הבחירות הפדרליות בגרמניה הנאצית (מרץ 1933)
| |||||||||||
| הבחירות הפדרליות בגרמניה הנאצית | |||||||||||
| 5 במרץ 1933 | |||||||||||
 |
|||||||||||
| אוטו ולס ארתור קריספיין האנס פוגל | |||||||||||
| מפלגה | המפלגה הנאצית | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית | |||||||||
| מספר הקולות | 17,277,180 | 7,181,629 | |||||||||
| מספר המושבים | 288 | 120 | |||||||||
| אחוזים | 43.9% | 18.3% | |||||||||
 | |||||||||||
| הזוכה: המפלגה הנאצית | |||||||||||
הבחירות הפדרליות נערכו בגרמניה הנאצית ב-5 במרץ 1933, פחות מחודש וחצי לאחר עליית הנאצים לשלטון, ורק שישה ימים לאחר שרפת הרייכסטאג. לפני הבחירות הובילו האס אה והאס אס מסע אלימות רחב כנגד אנשי שמאל רבים, ובהם חברי המפלגה הקומוניסטית (KPD), האיגודים המקצועיים, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת המרכז.[1] אלו היו הבחירות הרב-מפלגתיות האחרונות בגרמניה המאוחדת עד בחירות 1990.
בחירות אלו היו השלישיות באותה השנה (לאחר יולי ונובמבר 1932), ולאחר מינויו של היטלר לקנצלר. בבחירות עצמן "פיקחו" ארגונים נאצים על תהליך ההצבעה. בפרוסיה 50,000 חברי ה-SS, SA וקסדת הפלדה הצטוו על ידי הרמן גרינג לפקח על ההצבעות[2]. בחירות נוספות נערכו בנובמבר 1933.
המפלגה הנאצית קיבלה קולות רבים נוספים בהשוואה לבחירות הקודמות, וזכתה לרוב ברייכסטאג, יחד עם שותפתה הקואליציונית מפלגת העם הלאומית הגרמנית (DNVP). זו הייתה הפעם הראשונה מאז 1930, שבה קואליציה שלטונית הצליחה לזכות ברוב פרלמנטרי. עם זאת, למרות טרור אלים כנגד היריבים, השיגו הנאצים רק 43.9 אחוזים מהקולות בכוחות עצמם.
אלו יהיו הבחירות האחרונות שהתקיימו בגרמניה עד לאחר מלחמת העולם השנייה. אף על פי שהחזיק באותה עת ברוב ברייכסטאג, היטלר רצה יותר. שבועיים לאחר הבחירות, הוא הצליח להעביר חוק הסמכה ב-23 במרץ בתמיכת כל המפלגות שאינן שמאלניות, מה שהעניק למעשה להיטלר סמכויות דיקטטוריות. בתוך חודשים אסרו הנאצים על פעילות כל המפלגות האחרות, והפכו את הרייכסטאג לבית מחוקקים "חותמת גומי", המורכב רק מנאצים ו"אורחים" פרו-נאצים.
הנאצים עלו לשלטון ב-30 בינואר, כאשר נשיא גרמניה פול פון הינדנבורג מינה את היטלר לקנצלר, והוביל בסופו של דבר לבחירות חדשות. היטלר פתח את מסע הבחירות שלו ביומו השני כקנצלר. הוא התחייב בנאום רדיו ארצי, להציל את האומה מפני השמאל, שאותו הגדיר כ"ניהיליסט פוליטית".[3] בתחילת פברואר הנאצים החלו את מסע האלימות כנגד היריבים הפוטנציאליים שלהם.[4] האס אה החל לתקוף את משרדי האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית (KPD), וכן את בתיהם של אנשי שמאל.
