לדלג לתוכן

האיטלקיה באלג'יר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האיטלקיה באלג'יר (באיטלקית: L'italiana in Alger) היא אופרה בופה בשתי מערכות מאת ג'ואקינו רוסיני, עם ליברית מאת אנג'לו אנלי, שהוצגה לראשונה בוונציה ב-22 במאי 1813.

תיאודור שאסריאו – "הרמון" (1856)

אירועים היסטוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט מאת אנג'לו אנלי, אופרה בופה בשתי מערכות השייכות לז'אנר האופרה הקומית. הושמעה כבר ב -1808 על ידי לואיג'י מוסקה וקיבלה השראה מעורפלת מסיפור חדשותי מהחיים האמיתיים: סיפורה של אנטונייטה פראפולי, הגברת המילאנזית שנחטפה על ידי קורסארים בשנת 1805, נלקחה להרמון הביי של אלג'יר מוסטפה-אבן-איברהים ולאחר מכן חזרה לאיטליה. כפי שהיה מקובל באותה תקופה, רוסיני שעדיין היה רק בן עשרים ואחת לקח את הליברית (עם כמה שינויים שהופקדו על Gaetano Rossi) והלחין את האופרה בחיפזון (יש אומרים תוך 27 ימים, אחרים אפילו טוענים כי רק ב-18). עבור השילוב המושלם של סנטימנטלי, מצחיק ורציני, העבודה הוגדרה על ידי סטנדל כ"שלמות הז'אנר המצחיק".

המלודרמה בוצעה לראשונה בתיאטרון סן בנדטו בוונציה וזכתה להצלחה מיידית, גם בזכות הליהוק שכלל את מרייטה מרקוליני (איזבלה) ופיליפו גאלי (מוסטפה). שכן למרקוליני רוסיני כבר הלחין את "L'equivoco extravaganza", "סיירוס בבבל"("Ciro in Babilonia") ו"אבן הבוחן" (La pietra del paragone). לאחר מכן ניצח רוסיני על האופרה בויצ'נצה ב-1813 (עם קאוואטינה חדשה לגיבור, "Cimentando i venti e l'onde", במקום "Cruda Sorte" המקורי), במילאנו ב-1814 (עם שינויים נוספים, כולל כולל ההכללה במערכה השנייה של קאוואטינה חדשה ללינדורו, "Concedi amor pietoso") ובנאפולי ב-1815 (עם החלפת הרונדו החשוף מדי פוליטית של איזבלה, "Pensa alla patria", עם "Sullo stil de' viaggiatori".[1]

האופרה הועלתה ברפרטואר באירופה ובארצות הברית, כמעט במשך כל המאה התשע-עשרה, גם כאשר התפוצה של יצירותיו של רוסיני הייתה בדעיכה ניכרת. התחייה הראשונה במאה העשרים מתחילה במהדורת טורינו משנת 1925, בבימויו של ויטוריו גוי ובכיכובו של קונצ'יטה סופרוויה, שעוררה את התלהבותו של ריכרד שטראוס, ומאז נשארה "האיטלקיה" יחד עם "הספר מסביליה", "סינדרלה" ובמידה פחותה, "וילהלם טל", מבין האופרות המבוצעות ביותר של רוסיני ברפרטואר של בתי אופרה ברחבי העולם.[1]

דמויות ומבצעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפקיד קול צוות הבכורה, 22 במאי 1813
מוסטפה, ביי או דיי מאלג'יר בס פיליפו גאלי
אלווירה, אשתו של מוסטפה סופרן לוטגרד אניבלדי
זולמה, שפחה, איש סודה של אלווירה מצו סופרן אנונציאטה ברני צ'לי
היילי, קפטן הקורסארים האלג'יריים טנור או בס ג'וזפה ספיריטו
לינדורו, איטלקי צעיר, העבד האהוב על מוסטפה טנור Serafino Gentili
איזבלה, גברת איטלקייה אלט מרייטה מרקוליני
טדאו, בן לוויה של איזבלה מצחיק פאולו רוזיץ'
מקהלות של סריסים מהסרגליו, של קורסארים אלג'יריים, של עבדים איטלקיים, של מלחים, נשות ההרמון.

