צ'אק ברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'אק ברי
Chuck-berry-2007-07-18.jpg
לידה 18 באוקטובר 1926
סנט לואיס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במרץ 2017 (בגיל 90)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, בלוז, רוק אנד רול עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק גיטריסט, זמר-יוצר, זמר, מלחין, מוזיקאי, מסעדן עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, גיבסון ES-335, פנדר טלקסטר, פנדר סטראטוקסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים צ'ס רקורדס, מרקורי רקורדס, אטקו רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
Allmusic mn0000120521
www.chuckberry.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צ'ארלס אדוארד אנדרסון בריאנגלית: Charles Edward Anderson "Chuck" Berry; ‏ 18 באוקטובר 1926 - 18 במרץ 2017) הידוע כצ'אק ברי היה גיטריסט וזמר-יוצר אמריקאי. נחשב לאחד מחלוצי הרוק אנד רול בארצות הברית.[1]

במהלך הקריירה, שארכה כשבעה עשורים, יצר ברי להיטים רבים, בהם "Maybellene" (שנת 1955), "Roll Over Beethoven" (שנת 1956), "Rock and Roll Music" (שנת 1957) ו- "Johnny B. Goode" (שנת 1958), אשר הפכו עם השנים לקלאסיקות ולנקודת ציון בהתפתחותו של הרוקנרול כזאנ'ר מוזיקלי פופולרי. רבים משיריו עוסקים בחיי הנעורים, אהבה, אובדן והתבגרות.[2][3]

במהלך השנים, זכו שיריו של ברי לגרסאות כיסוי מצד מאות מוזיקאים, ובהם אלביס פרסלי, הביטלס, הביץ' בויז והרולינג סטונז, אשר ציינו פעמים רבות את ההשפעה הרבה שהייתה לברי על עיצוב דרכם המוזיקלית.

ברי זכה לפרסים רבים במהלך הקריירה ונכלל באופן תדיר ברשימות המוזיקאים הגדולים בכל הזמנים של מגזיני המוזיקה המובילים. הוא דורג פעמיים במקום החמישי ברשימת "100 האמנים הגדולים" של מגזין "הרולינג סטון", שפורסמה בשנת 2004 ואחר כך בשנת 2011.

יחד עם הצלחתו המזיקלית, הסתבך ברי לאורך השנים עם רשויות החוק ואף ריצה עונשי מאסר בשל כך. בהיותו בן 18, נשלח לכלא למספר שנים בשל שוד שביצע עם חבריו. בראשית שנות ה-60, נשלח לשלוש שנים בכלא על הברחה של נערה בת 14 אל גבולות ארצות הברית. במהלך שנות ה-70, נשלח לכלא בעוון העלמת מס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1926-1954: ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברי נולד ב-18 באוקטובר 1926 בסנט לואיס שבמיזורי למשפחה בני המעמד הבינוני. אביו הנרי עסק בקבלנות (או בנגרות, לפי סברה אחרת)[4] וככומר של הכנסייה הבפטיסטית המקומית. אמו מרתה הייתה מנהלת בית ספר.[5] מלבד צ'אק, נולדו לבני הזוג ברי חמישה ילדים נוספים.

הוריו של ברי חשפו אותו למוזיקה מגיל צעיר, לרבות בהופעות שנערכו בכנסייה בה עבד אביו הנרי. ההשפעות המוזיקליות הראשונות של ברי כללו מוזיקת בוגי ווגי, בלוז וסווינג. בצעירותו ישב ברי במשך שעות והקשיב לתקליטים של האמנים האהובים עליו, ביניהם טמפה רד, לוני ג'ונסון, מאדי ווטרס, נט קינג קול ואחרים. בשנת 1941, הופיע ברי לראשונה במסגרת הופעה שנערכה בתיכון בו למד. לימים, ציין ברי כי להופעה זו הייתה השפעה רבה על המשך דרכו המוזיקלית, שכן הוא גילה כי יש לו ביטחון עצמי רב בהופעה על במה. בנוסף, הוא התלהב מאוד מנגינת הגיטרה של חברו טומי סטיוונס, שליווה אותו בהופעה. לפי ברי, לאחר ההופעה הוא היה נחוש לשפר את יכולותיו על הגיטרה, על מנת שיוכל לשיר ולנגן בעצמו ללא צורך בליווי. ברי הבין שאם יצליח ללמוד את האקרודים האופיינים למוזיקת הבלוז וישלוט במספר שינויי מקצבים, הוא יוכל לנגן את מרבית השירים שנוגנו באותה תקופה בתחנות הרדיו.[6] הוא לווה גיטרה מחבר והחל ללמוד לנגן, בהתחלה מספר לימוד ובהמשך בעזרת חברים ושכנים.

