דלורית
 דלורית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו־פסיגיים |
| סדרה: | דלועאים |
| משפחה: | דלועיים |
| סוג: | דלעת |
| מין: | דלורית |
| שם מדעי | |
 Cucurbita moschataדושסן, 1786 | |
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 86.41 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 45 קק"ל |
| חלבונים | 1 ג' |
| פחמימות | 11.69 ג' |
| שומן | 0.1 ג' |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין A | 532 מק"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.154 מ"ג |
| ‑ ויטמין C | 21 מ"ג |
| ‑ ויטמין D | 0 מ"ג |
| ‑ ויטמין E | 1.44 מ"ג |
| ‑ ויטמין K | 1.1 מק"ג |
| ברזל | 0.7 מ"ג |
| סידן | 48 מ"ג |
| מגנזיום | 34 מ"ג |
| מנגן | 0.202 מ"ג |
| זרחן | 33 מ"ג |
| אשלגן | 352 מ"ג |
| נתרן | 4 מ"ג |
| נחושת | 0.072 מ"ג |
| אבץ | 0.15 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 2 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני | |
דלורית או דלעת הגינה[1] (שם מדעי: Cucurbita moschata) היא צמח ממשפחת הדלועיים המזכיר בצורתו אגרטל או אגס.
טעמה של הדלורית מתוק ואגוזי, בדומה לבטטה או לדלעת. קליפתה צהובה ובשרה כתום. כשהדלורית בשלה, צבע הקליפה משתנה מירוק לכתום כהה וטעמה נעשה עשיר ומתוק יותר. לרוב מקלפים את הקליפה ומוציאים את הזרעים ואוכלים את 'בשר' הדלורית, אולם הזרעים ניתנים לאכילה לאחר אפייה או קלייה.
הדלורית עשויה לגרום לתגובה האלרגית דרמטיטיס במגע עם העור לאחר קילופה. בשימוש מסיבי בדלורית יש להשתמש בכפפות.
הדלורית גדלה כצמח מטפס ונוצרת בבסיסו של הפרח. מקורה בצפון אמריקה. תחילת הגידול המסחרי בישראל – בתחילת שנות ה-80, כמצע גידול לחרקים מועילים בהדברה ביולוגית לכמה מכונים במדינה. לאחר מכן נכנס כגידול מסחרי למאכל אדם ונקרא בתחילה "מיני דלעת" או "דילעית". השם "דלורית" נטבע כשם שיווקי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דלורית, באתר ITIS (באנגלית)
- דלורית, באתר NCBI (באנגלית)
- דלורית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דלורית, באתר Tropicos (באנגלית)
- דלורית, באתר GBIF (באנגלית)
- דלורית, באתר The Plant List (באנגלית)
- דלורית, באתר IPNI (באנגלית)
- מתכונים המכילים דלורית