מערכה ראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר בארמון מוסטפה ביי .

עיצוב כריכת הספר, רישום מאת פיטר הופר עבור האיטלקיה באלג'יר (sd) - ארכיון היסטורי של ריקורדי

אלווירה מתלוננת בפני איש סודה זולמה על הריחוק של בעלה. קפטן הפרייבטרים היילי נכנס, מוסטפה מספר לו על החלטתו להיפטר מאלווירה בכך שהוא יתן אותה כאישה לעבד האיטלקי הצעיר לינדורו. מבקש שהקורסארים ימצאו לו אישה איטלקיה, תוססת ועליזה. לינדורו הצעיר, עבד באלג'יר כבר שלושה חודשים, מתגעגע לאהובתו, איזבלה היקרה שלו. זמן קצר לאחר מכן מגיע מוסטפה ומספר לו על החלטתו לתת לו אישה. לינדורו מנסה להתנגד להצעה המוזרה הזו בכך שהוא מציין את התכונות שאישה צריכה כדי להיות לאשתו, אבל הביי לא מותיר לו ברירה, ומשיב שלאלווירה יש את כולן.

חוף ים.

ספינה טרופה בסערה עזה, מסתערים עליה ועולים על סיפונה הקורסארים. היילי ואנשיו שמחים על השלל והעבדים. בין אלה, איזבלה האיטלקיה, המובחנת מיד בזכות יופייה יוצא הדופן. היא על הספינה כי הפליגה לאפריקה לחפש את לינדורו אהובה שנעלם. טדיאו, שותפה למסע ומחזרה, נתפס גם הוא עם איזבלה ומזדהה כדודה, כדי להימנע מלעורר חשד.

אולם בארמון מוסטפה.

זולמה מנסה לפנות לאלווירה ולינדורו שמצהירים שאין להם כוונה להתחתן. מוסטפה מגיע ומציע ללינדורו את האפשרות לחזור למולדתו, בתנאי שישא את אלווירה ויקח אותה איתו. הצעיר מקבל את ההצעה על מנת לחזור הביתה. היילי נכנס ומכריז על לכידתה של האיטלקיה היפהפיה. הביי פוקד להביאה מיד. בינתיים, אלווירה נואשת כי היא מרגישה שהיא עדיין אוהבת את מוסטפה, וללינדורו, שמציע לה חיים חדשים באיטליה, היא אומרת שאינה רוצה לעזוב בלי להיפרד מבעלה בפעם האחרונה.

האולם הראשי בארמונו של מוסטפה.

ביי חסר הסבלנות מוקף בסריסים ממתין לבוא השלל החדש. היילי מכריז עליה, וכשהם רואים אותה, כל הנוכחים מופתעים מיופיה. איזבלה, לעומת זאת, מבינה מיד שהיא יכולה להשתלט על הביי ומתחילה להחמיא לו. הביי כבר מרגישה מאוהב והיילי בקושי מצליח לעצור אותו. בינתיים, טדאו מתייצב בטענה, כדוד, חייב להיות קרוב לאחייניתו. לינדורו, אלווירה וזולמה מגיעים לברך את הביי לפני היציאה; איזבלה מזהה מיד את אהובה לינדורו ותדהמתם של השניים לא נעלמת מעיני הנוכחים, שעם זאת אינם מבינים. איזבלה לוקחת שוב את היוזמה מיד בשואלה את מוסטפה מי האישה עם לינדורו. הביי מסביר את כוונותיו בנוגע לנישואים בין לינדורו לאלווירה. איזבלה עונה שדחיית אישתו היא מנהג כל כך ברברי שהיא לעולם לא תוכל לאהוב את הגבר שיעשה זאת. לתדהמת הנוכחים, איזבלה מצליחה לשכנע את מוסטפה שאלווירה תישאר באלג'יר ושלינדורו יהפוך לעבד האישי שלה.