בשנת 1944, לאחר שהחליט לעזוב את לימודיו בתיכון, נסע ברי לקליפורניה עם שניים מחבריו. בדרך שדדו השלושה מספר חנויות בקנזס סיטי ואף גנבו מכונית. הם נתפסו על ידי המשטרה ושהו חודש במעצר בבית סוהר בקנטקי בהמתנה למשפטם. בתום המשפט נגזרו עליהם 10 שנות מאסר. ברי נשלח למוסד לעבריינים צעירים בג'פרסון סיטי בו שהה לבסוף שלוש שנים בלבד.

ב-18 באוקטובר 1947, יום הולדתו ה-21, שוחרר ברי מהמוסד, לאחר שקוצרה לו תקופת המאסר בשל התנהגות טובה. במהלך שהותו במוסד, החל ברי להתעניין בצורה רצינית במוזיקה.[7]

ב-28 באוקטובר 1948, התחתן ברי עם חברתו טאמטאה סאגס, לאחר חמישה חודשי חברות. באוקטובר 1950 נולדה בתם דרלין ובהמשך נולדו להם שלושה ילדים נוספים. הוא החל לעבוד בשתי עבודות - במפעל לייצור מכוניות ובמפעל לייצור פגזים, למד בבית ספר לטיפוח יופי (בהשארת אחיותיו) ובערבים הופיע במועדונים מקומיים בעיר בביצוע גרסאות כיסוי לשירי בלוז ולהיטים ממגוון סגנונות.[8]

בשנת 1951, הוזמן ברי להצטרף כגיטריסט להרכב שהוביל חבר כיתתו לשעבר. לברי ניתנה יד חופשית בלהקה, ששילבה מוזיקת בלוז עם אלמנטים ממוזיקת הקאנטרי.

בדצמבר 1952, הוזמן ברי על ידי מוזיקאי הרית'ם אנד בלוז והפסנתרן ג'וני ג'ונסון להופיע עם להקתו "Sir John’s Trio" בערב השנה החדשה במועדון "הקוסמופוליטן" במזרח סנט לואיס. בהמשך, הפך ברי לחבר הרכב קבוע ובולט.[9] במהלך הופעותיו במועדון, שהיה מורכב משחורים בעיקר, ניגן ברי מוזיקה מגוונת שכללה בלוז, בוגי ווגי אך גם קאנטרי, שהיה ז'אנר פחות מקובל בקהילה השחורה ויוחס לרוב למוזיקאים לבנים. באוטוביוגרפיה שלו, ציין ברי כי אף על פי שבהתחלה הקהל לא הבין מדוע זמר שחור מנגן מוזיקת קאנטרי, בהמשך הם התחברו לסגנון וביקשו ממנו לנגן שירים נוספים מהז'אנר.[10] בהמשך, החל להגיע קהל מגוון יותר, שהורכב הן משחורים והן מלבנים, אשר נמשכו למוזיקת הקאנטרי ולביצועים הבימתיים של ברי. בביוגרפיה שלו ציין ג'ונסון לימים כי "בתחילת דרכו, ברי לא ידע לנגן על גיטרה כל כך טוב וזכר כמות מצומצמת של שירים, אך היכולת שלו לשעשע את הקהל בזכות השילוב של נגינה וריקוד היא שהובילה להצלחתו העצומה".[10]

במהלך תקופה זו, שיכלל ברי את הרפרטואר הבימתי שלו והחל לשלב ריקוד יחד עם נגינה ושירה. בין היתר, החל ברי לשלב את "הליכת הברווז", אשר תהפוך לסימנו המסחרי לאורך כל הקריירה. בארי המשיך להופיע עם ההרכב והפך בהמשך למנהיג הלהקה ובמקביל שאף לצאת לדרך חדשה ולהקליט חומרים מקוריים משלו.

