מנחם תלמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנחם תלמי
אין תמונה חופשית
לידה 19 בספטמבר 1926 (בן 91)
תל אביב-יפו, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי, עורך
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנחֵם תַלמי (נולד ברמת גן ב-19 בספטמבר 1926[1]), סופר עברי, עיתונאי ועורך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחם תלמי נולד לאפרים תלמי, סופר עברי, עיתונאי ועורך. אביו אפרים, עיתונאי ב"דבר", היה גם סופר לנוער. לימים האב ובנו שיתפו פעולה, ערכו והוציאו לאור יחדיו לקסיקונים ומדריכים שונים. הוא למד בבית החינוך לילדי עובדים, ואחר כך יצא לבית הספר החקלאי בן שמן.

בגיל שמונה עשרה התגייס לפלמ"ח, והצטרף להכשרה מגויסת שישבה בקיבוץ מזרע. בתקופת המאבק נגד הבריטים השתתף בכמה פעולות מחתרת של ארגון "ההגנה". משפרצה מלחמת העצמאות הצטרף לחטיבת גבעתי, ובמסגרתה לחם בקרבות על הדרך לירושלים ובשער הגיא.

לאחר תום המלחמה פנה לעיתונאות, ועשה את ראשית צעדיו כ"כתב משוטט" של השבועונים "במחנה" ו"דבר השבוע". בשנת 1958 הצטרף לעיתון "מעריב", והיה שנים רבות חבר המערכת של היומון. הוא פרסם במעריב מאות כתבות, ברוח של כתיבה בלטריסטית ייחודית. הוא כתב על נושאים שונים, ובהם מסעדות, בתי אוכל ויין, צבא ההגנה לישראל וגיבוריו, לוחמי הבריגדה, היישוב העברי בימי המלחמות ועוד. על כתיבתו העיתונאית זכה בפרס שווימר לעיתונאות. על רשימות ביקורת המסעדות שכתב, חתם בשם העט "מאו"ל", ראשי תיבות של "מנחם אוהב לאכול".[2]

את דרכו הספרותית החל כאחד מהסופרים הצעירים והמבטיחים של דור הפלמ"ח. ספר סיפוריו הראשון, "לחיות לחיות", שיצא לאור בשנת 1949, נחשב להבטחה ספרותית רצינית. אך הוא בחר בהמשך דרכו שלא לכתוב עוד סיפורת רצינית, והלך אל הכתיבה הקלה, הז'אנריסטית והמנייריסטית. תלמי הרבה לכתוב לנוער על נושאי מלחמת העצמאות והמלחמות שבאו לאחריה. כתיבתו פשוטה, צבעונית, נשענת על הדיבור היומיומי, ומושכת את הלב. אחדים מספריו, כמו "יחי האומץ", זכו להצלחה רבה בשעתם ולתפוצה מאוד נרחבת בקהל הקוראים הצעירים.

מנחם תלמי הוא סופר פורה ועיתונאי שהרבה לכתוב. הוא כינס את פרסומיו בכרכים רבים של סיפורת למבוגרים ולילדים, ובקבצים של כתבותיו הייחודיות מהעיתון "מעריב", שהוציאו לו בשעתו שם מצוין. יחד עם אביו, אפרים תלמי, כתב וערך קבצים לקסיקונים ואנתולוגיות בידיעת הארץ ובנושאי הציונות ומלחמות ישראל.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילדים ולנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחי האומץ, צייר - משה פרופס, 1952
  • הבחורים לא הכזיבו, ציור - יוסי שטרן, תל אביב, 1953
  • תעלומת הצלחת המעופפת, צייר -מ’ אריה, תל אביב, 1955
  • המטוס המריא בחצות, צייר - יוסי שטרן, תל אביב, 1956
  • הכנופיה של חיימו, סיפור, צייר - גרשון גרא, תל אביב, 1957
  • הנזיר מאי האלמוגים, צייר יוסי שטרן, תל אביב, 1959
  • מכנסי עור היגואר, צייר - אהרון אבדי, תל אביב, 1960
  • צוחק מי שצוחק אחרון, צייר - משה בן-שאול, תל אביב, 1969
  • מרדף במדבר, צייר - משה בן-שאול, תל אביב, 1970
  • הבונבונים הכי יפים, ציורים - זאב, רמת גן, מסדה, 1978
  • פעמיים טורקי, ציורים - שמואל כץ, מעריב, תל אביב, 1986
  • ילדי הירקון, עם עובד, תל אביב, 1993

ספריו למבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לחיות, לחיות, סיפורי מלחמה, ספרית פועלים, מרחביה, ספרי משלט, 1949
  • הנתיב החדש, "דרך בורמה", כתב מנחם תלמי, הציורים - נחום גוטמן, צה"ל, 1949
  • כך לחם ישראל, תיאור קרבות מלחמת העצמאות, הוצאת "יזרעאל", 1953
  • בעוז רוחם, מעשי גבורה במלחמת העצמאות, צייר מ’ אריה, הוצאת "עמיחי", תל אביב, 1956
  • כך לחמנו בסיני, תל אביב, 1957
  • ילקוט דרכים, 1958
  • כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל (במשותף עם אפרים תלמי),הוצאת "עמיחי",1962
  • ארבעה ספורי קרבות בדרום‬, קצין חינוך ראשי, 1966
  • כשגבר היה גבר, ציורים - זאב, מסדה, 1973
  • ישובים באש, על מלחמת העצמאות, צייר גרשון גרא, תל אביב, 1975
  • שיירות באש, צייר - גרשון גרא, תל אביב, 1975
  • כך התגונן ישראל, פרשת ההתגוננות והמאבק מימי השומרים ועד קום המדינה, תל אביב, 1978
  • נחש הכסף, סיפורים ורשימות מן המלחמות, משרד הביטחון, 1978
  • תמונות יפואיות, ציורים - שמואל כץ, תל אביב, 1979

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם תלמי (1926), לקסיקון הספרות העברית החדשה
  2. ^ דפנה ארד, ההיסטוריה של מבקרי המסעדות בישראל, באתר הארץ, 18 במאי 2012