יותר של הנהר פרגוואי, קרוב יותר להרי הכסף[3]. תוכנית זו לא יצאה לפועל. בהגיעו לאסונסיון איראלה חיזק את ביצורי אסונסיון בעזרת שש מאות הלוחמים שנשארו בחיל המצב של היישוב . אלו היו חלק מאלפיים ארבע מאות אנשים שהשתתפו בזמנו בכיבושו , לרבות כמה מלוחמיו של סבסטיאן קבוט. תושבי אסונסיון שהיו כ-350 ב-1541 קנו נשים אינדיאניות רבות שהועסקו בחקלאות והתערבבו איתם. בגלל המנהגים הפוליגאמיים כונתה העיירה "הגן עדן של מוחמד". [3] [4] ב-1542 התווספו אליהם עוד 400 מתיישבים שהגיעו יחד עם האדלנטאדו החדש, אלוואר נונייס קבסה דה ואקה.

מושל זמני נבחר של מושבת "אנדולוסיה החדשה של נהר לה פלאטה" 1537-1542[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1542 הגיע למקום האדלנטאדו השני, אלוואר נונייס קאבסה דה ואקה, קונקיסטדור ומגלה ארצות ותיק, שעמד להיכנס לתפקיד של מושל זמני. הוא נתקל בהתנגדות רבה של המתיישבים שתמכו באיראלה, טענו שאיולאס עדיין חי ואיראלה הוא סגנו. בסופו של דבר הוכר נונייס קאבסה דה ואקה כמושל זמני. איראלה' שנאלץ לוותר על חלומותיו (להתמנות מושל רשמי על ידי הקיסר) התמנה ל"מאסטרה דה קמפו" כלומר ראש מטה. הוא יצא למסע צבאי מזרחה בחיפוש אחרי הרי הכסף הנכספים Sierra de la Plata. בו זמנית הוא יזם בחשאי קנוניות נגד המושל.

הקמת עיר הנמל "פוארטו דה לוס רייאס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכות המשנה של פרו עם המושבות טוקומן ואנדלוסיה החדשה דה לה פלאטה והאזורים הסמוכים טוקומן וסנטה קרוס דה לה סיירה. מיקומם של פוארטו דל לוס רייאס ופוארטו דה לה קנדלריה - במפה מסביבות שנת 1600

ב-6 בינואר 1543 באזור גראן צ'אקו ייסד איראלה את העיר פוארטו דה לוס רייאס Puerto de los) Reyes) על גדת נהר פרגוואי ועל חוף הלגונה לה גאיבה או גהיבה שליד הביצה הגדולה - הלגונה דה חאראייס (בימינו - ביצות פנטנל), . העיר שכנה במחוז סנטה קרוס של ימינו בגבול עם מאטו גרוסו, כיום בגבול בוליביה-ברזיל. משם המשיך איראלה לחקור את האזור עד לפרו העליונה (Alta Peru), כיום מחוז צ'ארקס בפרו, שבה כבר חדרו מכיוון הפוך ספרדים אחרים. ב-26 בנובמבר 1543 הגיע לפוארטו דה לוס רייס גם המושל נונייס קאבסה דה ואקה. הוא יצא בהמשך לחקור בעצמו את הסביבה וחזר ליישוב ב-16 בדצמבר ב-23 במרץ 1544 הוא התיעץ עם פקודיו אם לנטוש את פוארטו דה לוס רייס או להמשיך ליישב אותו. בגלל המגפות, השטפונות, מתקפות הילידים והתככים של איראלה, אנדרס דה קבררה ואחרים, החליטו לבסוף לעזוב וחזרו ב-8 באפריל 1544 חולים ותשושים לאסונסיון

הדחת המושל נונייס קאבסה דה ואקה וגירושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באפריל 1544 פרץ מרד נגד המושל שהואשם ברודנות. אסונסיון התחלקה בין "מורדים" ( comuneros תומכי איראלה) ו"נאמנים" ( leales שתמכו בונייס קבסה דה ואקה) [5] המושל דגל בעשיית סדר: הורה להוציא מבתי הספרדים את אותן אינדיאניות שהיו אחיות או קרובות משפחה ביניהן, הגביל את חופש התנועה, אסר על האינדיאנים קאריו לאכול בשר אדם, הנהיג עוצר לילה והסתכסך עם פקידי המלך. [6] בהצבעה נבחר איראלה להחליפו בתפקיד. הוא עצר את המושל לשעבר ושלח אותו להישפט בספרד. נגזר שם על נונייס לאבד את כל תפקידיו והוא הוגלה לאוראן. מאוחר יותר שוחרר אך לא שב עד יום מותו לאמריקה.