1955-1962: חתימה על חוזה בצ'ס רקורדס ו"Maybellene"[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אק ברי, You can't catch me, 1956.

במאי 1955, נסע ברי עם חבר לשיקגו, בניסיון להשתלב בתעשיית המוזיקה. במהלך אותו חודש, ביקר ברי במועדון ה"פלאדיום" בעיר, שם הופיע מוזיקאי הבלוז מאדי ווטרס, אותו העריץ ברי. לאחר ההופעה נפגש ברי עם ווטרס, שהמליץ לו לייצור קשר עם מנהלי חברת התקליטים "צ'ס רקורדס" בה היה חתום. באותה תקופה, היו חתומים בחברה אמני בלוז בולטים נוספים, בהם האולין וולף, בו דידלי, ג'ון לי הוקר ואחרים.[11]

במהלך פגישה שאורגנה בין הצדדים, הציע ברי לבעלי החברה, האחים לאונרד ופיל צ'ס, להקליט שיר בלוז ישן בשם "Wee Wee Hours", כשלצד ב' של התקליטון ייעד ברי את הגרסה שלו לשיר הקאנטרי הנושן "Ida Red". מספר שנים קודם לכן, גילה ברי להפתעתו, כי הקהל השחור שהגיע לשמוע את הופעותיו בסנט לואיס אוהב לשמוע את גרסאותיו לשירי קאנטרי, אך הוא לא דמיין שהשיר עשוי להפוך לסינגל מצליח. צ'ס, שרצה להרחיב את הכיוון של חברת התקליטים לסגנונות אחרים מלבד בלוז ואר אנד בי, אהב דווקא את שיר הקאנטרי ("ההילבילי" באופיו), אך ביקש מברי לעשות כמה תיקונים בגרסה שלו. בין התיקונים, הדגשת קצב השיר ושינוי שמה של הבחורה בשיר (צ'ס חשב ש"איידה מיי" נשמע שם כפרי מדי).

לאור בקשתו של צ'ס, שונה שם השיר ל-"Maybellene". על פי אחת ההשערות, את ההשראה לשיר, שאב ברי מתיק האיפור של המזכירה שלו, שעליו היה מוטבע שמה של חברת הקוסמטיקה "מייבלין".[12] הסינגל, שהיה שירו הראשון של ברי תחת צ'ס רקורדס, יצא ביולי 1955 וזכה להצלחה רבה. הוא שהה 11 שבועות במקום החמישי במצעד שירי הפופ בארצות הברית ובמקום הראשון במצעד שירי הרית'ם אנד בלוז של בילבורד ונמכר בכמיליון עותקים.[7][11]

ברי מינף את הצלחת הסינגל הראשון שלו ויצא למסע הופעות נרחב ואינטנסיבי, כשבמקביל המשיך להקליט שירים נוספים. במאי 1956, הוציא ברי סינגל נוסף בשם "Roll Over Beethoven". גם שיר זה זכה להצלחה גדולה, כשהגיע למקום השביעי במצעד שירי הרית'ם אנד בלוז. באותה תקופה, המשיך ברי להוציא סינגלים נוספים, שהפכו כולם ללהיטים, בהם "School Day” ו-"Rock and Roll Music” (משנת 1957) ו-“Sweet Little Sixteen” ו-"Reelin’ and Rockin" (משנת 1958).

במאי 1957, יצא אלבומו הראשון של ברי "After School Session". מלבד שלושה שירים, כל שירי האלבום יצאו קודם לכן כסינגלים, לרבות להיטו הראשון של ברי "Maybellene".