מערכה שניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר בארמון של מוסטפה.

מוסטפה נתון לחלוטין לקסמיה של איזבלה: כולם מעירים על המצב החדש בשעשוע. הביי מגיע ומורה לנשים לומר לאיזבלה שהוא יבוא אליה לקפה, מתגאה בכך שהוא יודע היטב איך להתייחס לאישה כזו. אלווירה מעמידה פנים שהיא תומכת בו, מעמידה פנים שהיא לצדו. לאחר שכולם יצאו החוצה, איזבלה עוברת במקום, מתלוננת על בגידתו של לינדורו, שמצטרף אליה ומרגיע אותה באהבתו. הוא מסביר לה שאין לו שום כוונה להתחתן עם אלווירה ושהוא הסכים לכך רק כדי שיוכל לחזור לאיטליה, אליה. רגועה, איזבלה פוגשת אותו ביער סמוך כדי לתכנן כיצד להימלט מאלג'יר ולשחרר את העבדים האיטלקיים. מוסטפה מגיע, להוט להיות לבד עם איזבלה, אבל הוא נעצר על ידי טדיאו, המודאג מכך שהיילי עוקב אחריו. הביי מסביר שאם קפטן הקורסארים מחפש אותו, זה לא כדי לענות אותו (טדיאו חושש כל הזמן מהרעיון של להיות בסופו של דבר משופד), אלא כדי להעניק לו את התואר קאימקאן, כלומר, סגן, כאות הערכה וכבוד כלפיו בתפקידו כדודה של איזבלה. טדיאו לבוש אפוא בסגנון טורקי, עם טורבן וגלימה, כיאה למעמדו החדש. הביי גורם לו אפוא להבין שמשימתו היא לגרום לאיזבלה לאהבו. כשטדיאו מבין שהוא בעצם צריך לשמש "גשר" בין האישה שהוא מאוהב בה לבין מוסטפה, הוא מנסה לסרב, אבל מספיקים שני מבטים זועמים מהביי כדי לגרום לו לשנות את דעתו.

חדר מפואר בארמון הביי.

אלווירה וזולמה מכינים את איזבלה לפגישה עם הביי. אלווירה מעניקה לה שיעור בפיתוי הביי. לאחר מכן היא מתחילה להתלבש, וכשהיא מבינה שמוסטפה צופה בה, היא מעמידה פנים שהיא משקיעה את כל כלה בהכנות למען הטורקי. במקביל לביי, גם לינדורו וטדיאו צופים בה ממיסתורם. מוסטפה, אחוז תשוקה, מצווה על טדיאו להשאיר אותו לבד איתה ברגע שהוא מתחיל להתעטש. לינדורו סוף סוף מציג את איזבלה ומוסטפה מציג את טדיאו בבגדי הקאימקאן החדשים. בעודה מתבוננת בשעשוע במתרחש, לינדורו מעמיד פנים שהוא משתתף בעלילותיו של מוסטפה בכך שהוא מציע שאם היא התלבשה בקפידה כזו, היא בהחלט עשתה זאת כדי לרצות אותו. הביי חושב שהגיע הזמן ורומז בעיטוש לטדיאו לעזוב. טדיאו מעמיד פנים שאינו שומע וכדי לסבך את העניינים, גם איזבלה מתערבת ומזמינה את אלווירה לשבת איתם ליד השולחן לשתות קפה. בעיצומו של השעשוע הכללי, מוסטפה, זועם בצורה מביכה, מקלל את כולם על שגרמו לו להחמיץ את הפגישה.

בגן הארמון.

