היומן (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היומן
The Notebook
מבוסס על היומן עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי ניק קאסאווטס עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי מרק ג'ונסון, טובי המריץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'רמי ליוון, ג'ן סרדי, ניקולס ספארקס עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה אלן היים עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ראיין גוסלינג
פול ג'ונסון
Jennifer Echols
Ed Grady
רוברט פרייז
טרייסי דינווידי
Starletta DuPois
קלאן מוס
ג'ימי אן אולמן
Heather Wahlquist
דייוויד תורנטון
ג'ינה רולנדס
רייצ'ל מקאדמס
קווין קונולי
ג'יימס גארנר
סם שפרד
ג'יימס מרסדן
ג'ואן אלן
Matthew Barry עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ארון זיגמאן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוברט פרייז עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה ניו ליין סינמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה ניו ליין סינמה, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1 באוקטובר 2004 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 123 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט רומנטי, סיפור התבגרות, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו notebook
www.thenotebookmovie.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היומן הוא סרט דרמה רומנטית משנת 2004 בבימויו של ניק קסאווטס ונכתב על ידי ג'רמי ליוון מתוך העיבוד של ג'ן סרדי לרומן מאת ניקולס ספארקס משנת 1996. בסרט מככבים ראיין גוסלינג ורייצ'ל מקאדמס כזוג צעיר שמתאהב בשנות הארבעים. את סיפורם מקריא קשיש (אותו מגלם ג'יימס גארנר), מתוך מחברת, לחברתו בבית האבות (אותה גילמה ג'ינה רולנדס, שהיא אמו של קסאווטס).

הסרט קיבל ביקורות מעורבות וזכה בפרסי בחירת הנוער, פרס סטלייט ופרסי הסרטים הטלוויזיה של MTV. הסרט הפך ללהיט במשך השנים ואף לסרט פולחן. ב-11 בנובמבר 2012, הוציאו ABC גרסה מורחבת של הסרט, לה נוספו סצנות שנמחקו מהגרסה המקורית.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית אבות, קשיש בשם דיוק, מקריא סיפור רומנטי מהמחברת שלו לחברתו.

בשנת 1940 באי סברוק שבדרום קרוליינה, פועל עני בשם נוח קלאהון רואה את היורשת בת ה-17 אליסון "אלי" המילטון בקרנבל, רודף אחריה והם מתחילים רומן קיצי. לאחר שיצאו במשך כמה שבועות, נוח לוקח את אלי לבית נטוש שהוא מתכוון לקנות עבורם. הם מנסים לשכב בפעם הראשונה, אך הם נעצרים על ידי חברו של נוח, פין, המספר להם כי הוריה של אלי ביקשו מהמשטרה לחפש אחריה. בגלל הבדלי המעמדות ביניהם, הוריה של אלי מעולם לא חיבבו את נוח, וניסו להפריד בין השניים עוד מראשית הקשר.

כשאלי ונח חוזרים לאחוזה של הוריה, אמה של אלי, אן, מעליבה את נוח בגסות בשל מעמדו החברתי ואוסרת עליו להתראות איתה. נוח יוצא מהבית ואלי רודפת אחריו, השניים מתחילים להתווכח ונפרדים בלהט הרגע. בבוקר למחרת מכריזה אן שהם חוזרים הביתה לקרלסטון באותו היום. אלי מנסה לחפש אחר נוח, אבל היא לא מוצאת אותו, לכן היא מבקשת מפין למסור לנוח שהיא אוהבת אותו. כשנוח מקבל את ההודעה הוא רץ לביתה של אלי ומגלה שהם כבר עזבו.

נוח כותב מכתב לאלי בכל יום במשך שנה, אך מאוחר יותר מתגלה כי אמה של אלי הסתירה את המכתבים על מנת שלעולם לא יגיעו לאלי. אחרי 365 מכתבים, נוח מרים ידיים ומפסיק לכתוב לאלי אף על פי שהוא עדיין מאוהב בה. נוח מתגייס עם פין ונלחם במלחמת העולם השנייה, שם נהרג פין בקרב. אלי מתנדבת כאחות בבית חולים לחיילים פצועים, שם היא פוגשת את הקברניט לון המונד הבן, עורך דין צעיר שמגיע ממשפחה עשירה. לאחר כמה שנים ביחד, השניים מתארסים, לשמחתם של הוריה של אלי.