צ'אק ברי, 1957

ב-31 במרץ 1958, הוציא ברי את הסינגל "Johnny B. Goode". השיר שעוסק בנער עני ואנאלפבית בעל כשרון רב בנגינה על גיטרה, נכתב בתחילה בהשראת חברו המוזיקאי ג'וני ג'ונסון. בהמשך, החליט ברי לבסס את השיר על עצמו. במקור, תיאר ברי את ג'וני כ- "colored boy" (נער שחור), אך לבסוף החליט לשנות את מילות השיר ל-"country boy" (נער כפרי) על מנת להבטיח שהשיר ישודר ברדיו. בדומה לסינגלים הקודמים, גם שיר זה זכה להצלחה רבה.

באפריל 1961, בשיא הצלחתו, הסתבך ברי פעם נוספת עם החוק. לאחר שהסיע ממקסיקו לארצות הברית קטינה בת 14 לצורך העסקה באחד המועדונים שלו, הרשיע בית המשפט את ברי בעבירה על חוק ה-"Mann Act", אשר אוסר על הסעת נשים מעבר לגבולות המדינה למטרת מין או זנות. ההנחה היא כי אותה בחורה התלוננה במשטרה לאחר שפוטרה מעבודתה במועדון של ברי בסיינט לואיס. ברי נשפט, הורשע ונידון לחמש שנות מאסר. בערעור על העונש שהגיש, טען ברי כי השופט הלבן והמושבעים הלבנים נהגו בו בגזענות. ברי התבסס, בין היתר, על השימוש הגובר של השופט במילת הגנאי "Nigger". טענתו התקבלה והתקיים משפט חוזר. הוא הורשע שוב ונידון לשלוש שנות מאסר, שמהן ריצה בפועל כשנה וחצי בלבד. בזמן ריצוי מאסרו, השלים בארי את תעדות הבגרות שלו וכתב מספר שירים חדשים.

ב-31 במאי 1961, נפתח מחוץ לסיינט לואיס פארק שעשועים שהיה בבעלותו של ברי, אך הפארק נסגר כעבור כשנה בעקבות הרשעתו וכניסתו לכלא.

1963-1969: המעבר לחברת מרקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מהכלא בשנת 1963, החל ברי להקליט שירים חדשים, שנכתבו בזמן שהייתו בכלא. רבים משירים אלו, דוגמת "Nadene", "Dear Dad", "You Never Can Tell", ו-"No Particular Place to Go", זכו להצלחה רבה במהלך שנות השישים.

במרץ 1963, הוציאה להקת ה-"Beach Boys" את השיר "Surfin USA", אותו כתב ברי. באפריל אותה שנה, תבע ברי את הלהקה בטענה כי הם עשו שימוש במלודיות השיר "Sweet Little Sixteen", בלי שניתן לו קרדיט על כך.

ביוני 1966, חתם ברי על חוזה עם חברת התקליטים "מרקורי", לאחר 11 שנות עבודה עם חברת "צ'ס רקורדס". במהלך עבודתו עם החברה, הוציא ברי חמישה אלבומים, שלא הצליחו לשחזר את ההצלחה של חומריו הקודמים. במהלך תקופה זו, זכה ברי לתגובות פושרות במהלך הופעותיו, בעקבות נטייתו לנגן עם מוזיקאים אקראיים בתשלום ולא עם להקת ליווי קבועה. ההנחה של ברי הייתה כי רבים מהמוזיקאים מכירים את שיריו היטב ועל כן אין בעיה לנקוט בדרך זו. בנוסף, דור חדש של מוזיקאים וגיטריסטים פורצי דרך, דוגמת אריק קלפטון וג'ימי הנדריקס, החלו לתפוס את קדמת הבמה. עם זאת, ברי המשיך להופיע באופן אינטנסיבי עם להיטיו הגדולים ועצם העובדה שלהקות רבות, דוגמת הביטלס והרולינג סטונז, ביצעו גרסאות כיסוי מצליחות לשיריו, סייעו לו להישאר בתודעה ולהוות גורם חשוב בתעשיית המוזיקה העולמית.

1970-1979: חזרה לחברת צ'ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1970, לאחר עבודה בת מספר שנים עם חברת "מרקורי", חזר ברי לעבוד עם "צייס רקורדס" . ב-21 באוקטובר 1972, הוציא ברי את הסינגל "My Ding-a-Ling". היה זה להיטו האחרון ושירו היחיד של ברי שהעפיל למקום הראשון במצעד שירי הפופ האמריקאיים של בילבורד.