היילי מהרהר בסיפוק על מה שקרה למוסטפה: הוא איש עולם ויודע היטב איזה אופי יש לנשים איטלקיות ושר להן שיר הלל. לאחר שהיילי עזב, לינדורו וטדיאו מגיעים לדון ביניהם בתוכנית של איזבלה לברוח מאלג'יר עם שאר העבדים האיטלקים. טדיאו מגלה לו שהוא לא הדוד שלה, אלא המחזר שלה ושהוא יותר בר-מזל מהחבר הקודם שלה, לינדורו פלוני. לינדורו משועשע מהאשליה של טדיאו, אבל מזכיר לו לדבוק בתוכנית שנקבעה. המתיחה מתחילה וכאשר מוסטפה מגיע רותח מכעס, טדאו ולינדורו מחמיאים לו כשהם מסבירים שאיזבלה, כדי להפגין את התשוקה שלה אליו, החליטה לקרוא לו "פפאטצ'י". מוסטפה מבולבל: למה הכוונה בכינוי זה? לינדורו מסביר לו שהתואר הזה ניתן לאוהבים בלתי נלאים (אבל במציאות זה שם של חרק מעצבן), בעוד שטדיאו מציג לו את המועמדות כתודה הולמת על תפקידו האחרון כקאימקאן. לאחר מכן השניים מסבירים לביי מהם חובותיו של פפטאצ'י: לאכול, לשתות ולישון מוקף בנשים. לאחר שהשלושה עזבו, היילי וזולמה נכנסים מהם אנו למדים שאיזבלה נתנה לסריסים ולשומרים כמות גדולה של יין ומשקאות חריפים כדי לחגוג את טקס המינוי של ביי ל"פפטאצ'י" לאותו ערב.

פינה בגן הארמון, קרובה לחוף.

טדיאו לומד מלינדורו שאיזבלה, בתירוץ של טקס המינוי לפפטאצ'י, השיגה את השתתפותם של כל העבדים האיטלקים בטקס. למעשה, היא מגיעה, בעקבות קבוצה גדולה של איטלקים, שמצהירים שהם מוכנים לפעולה. לאחר שווידאה את מוכנותם של אנשיה לפעולה, איזבלה מרשה לעצמה לצפות בתקווה לראות שוב את מולדתה. בינתיים טדיאו, משלה את עצמו, חושב בסיפוק שכל התוכנית שרקחה איזבלה נעשתה במטרה לחזור אליו. מוסטפה מגיע, לינדורו עוקב אחריו עם חלק מהעבדים לבושים בצורה מוזרה כמו "פאפאטאצ'י": לינדורו מציג את מוסטפה לקבוצה שמצהירה על עצמה כמוכנה לקבל את פניו לאחווה. הביי מגיע לבוש גם הוא בבגדיו של פאפאטאצ'י. איזבלה מבקשת מטדיאו להקריא את הכללים שהוא יצטרך לציית להם כדי להיות ראוי לתפקיד זה, תחת שבועה חגיגית: לא לראות, לא לשמוע ולשתוק. תפקידם של הפפטאצ'י הוא לאכול, לשתות ולשתוק. הביי מדווח שהוא הבין בצורה מושלמת ויהיה מסוגל לבצע את המשימה הזו טוב יותר מכל אחד אחר. כדי לבחון האם המועמד החדש ראוי לתפקיד, מובא שולחן עמוס בכל טוב, ממנו יצטרך המועמד לאכול תוך הקפדה על התעלמות ממה שהוא רואה וממה שהוא שומע. הוא סועד את הסעודה הטקסית. בינתיים מתקרב כלי שיט שאליו מתפנים העבדים האירופים. כשאיזבלה ולינדורו יוצאים לדרך יחד, טדיאו מבין שהשניים הם נאהבים. הוא מנסה להזהיר את מוסטפה, שחושב שהכל חלק מהמבחן, אך הוא מסרב להקשיב לו. אלווירה וזולמה מגיעים ומתארים לביי את הבריחה. הביי מבין את ההונאה, הוא מנסה לקרוא לשומריו, שרבים מהם שיכורים מכדי לרדוף אחר הנמלטים. מוסטפה מצהיר כי אינו מעונין בנשים איטלקיות והוא מוכן לחזור לאהבתה של אשתו. הכל נשכח ונסלח. האיטלקים יוצאים משם מאושרים וההרמוניה מתבססת מחדש. הכל מסתיים במוסר השכל: אם אישה רוצה, היא יכולה לרמות כל אחד באמנויות הפיתוי שלה.

