הג'אם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הג'אם
Thejam.gif
קונצרט של הג'אם בניוקאסל (1982)
מוקד פעילות אנגליה, בריטניה
שנות פעילות 19721982
סוגה פאנק רוק
פאנק פופ
גל חדש
מוד
חברת תקליטים פולידור רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.thejam.org
חברים
פול וולר - סולן, גיטריסט
ברוס פוקסטון - באסיסט
ריק באקלר - מתופף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הג'אם הייתה להקת רוק בריטית פופולרית בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. למרות הצלחתה במולדתה לא זכתה הלהקה להכרה רבה מחוץ לגבולות האיים הבריטיים. למרות השתייכותה לזרם הפאנק של התקופה היא ידועה[דרוש מקור] כלהקה שהחייתה את תרבות המוד שהייתה בבריטניה בשנות השישים, דבר שייחד אותה מהלהקות האחרות. למרות שימי תחיית המוד שרדו במקביל לימיה של הלהקה, השפעת הלהקה ושל התרבות עצמה עדיין מצויה ברוב הלהקות הבריטיות מתחום האינדי (דוגמת הסמית'ס, הסטון רוזס, אואזיס, בלר, ארקטיק מאנקיז[דרוש מקור]).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'אם הוקמה באנגליה בשנת 1972 על ידי פול וולר (בן ה-14) שניגן בגיטרה באס, סטיב ברוקס (16) שניגן בגיטרה ושר, ברוס פוקסטון (17) שניגן בגיטרה וריק באקלר (17) בתופים. הם העבירו את שנותיהם הראשונות בנגינת גרסאות כיסוי לשירים של להקות מוד משנות ה-60 כמו המי והקינקס ולאמני רוקאבילי כמו צ'אק ברי וליטל ריצ'רד. ב-1976 עזב סטיב ברוקס את הלהקה ופול וולר וברוס פוקסטון החליפו ביניהם תפקידים - וולר עבר לשירה ולנגינת גיטרה ופוקסטון עבר לנגן בגיטרה באס.

גל הפאנק שפרץ בבריטניה באותה העת, גרם ללהקה לקחת את עצמה ברצינות רבה יותר והם החלו להקליט את אלבומם הראשון, "In the City", שיצא לאור ב-1977. הלהקה הוציאה סינגל מתוך האלבום הנושא את אותו שם. באותם ימים לא זכה השיר להצלחה גדולה בהשוואה ללהיטיה המאוחרים של הלהקה, אבל כיום נחשב לאחד מהשירים הבולטים של תחילת עידן הפאנק.

האלבום היה אלבום פאנק לכל דבר אך היה שונה מאלבומי פאנק אחרים של אותה תקופה בכך שהתאפיין בהשפעות חזקות יותר של רוק שנות ה-60 ורוקאבילי. גם תדמיתה החיצונית של הלהקה לא תאמה ללהקת פאנק אופיינית. בעוד מרבית להקות הפאנק היו אגרסיביות ולבשו בגדים קרועים, ג'ינסים, מעילי עור, ושיער ראשם היה פרוע או מגולח, הג'אם הקפידו על תדמית מסודרת יותר ששאפה להחיות את תרבות הלבוש של זרם המוד של שנות ה-60. באותה שנה הוציאה הלהקה את אלבומה השני, "This Is the Modern World". בעקבות הג'אם צמחו בבריטניה להקות נוספות ששאפו לחקות את סגנון המוד, כמו The Lambrettas, The Merton Parkas ועוד, אך הג'אם היו הלהקה המצליחה והחשובה ביותר בתקופת תחיית המוד, תחייה שימיה תמו כשהלהקה התפרקה ב-1982.

לאחר מספר סינגלים שסייעו ללהקה לחזק את מעמדה, הוציאו חברי הלהקה את אלבומם השלישי ב-1978, "All Mod Cons", שנחשב לקלאסיקה בקרב הרוק הבריטי. אלבום זה היה פחות אגרסיבי מקודמיו והשפעות הגל החדש בלטו בו יותר. ב-1979 יצא אלבומם הרביעי, "Setting Sons", שהיה אמור להיות במקור אופרת רוק, בהשפעת אחת הלהקות שכנראה הכי השפיעו על הצליל של הג'אם - המי. הלהקה ויתרה על הרעיון של אופרת רוק אך באלבום נותרו מספר שירים שנראה כי מספרים סיפור. מתוך אלבום זה יצא לאור הסינגל המצליח ביותר של הלהקה עד אותה עת, "The Eton Rifles", (רובי איטון) שהגיע למקום השלישי במצעד הבריטי.