באוקטובר 1972, הוציא ברי את האלבום "The London Chuck Berry Sessions". האלבום כלל שירים הוקלטו באולפן ביחד עם שירי משתי הופעות שביצע בפברואר 1972 בקובנטרי שבאנגליה. האלבום זכה להצלחה עצומה ונמכר בלמעלה ממיליון עותקים בתוך פחות מחודש. היה זה אלבומו היחד של ברי שזכה לפרס מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, לאור כמות העותקים הרבה שנמכרה.

במרץ 1978, יצא הסרט "American Hot Wax", אשר מגולל את סיפורו של אלן פריד, שדרן רדיו אמריקאי, שתוכניתו הייתה הראשונה לשדר שירי רית'ם אנד בלוז ורוק אנד רול עבור הקהל האמריקאי הלבן. עובדה זו הובילה לכך שפריד זכה לכינוי "אבי הרוק אנד רול". בסרט, הסוקר את התפתחות מוזיקת הרוק אנד רול, מופיע ברי בתפקיד עצמו.

באותה שנה, לאחר חמש שנות חקירה סמויה של רשות המסים האמריקאית, הוגשה כנגד ברי תביעה בגין העלמת מס בסך כולל של 109 אלף דולר ודיווח שקרי בנוגע להכנסותיו בשנת 1973. בתום משפטו, הורשע ברי במסגרת עסקת טיעון ונשלח ל-120 יום לכלא. גזר הדין נערך כשלושה ימים לאחר הופעה מיוחדת של ברי בבית הלבן, בעקבות הזמנה מיוחדת של הנשיא ג'ימי קרטר.[11]

1980-2017: שלהי הקריירה והסתבכויות פליליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר 1986, לרגל יום הולדתו ה-60, הופיע ברי בשני קונצרטים מיוחדים, שנערכו בתיאטרון "Fox" שבסיינט לואיס. באוקטובר 1987, יצא לאקרנים הסרט "Hail! Hail! Rock 'n' Roll", שתיעד את ההופעות. שמו של הסרט, בו הופיעו מוזיקאים רבים דוגמת ברוס ספרינגסטין וליטל ריצ'רדס, נלקח ממילות שירו של ברי - "School Days".

בשנת 1987, נעצר ברי על ידי המשטרה בעוון תקיפה, לאחר תלונה שהגישה אישה, לפיה ברי הכה אותה במהלך שהותו במלון "Gramercy Park" שבניו יורק. בסופו של יום, חתם ברי על עסקת טיעון לפיה יודה בהטרדה וישלם קנס כספי.

ב-31 בינואר 1989, הוציא ברי הוציא את ספרו הראשון, "אוטוביוגרפיה", אשר מגולל את סיפור חייו.

ב-15 במרץ 1989, נהרס אולפן ההקלטות של ברי בעקבות שריפה שפרצה במקום. לבד מהציוד שהושמד, נהרסו מספר קלטות בהם שירים מאלבום חדש אותו התכוון ברי להוציא.

