דייוויד ביירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייוויד ביירן
David Byrne
ביירן, 2018
ביירן, 2018
לידה 14 במאי 1952 (בן 70)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת דאמברטון, סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות 1973–הווה (כ־49 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לעיצוב רוד איילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה גל חדש, רוק אלטרנטיבי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים טודו מונדו, Nonesuch Records, לואקה בופ, וורנר רקורדס, סייר רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Adelle Lutz (1987–2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.davidbyrne.com
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דייוויד ביירן (באנגלית: David Byrne; נולד ב-14 במאי 1952) הוא זמר, פזמונאי, מפיק, שחקן וסופר בריטי-אמריקאי. חבר מייסד, כותב שירים ראשי, סולן וגיטריסט של להקת "Talking Heads" האמריקאית. מקיים שיתופי פעולה רבים בקולנוע, תיאטרון ובספרות.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביירן נולד בדאמברטון, סקוטלנד. כאשר היה בן שנתיים עברה משפחתו לאונטריו שבקנדה. כשהיה בן שמונה, עברה המשפחה לארצות הברית בעקבות עבודתו של אביו, כמהנדס אלקטרוניקה.

ביירן גילה התעניינות רבה במוזיקה בילדותו ולמד לנגן על גיטרה, אקורדיון, כינור ומפוחית. בחטיבה הוא לא התקבל למקהלה בטענה שאינו מתאים. בתיכון הוא היה חבר בלהקה בשם "Revelation" ולאחר מכן, חצי מצמד בשם "Bizadi", שהופיע בעיקר בקאברים.

בתחילת שנות ה-70 החל ללמוד אמנות ועיצוב במשך שנה ברוד איילנד ושנה נוספת במכללת האמנות של מכון מרילנד אך לא סיים לימודים אלו. במכללה לאמנות ברוד איילנד הכיר ביירן את כריס פרנץ וטינה ווימאות' והם הקימו להקה בשם "The Artistics" .שנה מאוחר יותר, ב-1975, התפרקה הלהקה והשלושה עברו לניו יורק, שם הקימו מחדש את הלהקה בשם "Talking Heads". בשנת 1991 התפרקה הלהקה לאחר שהוציאה לאור שמונה תקליטים.

במקביל לחברותו בלהקת טוקינג הדס, הפיק ביירן פרויקטים ואלבומים שונים, תוך שיתופי פעולה עם מוזיקאים, כגון בריאן אינו, Fun Boy Three וסנט וינסנט (Annie erin clark).

ב-1989 הוציא תקליט בשם "Rei Momo" הכולל סגנונות אפרו קובניים, היספניים וברזילאיים, סמבה, ממבו ,צ'ה צ'ה צ'ה ועוד.

באלבומו משנת 1994 בשם "דייוויד ביירן" ניגן ביירן על רוב הכלים.

באלבומו החמישי משנת 1997, "Feelings", שילב ביירן תזמורת שלמה של כלי נשיפה.

בשנת 2001 פרסם אלבום בשם "Look into the Eyeball". באלבום מורגש קו מיוחד שמהווה מעין המשך של האלבום "Uh-Oh", שבו יש שילוב של מוטיבים אופטימיים יותר. הסינגל "Like Humans Do" מהאלבום נבחר על ידי מיקרוסופט כחלק מקידום תוכנת Windows Media Player ששווקה יחד עם חלונות XP ונכלל כ"רצועת הדגמה" במערכת ההפעלה. כתוצאה מצעד זה, הפך הסינגל לאחד השירים המוכרים ביותר שלו[2][3].

ב-2012 הוציא אלבום, תוך כדי שיתוף פעולה עם הזמרת סנט וינסנט, בשם "Love This Giant".

במרץ 2018 הוציא ביירן אלבום סולו ראשון מזה 14 שנה בשם "American Utopia", כחלק מפרויקט מולטימדיה שנקרא "סיבות להיות מעוּדד". לאחר הוצאת אלבום זה יצא לסיבוב הופעות והפיק מופע מיוחד שהוצג בברודוויי (תיאטרון) ב-2019. מופע זה מבוסס על האלבום הזה וכן על שירים שונים מתקופת טוקינג הדס, בליווי רקדנים זמרים ונגנים שהופיעו יחפים על הבמה וחלקם החזיקו את כלי הנגינה תוך כדי ריקוד ושירה. הכוריאוגרפיה היא של אנני-בי פרסון. בעקבות מופע זה יצא סרט ב-2020 בהפקת HBO בשם David Byrne's American Utopia בבימויו של ספייק לי.

