ויטמין K

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המבנה הכימי של פילוקווינון, ויטמין K1. שתי טבעות הנפתלוקווינון נמצאות משמאל.

ויטמין K הוא שם כולל למספר תרכובות אורגניות ארומטיות המשמשות כוויטמינים. ויטמין K נחוץ לאדם לתהליכי קרישת הדם, לבניית העצמות ולבניית כלי הדם, בין היתר.

גילוי הוויטמין וסימונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויטמין מסומן באות K לציון תפקידו בקרישת דם; זוהי האות הראשונה במילה Koagulation, "קרישת דם" בגרמנית. קיומו ותפקידו של הוויטמין התגלו בסוף שנות ה-20 על ידי הביוכימאי הדני הנריק דם; דם ערך מחקרים בתרנגולות שניזונו מתפריט דל שומן במיוחד. הוא הבחין שכעבור זמן מה, העופות סבלו משטפי דם בחלקים שונים בגופם, וכן שדגימת הדם שלהם נקרשה לאט מהרגיל. הוא ניסה לתת לתרנגולות את כל הוויטמינים שהיו מוכרים, אולם ללא הועיל. רק כשהוסיף למזונן מעט זרעי קנביס, נעלמו התסמינים. אז עלתה במוחו המחשבה, כי אולי מדובר בוויטמין מסוג חדש.[1]

המבנה הכימי התגלה על ידי הביוכימאי האמריקני אדוארד אדלברט דויזי (Edward Adelbert Doisy). שני המדענים זכו ב-1943 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בעבור עבודתם זו. אופן הפעולה הפיזיולוגי של הוויטמין התגלה רק בשנת 1974.

מבנה כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה ויטמין K1 ושני סוגים נפוצים של ויטמין K2

תרכובות הוויטמין K הן כולן נגזרות של נפתלוקווינון (Naphthaloquinone), תרכובת ארומטית המורכבת משתי טבעות. הוויטמינים מורכבים מנפתלוקווינון שאליו קשורה שרשרת פחמימנית; ויטמיני K השונים נבדלים זה מזה בהרכב השרשרת הפחמימנית. טבעות הנפתלוקווינון מהוות את המרכיב הפעיל פיזיולוגית בוויטמין K, כך שאופן פעולתם של הוויטמינים השונים בקבוצה הוא זהה. השרשרת הפחמימנית משנה את מידת ההידרופוביות של התרכובת ועמה את יכולתה להתמוסס במים ובממסים אחרים, דבר המשפיע על ספיגת הוויטמין בגוף.

התרכובת הנפוצה ביותר בקבוצה היא פילוקווינון (Phylloquinone), המכונה ויטמין K1. מנאקווינון (Menaquinone), ויטמין K2, מהווה תת-קבוצה המכילה מספר תרכובות הנבדלות באורך השרשרת הצידית, למשל MK-4 ,MK-7.

ישנן גם שלוש תרכובות סינתטיות המכונות K3 K4 K5 בעלות מבנה דומה. K3 (מנדיון), משמש כמקור זול לוויטמין בחיות משק. בבני אדם יש לו שימושים רפואיים, על-אף רעילות במינונים גבוהים.

תפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטמין K מעורב בעיבוד של מספר חלבונים חיוניים. באופן ספציפי משתתף הוויטמין בקרבוקסילציה (הוספה של קבוצת קרבוקסיל, COOH) של חומצה גלוטמית, אחת מ-20 חומצות האמינו העיקריות המרכיבות את החלבונים. קבוצת הקרבוקסיל הנקשרת לחומצה גלוטמית מסייעת בקשירת יוני סידן. חומצה גלוטמית בעלת קבוצת קרבוקסיל כזו מסומנת Gla (להבדיל מ-Glu, סימונה של חומצה גלוטמית רגילה), וחלבונים המכילים שיירי Gla מכונים חלבוני Gla.

ויטמין K1 משמש בעיקר בכבד ליצירת גורמי קרישה, בעוד שויטמין K2 זמין לקרבוקסילציה בשאר אברי הגוף, למשל בעצמות ובכלי הדם.

חלבוני Gla[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום ידועים 17 חלבוני Gla, והם משתתפים בתהליכי קרישת הדם (1-7 ברשימה), בבניין עצמות, בבניית כלי דם ובמשק הסידן בגוף. ויטמין K חיוני איפוא לתהליכים פיזיולוגיים אלו.