ביוני 1989, הסתבך ברי פעם נוספת עם רשויות החוק. בעקבות פשיטה על ביתו שביצעה המשטרה, נמצאו סמים וקלטות וידאו ובהם חומרים פדופילים. בעקבת פשיטה זו נפתחה חקירה פלילית כנגד ברי. בהמשך אותו חודש, הוגשה תביעה כנגד ברי על ידי מספר נשים, שטענו כי בשירותי מסעדתו של ברי בעיר ונצוויל הותקנה מצלמה שצילמה אותן בחשאי בזמן שהחליפו בגדים. לפי הביוגרף של ברי ברוס פג, נאלץ ברי לשלם סכום של כ-1.2 מיליון דולר על מנת להגיע לפשרה עם אותם נשים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 2017 נפטר ברי בגיל 90 בביתו שבמיזורי.[13] לאחר מותו, ספדו לו מוזיקאים רבים באמצעי התקשורת השונים, לרבות ברשתות החברתיות. ברוס ספרינגסטין כתב שברי היה "המקצוען הגדול מכולם, הגיטריסט הגדול מכולם ויוצר הרוקנרול הטהור ביותר שחי אי פעם". מיק ג'אגר, סולן להקת "הרולינג סטונז", כתב עליו: "ברי האיר את שנות נעורינו, והפיח חיים בחלומותינו להיות מוזיקאים ופרפורמרים. המילים שלו זהרו מעל לכל היתר, והאירו באור משונה על החלום האמריקאי. צ'אק, היית מדהים והמוזיקה שלך חרוטה בתוכנו לעד".[14]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית קרנה של מוזיקת הרוקנרול בארצות הברית של אמצע שנות ה–50 מיוחסת למספר אמנים בהם ליטל ריצ'רד, בו דידלי ואלביס פרסלי. יחד עימם, בלט ברי, כמי שעיצב את סגנון שירי הרוק בתקופה זו וכמי שהפיח את רוח הנעורים הצעירה והאנרגטית בז'אנר. סגנונו המוזיקלי המגוון שילב מספר ז'אנרים מוזיקליים, בהם בלוז, קאנטרי וריתם אנד בלוז. בעניין זה ציין מבקר המוזיקה רוברט כריסטגאו כי: "על ידי שילוב של בלוז עם מוזיקה קאנטרי קצבית ואלמנטים של ריתם אנד בלוז, הצליח ברי לייצור צלילי ייחודי שפנה לכל הגזעים .[10]

מראשית ימיו בזירה המוזיקלית של שנות ה-50, התפרסם ברי בסולואים המהירים והקופצניים על הגיטרה החשמלית ובהופעותיו הסוחפות, שכללו "הליכת ברווז" שהפכה לחותמו הבימתי.[1] בהקשר זה, השימוש האינטנסיבי בגיטרה חשמלית והדומיננטיות שלה ברבים משיריו, היווה את אחד מסימני ההיכר של ברי והשפיע רבות על עיצובו של ז'אנר הרוקנרול בכלל, ועל חשיבותה של הגיטרה החשמלית ככלי מרכזי בפרט.[2] בשיריו, שם בארי דגש מיוחד על דיקציה והגייה נכונה וברורה של מילות השיר. קיימת סברה לפיה, הקפדה זו של בארי נבעה מהרצון לצאת כנגד הסטיאורטיפ לפיו אפרו אמריקאים אינם משכילים.[4]

רבים משיריו של ברי עוסקים בחיי הנעורים, בבעיות בהם מתחבטים בני נוער ובחלומותיהם. תכנים אלו, שהיו קלילים באופיים, היו חדשניים יחסית לאותה תקופה, וסיפקו נופך מרדני יותר, שמשך צעירים רבים לסגנון זה. לדוגמה - בשירו "Johnny B Goode", מתאר ברי נער צעיר שכל רצונו הוא לנגן על גיטרה ועל הפנטזיה שלו שיום אחד הוא יהיה מפורסם והמוני אנשים יגיעו לראות אותו מופיע.[15] עיסוק בסוגיות שונות שהטרידו את בני הנוער של אותה תקופה ובכלל, דוגמת אהבה נכזבת, משיכה למכוניות והיחסים עם ההורים, איפשרו לברי להיחשף לקהל רחבים (לרבות צעירים לבנים בני המעמדות השונים).

ברי היווה מודל לחיקוי למוזיקאים רבים, אשר החלו את דרכם המוזיקלית בשנות הפריצה שלו, בניהם ג'ון לנון שאמר על ברי כי: "אם תנסו לתת לרוקנרול שם אחר, אתם יכולים לקרוא לו צ'אק ברי".[16] גיטריסט להקת הרולינג סטונז קית ריצ'רדס, שאף הזמין את ברי לבמה בטקס כניסתו ל"היכל התהילה של הרוקנרול" שנערך בשנת 1986, ציין פעמים רבות את ההשפעה הרבה שהיה לברי על עיצוב סגנונו המוזיקלי.[17] בטקס קבלת פרס "פולר" שהוענק לברי בשנת 2014, שלח ריצ'רדס ברכה מצולמת בה ציין, בין היתר, כי: "אכלתי את צ'אק ברי, נשמתי אותו - הוא לא היה רק מזון, הוא היה האוויר שנשמתי במשך הרבה שנים".[18]