ב-1980, בעודם מקליטים את אלבומם החמישי, הוציאה הלהקה את הסינגל, "Going Underground", שהפך לסינגל הראשון שלהם שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. בהמשך הוציאו עוד שני סינגלים, שבניגוד לסינגל הקודם, כן נכללו באלבום שעמד לצאת לאור. הראשון היה "Start!" שהגיע גם הוא לראש המצעד והשני, "That's Entertainment", נחשב בעיני רבים כשיר המפורסם ביותר של הלהקה ולשיא בכתיבתו של פול וולר. שם השיר הוא כשם הסרט ההוליוודי (1974) עתיר כוכבי מחזות הזמר ומילותיו עוסקות בחיי מעמד הפועלים המנוגדים לזוהר ההוליוודי. הבית הראשון בשיר אומר:

A police car and a screaming siren

Pneumatic drill and ripped-up concrete

A baby wailing, stray dog howling

The screech of brakes and lamp light blinking

That's entertainment, That's entertainment!

באותה שנה יצא האלבום "Sound Affects", שהיה לאלבום המצליח ביותר שלהם עד אותה עת. הפעם הג'אם לא רק הרחיבו את השפעות מוזיקת שנות ה-60 על יצירתם המוזיקלית, בכך ששילבו רוק פסיכדלי, אלא גם שילבו השפעות מלהקות הפוסט פאנק של התקופה כמו ג'וי דיוויז'ן. פול וולר הודה שההשפעה העיקרית על האלבום היא האלבום "Revolver" של הביטלס, השפעה שניתן להאזין לה במיוחד בלהיט "Start!".

ב-1981 יצא הסינגל "Absolute Beginners" שבישר בבירור על שינוי בצליל של הלהקה לכיוון השפעות ממוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז.

ב-1982 יצא אלבומם האחרון, "The Gift", שהצליח מאוד והמשיך את הסגנון המושפע מהרית'ם אנד בלוז ובמקביל אליו יצאו מספר סינגלים, רובם מתוך האלבום עצמו, שכל אחד מהם הצליח יותר מהסינגלים הקודמים של הלהקה. המצליח ביותר היה "Town Called Malice" שהפך למוכר גם מחוץ לגבולות בריטניה.

באותה שנה פרק פול וולר את הלהקה בטענה שהוא מרגיש שהוא מיצה את כל מה שיכול היה לעשות עם הג'אם. הוא הקים להקה חדשה, "The Style Council", שביצירתה ניכרות באופן בולט השפעות מוזיקת הנשמה והרית'ם אנד בלוז באופן רב יותר ממה שניתן היה לשמוע אצל הג'אם בסוף דרכם.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'אם בהופעה בברצלונה (2007)

מימיה הראשונים, השפיעה הלהקה על להקות שונות בבריטניה. היו אלו גם להקות פאנק וגם להקות מוד ששאפו ללכת בעקבותיה. ההשפעות המהותיות הראשונות של הלהקה היו על להקות האינדי של אמצע שנות ה-80, דוגמת הסמית'ס. כתיבתו של פול וולר בימי הג'אם, שעסקה פעמים רבות בתחומים חברתיים ובמעמד הפועלים הבריטי, השפיעו רבות על מוריסי, סולן הסמית'ס, ועל מוזיקאים רבים אחרים. השפעת הג'אם והמוד הייתה בדרכים שונות, ישירה ועקיפה, על גל הבריטפופ (דוגמת, הסטון רוזס, אואזיס ובלר) שהתבלטו בשנות ה-90, מוזיקה שלעיתים משמשת כמעין הומאז' למוזיקה הבריטית לדורותיה, בדומה למה שהג'אם עשו לפניהם. השפעות הלהקה ממשיכה להשמע עד היום (נכון ל-2009) בלהקות בריטיות רבות, בעיקר מתחום האינדי, כמו הליברטינז, פרנץ פרדיננד וארקטיק מאנקיז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הג'אם בוויקישיתוף