התקוממות הילידים והמסע לגראן צ'אקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה, 1544, התקוממו שבטים מקומיים - גואראנים, [7] , אגאקים וקאריים נגד הכובשים הספרדים. הם ניצלו את הסכסוכים בין המתיישבים סביב בחירת המושל החדש. כ-15,000 מורדים צעדו אל עבר אסונסיון בראשות מנהיגם מקאריה וחנו בסביבה. איראלה נאבק בהם כשלרשותו עמדו 300 ספרדים משני המחנות שהתאחדו מאחוריו ו-1000-1500 ילידים חפרוס ובטחאים ( לפי Morales Padron - היה מדובר בבני קואיאקורו [8]. אחרי שלוש שעות של קרב נאלצו המורדים להימלט באי סדר, תוך השארת אלפיים גופות ופצועים רבים. האינדיאנים הרדופים מצאו מקלט בכפר המבוצר פרואדימיירה, שנפל לידי הספרדים אחרי שלושה ימי מצור. הספרדים טבחו בתושבים ובמחפשי המקלט. כמה מהאחרונים ברחו אז לקרייבה אותה לא הצליחו הספרדים לכבוש. ניצולים אחרים מקרב המורדים נמלטו אל יירוקיסאבה אך הובסו בדרך על ידי בני חפרוס. מאוחר יותר ביוני 1545 - דצמבר 1546 ראש שבט הקאריים, טווארה, יזם מרד נוסף יחד עם הגוואראנים באזורי גוארנאפיטאן ואקאראיבה או אקאהאי עד שנפל בשבי ונהרג ביירוקיסאבה.

בחזרתו לשלטון יצא שוב איראלה למסע מערבה שהסתיים בכי רע. הוא עדיין חלם על הנסים והנפלאות שסיפר ארננדו דה ריברה על הרי הכסף . לרעיון "החדירה הגדולה" היו מתנגדים:פדרו דה אוראנטס שהדגיש בפניו שהעם רצה "התיישבות ולא כיבוש". עם זאת בנובמבר 1547 סיים איראלה את ההכנות למסע אל הצ'אקו הצפוני (צ'אקו בוריאל) . הוא התכוון להתכונן למערכה נגד הגוואראנים ולגלות את "ארץ בני סאבאיה". בינואר 1548 השאיר באסונסיון כממלא מקום את פרנסיסקו דה מנדוסה והגיע לנמל סן פרננדו. שאירו בנמל חיל מצב ואת הבריגנטינות ויצאו לדרך ביבשה. חדרו לשטח פרו אצל האינדיאנים טמקוצ'י שבחבל צ'ארקס. נדהמו כששמעו את הילידים מדברים בספרדית והבינו שבעשרים השנים האחרונות ספרדים אחרים הקדימו אותם.[8] אז שלח את נופריו דה צ'אבס ללימה כדי לבקש סיוע מהמשנה למלך לה גאסקה. הוא המתין בארץ האינדיאנים קורוקוטוקי וביקש סיוע ביין, קמח, שמן לריפוי, גופרית לייצור אבקת שריפה ונייר כתיבה. [4] אושר שילוחו לפרגוואי של הקפטן דייגו סנטנו ואנשיו. כשנודע לפקידים המלכותיים כי איראלה נסוג ביטלו את המשך "מסע החדירה".[9] בשובו מן המסע ב-1549 מצא את אסונסיון שרויה באי סדר, כשבעקבות מרד ה-leales השלטון במושבה נלקח על ידי דייגו דה אבראו שערף את ראשו של פרנסיסקו דה מנדוסה והכריז עצמו למ"מ המושל הכללי. לצד הקפטן גונסאלו דה מנדוסה שאולץ להכריז עצמו מושל זמני. אולם ב-13 במרץ 1549 פקידי המלך ורוב העם החזירו את איראלה לתפקיד המושל הזמני. אבראו נמלט ליערות ונרצח שם על ידי בוגדים. [8]

מושל רשמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1554 הוא שלח למדריד את אחיינו, אסטבן דה ורגארה כדי לעדכן את הקיסר קרל בנוגע לשרות שהביא למלכות ולצרותיו במילוי תפקידו. הקיסר גמל במנותו מושל רשמי וקבוע של מושבת ריו דה לה פלאטה. אחרי שהמינויים הקודמים של המלך, חואן דה סנאבריה (שנפטר בספרד עוד לפני הפלגתו) ובנו, דייגו, שאנייתו נטרפה בדרך, לא הצליחו להגיע ליעד, סוף סוף ב-1555 בא לאסונסיון הבישוף פדרו פרננדז דה לה טורה עם כתב המינוי הרשמי עבור איראלה. תפקידו היה מכאן ואילך מושל בזכות עצמו (governador-propietario) של אנדלוסיה החדשה של ריו דה לה פלאטה. איראלה נכנס ר/מית לתפקיד באוקטובר 1552

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר אסר לבסוף על איראלה להמשיך המסעות לגילוי ארצות איראלה מת באסונסיון ב-3 באוקטובר 1556 בעקבות מחלת חום.