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירו של ברי "johnny B. Goode" נכלל ב"תקליט הזהב של וויאג'ר", שצורף לגשושיות וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2, ששוגרו בשנת 1977.[19] תקליט זה מכיל צלילים ותמונות שנבחרו כך שישקפו את מגוון המינים והתרבויות שבכדור הארץ, בתקווה להעביר בדרך זו מסר מהאנושות לחוצנים תבוניים אליהם עשויות להגיע הגשושיות.

בפברואר 1984, זכה ברי ב"פרס מפעל חיים" במסגרת טקס פרסי הגראמי. ב-24 בינואר 1986, נכנס ל"היכל התהילה של הרוקנרול", ,שנערך בניו יורק. בסופו, הופיע ברי ביחד עם ניל יאנג וקית ריצ'רדס מלהקת הרולינג סטונז, שגם העניק לברי את הפרס. במהלך ההופעה, ביצע ברי ביחד עם ברוס ספרינגסטין ולהקתו את השירים “Johnny B. Goode” ו “Rock and Roll Music”. היה זה הטקס הראשון אי פעם של היכל התהילה, שנפתח בשנה זו.

ב-25 ביוני 1989, הונצח שמו של ברי בשדרת הכוכבים של סיינט לואיס.

ב-3 בדצמבר 2000, הוענק לברי, יחד עם אמנים נוספים דוגמת קלינט איסטווד ופלסידו דומינגו, "פרס מרכז קנדי". פרס זה מוענק מדי שנה לאישים שונים מתחום הבידור ואמנות הבמה, בעבור תרומתם לתרבות האמריקאית. 

ברי נכלל במספר רשימות של מגזין המוזיקה "הרולינג סטון". הוא דורג פעמיים במקום החמישי ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים" שפורסמה בשנת 2004 ואחר כך בשנת 2011. בנוסף, דורג אלבום האוסף "The Great Twenty-Eight", שיצא בשנת 1982, במקום ה-21 ברשימת "500 האלבומים הטובים בכל הזמנים".[20] בדירוג "500 השירים הטובים בכל הזמנים" של המגזין, נכללו שישה שירים של ברי: “Johnny B. Goode” (במקום השביעי), "Maybelline" (במקום ה-18), "Roll Over Beethoven" (במקום ה-97), "Rock and Roll Music" (במקום ה-128), "Sweet Little Sixteen" (במקום ה-272), ו-"Brown Eyed Handsome Man" (במקום ה-374).[21] בשנת 2008, דורג השיר "Johnny B. Goode" במקום הראשון בדירוג "100 שירי הגיטרה הטובים בכל הזמנים".[22]

בשנת 2009, דורג ברי במקום השביעי ברשימת "עשרת נגני הגיטרה חשמלית הגדולים בכל הזמנים" של מגזין "טיים".[23]

באוקטובר 2012, הקדיש "היכל התהילה של הרוקנרול" שבוע מיוחד ליצירותיו המוזיקליות של ברי. במסגרת הוקרה זו, הופיע ברי בקונצרט מיוחד שנערך ב-26 באוקטובר 2016 בתיאטרון "KeyBank State" שבקליבלנד.

ב-21 בינואר 2013, הוענק לברי "פרס מפעל חיים" בטקס פרסי האומנות של סיינט לואיס.

ב-26 באוגטסט 2014, זכה ברי ב"פרס פולר". הפרס, שנחשב לאחד מהיוקרתיים ביותר בעולם המוזיקה, מוענק מדי שנה בחסות האקדמיה למוזיקה בשוודיה לשני מוזיקאים, אחד מעולם המוזיקה הקלאסית ואחד מעולם הפופ.[24] הטקס, במהלכו הוענק הפרס השני לבמאי האופרות פיטר סלרס, הוחרם על ידי מלכת שוודיה ובתה, וזאת במחאה על הרשעתו של ברי בשנת 1961 בשל העברת קטינה ממקסיקו לארצות הברית.[18] ברי עצמו לא נכח בטקס, בשל מצבו הבריאותי.

