החאן של מנוק

החאן של מנוק
Hanul Manuc

מידע כללי
סוג	בית מלון, חאן
כתובת	Str. Franceză 62 sector 3, Str. Halelor 9-13 sector 3, municipiul București
מיקום	בוקרשט
מדינה	רומניה
קואורדינטות	44°25′46″N 26°06′07″E
https://www.hanumanucrestaurant.ro/en/ האתר הרשמי
(למפת בוקרשט מוגדלת)   החאן של מנוק (למפת בוקרשט רגילה)   החאן של מנוק

החאן של מנוק, החזית הראשית

מנוק מרזאיאן, הידוע כמנוק ביי

החאן של מנוק (ברומנית: Hanu' lui Manuc, Hanul lui Manuc, Hanul Manuc) הוא בניין היסטורי במרכז העתיק של בוקרשט, בירת רומניה, בשכונת ליפסקאן, ששימש מתחילת המאה ה-19 כבית הארחה או קרוונסראי ידוע. המקום משמש כבית מלון שוכנים בו מסעדה, בית קפה, ברים ומספר חנויות. יש לו חצר פנימית עם שתי קומות מצוידות בגלריות פנימיות עם קשתות תלתניות המזכירות את הסגנון הברנקובאני, מרפסות, סולמות. בחצר שבו התכנסו במאה ה-19 העגלות ומרכבות הסוסים, מתארגנים ערבי פולקלור, מופעים וירידים. המלון והמסעדה עברו שיפוץ אחרון בשנת 2007.

המיקום

הבניין שוכן ברחוב הנקרא Strada Franceză מס' 62–64 (הרחוב נקרא בעבר קרול, 30 בדצמבר, יוליו מאניו). מעבר לרחוב נראים חורבות החצר הנסיכותית של בוקרשט - "החצר הישנה" Curtea Veche (קורטיה וקה) או Curtea Domnească (קורטיה דומניאסקה). בצד האחורי נמצא פיאצה אונירי (ככר האחדות - Piața Unirii) הרחבה והמודרנית.

המבנה

החאן נבנה כמבנה מלבני, עם מרתפים וקומות מרתף, קומת קרקע וקומה עליונה כשבאמצע חצר גדולה שבה חנו במאה ה-19 העגלות ומרכבות הסוסים. גם בקומת הקרקע וגם בקומה מעליה מסביב לחצר נבנו גלריות-מרפסות ארוכות מצוידות ב-166 עמודי ברזל מכוסי עץ אלון. המחוברים בקשתות תלתניות, המזכירות את הסגנון הברנקובאני. על שני סולמות עץ ניתן לעלות לשני ביתנים הניצבים זה מול זה. הגג עשוי חלוקים ממשיך במרזבים רחבים. באולם הראשי :" הנסיכותי" 20 חלונות מורכבים מארבעה חלונות קטנים יותר, שכל אחד מהם עשוי מ-42 חלקי זכוכית צבעונית, בסך הכל 3360 חלקי זכוכית צבעונית. החאן כלל חנויות. בקומת קרקע היו חדרי הנוסעים המזדמנים לזמן קצר בעוד שבקומה העליונה היו לנים האורחים לתקופה ארוכה יותר. בזמנו החאן היה רועש בגלל שיחות וויכוחים קולניים, של ערב רב של סוחרים, איכרים, בני עיר, כמרים, גברות מכובדות, צוענים, וכו'. הסחורות בחנויות היו מגוונות ולא פעם נדירות, כמו דברי הבושם של הסוחר אנטון ויטנר (1843) או השטיחים האנטוליים של חאג' עלי (1846). פעל שם משרד לתרגום, וכן מרפאות של רופאים, כגון ד"ר י.נ. אוארבך שעבד קודם לכן באלבה יוליה.