חייו הפרטיים. "גן עדן של מוחמד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

איראלה ניהל בפועל קשרים פוליגמיים כשהחזיק כמה פלגשים מקרב נשות האינדיאנים המקומיים, חלק מהן אחיות. הוא התיר גם לשאר המתיישבים לעשות כך, מה שעורר נגדו בקורת נסערת מצד החוגים הכנסייתיים שכינו את חצרו ואת החיי המושבה "גן עדן של מוחמד" ("Paraíso de Mahoma") בנסיבות אלה נולדו לו מנשים אידיאניות ילידותבנים ובנות ממוצא מעורב -מסטיסים (mestizos).בנותיו התחתנו עם קונקיסטדורים בנישואים שחיזקו בריתות בין-משפחתיות חשובות בחיי קהילת אסונסיון החדשה. איראלה השאיר צוואה שבה נכתב:

אני אומר ומצהיר ומתוודה כי יש לי ואלהים נתן לי במחוז הזה כמה בנים ובנות והם כדלהלן:דייגו מרטינס דה איראלה ואנטוניו דה איראלה וחינברה מרטינס דה איראלה, ילדי ושל מריה, שפחתי, בתו של פדרו דה מנדוסה, מנהיג אינדיאני מן הארץ הזאת; ומרינה דה איראלה, בתה של חואנה, שפחתי, ואיסבל דה איראלה, בתה של אחואדה, שפחתי, ואורסולה דה איראלה, בתה של לאונור, שפחתי, ומרטין פרס דה איראלה, בנה של אסקולסטיקה, שפחתי, ואנה דה איראלה, בתה של מרינה, שפחתי, ומריה, בתה של ביאטריס, שפחתו של דייגו דה וייאלפנדו, ולשם כך אני מכריז אותם כבני ובנותי ועל כן התחתנתי בחוק ובברכה, כפי שדורשת אמנו הקדושה הכנסייה

בסך הכל היו לו שבע נשים ילידות משבט גווראני ומהן נולדו לו תשעה ילדים: שלושה בנים ושש בנות בתו איסבל התחתנה עם הקונקיסטדור פדרו דה לה פואנטה אורטאדו, שבנם פדרו אורטאדו דה מנדוסה היה לימים מושל זמני של המושבה לפי הגניאלוג נרסיסו בינאיאן קרמונה, מחלציהם של איראלה ושפחותיו משבט גוואראני נולדו דורות של צאצאים, ביניהם גם גבורי מהפכת מאי 1810 ועוד שורה של אישים ארגנטינאים ופרגוואים רבים, ביניהם: מריאנו מורנו, מנואל בלגרנו, חואן פרנסיסקו סגי, חואן פרנסיסקו טרגונה, רמדיוס דה קסקלדה דה סן מרטין (אשתו של הגנרל סן מרטין), חוסה גספר רודריגס דה פרנסיה, חואן אנטוניו אלווארס דה ארנלס, חוסה אווריסטו אוריבורו, חוסר פליקס אוריסורו, ויקטוריה אוקמפו, ברנרדו דה איריגויין, סטורנינה אוטאלורה (אשתו השנייה של קורנליו סאבדרה), קרלוס סאבדרה לאמאס, מנואל קינטאנה, פרנסיסקו סולנו לופס, חואקין סמואל דה אנצ'ורנה, אלפרדו סטרסנר, חוליו ססאר סאגייר, אדולפו ביוי קאסארס וארנסטו צ'ה גווארה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונוליט לזכרו של מרטינס דה איראלה בוורגארה
  • בוורגארה, יישוב הולדתו, בארץ הבסקים, בככר פראיסקוזורי הוצבה אנדרטה בצורת מונוליט לזכרו
  • יישוב בארגנטינה, בנפת ברגאדו (פרטידו דה ברגאדו) בפרובינציית בואנוס איירס קיבל את שמו.

הערות שולייםּּּ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ F.Morales Padrón עמ' 408-409
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 F.Morales Padrón עמ'411
  3. ^ 3.0 3.1 F.Morales Padron עמ' 412
  4. ^ 4.0 4.1 F.Morales Padron עמ' 413
  5. ^ F.Morales Padron עמ' 416
  6. ^ F.Morales Padron עמ' 415
  7. ^ F.Morales Padron עמ' 417-416
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 F.Morales Padron עמ' 417
  9. ^ F.Morales Padrón עמ' 393

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Francisco Morales Padrón Istoria descoperirii și cuceririi Americii, Editura științifică și enciclopedică, București 1979

(ברומנית) תרגום מספרדית מאת עזרא אלחסיד - לפי Francisco Morales Padrón - Historia del descubrimiento y conquista de América Editura Nacional, Madrid 1971

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]