במחצית השנייה של פברואר, האלימות הורחבה גם לסוציאל-דמוקרטים. פעילים סוציאל-דמוקרטים הוכו ועיתונים התומכים במפלגה נסגרו. עשרים עיתונים של מפלגת המרכז הקתולית נסגרו אף הם באמצע באמצע פברואר. פקידי ממשל הידועים כתומכי מפלגת המרכז הודחו ממשרדיהם, והנאצים תקפו באלימות את ישיבות המפלגה בווסטפאליה. בסופו של דבר, רק המפלגה הנאצית ומפלגת העם הלאומית הגרמנית הורשו לנהל קמפיין ללא פגע.
שישה ימים לפני מועד הבחירות המתוכנן, הוצת הרייכסטאג. המעשה בוצע לכאורה על ידי הקומוניסט ההולנדי מרינוס ואן דר לובה. ההצתה פגעה במוניטין של ה-KPD ואיפשר להיטלר לשכנע את הינדנבורג להעביר את צו שריפת הרייכסטאג כצו חירום לפי סעיף 48 של חוקת ויימאר. חוק החירום הסיר חירויות אזרח רבות ואיפשר את מעצרו של ארנסט תלמאן ועוד כ-4,000 קומוניסטים.
למרות שהיטלר יכול היה לסגור לחלוטין את המפלגה הקומוניסטית, הוא בחר שלא לעשות זאת. הוא חשש מהתקוממות קומוניסטית אלימה במקרה שכזה, והוא גם האמין שהצבעה לקומוניסטים עלולה לגזול קולות מהסוציאל-דמוקרטים. במקום זאת, הוא בחר פשוט לאסור אלפי פעילים קומוניסטים. בתי המשפט והתובעים שעיינו את ה-KPD טרם 1933, הסכימו להגדיר את החברות ב-KPD כבגידה. כתוצאה מכך נאסרה פעילות המפלגה הקומוניסטית חלקית. במקביל, נמלטה הנהגת הסוציאל-דמוקרטים לפראג, וחברים רבים אחרים פעלו רק מהמחתרת.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מפלגה | קולות | % | מושבים | שינוי |
|---|---|---|---|---|
| המפלגה הנאצית | 17,277,180 | 43.91% | 288 | 92+ |
| המפלגה הסוציאל-דמוקרטית | 7,181,629 | 18.25% | 120 | 1- |
| המפלגה הקומוניסטית | 4,848,058 | 12.32% | 81 | 19- |
| מפלגת המרכז | 4,424,905 | 11.25% | 73 | 3+ |
| מפלגת העם הלאומית הגרמנית | 432,312 | 1.1% | 2 | 9- |
| אחרים | 5,179,247 | 13.16% | 83 | 3+ |
| בסך הכל | 39,343,331 | 100% | 647 | 63+ |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Evans, Richard J. (2004). The Coming of the Third Reich. New York: Penguin Press. ISBN 1-59420-004-1.
- ^ von Götz, Irene. "Violence Unleashed". Berlin.de. אורכב מ-המקור ב-18 באוגוסט 2016. נבדק ב-15 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kuntz, Dieter (2007-09-01), "Hitler and the Functioning of the Third Reich", The Routledge History of the Holocaust, Routledge, doi:10.4324/9780203837443.ch6, ISBN 978-0-203-83744-3, נבדק ב-2021-11-05
- ^ Evans, Richard J. (2005). The Coming of the Third Reich (באנגלית). Penguin. ISBN 9781101042670. נבדק ב-2 בנובמבר 2019.
{{cite book}}: (עזרה)
 מערכות בחירות בגרמניה
| ||
|---|---|---|
רפובליקת ויימאר ו גרמניה הנאצית
|
1932 (יולי) • 1932 (נובמבר) • 1933 (מרץ) 1933 (נובמבר) • 1936 • 1938 | |
| גרמניה המערבית
|
1969 • 1972 • 1976 • 1980 • 1983 • 1987 | |
| גרמניה
|
1990 • 1994 • 1998 • 2002 • 2005 • 2009 • 2013 • 2017 • 2021 | |