אנסמבל תזמורתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התזמור של רוסיני כולל את השימוש ב:

  • סִימפוֹנִיָה
  • 1 הקדמה ראשונה Serenate il mesto ciglio (מקהלה, אלווירה, זולמה, היילי, מוסטפה)
  • 2 Cavatina Languir עבור אחד יפה (לינדורו)
  • 3 דואט אם הייתי נוטה לקחת אישה (לינדורו, מוסטפה)
  • 4 פזמון וקוואטינה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה עבדים! - גורל גס, אהבה רודנית (איזבלה)
  • 5 Duet Ai capricci della fate (איזבלה, טדאו)
  • 6 אריה כבר עם להט יוצא דופן בחזה (Mustafà)
  • 7 גמר ראשון ויוה, תחי נגע הנשים (פזמון, היילי, מוסטפה, איזבלה, טדאו, לינדורו, אלווירה, זולמה)
  • 8 הקדמה שניה טיפש, טיפש (פזמון, היילי, אלווירה, זולמה)
  • 9 Cavatina O, כמו הלב בצהלה (לינדורו)
  • 10 פזמון יחי הקאימקאן הגדול
  • 11 אריה יש לי משקל גדול על הראש (טדיאו, מקהלה)
  • 12 Cavatina בשבילו שאני מעריץ (איזבלה)
  • חמישיית 13 אני מציג לך בידי (מוסטפה, איזבלה, טדאו, לינדורו, אלווירה)
  • 14 נקבות אריה לה מאיטליה (היי)
  • 15 פפטאצ'י שלישיה! מה שאני שומע (מוסטפה, לינדורו, טדאו)
  • 16 פזמון, סצנה ורונדו אנחנו מוכנים - חברים, בכל אירוע - חשבו על המולדת (איזבלה, מקהלה)
  • 17 גמר אחרון מקהלת פפטאצ'י מתקדמת - אדוני! (לינדורו, טדאו, מקהלה, מוסטפה, איזבלה, היילי, זולמה, אלווירה).
מבנה מוסיקלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימפוניה.