כשנוח שב מהמלחמה, אביו מוכר את הבית שלהם על מנת שנוח יוכל לקנות את הבית הנטוש שרצה לשפץ. נוח נוסע לקרלסטון, רואה את אלי ורודף אחריה עד שהיא נפגשת עם לון במסעדה והשניים מתנשקים. הוא מחליט לחזור הביתה ולשפץ את הבית כפי שהבטיח לה בתקווה כי תחזור אליו. תוך כדי המדידות לשמלת הכלה שלה, אחרי שלא שמעה מנוח שנים, אלי רואה מודעת מכירה בעיתון בה נוח מופיע עם הבית בדיוק כפי שחלמה עליו.

אלי מוצפת זיכרונות ורגשות לא פתורים כלפי נח, ומבקשת רשות מלון לצאת לטיול קטן לפני החתונה. היא חוזרת לסיברוק ומוצאת את נוח מתגורר בבית החלומות שלהם. השניים מציתים מחדש את מערכת היחסים שלהם ובסופו של דבר שוכבים. מספר ימים לאחר מכן מופיעה אן על מפתן דלתו של נוח להזהיר את אלי שלון עקב אחריה לסיברוק. אן חושפת כי בילדותה היא הייתה מאוהבת בצעיר מהמעמד הנמוך והיא חושבת עליו עד היום; אן מחליטה לתת לאלי את המכתבים שנוח כתב לה ומודה שהיא הסתירה אותם מאלי. בהמשך אלי מתוודה בפני לון שהיא בילתה עם נוח, ובסופו של דבר חוזרת לנוח.

בהווה, נחשף שהאישה המבוגרת היא למעשה אלי, החולה בדמינציה ודיוק הוא בעלה נוח. בשלבים הראשוניים של המחלה, אלי ביקשה ממנו לקרוא לה את היומן כדי לעזור לה להשיב את זכרונה מהעבר. יום אחד היא אף מצליחה להיזכר בנח ומבקשת לברוח איתו יחד, הוא מזכיר לה שהיא חולה בדמנציה, והיא שואלת כמה זמן יש להם עד שתשכח שוב, נוח מספר לה שבפעם הקודמת היו להם 5 דקות.

היא בוכה והם מתחבקים, אך אלי שוכחת במהרה מי נוח שוב ומגיבה בבהלה בעקבותיה נאלצים אנשי הרפואה להרגיע אותה. נח סובל מהתקף לב ונשלח לבית החולים ואילו אלי נשלחת למחלקת דמנציה באותו בית חולים. נוח מבקר בחדרה של אלי בחצות הלילה, וגורם לה לזכור אותו שוב. הוא ממשיך להזכיר לה את מחלתה שוב, ומרגיע אותה שהם יכולים לעשות הכל בזכות אהבתם. הם מתנשקים, אוחזים בידיים ונרדמים יחד, כשנוח אומר לאלי, "אני אראה אותך". בבוקר, אחות מגלה ששניהם מתו בשנתם, כשידיהם עדיין מוחזקות.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
ריאן גוסלינג נוח קלאהון
רייצ'ל מקאדמס אליסון "אלי" המילטון
ג'יימס גארנר דיוק
ג'ינה רולנדס אלי המבוגרת
ג'ואן אלן אן המילטון
ג'יימס מרסדן לון המונד
ג'יימי אן אולמן מרת'ה שואו
סם שפרד פרנק קאהלון
דייוויד טורונטון ג'וש המילטון
קווין קונולי פין

