האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיותאנגליתInternational Covenant on Civil and Political Rights, בקיצור: ICCPR) היא אמנה רב-צדדית שאומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-16 בדצמבר 1966, ונכנסה לתוקף בתאריך 23 במרץ 1976. היא מחייבת את הצדדים באמנה לכבד את הזכויות האזרחיות והפוליטיות של בני אדם, כולל הזכות לחיים ולביטחוןחופש דתחופש הביטויחופש ההתארגנות, הזכות להשתתף בבחירות והזכות להליך הוגן ומשפט הוגן. נכון לאפריל 2014, חתומים על האמנה 168 צדדים.[1]

האמנה היא חלק מהחוק הבינלאומי של זכויות אדם, ביחד עם האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות וההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.[2]

האמנה נמצאת תחת פיקוח של ועדת האו"ם לזכויות אדם (גוף נפרד למועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם), אשר סוקרת דיווחים של מדינות החתומות על האמנה, על אופן יישום הזכויות. מדינות חייבות לדווח בתחילה שנה לאחר ההצטרפות לאמנה ולאחר מכן בכל פעם שהוועדה מבקשת (בדרך כלל כל 4 שנים). הוועדה מתכנסת בדרך כלל בז'נבה ומקיימת לרוב 3 מפגשים בשנה.

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של האמנה החלו באותו תהליך שהוביל להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. ההצעה ל"הצהרה על הזכויות הבסיסיות של האדם", עלתה בוועידת סן פרנסיסקו בשנת 1945 (אשר הובילה להקמת ארגון האומות המאוחדות), והמשימה על ניסוח ההצהרה בדבר הזכויות הוטלה על המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות. בתחילת התהליך, המסמך פוצל להצהרה המפרטת עקרונות כלליים של זכויות אדם, ואמנה עם התחייבויות ליישום. המסמך התפתח להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ואומץ ב-10 בדצמבר 1948.

המדינות שהן צד לאמנה זו, יקדמו את מימושה של הזכות להגדרה עצמית, ויכבדו זכות זו, בהתאם להוראותיה של מגילת האומות המאוחדות.

הניסוח המשיך להעתדכן באמנה, אך נותרו הבדלים משמעותיים בין חברות האו"ם על החשיבות היחסית של זכויות אזרחיות ופוליטיות שליליות לעומת זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות חיוביות.[3]  הדבר גרם לפיצול האמנה לשתי אמנות נפרדות, אחת המכילה זכויות אזרחיות ופוליטיות ושנייה המכילה זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. שתי האמנות הכילו הוראות דומות ככל האפשר, ונפתחו לחתימה במקביל. כל אחת מהן מכילה גם סעיף בנוגע לזכות האנשים להגדרה עצמית.

המסמך הראשון הפך לאמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות והתרבותיות, והשני הפך לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות. טיוטות האמנות הוצגו באספה הכללית של האו"ם ב-1954 ואומצו ב-1966.[4] כתוצאה ממשא ומתן דיפלומטי, האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות והתרבותיות אומצה זמן קצר לפני האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות.

עיקרי האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה מיישמת את מבנה הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם והאמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות והתרבותיות, עם 53 סעיפים, המחולקים ל-6 חלקים.[5]

חלק 1 (סעיף 1) מכיר בזכותם של כל בני האדם להגדרה עצמית, כולל הזכות "לקבוע באופן חופשי את מצבם הפוליטי", להשיג את היעדים הכלכליים, חברתיים ותרבותיים שלהם, ולנהל את המשאבים שלהם. הוא מכיר בזכות השלילית של אנשים שלא ישלל אמצעי מחייה,[6] ומטיל חובה על הצדדים שמחזקים עדיין בשטחי שלטון (קולוניה), לעודד ולכבד את ההגדרה העצמית של בני האדם המתגוררים שם.

