דמיטרי פוז'ארסקי
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1577 כנראה  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 1642 (יוליאני) מוסקבה, רוסיה הצארית |
| שם לידה |
Дми́трий Миха́йлович Пожа́рский |
| מדינה |
רוסיה הצארית |
| מקום קבורה |
Monastery of Saint Euthymius |
  | |
דמיטרי מיכאליביץ' פוז'ארסקי (ברוסית: Дми́трий Миха́йлович Пожа́рский; 30 באוקטובר 1577 – 3 במאי 1642) היה נסיך, מדינאי ומפקד צבאי רוסי במאה ה-17, בין מובילי התנגדות להשתלטות פולנית על רוסיה הצארית בתקופת הצרות.
משפחת פוז'ארסקי היא בין צאצאים של יורי דולגורוקי ובהתאם לכך הם שייכים לצאצאי משפחת רוריק. האחוזה שלהם הייתה בתחום נסיכות ניז'ני נובגורוד. עד לדמיטרי פוז'ארסקי לא היו במשפחה מנהיגים ברמה ארצית.
במהלך משטר אופריצ'נינה של איוואן הרביעי המשפחה הוגלה לאחוזה נידחת. כאשר דמיטרי היה בן 10 בלבד האב שלו נפטר. בתקופה זו המשפחה עברה למוסקבה. בשנת 1593 הוא התחיל לשרת בחצר הצאר כמקובל באותה תקופה. בתחילת כהונה של בוריס גודונוב היה לו תפקיד זוטר בחצר. בשנת 1602 הוא התקדם ואימו קבלה תפקיד משמעותי בחצר הבת בוריס גודונוב - קסניה. בהמשך היא התקדמה וקבלה תפקיד חשוב בפמלית אשתו של בוריס גדונוב. לאחר הגעת דמיטרי הכוזב הראשון לשלטון, משפחת פוז'ארסקי המשיכה את השרות בחצר הצאר.
שרות בתקופת הצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 1606 החלה כהונה של וסילי שויסקי ודמיטרי פוז'ארסקי נשבע לו אמונים. החל משנת 1608 הוא השתתף בקרבות נגד הפולנים ולציון הוכרה לשירות המצטיין הוא קיבל מהצאר מספר אחוזות. בשנת 1609 הוא קיבל פניות להצטרף להתארגנות שתמכה בהכרזת מיכאל סקופין-שויסקי (שהיה מפקד הצבא) בצאר אך הוא סירב. בפברואר 1609 הוא התמנה לתפקיד וויוודה בעיר זאראיסק (מחוז ריאזאן של היום). באפריל 1610 מיכאל סקופין-שויסקי נפטר באופן מפתיע. פוז'ארסקי קיבל פניות חוזרות להצטרף להתארגנות שמטרתה לסלק את וסילי שויסקי מהשלטון. בשלב זה הוא מסרב. ביולי 1610 שויסקי סולק מהשלטון ודומה בויארית החלה לשלוט במדינה. בינואר 1611 תושבי העיר זאראיסק פנו לנסיך דמיטרי פוז'ארסקי בבקשה לתמוך בדמיטרי הכוזב השני. פוז'ארסקי אינו נענה לפניות וזה גרם למספר ערים נוספות לא להצטרף לתמיכה בדמיטרי הכוזב השני.
דמיטרי פוז'ארסקי גם לא הכיר בהחלטת הדומה הבויארית להכריז על בנו של מלך פולין סיגיזמונד השלישי כצאר רוסי. לדעה זו הצטרפו נציגי מספר ערים נוספות. ניז'ני נובגורוד וריאזן היו מרכז של התארגנות של צבא מתנדבים שבראשה עמד וויוודה של העיר ריאזן. דמיטרי פוז'ארסקי ואנשיו הצטרפו להתארגנות זו והכוחות הצבאיים החלו לנוע לכיוון מוסקבה. בקרבות במוסקבה הוא נפצע ופונה למנזר. מאוחר יותר הוא עבר לאחוזתו להמשך טיפול. התארגנות עצמה לא הצליחה להשיג את יעדיה.
באוקטובר 1611 הוא הועמד בראש צבא מתנדבים חדש נגד השלטון הפולני. גם עתה ניז'ני נובגורוד הייתה המרכז של ההתארגנות. לאחר איסוף כוחות, בתחילת מרץ 1612 הכוחות בפיקוד דמיטרי פוז'ארסקי החלו לנוע לכיוון מוסקבה. במהלך אביב הצבא עמד בירוסלבל לצורך התארגנות והמתנה לתגבורות מערים נוספות. ב-26 ביולי 1612 הכוח החל לנוע למוסקבה וב-14 באוגוסט היה כבר בפרברי העיר. במהלך 20 באוגוסט - 24 באוגוסט 1612 היו קרבות עזות נגד הפולנים והליטאים בראשות הטמאן הודקביץ'. בסופו של דבר הצבא הפולני הובס ונמלט לפולין. למרות זאת עוד כחודשיים נמשך המצור על הכוח הפולני שהתבצר בקרמלין של מוסקבה.
שרות בתקופת מיכאל הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הזמסקי סובור שנערך בשנים 1612–1613 דמיטרי פוז'ארסקי היה בין האנשים המובילים. ב-20 בפברואר 1613 הוא הציע לבחור את הצאר החדש בין קרובי משפחת רוריק. ב-21 בפברואר 1613 הסובור אכן קיבל את המלצותיו ובחר במיכאל הראשון כצאר. עבור השרות הנאמן ושחרור מוסקבה, דמיטרי פוז'ארסקי קיבל תואר בויארין ואחוזות בשטח משמעותי מזמסקי סובור. הצאר החדש נתן לו אחוזות נוספות.
עם תחילת שלטונו של מיכאל הראשון, דמיטרי פוז'ארסקי קיבל מספר מטלות חשובות. בשנים 1615–1616 הוא עמד בראש כח צבאי גדול שלחם עם הפולנים. בשנת 1617 הוא עמד בראש משלחת רוסית בשיחות עם אנגליה. באותה שנה הוא עמד גם בראש כוח צבאי שלחם עם הכוחות של האיחוד הפולני-ליטאי שהתקרבו למוסקבה בשלבים האחרונים של מלחמת פולין-רוסיה 1605 - 1618.
עם סיום הלחימה הוא ממונה למספר תפקידי מפתח במינהל הצאר. בחתונות הצאר בשנים 1624 ו-1626 הוא ואשתו מקבלים תפקידי כבוד.
בשנת 1628 הוא נשלח לנובגורוד בתפקיד וויוודה. עם התחדשות הקרבות נגד האיחוד הפולני-ליטאי הוא הועמד בראש כוח צבאי וגם השתתף בשיחות שלום לקראת חתימת חוזה סיום הלחימה.
בשנת 1637 בגיל 60 הוא ממשיך בשרות. בשנת 1640 הוא השתתף בשיחות שלום עם האיחוד הפולני-ליטאי.
זיכרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]להוקרה לפעילותו הוקמו מספר אנדרטאות, המפורסמת מהם - אנדרטת מינין ופוז'ארסקי בכיכר האדומה במוסקבה.
בשנת 2005 ממשלת רוסיה החליטה לציין אירועים של שחרור מוסקבה בשנת 1612 כחג לאומי חדש - יום איחוד האם שחל ל-4 בנובמבר.