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות הסרט לרומן של ניקולס ספארקס נרכשו על ידי קולנוע ניו ליין בשנת 1996, בייצוג המפיק מארק ג'ונסון . [1]ג'רמי ליוון נשכר לכתוב את התסריט, אשר תפס את תשומת ליבו של הבמאי סטיבן שפילברג בשנת 1998, [2] שרצה לצלם אותו עם טום קרוז בתפקיד נוח קלאהון.[3]המחויבות של שפילברג לפרויקטים אחרים הביאה לכך שג'ים שרידן המשיך בבימויו בשנה שלאחר מכן. הצילומים היו אמורים להתחיל בשנת 1999, אך נדחו. [4] שרידן התפטר בסופו של דבר באוקטובר 2000 כדי לעבוד באמריקה . [5] מרטין קמפבל נכנס למשא ומתן לבימויו במרץ 2001,[3] לפני שהוחלף על ידי ניק קסאווטס שנה לאחר מכן. [6]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניק קסאווטס רצה שמישהו לא ידוע ו"לא חתיך" ישחק את נוח; לכן הוא ליהק את ריאן גוסלינג בתפקיד. [7] גוסלינג הופתע בתחילה מכך: "קראתי את [התסריט] וחשבתי 'הוא משוגע'. לא יכולתי להתאים פחות לסרט הזה. '" [8] "זה נתן לי הזדמנות לגלם דמות לאורך תקופה ארוכה - משנת 1940 עד 1946 - זה היה די עמוק ומכונן."[9] כדי להתכונן לתפקיד עבר גוסלינג באופן זמני לצ'ארלסטון, דרום קרוליינה לפני הצילומים. במהלך חודשיים הוא חתר על נהר האשלי ושיפץ רהיטים. [10] כדי למצוא את השחקנית המתאימה לגלם את אלי, נערך חיפוש נרחב בכל הארץ. שחקניות שנבחנו לתפקיד כללו את ג'סיקה בייל, [11] בריטני ספירס, [12] אשלי ג'אד, וריס וית'רספון, בסופו של דבר, רייצ'ל מקאדמס לוהקה.[9] כשליהק אותה אמר קסטבס: "כשרייצ'ל מקאדמס נכנסה וקראה את התסריט, ניכר היה שהיא האחת, לה ולריאן הייתה כימיה נהדרת ביניהם." בתגובה היא אמרה: "חשבתי שזה יהיה חלום להיות מסוגלת לעשות את זה. קראתי את התסריט ונכנסתי לאודישן יומיים לאחר מכן. זו הייתה דרך טובה לעשות את זה, כי הייתי להוטה מהסיפור. " [13] גוסלינג העיר כי "אני חושב שזה די הוגן לומר שכנראה לא היינו עושים את הסרט אם לא היינו מוצאים את רייצ'ל.. . האמת, אלי מניעה את הסרט. זה הסרט שלה ואנחנו בזה. הכל היה תלוי בשחקנית. " [14] בהשוואה לספר, התפקיד הורחב. [15] מקאדמס בילתה בצ'ארלסטון לפני שצילמה כדי להכיר את הסביבה, [16] ולקחה שיעורי בלט וארטיקול . [17] היה לה מדריך אישי ללימוד המבטא הדרומי . [18]

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

היומן צולם בעיקר בקרוליינה הדרומית, בסוף 2002 ותחילת 2003, כמו גם בשדה הקרב החורפי ממש מחוץ למונטריאול .

רבות מהסצינות שהתרחשו בסיברוק צולמו בעיירה מאונט פלזנט (בפרברים של צ'ארלסטון). אחרות צולמו בצ'ארלסטון ובאדיסטו. סצינות האגם צולמו בגני הברושפינת מונקס, דרום קרוליינה)[19] עם ציפורים מאומנות שהובאו ממקומות אחרים. [20]

ביקורות והכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היומן קיבל מקורות מעורבות, אך זכה לדירוג גבוה בקופות. הקרנת הבכורה של הסרט התרחשה ב־25 ביוני 2004 בארצות הברית ובקנדה והכניסה 13,464,745 מיליון דולרים ב־2,303 תיאטראות בסוף השבוע הפתיחה שלו, בדירוג מספר 4 בקופות. [21] הסרט גרף סך של 115,603,229 מיליון דולרים ברחבי העולם, 81,001,787$ בקנדה ובארצות הברית ו-34,601,442$ במדינות אחרות.[22] זהו סרט הדרמה הרומנטית במקום ה-15 בהכנסות מכל הזמנים. [23]