שירים מפורסמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2 Cavatina Languir לאחד יפה (לינדורו)
  • 3 דואט אם הייתי נוטה לקחת אישה (לינדורו, מוסטפה)
  • 4 גורל Cavatina Cruda, אהבת עריץ (איזבלה)
  • 5 Duet Ai capricci della fate (איזבלה, טדאו)
  • 6 אריה כבר עם להט יוצא דופן בחזה (Mustafà)
  • 7 קרוב לגמר הראשון יש לי פעמון בראש (מקהלה, היילי, מוסטפה, איזבלה, טדאו, לינדורו, אלווירה, זולמה)
  • 11 אריה יש לי משקל גדול על הראש (טדיאו, פזמון)
  • 12 Cavatina בשבילו שאני מעריץ (איזבלה)
  • 14 נקבות אריה לה מאיטליה (היי)
  • 15 פפטאצ'י שלישיה! מה שאני שומע (מוסטפה, לינדורו, טדיאו)
  • 16 רונדו חושב על המולדת (איזבלה, מקהלה)
שָׁנָה שחקנים (איזבלה, לינדורו, מוסטפה, טדאו) מנצח תווית
1954 ג'ולייטה סימיאנטו, צ'זארה ולטי, מריו פטרי, מרצ'לו קורטיס קרלו מריה ג'וליני EMI
1963 תרזה ברגנזה, לואיג'י אלווה, פרננדו קורנה, רולנדו פאנראי סילביו וארוויזו דקה
1978 לוסיה ולנטיני טראני, אוגו בנלי, ססטו ברוסקנטיני, אנצו דארה גארי ברטיני אקנטה
1979 לוצ'יה ולנטיני טראני, פרנסיסקו ארייזה, ולדימירו גנזארולי, אנצו דארה גבריאלה פרו פונית סטרה
1980 מרילין הורן, ארנסטו פאלאסיו, סמואל ראמי, דומניקו טרימארצ'י קלאודיו סקימונה ארטו
1987 אגנס בלטסה, פרנק לופרדו, רוגרו ריימונדי, אנצו דארה קלאודיו אבאדו דויטשה גרמופון
1997 ג'ניפר לרמור, ראול ג'ימנס, ג'ון דל קרלו, אלסנדרו קורבלי ז'סוס לופז קובוס Teldec
2010 מריאנה פיצולאטו, לורנס בראונלי, לורנצו רגצו, ברונו דה סימון אלברטו זדה רקורדס נקסוס
שָׁנָה זמריםː (איזבלה, לינדורו, מוסטפה, טדאו) מנצח תווית
1957 תרזה ברגנזה, אלוויניו מישיאנו, מריו פטרי, ססטו ברוסקנטיני נינו סנזוגנו קלאסיקות הרדי
1986 מרילין הורן, דאגלס אלסטדט, פאולו מונטרסולו, ספירו מאלאס ג'יימס לוין דויטשה גרמופון
1998 ג'ניפר לרמור, ברוס פורד, סימון אלאימו, אלסנדרו קורבלי ברונו קמפנלה TDK
2006 מריאנה פיצולאטו, מקסים מירונוב, מרקו וינקו, ברונו דה סימון דונאטו רנצטי דִינָמִי
2013 אנה גוריאצ'ווה, יג'י שי, אלכס אספוסיטו, מריו קאסי חוסה רמון אנסינר אופוס ארט

עבודות נגזרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט האנימציה הקצר בעל אותו השם, התבסס על האופרה ב -1969, בבימויו של ג'וליו ג'אניני ועמנואל לוצאטי, אשר בפתיחה מייצג גרסה מפושטת של העלילה.[2]

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מרקו בגאלי וניקולה גלינו (עורכים), כל הליבריטיים של רוסיני, מילאנו, גרזנטי, 1991, ISBN 88-11-41059-2
  • Salvatore Caruselli (עורך), אנציקלופדיה גדולה של מוזיקת אופרה, Longanesi & C. Periodici SpA, רומא
  • פאולו פברי ומריה קיארה ברטיירי (עורכים), L'italiana in Algeri, Pesaro, "G.Rossini" Foundation, 1997
  • ריצ'רד אוסבורן, איטליאנה באלג'ירי, ל ', בסטנלי סיידי (עורך), מילון האופרה ניו גרוב, גרוב (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד), ניו יורק, 1997, ב', עמ'. 833–836. ISBN 978-0-19-522186-2

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האיטלקיה באלג'יר בוויקישיתוף
  • האיטלקיה באלג'יר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  • תוכנית, עם חוברת והערות, להעלאת 2000 (בתיאטרו ורדי בפאדובה) של תיאטרו לה פניצ'ה בוונציה
  • האיטלקי באלג'יר - La Musica di Rai tre, באתר www.rai.tv.
  • L'Italiana in Alger (ב-mp3), הקלטה ברשות הרבים משנת 1954, באתר www.liberliber.it.
  • "Royal Opera House Collections".
  • "Teatro La Fenice".
  • "MEMOPERA".
  • "San Francisco Opera".
  • "Rossini Opera Festival".
  • "Santa Fe Opera".

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אוסבורן
  2. ^ האיטלקיה באלג'יר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)