היסטוריה

בניית החאן

בית הארחה, שנקרא בהתחלה החאן "קורטיה וקה" ("החצר הישנה"), נבנה בשנת 1808 על גדת הנהר דמבוביצה בבוקרשט מיוזמת הסוחר, החלפן והדיפלומט עמנואל מרזאיאן, ארמני יליד רוסצ'וק (באימפריה העות'מאנית - בשטח בולגריה של ימינו) ושנודע כמנוק ביי (1769–1817). הוא היה עשיר מופלג, פעל בשטח בולגריה ובוולאכיה ועל שירותיו זכה מהסולטן העות'מאני מוסטפא הרביעי תואר של דרגומן ואחר כך תואר סמלי של "ביי (נסיך) של מולדובה". אחרי שנת 1812 הוא נמלט לבסרביה, שהפכה אז לחלק מהאימפריה הרוסית. מנוק, שניהל קשרים הדוקים עם מפקדי הכוחות העות'מאנים שמדרום לדנובה ועם שליטי ולאכיה ומולדובה, הגיע בשנת 1806 לבוקרשט, בירת ולאכיה, ונאלץ להישאר בה מסיבות קשורות לסכסוכים פנימיים באימפריה העות'מאנית והמלחמה העות'מאנית-רוסית שפרצה באותה שנה. במחצית השנייה של השנה התחיל בבניית החאן שהושלמה בשנת 1808. לפי עדויות אחדות הבנייה התחילה עוד ב-1803 על מגרש במתחם החצר הנסיכותית, ברחוב שנקרא אז "קורטיה וקה" ("החצר הישנה"). סגנון הבנייה היה חדשני יחסית לאותה תקופה, מכיוון שמנוק לא רצה שהחאן החדש ייראה כמו מבצר כפי שהיה נהוג במאה ה-18. עד לסוף המאה ה-18 המגרש שעליו נבנה החאן השתייך לחצר הנסיכותית של ולאכיה ששכנה בסמוך. במקביל למגרש זה קנה מנוק אחוזות רבות באזור, המוזכרות בצוואתו משנת 1815. בצורתו המקורית לפי תיאורים של התקופה, בקומת המרתף של הבית היו 15 מרתפים מקומרים, בקומת קרקע פעלו 23 חנויות, שני אולמות, 10 מחסנים, חדרי משרתים, מטבחים ומנהרה. בקומה העליונה שכנו 107 חדרים, שרובם נועדו לאירוח נוסעים. בחצר הפנימית היה בית קפה וכן גן עם מזרקה. בין הבניין לנהר דמבוביצה נבנה רציף מאבן, בעל רוחב של מעל מטר עם מעגנים לסירות. אחרי שדמבוביצה נהפכה לתעלה לצורך פתיחת שוק הבשר (Hala de Carne), גם על יד חזית זאת התווספו מספר חנויות.

הבית אירח בשנת 1812 את המשלחות העות'מאניות והרוסיות שנשאו ונתנו ביניהן בשלהי המלחמה הרוסית-עו'תמאנית בשנים 1806–1812. בסיום הדיונים נחתם הסכם השלום של בוקרשט ב-28 במאי 1812 (16 במאי לפי לוח השנה היוליאני).

אחרי מותו של מנוק ב-1815

עד לאמצע המאה ה-19 היה החאן של מנוק הבניין המסחרי החשוב של בוקרשט והוא אחסן 15 חנויות סיטונאיות, 23 חנויות קמעוניות, 107 חדרי משרדים או מגורים, שני אולמות אירועים ובית מרזח. אחרי 1812 עבר מנוק לגור באחוזתו בחנצ'שט, בבסרביה. בגלל המרחק הרב לבוקרשט החליט למכור את החאן וחיפש לקוחות החל מסוף שנת 1816. אחרי שנפטר ב-20 ביוני 1817, ככל הנראה בעת תרגולי רכיבה על סוס, עבר הבחאן למנהלי עזבון, מכיוון שילדיו היו קטינים. הוחלט להחכיר את כל הנדל"ן שהיה ברשותו בוולאכיה. בדצמבר 1827 נחכרו נכסיו כולל החאן על ידי דימיטריה ד. דדו וניקולאיה אלקסיו.

רעידת האדמה בשנת 1838

החאן של מנוק בשנת 1841, כפי שצויר על ידי האמן הצרפתי מ. בוקה

ב-11 בינואר 1838 ניזוק הבניין מאוד ברעידת אדמה. ועדה שבדקה אאותו המליצה על הריסת חלק מהבניין ועל בנייה מחדש. איוואן מוראט מרזאיאן, בן של מנוק, שהיה באותה עת כבר יורש בעל מלוא הזכויות, לא הסכים לכך. אחרי סחבת של קובלנות, איומים ובדיקות חוזרים ונשנים, בשנים 1841–1842 החליט הבן למכור את חאן שהפך עבורו לבלתי רווחי. בשנת 1842 שכן בבניין לזמן קצר בית העירייה של בוקרשט.

