אירוסקפטיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אמנות רחוב אירו-סקפטית: מטבע היורו נעוץ בגב האזרח הפשוט של האיחוד האירופי.

אירוסקפטיות היא גישה אירופית המתנגדת לעירוב של האיחוד האירופי בעניינים השוטפים של מדינות האיחוד וכן לאינטגרציה כלל אירופית בין המדינות. אחת הסיבות להתנגדות זו היא חשש, שהאינטגרציה תיצור מצב של החלשות מדינת הלאום. סיבות נוספות שמציינים המצדדים בגישה זו, הן הכנסת בירוקרטיה יתר על המידה לחברות האיחוד וכן העובדה שהאיחוד האירופי לא דמוקרטי. השקפה זו קיימת בכל הספקטרום הפוליטי אך ניתן למוצאה יותר במפלגות ימין. מבחינה סטטיסטית, על-פי סקרים, התמיכה הנמוכה ביותר באיחוד מגיעה מבריטניה, הונגריה ולטביה; בעקבות תמיכה נמוכה זו, הייתה בריטניה המדינה הראשונה באיחוד אשר החליטה לעזוב אותו בעקבות משאל עם בנושא שזכה לכינוי "הברקזיט".

מקובל להבחין בין הגישה האירוסקפטית הרכה אשר לא מתנגדת לאיחוד האירופי עצמו אלא למדיניות מסוימת של האיחוד, לעיתים קרובות מדובר על התנגדות למגמות פדרלסטיות של האיחוד המחזקות את סמכות הגופים המרכזיים של האיחוד על חשבון עצמאות המדינות החברות ותמיכה בצמצום הרגולציה של האיחוד האירופי, לבין הגישה האירוסקפטית הקשה אשר תומכת בפירוקו המוחלט של האיחוד או בפרישה של מדינה מסוימת מהאיחוד.

תנועות אירוסקפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מפלגות אירוסקפטיות ופוליטיקאים המתנגדים לאיחוד האירופי ברוב מדינות אירופה מכל רחבי הקשת הפוליטית.

צרפת: האיחוד הלאומי (ימין קיצוני), הפטריוטים (ימין), צרפת בלתי כנועה (שמאל קיצוני), המפלגה הקומוניסטית (שמאל קיצוני), האיחוד הרפובליקני העממי (ימין), ז'אק לוק מלנשון (שמאל קיצוני),מארין לה פן (ימין) .

גרמניה: אלטרנטיבה לגרמניה (ימין), ירג מויטן (ימין) ,אלכסנדר גאולנד (ימין) .

פולין : חוק וצדק (ימין), הקונפדרציה (ימין קיצוני) .

ספרד : ווקס (ימין) ,סנטיאגו אבסקל (ימין) .

הולנד :חירט וילדרס (ימין) ,המפלגה למען החירות (ימין), הפורום למען הדמוקרטיה (ימין), תיירי בודה (ימין).

דנמרק: מפלגת העם הדנית (ימין), הימין החדש (ימין) ,הברית האדומה -ירוקה (שמאל קיצוני) .

איטליה : הליגה (ימין), אחים למען איטליה (ימין), תנועת חמשת הכוכבים (אוהל גדול) המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (שמאל קיצוני) ,מתאו סלביני (ימין), בפה גרילו (שמאל), לואיג'י דה מאיו (שמאל), ג'ורג'יה מלוני (ימין) .

בלגיה : הברית הפלמית החדשה (ימין), ולאמס בלאנג (ימין) מפלגת העובדים של בלגיה (שמאל קיצוני).

צ'כיה: חופש ודמוקרטיה ישירה (ימין), המפלגה הקומוניסטית של מורביה וצ'כיה (שמאל קיצוני) ,המפלגה האזרחית הדמוקרטית (ימין), ואצלב קלאוס (ימין), מילוש זמאן (שמאל).

סלובקיה : מפלגת העם - סלובקיה שלנו (שמאל ), אנחנו משפחה (ימין), חופש וסולידריות (ימין).

רומניה : הברית לאחדות הרומנים (ימין קיצוני), מפלגת רומניה הגדולה (ימין קיצוני) ג'ורג' סמיון (ימין קיצוני) .

אוסטריה : המפלגה החירות (ימין קיצוני) היינץ שטראכה (ימין קיצוני) הברית למען לעתיד אוסטריה (ימין), ירג היידר (ימין).

שוודיה : השוודים הדמוקרטים (ימין), אלטרנטיבה לשוודיה (ימין) אימי אוקסון (ימין) .

הונגריה : פידס (ימין), יוביק (שמאל), מפלגת העובדים ההונגרית (שמאל קיצוני), פוליטיקה ירוקה ליברלית (שמאל קיצוני) ,ויקטור אורבן (ימין) .

בולגריה : התקפה (ימין קיצוני), וולן סידרוב (ימין קיצוני), ווליה (ימין), המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית (שמאל) .

סלובניה: המפלגה הסלובנית הלאומית (ימין קיצוני), השמאל (שמאל קיצוני) .

פינלנד: מפלגת הפינים (ימין) .

יוון : סיריזה (שמאל קיצוני), השחר הזהוב (ימין קיצוני) ,פתרון יווני (ימין), המפלגה הקומוניסטית (שמאל קיצוני) .

אסטוניה : מפלגת העם השמרנית (ימין), מפלגת המרכז (מרכז).

לטביה : הברית הלאומית (ימין), החקלאים הירוקים (שמאל) .

ליטא: סדר וצדק (ימין).


קשיים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבה, שקיימת הסכמה רחבה לגביה, ושמחזקת ומרחיבה את שורות האירוסקפטיים, היא כישלון הכלכלה האירופית. מחד, המדינות העניות בגוש האירו נדרשות למדיניות צנע קיצונית. מאידך, המדינות העשירות נדרשות לשלם עשרות מיליארדים לטובת חילוץ המדינות העניות ומניעת קריסת הכלכלה שלהן.

סיבה כלכלית (וחברתית) נוספת היא מגמות ההגירה בתוך היבשת ותוצאותיה. האיחוד הסיר כל מחסום על תנועה בין המדינות העשירות לעניות, ובכך איפשר הגירה מאסיבית של מהגרי-עבודה למדינות העשירות. זה כשלעצמו אינו מהווה בעיה, אבל בצירוף עם אחוזי האבטלה הגבוהים במדינות העשירות, יצרה התופעה תחושת מרירות כלפי המהגרים ש"גונבים את מקומות העבודה שלנו", וכלפי האיחוד האירופי ומדיניותו.

הכלכלנים מעלים תאוריות שונות לסיבות למצב, אך אין ספק לגבי השורה התחתונה: לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה נכנסה היבשת כולה למיתון, שנחשב לעמוק, ואחוזי האבטלה יחסית גבוהים: 25% אחוזי אבטלת צעירים בממוצע על פני היבשת, ו-50% במדינות העניות דוגמת יוון וספרד.

בעוד אזרחי האיחוד נאנקים תחת עול המיתון, הביורוקרטים שמנהלים אותו נחזים כמנותקים מהעם, ומאידך שכרם האישי, ממשיך לעלות. לא מדובר על זוטות: תקציב האיחוד גדול מתקציבן של חלק מהמדינות החברות בו, פינלנד, יוון ופורטוגל. בחלק מהמקרים הבזבזנות גלויה לעין, כמו ההוצאה השנתית של 200 מיליון יורו שמקיימת שתי מערכות משרדים שרק אחת מהן נמצאת בשימוש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירוסקפטיות בוויקישיתוף
Flag of Europe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא האיחוד האירופי. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.