הוגו ואלישבע בויקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ד"ר הוגו בויקו בוחן ניצנים שגדלו בפיילוט ניסויי ליד סדום, מאי 1963

הוגו ואלישבע בּוֹיְקוֹ (Boyko) היו זוג מדענים-אקולוגים ישראלים שנודעו בחקר החקלאות ותרמו תרומה מחקרית בקנה מידה עולמי בנושא גידול צומח בתנאי מדבר. הוגו בויקו נודע בעולם כמייסד התחום המדעי של קלימטוגרפיה אקולוגית.

רקע אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו בויקו נולד במשפחת תעשיינים בווינה ב-6 באוקטובר 1892. למד בגימנסיה מקומית ובבית ספר לקצינים. במלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא אוסטריה, ושירת ארבע שנים בחזית הרוסית והאיטלקית כקפטן בחיל התותחנים. בשנת 1920 הצטרף לחברה הזואולוגית הווינאית. בגיל 35 החל ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטת וינה, ובשנת 1930 סיים לימודי דוקטורט. נפטר ב-26 במאי 1970.[1]

אלישבע בויקו נולדה בווינה בשם אליזבת שפיצר למשפחת תעשיינים אמידה מאוד, למדה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת וינה ונושא הדוקטוראט שלה היה גידול צמחי מרפא בקרקעות בעלות תכולת גיר שונה. את הצמחים היא גידלה  בחממות הזכוכית בארמון שנברון, ארמונם של קיסרי האימפריה בווינה.

בין השנים 1930-1935 שימש כמרצה הוגו כמרצה באוניברסיטת ווינה בתחום אקולוגיה של צמחים, תחום חדש אז, שנקרא פיטוסוציולוגיה, בשל עיסוקו בחקר חברות הצמחים.

בעקבות עליית המפלגה הנאצית לשלטון עלו בני הזוג לארץ ישראל בשנת 1935 וכעבור שנה התיישב ברמת רחל, בארץ החל הוגו לעבוד כאקולוג במחלקת הייעור ואליזבט במחלקת החקלאות, שהיו מחלקות נפרדות בממשל המנדטורי.

המשפחה התגוררה בביתה ברמת רחל עד קרב רמת רחל ב-22 במאי 1948 שאז נאלצו לנטוש אותו.

הבית שהיה מוקף מטע עצי פרי וגן בוטני גדול, ששימש כתחנת ניסויים והדגמה לגידול ירקות ועצי פרי בתנאים הרריים, שהוקם ללא תמיכה ממסדית.

בנוסף הם הקימו בביתם עשבייה (herbarium) שהכילה 60,000 פרטים מיובשים מישראל ומה שליקט בויקו במסעותיו ברחבי העולם.

בית המשפחה בקיבוץ רמת רחל קיים עד היום ומכונה "בית בויקו" .

בהמשך לאחר מלחמת העצמאות בנו ביתם ברחובות.[2]

מאז הגיעם לארץ עסק הוגו בחקר אקולוגי של מדינות המזרח התיכון וערך נסיעות למדינות האזור. בשנת 1943 מונה מטעם ממשלת המנדט לאקולוג של ארץ ישראל. במשותף עם אלישבע החל לערוך סדרת בדיקות בנגב ובערבה בעניין גידול צומח בתנאי מדבר. עם שחרור הנגב במלחמת העצמאות יצאו בשליחות משרד החקלאות הישראלי וערכו במהלך 1949 סקר אקולוגי של הנגב ובו הצעות לפיתוחו.

היו הורים לשלושה,נכדיהם פרופ' ראובן אבי-יונה[3], ויעל אבי יונה, ילדיהם של אווה (משוררת וציירת) והארכאולוג מיכאל אבי-יונה.

גבריאל בויקו, בנם של הוגו ואליזבט, התגייס כטייס לחיל האוויר המלכותי של בריטניה בעת מלחמת העולם השנייה ואחר כך שירת כטייס בחיל האוויר המתגבש בצ.ה.ל. בתום שירותו הצבאי עסק בגידול ואימון כלבי נחייה לעוורים ויצא לאוסטרליה ללמוד ווטרינריה ושם חי עד לפטירתו (2011).