ביירן ידוע כחובב רכיבה על אופניים, בעיקר בעירו ניו יורק, ואף כתב ספר בנושא בשם "Bicycle Diaries".[4]

ביירן היה נשוי למעצבת התלבושות האמריקאית אדל לוץ ולהם בת אחת.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פועלו הרב זכה בפרסים שונים:

  • פרס אוסקר וגלובוס הזהב ב-1987 לפסקול המקורי הטוב ביותר לסרט "הקיסר האחרון"
  • פרס MTV לחלוץ הווידאו על שם מייקל ג'קסון ב-1985.
  • פרס גראמי לפסקול הטוב ביותר למדיה חזותית ב-1989 על הסרט הקיסר האחרון.
  • פרס דוד דה דונטלו לשיר המקורי הטוב ביותר, 2012 ,If it falls, it falls.
  • פרס דוד דה דונטלו למוזיקה הטובה ביותר, 2012, על "זה בוודאי המקום".
  • פרס דרמה דסק למוזיקה יוצאת מן הכלל, פרס אובי ופרס מעגל המבקרים החיצוני למחזמר חדש יוצא מן הכלל ,2013,Here lies love.
  • פרס new york drama critics' circle special citation ,2020, ל"אמריקן אוטופיה".

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הקליט ביירן עם המוזיקאי נורמן קוק הידוע בשם הבמה פאטבוי סלים, אלבום קונספט (Here Lies Love) על חייה של הרודנית אימלדה מרקוס בהשתתפות זמרות רבות בהן סיה, סינדי לאופר, טורי איימוס, מרתה וויינרייט ונטלי מרצ'נט.

במהלך מלחמת לבנון השנייה פרסם ביירן באתר שלו את דעתו על המצב והאשים את ישראל בנעשה בלבנון. ב-2009 חתם ביירן על עצומה נגד קיום האירוע "City To City" שהוקדש לתל אביב במסגרת פסטיבל הסרטים בטורונטו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייוויד ביירן בוויקישיתוף

.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Talking Heads". Rock & Roll Hall of Fame (באנגלית). נבדק ב-16 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ You May Find Yourself On Windows XP, Forbes (באנגלית)
  3. ^ Windows XP Gave Many of Us The First English Song of Our Childhood, News18, ‏2021-02-15 (באנגלית)
  4. ^ David Byrne, Bicycle Diaries, ‏17 בספטמבר 2009


פרס הווידאו קליפים של MTV לחלוציות על שם מייקל ג'קסון
הביטלס, ריצ'רד לסטר ודייוויד בואי (1984)  •  דייוויד ביירן, ראסל מולקאי וגודלי וקרים (1985)  •  מדונה וזביגנייב רבצ'ינסקי (1986)  •  פיטר גבריאל וג'וליאן טמפל (1987)  •  מייקל ג'קסון (1988)  •  ג'ורג' מייקל (1989)  •  ג'נט ג'קסון (1990)  •  בון ג'ובי וויין אישם (1991)  •  Guns N' Roses‏ (1992)  •  הרולינג סטונז וטום פטי (1994)  •  אר.אי.אם. (1995)  •  אל אל קול ג'יי ומארק רומנק (1997)  •  ביסטי בויז (1998)  •  רד הוט צ'ילי פפרז (2000)  •  U2‏ (2001)  •  דוראן דוראן (2003)  •  הייפ ויליאמס (2006)  •  בריטני ספירס (2011)  •  ג'סטין טימברלייק (2013)  •  ביונסה (2014)  •  קניה וסט (2015)  •  ריהאנה (2016)  •  פינק (2017)  •  ג'ניפר לופז (2018)  •  מיסי אליוט (2019)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דייוויד_ביירן&oldid=33838750"