ברשימת "500 השירים שעיצבו את הרוקנרול" שמפורסמת ב"היכל התהילה של הרוקנרול" נכללים שלושה שירים של ברי: "Johnny B. Goode", "Maybellene", ו-"Rock and Roll Music".

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם האלבום שנת יציאה הערות
After School Session 1957
One Dozen Berrys 1958
Chuck Berry Is on Top 1959
Rockin' at the Hops 1960
New Juke Box Hits 1961
Two Great Guitars 1964
St. Louis to Liverpool 1964
Chuck Berry in London 1965
Fresh Berry's 1965
Chuck Berry's Golden Hits 1967
Chuck Berry in Memphis 1967
From St. Louie to Frisco 1968
Concerto in B. Goode 1969
Back Home 1970
San Francisco Dues 1971
The London Chuck Berry Sessions 1972
Bio 1973
Chuck Berry 1975
Rock It 1979
Chuck 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רויטרס, AP ודי-פי-אי, צ'אק ברי, מחלוצי הרוקנרול, מת בגיל 90 בארה"ב, באתר הארץ, 19 במרץ 2017
  2. ^ 2.0 2.1 בן שלוצ'אק ברי חוגג 90: הראשון שהבין כי הנושא הכי חשוב של הרוקנרול הוא הרוקנרול, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2016
  3. ^ עמי פרידמן, צ'אק ברי המציא את הרוקנ'רול, ומת כמוהו, באתר ynet, 19 במרץ 2017
  4. ^ 4.0 4.1 Mikal Gilmore, Chuck Berry: Farewell to the Father of Rock, rollingstone.com, April 7, 2017
  5. ^ Chuck Berry, history-of-rock.com
  6. ^ Chuck Berry Bio, chuckberry.com
  7. ^ 7.0 7.1 Timeline: The life and legend of Chuck Berry, stltoday.com, Mar 18, 2017
  8. ^ Chuck Berry, britannica.com
  9. ^ וואלה! תרבות‏, אגדת הרוקנרול צ'אק ברי מת בגיל 90, באתר וואלה! NEWS‏, 19 במרץ 2017
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Bernard Weinraub, Sweet Tunes, Fast Beats and a Hard Edge, nytimes.com, february 23, 2003
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Jennifer Frederick, Chuck Berry, a Founding Father of Rock 'n' Roll, Dies at 90, billboard.com, March 18, 2017
  12. ^ רותה קופפר, החיים הם שיר, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2004
  13. ^ עמי פרידמן, המוזיקאי צ'אק ברי הלך לעולמו בגיל 90, באתר ynet, 19 במרץ 2017
  14. ^ nrg חדשות, נפרדים מצ'אק ברי, האבא של הרוקנרול, באתר nrg
  15. ^ יורם מלצר, 40 שנה וגיטרה, באתר אלכסון, 3 במאי 2017
  16. ^ בן שלוכולם היו בניו של צ'אק ברי, באתר הארץ, 19 במרץ 2017
  17. ^ עמוס הראלהשורשים השחורים של הרולינג סטונס, באתר הארץ, 25 ביולי 2012
  18. ^ 18.0 18.1 בן שלובראשית היה צ'אק ברי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2014
  19. ^ אסף שטול-טראורינג, נאס"א: וויאג'ר 1 על גבול מערכת השמש, באתר הארץ, 18 ביוני 2012
  20. ^ Greatest Albums of All Time, rollingstone.com, May 31, 2012
  21. ^ Greatest Songs of All Time, rollingstone.com, April 7, 2011
  22. ^ Greatest Guitar Songs Of All Time, web.archive.org
  23. ^ The 10 Greatest Electric-Guitar Players, time.com, Aug 14, 2009
  24. ^ Mark Brown, Rock'n'roll pioneer Chuck Berry wins Polar music prize in Sweden, theguardian.com, August 26, 2014