באמצע המאה ה-19

החאן של מנוק בשנת 1860 ברישום של הצייר הצרפתי דיידונה אוגוסט לאנסלו

ב-1842 קנה את הבית הפיטאר דימיטריה איקונומידיס (אקונומו) יחד עם עוד שני שותפים - גאורגה איקונומידיס ולמברו ואסילסקו. איקונומידיס הוריש אותו במותו בשנת 1854 לשלושת ילדיו. אחיו של המנוח, גאורגה איקונומידיס, יחד עם שותף בשם אלכסנדרו קירופול ערערו על הצוואה. אחרי הליכים משפטיים הוכרז הבן קוסטאקה אקונומו כיורש עיקרי של החאן. המקום נוהל בהמשך עד שנת 1870 על ידי שלושה בעלים: פאנאיט וזאנטיה, מילאן לומוביץ' ודימיטריה קוסטנדינסקו. ב-1868 קונסטדינסקו שינה לראשונה את שם החאן ל"הוטל". אחרי 1860 הוחכר מרבית שטח המלון ל-4 שנים למילאן לומוביץ'. הצייר הצרפתי דיידונה אוגוסט לאנסלו, שביקר בבוקרשט בשנת 1860, צייר את החאן כפי שנראה ביום רגיל. ברישומיו ציין כי הבניין נראה שחור מלכלוך ודייריו מנהלים בו את חייהם בעיני כל בלי דאגה לפרטיות, כשמבלים רב זמן בגלריות. הצייר ציין את שתי שורות הגלריות שחיברו ביניהם ארבעה הבתים המרכיבים את החאן. התרשם בין היתר, מהסולם הגדול האלגנטי המשרת את שתי הקומות, מהמעקים המעוצבים בטעם ולדבריו מדובר בארמון מעץ. הזקוק לשפוץ כללי. יחד עם זאת בשנים 1858–1859 סיפק החאן רווחים של 69,420 ליי.

"גראן הוטל דאצ'יה"

מראה מכיוון ככר אונירי

בשנת 1861 או 1862 הבניין נמכר ללמברו ואסילסקו. בשנת 1874 השקיע הבעלים החדש בשיפוצו ושינה את שמו ל"גראן הוטל דה לה דאסי" - מלון דאצ'יה. למלון היו שני אולמות גדולים, שאירחו נשפים ומסיבות. החל מהחורף 1878 אמרגן בשם י.ד. יונסקו ארגן בהם מופעי תיאטרון ואופרטות. ב-1879 הופיע כאן הקוסם האמריקאי גיימס לואון שמשך קהל רב. שלוש פעמים בשבוע התקיימו נשפי מסיכות בליווי התזמורת של הכנר והמנצח לודוביק ויסט. זכורות הופעות של השחקנים גריגורה מנולסקו ומיכאיל פסקאלי ושל להקת האופרטות של יון בז'נארו. מאוחר יותר נרכש החאן על ידי משפחת קנטקוזינו. הולאם בימי המשטר הקומוניסטי (1989-1947) והוחזר לבני משפחה זו בשנת 2007.

אירועים חשובים

• בבית זה נדון ואחר כך נחתם הסכם השלום בבוקרשט ששם קץ למלחמה בין רוסיה לאימפריה העות'מאנית במאי 1812.
• לפני כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה כאן, ב"אולם דאצ'יה" התכנסו בשנים 1914–1916 הפוליטיקאים הרומנים שתמכו בכניסת רומניה למלחמה בצד של מעצמות ההסכמה המשולשת לשם השגת איחוד הרומנים מטרנסילבניה ובוקובינה עם ממלכת האם הרומנית: טאקה יונסקו, אוקטביאן גוגה, בארבו שטפנסקו-דלווראנצ'ה, ניקולאיה פיליפסקו ואחרים.

הבניין עבר שיפוצים חוזרים - בשנים 1848, 1863, 1970-1966, 1991–1992 ולאחרונה ב-2007–2009. המבנה נשאר שלם והוא אחד משלושת בתי הארחה של שכונת ליפסקאן המשמש עדיין כבית מלון.^{[דרוש מקור]}

במדיה האומנותית

• שיר של אדריאן פאונסקו על לחן של מירצ'ה וינטילה - "Hanul lui Manuc"

השיר באתר יוטיוב

• 
  שער הכניסה לחאן
• 
• 
  החאן של מנוק בפנים
• 
• 
• 
• 
• 
  המסעדה בחצר הפנימית, 2006

לקריאה נוספת

• George Potra - Istoricul hanurilor bucureştene, Ed. Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti, 1985
• Nicolae Iorga - Istoria Bucureştilor, Bucureşti 1939.
• România - Ghidul verde Michelin, Meteor Press, București 2011 p.126
• 2009 Constantin C. Giurescu - Istoria Bucureștilor, Ed. Vremea,. București

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא החאן של מנוק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של החאן של מנוק
• באתר המדריך rotravel
• מאתיים שנה לחאן של מנוק באתר romania insider

לפי Dan Berindei, Sebastian Bonifaciu. București. Ghid touristic (Bucharest. Tourist Guide). Sport – Turism Publishing House, 1978 Ursula Fait. Caravanserais. Bucharest Life in the 18th Century. Hanuri. Bucureștii în secolul al XVIII-lea.