דייוויד אלפארו סיקירוס
 | |
| לידה |
29 בדצמבר 1896 פורטו, פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
6 בינואר 1974 (בגיל 77) קוארנבקה, מורלוס, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
| שם לידה |
José de Jesús Alfaro Siqueiros |
| מקום קבורה |
Rotonda de las Personas Ilustres |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| יצירות ידועות |
The Sleep, Polyforum Cultural Siqueiros, Nuestra Imagen Actual |
| פרסים והוקרה |
הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (1966) פרס לנין לשלום (1966) הביאנלה של ונציה |
| בן או בת זוג |
Blanca Luz Brum Angélica Arenal Bastar |
  | |
דייוויד אלפארו סיקירוס, באנגלית: David Alfaro Siqueiros (נולד 29 בדצמבר 1896 – 6 בינואר 1974) היה צייר ריאליסט סוציאלי מקסיקני, הידוע בעיקר בזכות ציורי הקיר הציבוריים הגדולים שלו תוך שימוש בציוד, בחומרים ובטכניקה מודרניים. יחד עם דייגו ריברה וחוסה קלמנטה אורוזקו, הוא היה אחד המפורסמים מבין "ציירי הקיר המקסיקניים".[1]
סיקירוס היה חבר במפלגה הקומוניסטית המקסיקנית. הוא נסע לספרד כדי לתמוך ברפובליקה הספרדית נגד כוחותיו של פרנסיסקו פרנקו באמנותו, הוא התנדב ושירת בלחימה בחזית כסגן קולונל בצבא הרפובליקה עד 1938 לפני שחזר למקסיקו סיטי.[1] ב-1940 הוא הוביל ניסיון התנקשות כושל בליאון טרוצקי בו נורה נכדו בן ה-14 של טרוצקי והקומוניסט האמריקני רוברט שלדון הארטה הוצא להורג.[2] לאחר שבילה מספר חודשים במנוסה מהרשויות המקסיקניות כשהוא מחופש לאיכר, סיקירוס נתפס בסופו של דבר בג'אליסקו, אף שלעולם לא הובא למשפט ושוחרר תוך זמן קצר. לפי מנהגי השמות הספרדיים, שם משפחתו היה בדרך כלל אלפארו; עם זאת, כמו פיקאסו (פאבלו רואיז אי פיקאסו) ולורקה (פדריקו גרסיה לורקה), סיקירוס השתמש בשם המשפחה של אמו. סיקירוס שינה את שמו הפרטי ל"דייוויד" לאחר שאשתו הראשונה קראה לו על ידי זה ברמיזה לפסל "דוד" של מיכלאנג'לו.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיקירוס נולד בצ'יוואווה בשנת 1896, השני מבין שלושה ילדים. אביו, ציפריאנו אלפארו, במקור מאיראפואטו, היה אמיד. אמו הייתה תרזה סיקירוס. לסיקירוס היו שני אחים: אחות, לוז, המבוגרת בשלוש שנים, ואחיו "צ'וצ'ו" (ישו), הצעיר ממנו בשנה. אמו של דייוויד נפטרה כשהיה בן ארבע ואביהם שלח את הילדים לגור אצל סבא וסבתא מצד אבא. לסבו, היה תפקיד חזק במיוחד בגידולו. בשנת 1902, סיקירוס התחיל ללמוד באיראפואטו, גואנאחואטו.
את מרדנותו הראשונה הוא זוקף לזכות אחותו, שהתנגדה לאורתודוקסיה הדתית של אביהם. בנעוריו סיקירוס נחשף גם לרעיונות פוליטיים חדשים, בעיקר לנוסח האנרכו-סינדיקליזם. התאורטיקן הפוליטי ד"ר אטל, פרסם מניפסט ב-1906 הקורא לאמנים מקסיקנים לפתח אמנות לאומית ולהסתכל על תרבויות ילידים עתיקות כדי לקבל השראה. בשנת 1911, בהיותו בן חמש עשרה, סיקירוס היה מעורב בשביתת תלמידים באקדמיה סן קרלוס של האקדמיה הלאומית לאמנויות יפות. השביתה מחתה על מתודולוגיית ההוראה של בית הספר וגינתה את הדחת מנהל בית הספר. מחאותיהם הביאו בסופו של דבר להקמת "אקדמיה פתוחה" בסנטה אניטה.