  1. תרומבין
  2. פקטור VII
  3. פקטור IX
  4. פקטור X
  5. חלבון C - מבקר נוגדי קרישה, דלקת, מות תאים וחלחלות דפנות כלי הדם
  6. חלבון S
  7. חלבון Z
  8. אוסטאוקלצין - מינרליזציה של העצמות
  9. Matrix gla protein - מונע את הסתיידות כלי הדם ורקמות רכות אחרות, ומסייע בבניית עצמות
  10. GAS6
  11. טרנסתירטין (TTR) - נושא את הורמון התריס T4 אל המוח וחוט השדרה
  12. ITIH2 - קשור לאיי הלבלב, בין השאר.
  13. פריוסטין - נחוץ לנדידת תאים ולאדהזיה של תאי אפיתל.
  14. ארבעה חלבונים נוספים: PRRG1-PRRG4

יצירת הוויטמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידקים מסוימים מסוגלים לסנתז סוגים שונים של ויטמין K2. בחיידקים עצמם משמשת התרכובת כנשא אלקטרונים בתהליך הנשימה התאית. בעבר נטען כי המקור העיקרי לוויטמין K אצל בעלי חיים הוא חיידקים השוכנים במעי שלהם אשר מייצרים את הוויטמין, אך כיום עניין זה מוטל בספק.

בגוף מתבצעת המרה חלקית מ-K1 ל-K2 (בצורה MK-4). המרה זו מתבצעת בלבלב, בדפנות העורקים ובאשכים. הודגם כי המרה זו מתרחשת גם בעכברים ללא חידקים במעיים.

מזונות המכילים את הוויטמין וצריכה מומלצת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטמין K1 נפוץ בעיקר בעלים ירוקים: תרד, ברוקולי, סלק עלים, כרוב על ובחסה כהה, וכן בסויה ובקליפת מלפפון.

ויטמין K2 בצורה MK-4 נמצא בכבד אווז ובכמויות קטנות יותר בביצים, חמאה, כבד עוף וכרעי תרנגולת (הריכוז תלוי בתזונת החיה).

ויטמין K2 בצורות MK-8, MK-9 מצוי במוצרי חלב שהותססו על ידי חיידקים מזופילים, למשל בגבינות חאודה וברי.

ויטמין K2 בצורה MK-7 מצוי בכמות גדולה מאוד במאכל היפני נָטוֹ העשוי מפולי סויה מותססים.

חשיפת המזון לאור אולטרה סגול (מהשמש או מנורות פלואורוסצנטיות) הורסת את ויטמין ה-K שבו.

הצריכה היומית המומלצת של ויטמין K1 לאדם בן 25 נעה בין 65 ל-120 מיקרוגרם. בניגוד לרוב הוויטמינים האחרים ניתן לצרוך ויטמין K ללא הגבלה וללא תופעות שליליות, אלא אם קיימות בעיות גנטיות מסוימות כגון חוסר באנזים G6PD ("רגישות לפול").

תוספי תזונה המכילים ויטמין K, מכילים בדרך-כלל K1 בלבד, ולא K2. בתוספי תזונה שכן מכילים K2, נמצא הוויטמין לרוב בצורה MK-7, שמופקת מהמאכל היפני נָטוֹ.

תסמיני חוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר בוויטמין זה נחשב לתופעה נדירה. חוסר כזה עשוי להיווצר בעת תפקוד לא תקין של המעי או בעת פגיעה טראומטית במעי או הסרה של המעי. נטילת תרופות אנטיביוטיות גורמת לדילול כמות חיידקי המעי ולייצור מופחת של ויטמין K. חוסר בוויטמין K עשוי להתבטא בדימומים פנימיים (עקב בנייה משובשת של כלי דם), בהסתיידות של הסחוס ועקב כך בעיות במפרקים, בבנייה לא-תקינה של העצמות וכן בשקיעת סידן בדפנות העורקים, דבר הגורם לעלייה בלחץ הדם ואשר עשוי להוות סכנת חיים במקרה של סתימה מוחלטת של עורקים ראשיים.

תרופות מסוימות המשמשות לדילול הדם (ואשר ניתנות, למשל, לאנשים שסובלים מהיצרות של כלי הדם ונמצאים בסכנה לחסימת כלי דם על ידי קריש) פועלות באמצעות שיבוש פעולתו של ויטמין K או מניעת ייצורו בגוף. התרופה החשובה ביותר מסוג זה היא וארפארין (Warfarin). כשוויטמין K מוסיף את קבוצת הקרבוקסיל לחומצה גלוטמית הוא מתחמצן; מאוחר יותר הוא מתחזר על ידי האנזים VKOR (ראשי תיבות של Vitamin K epoxide reductase) וחוזר לצורתו המקורית. וארפארין נקשר לאנזים זה ומונע את פעולתו. ויטמין K נשאר בצורתו המחומצנת, הבלתי-פעילה, ומספר ימים לאחר תחילת נטילת התרופה אוזל מלאי הוויטמין הפעיל בגוף ושיעור קרישת הדם יורד בצורה ניכרת.

לעתים ניתן לטפל בוויטמין K בחולים אשר להם בעיות קרישת דם. הוויטמין ניתן לעתים קרובות לתינוקות, אשר בגופם בדרך כלל כמות מועטה בלבד של ויטמין K (עקב חיידקי המעיים המועטים אצלם וכן עקב היותו של חלב האם דל בוויטמין K).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי בליזובסקי, ‏מהו ויטמין K שהמחסור בו גורם לשטף דם במוח לתינוקות?, באתר "הידען", 23 בדצמבר 2014