הקיסר האחרון
כרזת הסרט | |
מבוסס על | The First Half of My Life |
---|---|
בימוי | ברנרדו ברטולוצ'י |
הופק בידי | ג'רמי תומאס |
תסריט |
מארק פפלו ברנרדו ברטולוצ'י |
עריכה | גבריאלה כריסטיאני |
שחקנים ראשיים |
ג'ון לון ג'ואן צ'ן פיטר או'טול |
מוזיקה |
דייוויד ביירן ריושי סקאמוטו קונג סו |
צילום | ויטוריו סטוררו |
מדינה | הרפובליקה העממית של סין, איטליה, הממלכה המאוחדת, צרפת, הונג קונג הבריטית |
חברת הפקה | Recorded Picture Company |
חברה מפיצה | סרטי קולומביה |
שיטת הפצה | הפצה לאולמות הקולנוע, וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 18 בנובמבר 1987 |
משך הקרנה | 165 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט דרמה, סרט היסטורי, סרט אפי, סרט ביוגרפי, סרט שמבוסס על ספרים, דרמה |
תקציב | 25 מיליון דולר |
הכנסות באתר מוג'ו | lastemperor |
פרסים |
תשעה פרסי אוסקר ארבעה פרסי גלובוס הזהב |
דף הסרט ב־IMDb | |
הקיסר האחרון (באנגלית: The Last Emperor) הוא סרט דרמה ביוגרפי משנת 1987 בבימוי ברנרדו ברטולוצ'י, ובכיכובם של ג'ון לון, ג'ואן צ'ן (אנ') ופיטר או'טול. הסרט זכה בתשעה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, ובארבעה פרסי גלובוס הזהב[1].
העלילה מתרחשת בסין, ומתארת את חייו של פויי (ג'ון לון), הקיסר האחרון של סין מילדותו בתחילת המאה ה-20, דרך התבגרותו ונישואיו, ועד למאסרו באשמת פשעי מלחמה וחייו בסין הקומוניסטית.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט נפתח בשנת 1950, עם הגעתו של פויי לכלא פושון ברפובליקה העממית אשר הוקמה לאחרונה, כאסיר פוליטי ופושע מלחמה, לאחר שנתפס על ידי הצבא האדום כשברית המועצות נכנסה למלחמה באוקיינוס השקט בשנת 1945. זמן קצר לפני הגעתו לכלא ביצע ניסיון התאבדות.
כעת אנחנו חוזרים בפלאשבק לשנת 1908, כאשר פויי (אז ילד בן 3) מזומן לעיר האסורה, ושם פוגש את הקיסרית הגוססת צה שי, אשר מודיעה לו שהוא יהיה הקיסר הבא. לאחר הכתרתו, פויי מתקשה להתרגל לסביבתו המלכותית, ומבטא את רצונו לחזור הביתה פעמים רבות.
בחלק הבא של הסרט, אנו רואים את חייו של פויי - חלקים מילדותו ומנעוריו, תחת הדרכתו של מורהו, רג'ינלד ג'ונסטון (פיטר או'טול). חלק אחר הוא תקופתו כמלך בוגר יותר, המתאר את שלטונו במדינת הבובות היפנית מנצ'וקוו. בנוסף, אנו רואים חלקים מתקופת השבי של פויי בשלטון הקומוניסטי (שם הוא עובר תוכנית של "חינוך מחדש") עד אשר הוא משתחרר בשנת 1958.
החלק האחרון של הסרט מתרחש באמצע שנות ה-60, בשנות המהפכה התרבותית. בשנה זו פויי הוא גנן בעיר הבירה. לאחר יום עבודה, הוא מבקר בעיר האסורה כתייר רגיל ומבקר בארמון. לאחר מכן אנו רואים קבוצת תיירים עוברת בארמון. מדריכת הקבוצה מדברת על חייו של פויי בכמה משפטים קצרים ואומרת שמת בשנת 1967.
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שחקן | תפקיד |
---|---|
ג'ון לון | פויי הבוגר |
ג'ואן צ'ן | ואן רונג |
פיטר או'טול | רג'ינלד ג'ונסטון |
יינג רוצ'נג | המושל |
ויקטור וונג | צ'ן פאוצ'ן |
דניס דאן | לי |
ריושי סקאמוטו | אמקאסו מסאהיקו |
מגי האן | קוואשימה יושיקו |
ריק יאנג | חוקר |
ויוויאן וו | ואן קשיו |
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט הופק על ידי ג'רמי תומאס, וצולם בסין (לרבות בעיר האסורה - שם ניתן להפקה חופש אומנותי מוחלט) ובאיטליה בתקציב של 25 מיליון דולר. הוא היה הסרט המערבי הראשון שצולם בסין[2].