בגיל שמונה עשרה, סיקירוס וכמה מעמיתיו מבית הספר לאמנויות יפות היו מעורבים בקרבות האזרחים בתוך מקסיקו. לפיכך מסעותיו הצבאיים ברחבי הארץ חשפו אותו לתרבות המקסיקנית ולמאבקים היומיומיים הגולמיים של המעמדות העניים, העובדים והכפריים. מאוחר יותר חזר סיקירוס לזמן קצר למקסיקו סיטי לצייר לפני שנסע לאירופה ב-1919. תחילה לפריז, שם התוודע לקוביזם, והסתקרן במיוחד בעבודתו של פול סזאן. בהיותו שם, הוא גם פגש את דייגו ריברה, צייר מקסיקני נוסף מ"שלושת הגדולים" על סף קריירה בתחום ציורי הקיר, ונסע לאיטליה כדי ללמוד על ציירי הפרסקו הגדולים של הרנסאנס.
אמנות ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שרבים אמרו כי המיזמים האמנותיים של סיקירוס "נקטעו" לעיתים קרובות על ידי מיזמים פוליטיים, סיקירוס עצמו האמין שהשניים שלובים זה בזה באופן סבוך.[3] ב-1921, כשכתב את המניפסט שלו כבר נחשף למרקסיזם וראה את חיי העובדים הכפריים והעניים בזמן שנסע עם הצבא. "לדור החדש של ציירים ופסלים אמריקאים", הוא קרא ל"התחדשות רוחנית" כדי להחזיר בו-זמנית את מעלותיו של הציור הקלאסי תוך שילוב בסגנון זה "ערכים חדשים" שהכירו ב"מודרניות ובההיבטים העכשוויים של חיי היומיום".
באמצעות סגנון ריאלי זה, סיקירוס קיווה ליצור סגנון שיגשר בין אמנות לאומית ואוניברסלית. ביצירתו, כמו גם בכתיבתו, חיפש סיקירוס ריאליזם חברתי המברך את עמי הפרולטריון של מקסיקו והעולם.
בשנת 1922, חזר סיקירוס למקסיקו סיטי כדי לעבוד כצייר קיר עבור הממשלה המהפכנית של אלווארו אוברגון. שר החינוך היה חוסה ואסקונסלוס, קבע משימה של חינוך ההמונים באמצעות אמנות ציבורית, ושכר עשרות אמנים וסופרים כדי ליצור תרבות מקסיקנית מודרנית. האמנים יצרו ציורי הקיר למבנים בולטים במקסיקו סיטי. חלק מהאמנים הבינו שהרבה מיצירותיהם המוקדמות חסרות את האופי ה"ציבורי" שהשתקף באידאולוגיה שלהם. בשנת 1923 סיקירוס עזר לייסד את הסינדיקט של הציירים, הפסלים והחרטים המקסיקנים המהפכניים, שטיפל בבעיית הגישה הציבורית לאמנות באמצעות העיתון "אל מצ'טה". באותה שנה סיקירוס עזר לכתוב מניפסט בעיתון "למען הפרולטריון של העולם". הוא התייחס לנחיצותה של אמנות "קולקטיבית", שתשמש "תעמולה אידאולוגית" כדי לחנך את ההמונים ולהתגבר על האמנות הבורגנית, האינדיבידואליסטית.