הוגו בויקו מת ב-27.05.1970 בגיל 78.[4]

אלישבע בויקו מתה ב-14.12.1985 בגיל 93.

עבודתם המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתם המחקרית העיקרית עסקה בהשקיית גידולים חקלאיים במים מליחים ואפילו במי ים, בניגוד לתפישה ששררה עד אז בקרב אנשי מדע שדבר זה אינו אפשרי.

בנוסף עסקו בטיהור מי שופכין באמצעות צמחים, שיטה שהיוותה את הבסיס לבניית אגנים ירוקים ובמחקרים אקולוגים.

ניסיונותיהם לגידול צמחים במים מלוחים היוו את הבסיס לגן אילת המשתרע על שטח של 25 דונם. גידוליהם ניזונו ממים מלוחים בריכוז מלח הזהה למי אוקיינוס. עבודתם המשותפת הביאה עד 1958 לפיתוח 10 שיטות מדעיות חדשות מבין 16 שיטות ידועות לחקר האקלים.[5] במחקרם גילו זן חדש של דורה הגדל בכל סוגי הקרקע ובכמות מינימלית של מים.

בשנת 1948 הקים הוגו תחנת תצפית וניסיונות במפרץ חיפה ומצא סוגי צמחים שגידולם בדיונות מביא להפסקת נדידת החולות. עבודתם המשותפת במהלך השנים הביאה אותם לרשימת 200 זנים שניתן לקיים בחולות דיונות ובהשקיית מי ים ללא חשש מהצטברות מלחים.[6]

עם קום המדינה התמנה הוגו למנהל המחלקה האקולוגית במשרד החקלאות. בשנות החמישים התרכזה עבודתם בתחנה לחקר החקלאות ברחובות, ובשנת 1959 עברו לעבוד במכון לחקר הנגב בבאר שבע.

לאחר כיבוש חצי האי סיני יצאה אלישבע לחקר הצמחייה באזור ויחד הם ערכו מפת אקלים של סיני.

המלצותיו של בויקו לטיהור שפכים בשיטה ביולוגית נוסתה בשנת 1962 בגרמניה והוכתרה כהצלחה.[7]

הזוג בויקו היו יועצים אקולוגיים לאונסק"ו.[8] בשנת 1950 נבחר הוגו לוועד הפועל של האיגוד הבינלאומי למדעים ביולוגיים ולחבר במועצה העולמית לבוטניקה.[9] מטעם הארגון העולמי למטאורולוגיה של האו"ם, הוגו נבחר להנהלת החברה הבינלאומית לקלימטולוגיה ולביומטאורולוגיה.[10] בשנת 1965 נבחר לנשיא האקדמיה העולמית לאמנויות ומדע ועמד בראש הוועד הפועל של האקדמיה בו היו חברים אותה תקופה שישה חתני פרס נובל. במהלך שנות החמישים נערכו הכנות למימוש תוכניתו להקמת מרכז אקדמי בינלאומי בישראל שיעסוק בחקר מדעי של הבעיות החיוניות עבור האנושות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952 - פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים
  • 1958 - מדליית פלמינג עבור "קידום האושר האנושי על ידי הישגים מצטיינים במדע"
  • 1966 - אותות לגיון הכבוד הצרפתי, מטעם המועצה העליונה של האגודה לעידוד הקידמה (ד"ר הוגו בויקו - מדליית זהב, ד"ר אלישבע בויקו - עיטור ארגמן) בעבור "עבודת המחקר הטהור והשימושי שלהם בהפרחת השממה ובעד ניסיונותיהם החלוציים בגידול צמחים במים בעלי מליחות רבה במי ים".[11]
  • 1969 - פרס פיטרסן מטעם הקונגרס הבינלאומי הבין-מטאורולוגי בעבור "מחקר מדעי בלתי רגיל בתחום השקאת צמחים במים בהם המליחות גבוהה"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gabriel H. Boyko, "THE GARDEN OF EILAT- A BIOGRAPHY OF HUSBAND AND WIFE'S WORK IN SCIENCE", Jewish Museun : Communtiy Stories,2006, Sydney Australia 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]