דייוויד ביירן

דייוויד ביירן
David Byrne
	ביירן, 2018
לידה	14 במאי 1952 (בן 70); דאמברטון, סקוטלנד
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1973–הווה (כ־49 שנים)
מקום לימודים	בית הספר לעיצוב רוד איילנד, Lansdowne High School
סוגה	גל חדש, רוק אלטרנטיבי
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	טודו מונדו, Nonesuch Records, לואקה בופ, וורנר רקורדס, סייר רקורדס
בן או בת זוג	Adelle Lutz (1987–2004)
פרסים והוקרה	פרס ובי למפעל חיים (2008); פרס אוסקר למוזיקה המקורית הטובה ביותר (1986); פרסי בסי ;
	www.davidbyrne.com
חתימה

דייוויד ביירן (באנגלית: David Byrne; נולד ב-14 במאי 1952) הוא זמר, פזמונאי, מפיק, שחקן וסופר בריטי-אמריקאי. חבר מייסד, כותב שירים ראשי, סולן וגיטריסט של להקת "Talking Heads" האמריקאית. מקיים שיתופי פעולה רבים בקולנוע, תיאטרון ובספרות.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביירן נולד בדאמברטון, סקוטלנד. כאשר היה בן שנתיים עברה משפחתו לאונטריו שבקנדה. כשהיה בן שמונה, עברה המשפחה לארצות הברית בעקבות עבודתו של אביו, כמהנדס אלקטרוניקה.

ביירן גילה התעניינות רבה במוזיקה בילדותו ולמד לנגן על גיטרה, אקורדיון, כינור ומפוחית. בחטיבה הוא לא התקבל למקהלה בטענה שאינו מתאים. בתיכון הוא היה חבר בלהקה בשם "Revelation" ולאחר מכן, חצי מצמד בשם "Bizadi", שהופיע בעיקר בקאברים.

בתחילת שנות ה-70 החל ללמוד אמנות ועיצוב במשך שנה ברוד איילנד ושנה נוספת במכללת האמנות של מכון מרילנד אך לא סיים לימודים אלו. במכללה לאמנות ברוד איילנד הכיר ביירן את כריס פרנץ וטינה ווימאות' והם הקימו להקה בשם "The Artistics" .שנה מאוחר יותר, ב-1975, התפרקה הלהקה והשלושה עברו לניו יורק, שם הקימו מחדש את הלהקה בשם "Talking Heads". בשנת 1991 התפרקה הלהקה לאחר שהוציאה לאור שמונה תקליטים.

במקביל לחברותו בלהקת טוקינג הדס, הפיק ביירן פרויקטים ואלבומים שונים, תוך שיתופי פעולה עם מוזיקאים, כגון בריאן אינו, Fun Boy Three וסנט וינסנט (Annie erin clark).

ב-1989 הוציא תקליט בשם "Rei Momo" הכולל סגנונות אפרו קובניים, היספניים וברזילאיים, סמבה, ממבו ,צ'ה צ'ה צ'ה ועוד.

באלבומו משנת 1994 בשם "דייוויד ביירן" ניגן ביירן על רוב הכלים.

באלבומו החמישי משנת 1997, "Feelings", שילב ביירן תזמורת שלמה של כלי נשיפה.

בשנת 2001 פרסם אלבום בשם "Look into the Eyeball". באלבום מורגש קו מיוחד שמהווה מעין המשך של האלבום "Uh-Oh", שבו יש שילוב של מוטיבים אופטימיים יותר. הסינגל "Like Humans Do" מהאלבום נבחר על ידי מיקרוסופט כחלק מקידום תוכנת Windows Media Player ששווקה יחד עם חלונות XP ונכלל כ"רצועת הדגמה" במערכת ההפעלה. כתוצאה מצעד זה, הפך הסינגל לאחד השירים המוכרים ביותר שלו.^[2]^[3]

ב-2012 הוציא אלבום, תוך כדי שיתוף פעולה עם הזמרת סנט וינסנט, בשם "Love This Giant".

במרץ 2018 הוציא ביירן אלבום סולו ראשון מזה 14 שנה בשם "American Utopia", כחלק מפרויקט מולטימדיה שנקרא "סיבות להיות מעוּדד". לאחר הוצאת אלבום זה יצא לסיבוב הופעות והפיק מופע מיוחד שהוצג בברודוויי (תיאטרון) ב-2019. מופע זה מבוסס על האלבום הזה וכן על שירים שונים מתקופת טוקינג הדס, בליווי רקדנים זמרים ונגנים שהופיעו יחפים על הבמה וחלקם החזיקו את כלי הנגינה תוך כדי ריקוד ושירה. הכוריאוגרפיה היא של אנני-בי פרסון. בעקבות מופע זה יצא סרט ב-2020 בהפקת HBO בשם David Byrne's American Utopia בבימויו של ספייק לי.

ביירן ידוע כחובב רכיבה על אופניים, בעיקר בעירו ניו יורק, ואף כתב ספר בנושא בשם "Bicycle Diaries".^[4]

ביירן היה נשוי למעצבת התלבושות האמריקאית אדל לוץ ולהם בת אחת.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פועלו הרב זכה בפרסים שונים:

פרס אוסקר וגלובוס הזהב ב-1987 לפסקול המקורי הטוב ביותר לסרט "הקיסר האחרון"
פרס MTV לחלוץ הווידאו על שם מייקל ג'קסון ב-1985.
פרס גראמי לפסקול הטוב ביותר למדיה חזותית ב-1989 על הסרט הקיסר האחרון.
פרס דוד דה דונטלו לשיר המקורי הטוב ביותר, 2012 ,If it falls, it falls.
פרס דוד דה דונטלו למוזיקה הטובה ביותר, 2012, על "זה בוודאי המקום".
פרס דרמה דסק למוזיקה יוצאת מן הכלל, פרס אובי ופרס מעגל המבקרים החיצוני למחזמר חדש יוצא מן הכלל ,2013,Here lies love.
פרס new york drama critics' circle special citation ,2020, ל"אמריקן אוטופיה".

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הקליט ביירן עם המוזיקאי נורמן קוק הידוע בשם הבמה פאטבוי סלים, אלבום קונספט (Here Lies Love) על חייה של הרודנית אימלדה מרקוס בהשתתפות זמרות רבות בהן סיה, סינדי לאופר, טורי איימוס, מרתה וויינרייט ונטלי מרצ'נט.

במהלך מלחמת לבנון השנייה פרסם ביירן באתר שלו את דעתו על המצב והאשים את ישראל בנעשה בלבנון. ב-2009 חתם ביירן על עצומה נגד קיום האירוע "City To City" שהוקדש לתל אביב במסגרת פסטיבל הסרטים בטורונטו.