זמן קצר לאחר מכן, סיקירוס צייר את ציור הקיר המפורסם שלו “קבורת פועל” (1923) בחדר המדרגות של קולג'יו צ'יקו. הפרסקו מציג קבוצה של פועלים בסגנון טרום-קולוניאלי במסע הלוויה הנושאים ארון קבורה גדול, מעוטר בפטיש ומגל.[4] ציור הקיר מעולם לא הושלם והושחת על ידי תלמידים בבית הספר שלא הסכימו עם הנושא הפוליטי. לבסוף, ציור הקיר כולו סוייד על ידי הוראת שר החינוך החדש.[5] הסינדיקט נעשה ביקורתי כלפי הממשלה המהפכנית, עקב כישלונה של המדינה לקיים את הרפורמות שהובטחו. כתוצאה מכך, חבריה התמודדו עם איומים חדשים לקצץ במימון האמנות שלהם. סכסוך בתוך הסינדיקט הוביל לכך שסיקירוס עבר לחזית הארגון, כאשר ריברה עזב במחאה על ההחלטה לתעדף פוליטיקה על פני אמנות. אף על פי שפוטר מתפקידו במחלקת החינוך ב-1925, סיקירוס נשאר מעורב עמוק בפעילות הסינדיקט כמו גם במפלגה הקומוניסטית המקסיקנית, עד שנכלא ולבסוף הוגלה בתחילת שנות ה-30.
אמריקה הטרופית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שבילה שנים רבות במקסיקו והיה מעורב מאוד בפעילויות פוליטיות קיצוניות, סיקירוס נסע ללוס אנג'לס, קליפורניה ב-1932 כדי להמשיך את הקריירה שלו כצייר קיר. סיקירוס וצוות העוזרים שלו ציירו שני ציורי קיר מרכזיים. הציור הראשון, שנקרא "מפגש רחוב", הוזמן עבור בית הספר לאמנות צ'וינארד. הוא מתאר קבוצת עובדים ממוצא אתני מעורב מאזינה לנאום מנהל עבודה זועם במהלך הפסקה ביום העבודה.[6] הציור הקיר ניזוק תוך שנה מרגע חשיפתו - בשל בעיות הקשורות למזג האוויר, ואולי התוכן הקומוניסטי של העבודה. ציור קיר משמעותי אחר של סיקירוס בלוס אנג'לס, "אמריקה הטרופית" או "אמריקה הטרופית: המדוכאת שהושמדה על ידי האימפריאליזם",[7] הוזמן זמן קצר לאחר חשיפת הציור הראשון, והיה לציור הקיר החיצוני של מרכז האמנות פלאזה שפונה לרחוב אולברה הסואן. "אמריקה הטרופית" מתאר את האימפריאליזם האמריקאי של ארצות הברית במרחבי אמריקה הלטינית. נושא הרבה יותר קיצוני ממה שהיה מיועד ליצירה המקורית. אף על פי שקיבל ביקורת חיובית בדרך כלל, היו שראו בו תעמולה קומוניסטית, שהובילה לסיקור חלקי ב-1934.[8] 80 שנה לאחר מכן, מכון השימור של גטי ביצע עבודות שחזור של ציור הקיר.[9] מכיוון שלא ידוע על קיומם של תצלומים צבעוניים של "אמריקה הטרופית", המשמרים השתמשו בניתוח מדעי ובשיטות עבודה מומלצות כדי להגיע לחזונו של האמן לגבי ציור הקיר. הוא הפך נגיש לציבור ביום השנה ה-80 שלו, 9 באוקטובר 2012. המרכז התרבותי שנפתח בקרבת מקום מוקדש לחייו ולמורשתו של דייוויד אלפארו סיקירוס.
קריירה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות השלושים של המאה ה-20, כולל הזמן שבילה בכלא לקמבררי (לאחר שניסה להתנקש בטרוצקי) הפיק סיקירוס סדרה של ליטוגרפיות בנושא פוליטי, שרבות מהן הוצגו בארצות הברית. הליטוגרפיה שלו הוצגה בתערוכה "אמנים מקסיקנים ואמני בית הספר המקסיקני" בשנת 1930 באולפני דלפי בניו יורק.[10] בשנת 1932, הוא הוביל תערוכה וכנס בשם "תיקונים על קירליזם מקסיקני" בגלריה של הקזינו הספרדי בטקסקו, גררו. זמן קצר לאחר מכן נסע לניו יורק, שם השתתף בתערוכת "אמנות גרפית מקסיקנית" של גלריה Weyhe. כמו כן, בשנת 1932, הזמין נלברט צ'ואינארד את סיקירוס ללוס אנג'לס כדי להעביר סדנאות ציורי קיר.[11] בתקופה זו, עם צוות סטודנטים, הוא גם השלים את אמריקה הטרופית ב-1932. בסופו של דבר, סיקירוס פיתח טכניקת ציור קיר הכוללת הקרנת דמויות על קיר באמצעות מקרן, של סקיצות מוקדמות. הוא נעזר באקדחי ריסוס וכלים אחרים כדי להתאים את פני השטח של מבנים מודרניים ותנאי החוץ לציור עליהם. הוא גורש ללא טקס מארצות הברית עקב פעילות פוליטית באותה שנה.