חלק 2 (סעיפים 2–5) מחייבים את הצדדים לחוקק חוקים במידת הצורך כדי להגן על הזכויות המוזכרות באמנה, ולספק סעד משפטי למי שנפגע מהפרת הזכויות.[7] בנוסף על הזכויות להיות מוכרות "ללא אפליה מכל סוג, כגון גזע, צבע, מין, שפה, דת, השקפות פוליטיות, מוצא אתני או לאום, נכסים ועוד",[8] ולהבטיח כי יש שוויון זכויות מלא לנשים.[9] הזכויות יכולות להיות מוגבלות רק "בזמן מצב חירום אשר מאיים על חיי האומה",[10] וגם אז אין לגרוע מהזכות לחיים, החופש מעינויים ועבדות, החופש מחקיקה למפרע, הזכות לאישיות, חירות המחשבה וחופש הדת.[11]

חלק 3 (סעיפים 6–27) מונה את הזכויות עצמן. בחלק זה נכללות הזכויות ל:

  • שלמות הגוף, בצורה של הזכות לחיים וחופש מעינויים ועבדות (סעיפים 6–8).
  • החירות והביטחון של האדם, בצורה של חופש ממעצרים שרירותיים והזכות להביאס קורפוס (סעיפים 9–11).
  • הגינות בחוק, בצורה של הזכות להליך הוגן, הזכות למשפט הוגן, הנחת חזקת החפות מפשע והכרה כאישיות בפני החוק (סעיפים 14–16).
  • חירות אישית, בצורה של חופש התנועה, המחשבה, מצפון ודת, דיבור, התאגדות ואסיפה, זכויות משפחה, הזכות לאזרחות, והזכות לפרטיות (סעיפים 12, 13, 17-24).
  • איסור של כל תעמולה למלחמה וכן כל הטפה לשנאה לאומית או דתית שמהווה שידול לאפליה, עוינות או אלימות על פי חוק (סעיף 20).
  • השתתפות פוליטית, לרבות זכות בחירה (סעיף 25).
  • אי אפליה, זכויות מיעוטים והזכות לשוויון בפני החוק (סעיפים 26–27).

מרבית זכויות אלה כוללות פעולות מפורטות אשר מחויבים לנקוט על מנת לשמר אותן.

חלק 4 (סעיפים 28–45) מסדיר את ההקמה וההפעלה של ועדת האו"ם לזכויות אדם ודרכי הבקרה והפיקוח על האמנה. הוא גם מאפשר לצדדים להכיר בסמכותה של הוועדה כדי לפתור את המחלוקות בין צדדים על יישום האמנה.

חלק 5 (סעיפים 46-47) מבהיר כי האמנה לא תתפרש כהתערבות בפעולה של האו"ם או "הזכות הבסיסית של כל העמים ליהנות ולנצל באופן מלא וחופשי את העושר הטבעי והמשאבים שלהם".[12]

חלק 6 (סעיפים 48-53) מסדיר את האשרור, כניסתו לתוקף, ותיקון לאמנה.

סעיף אופציונלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני סעיפים אופציונאליים באמנה. הסעיף הראשון קובע מנגנון תלונות פרטני, ומאפשר לאנשים להתלונן לוועדה לזכויות אדם על הפרות של האמנה.[13] זה הוביל ליצירתו של מצב משפטי מורכב על הפרשנות והיישום של האמנה. נכון ליולי 2013,  חתומים על סעיף זה 114 צדדים.[14]

הסעיף האופציונלי השני מבטל את עונש המוות; עם זאת, מדינות הורשו לבצע בעונש מוות על הפשעים החמורים ביותר בעלי אופי צבאי, שבוצעו במהלך המלחמה.[15] נכון ליולי 2013, חתומים על סעיף זה 77 צדדים.[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "UN Treaty Collection: International Covenant on Civil and Political Rights". United Nations. 6 במרץ 2012. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2012. 
  2. ^ "Fact Sheet No.2 (Rev.1), The International Bill of Human Rights". UN OHCHR. יוני 1996. אורכב מ-המקור ב-13 March 2008. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2008. 
  3. ^ Sieghart, Paul (1983). The International Law of Human Rights. Oxford University Press. עמ' 25. 
  4. ^ United Nations General Assembly Resolution 2200, 16 December 1966.
  5. ^ The following section summarises the text of the Covenant.
  6. ^ ICCPR, Article 1.2.
  7. ^ ICCPR, Article 2.2, 2.3.
  8. ^ ICCPR, Article 2.1.
  9. ^ ICCPR, Article 3.
  10. ^ ICCPR, Article 4.1.
  11. ^ ICCPR, Article 4.2.
  12. ^ ICCPR, Article 47.
  13. ^ OP1-ICCPR, Article 1.
  14. ^ "UN Treaty Collection: Optional Protocol to the International Covenant on Civil and Political Rights". United Nations. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2011. 
  15. ^ OP2-ICCPR, Article 2.1
  16. ^ "UN Treaty Collection: Second Optional Protocol to the International Covenant on Civil and Political Rights, aiming at the abolition of the death penalty". United Nations. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2009.