הכנסות והפצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט הוקרן לראשונה ב-18 בנובמבר 1987, והכנסותיו בכל העולם עד פברואר 2007 הן מעל 44 מיליון דולר. בשנת 2009 יצאה גרסת Blu-ray לסרט.
הסרט זכה להצלחה גדולה בטאיוואן והוא הוצג במקביל בעשרים בתי־קולנוע בבירה, טאיפיי. הקרנת "הקיסר האחרון" חייבה אישור מיוחד מן הצנזורה הטאיוואנית, שכן בדרך־כלל היו אסורים במדינה סרטים שצולמו ברפובליקה העממית של סין, אויבתה של טאיוואן. בגרסתו הטאיוואנית קוצצו מן הסרט קטע בן שלושים שניות, שבו שרים האסירים במחנה החינוך מחדש את השיר "המזרח הוא אדום", וכן סצנה שבה נראים הקיסר ושתי נערות במיטה[3].
פסקול
[עריכת קוד מקור | עריכה]את פסקול הסרט הלחינו ריואיצ'י סקמוטו ודייוויד ברן והוא יצא לאור גם כאלבום[4].
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסרט הטוב ביותר
- פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר - ברנרדו ברטולוצ'י
- פרס אוסקר לתסריט - מארק פפלו וברנרדו ברטולוצ'י
- פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר - ויטוריו סטוררו
- פרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר
- פרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר
- פרס אוסקר לפסקול מקורי
- פרס אוסקר לעיצוב תפאורה
- פרס אוסקר לעיצוב תלבושות
- פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - דרמה
- פרס גלובוס הזהב לבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע
- פרס גלובוס הזהב לפסקול מקורי
- פרס גלובוס הזהב לתסריט
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הקיסר האחרון", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "הקיסר האחרון", באתר נטפליקס
- "הקיסר האחרון", באתר AllMovie (באנגלית)
- "הקיסר האחרון", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "הקיסר האחרון", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "הקיסר האחרון", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הקיסר האחרון", באתר אידיבי
- "הקיסר האחרון", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "הקיסר האחרון", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- הקיסר האחרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביקורות
- נסים דיין, סרטים חדשים - הזמן הצהוב | "הקיסר האחרון", גת ת"א, חדשות, 10 בדצמבר 1987
- דן דאור, אורז עם צימוקים "הקיסר האחרון" (1987), במאי: ברנארדו ברטולוצ'י, שחקנים: ג'ון לון, פיטר אוטול, ג'ואן צ'אן, כל העיר, 18 בדצמבר 1987
- רחל נאמן, קולנוע - לפני המהפכה - 'הקיסר האחרון' - גת; תל־אביב, כותרת ראשית, 23 בדצמבר 1987
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בני אבני, תנו לקיסר את אשר לקיסר - תשעה פרסי אוסקר ל"קיסר האחרון" של ברטולוצ'י, חדשות, 13 באפריל 1988
- ^ אי טי קיסר סין - סרט מערבי ראשון שצולם בסין העממית, "העולם הזה", גיליון 2622 מ-2 בדצמבר 1987, עמוד 24
- ^ עלילות הקיסר האחרון, כל העיר, 20 במאי 1988
- ^ מיניאטורות סיניות ריושי סקאמוטו ודייוויד ביירן, "הקיסר האחרון", פסקול הסרט; סי.בי.אס, כל העיר, 5 בפברואר 1988
- סרטים באנגלית
- סרטי 1987
- סרטי דרמה
- זוכי פרס גלובוס הזהב לסרט דרמה הטוב ביותר
- סרטים זוכי גלובוס הזהב - התסריט הטוב ביותר
- זוכי פרס גלובוס הזהב - הפסקול המקורי הטוב
- זוכי פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר
- זוכי אוסקר: הסרט הטוב
- סרטי ברנרדו ברטולוצ'י
- סרטים המבוססים על סיפור אמיתי
- זוכי אוסקר: התלבושות הטובות
- זוכי אוסקר: מיקס הסאונד הטוב
- זוכי אוסקר: העריכה הטובה
- זוכי אוסקר: עיצוב ההפקה הטוב