הוא חזר לניו יורק ב-1936, והיה אורח הכבוד בתערוכת "האמנויות העכשוויות" בגלריית רג'יס. שם הוא גם ניהל סדנת אמנות פוליטית לקראת מצעד השביתה הכללית לשלום ב-1936 ולמצעד האחד במאי. ג'קסון פולוק הצעיר השתתף בסדנה ועזר לבנות שלטים למצעד. למעשה, סיקירוס לימד טכניקות טפטוף ומזיגה לפולוק, שהביאו מאוחר יותר להשפעה על ציוריו מ-1947 עד 1950, ואשר מהווים את ההישג הגדול ביותר של פולוק.[12] סדנת הניסויים של סיקירוס נמשכה רק קצת יותר משנה עד שיצא להילחם במלחמת האזרחים בספרד באפריל 1937.
סיקירוס המשיך להפיק כמה יצירות לאורך שנות ה-30 המאוחרות המצויות במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. אף על פי שנסע לספרד כדי לתמוך ברפובליקה הספרדית נגד הכוחות הפשיסטים של פרנסיסקו פרנקו. הוא התנדב ושירת בלחימה חזיתית כסגן קולונל בצבא הרפובליקה עד 1938 לפני שחזר למקסיקו סיטי.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיקירוס מת ב-Cuernavaca, Morelos, ב-6 בינואר 1974, בחברת אנג'ליקה ארנל בסטר, שהייתה בת זוגו מאז מלחמת האזרחים בספרד. גופתו נקברה ברוטונדה של אנשים מפורסמים במקסיקו סיטי.[13] ימים ספורים לפני מותו תרם את ביתו בפולנקו למדינה המקסיקנית; מאז 1969, הוא שימש כמרכז אמנות ציבורי ומוזיאון לקומפוזיציה של ציורי קיר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דייוויד אלפארו סיקירוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דייוויד אלפארו סיקירוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Siqueiros Paintings, Bio, Ideas, The Art Story
- ^ Tony, The artist as activist: David Alfaro Siqueiros (1896-1974), MexConnect, 2020-06-17 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "David Alfaro Siqueiros / Collective Suicide / 1936"
- ^ Laurance P. Hurlburt, The Mexican Muralists in the United States (Albuquerque, N.M.: University of New Mexico Press, 1989), 203.
- ^ Brenner, Anita (1929). Idols Behind Altars. New York: Payson & Clark Ltd. pp. 244–59.
- ^ Laurance P. Hurlburt, The Mexican muralists in the United States, Albuquerque : University of New Mexico Press, 1989, ISBN 978-0-8263-1134-4
- ^ Del Barco, Mandalit. Revolutionary Mural To Return To L.A. After 80 Years.
- ^ Hurlburt, Laurance (1989). The Mexican Muralists in the United States. Albuquerque, NM: University of New Mexico Press. pp. 213
- ^ Conservation of América Tropical, www.getty.edu (באנגלית)
- ^ Ruth Green Harris, "Art That Is Now Being Shown In the Galleries," The New York Times, December 7, 1930.
- ^ Karlstrom, Paul J. (1996). On the edge of America: California Modernist Art 1900–1950. Berkeley, Los Angeles, Oxford: University of California Press. p. 130.
- ^ Hurlburt, Laurance (1976). "The Siqueiros Experimental Workshop: New York, 1936". Art Journal. 35 (3): 237–46.
- ^ "Rotonda de las personas ilustres"