צפייה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היומן יצא ב-גרסאות VHS ו-DVD ב־8 בפברואר 2005, ובגרסת Blu-ray ב־4 במאי 2010. [24] בפברואר 2010, הסרט מכר למעלה מ -11 מיליון עותקים ב- DVD. [25]

בפברואר 2019 דיווחו מנויי הגרסה הבריטית של נטפליקס כי לגרסת הסרט בשירות הסטרימינג היה סיום חלופי, שהקנה סוף קליל יותר מהסוף הרגשי של המהדורה המקורית. נטפליקס השיבה כי הגרסה החלופית הזו של הסרט סופקה להם בטעות, ובמהרה החליפו אותה בגרסה המקורית.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקול יצא לאקרנים ב־8 ביוני 2004.

ברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־3 בינואר 2019, הוכרז כי היומן יותאם למחזמר בברודוויי עם ספר של בקה ברנסטטר וכן מוזיקה ומילים מאת אינגריד מיכאלסון .

ספארקס יהיו מעורב כמפיק לצד קווין מקולום וקורט דויטש. [26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Staff (13 בינואר 1997). "Jacobson goes to London by the book". Variety. נבדק ב-2 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Michael Fleming (6 באפריל 1998). "Spielberg scans 'Notebook'". Variety. נבדק ב-2 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Michael Fleming (22 במרץ 2001). "'Zorro' marks sequel". Variety. נבדק ב-1 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Staff (10 במרץ 1999). "Sheridan may open Sparks' 'Notebook'". Variety. נבדק ב-1 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Michael Fleming (19 במאי 2000). "Inside Moves". Variety. נבדק ב-1 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Dana Harris (6 במרץ 2002). "Cassavetes opens 'Notebook'". Variety. נבדק ב-2 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Ravitz, Justin (12 בדצמבר 2011). "Ryan Gosling: Notebook Director Told Me I Wasn't "Handsome" or "Cool"". Us Weekly. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Pickle, Betsy (25 ביוני 2004). "'Notebook' Love Scenes were 'Embarrassing', says Actor". Pittsburgh Post-Gazette. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 "The Notebook Production Notes". Movies Central. אורכב מ-המקור ב-12 ביולי 2012. נבדק ב-23 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "The Notebook Trivia". Philippine Daily Inquirer. 26 באוגוסט 2004. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Jessica Biel: 'The Notebook' Is The Film That Got Away". The Huffington Post. 2 בנובמבר 2011. נבדק ב-1 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Valentine's Flashback: 'The Notebook'". Entertainment Tonight (בAmerican English). נבדק ב-2019-09-19.
  13. ^ Wloszczyna, Susan (24 ביוני 2004). "Hot off 'The Notebook'". USA Today. Gannett Company. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Murray, Rebecca (2004). "Ryan Gosling Talks about "The Notebook"". About.com. נבדק ב-1 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Thompson, Bill (19 בפברואר 2003). "'Notebook' pivotal for McAdams". The Post and Courier. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "The gossip's now over Rachel". Thefreelibrary.com. 18 ביוני 2004. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Deziel, Shanda (14 ביולי 2005). "Rachel's all the rage". Maclean's. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2012. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "IGN INTERVIEWS RACHEL MCADAMS". IGN. 23 ביוני 2004. p. 3. נבדק ב-1 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ McGuire, Judy (28 בפברואר 2009). "Romance, Movie Style - Love on Location - The Notebook". Time. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Exton, Emily. "Ryan Gosling Wanted To Kick Rachel McAdams Off The Notebook Set And More You Didn't Know About The Film". vh1.com. נבדק ב-20 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "The Notebook (2004) – Weekend Box Office Results". Box Office Mojo. נבדק ב-5 בפברואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "The Notebook (2004)". Box Office Mojo. נבדק ב-16 ביוני 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Romantic Drama Movies at the Box Office". Box Office Mojo. נבדק ב-5 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "The Notebook - DVD Sales". The Numbers. נבדק ב-6 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Kaufman, Amy (4 בפברואר 2010). "Nicholas Sparks is a master of romance". Los Angeles Times. נבדק ב-6 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Ingrid Michaelson Is Turning The Notebook into a Musical". Broadway.com (באנגלית). נבדק ב-2019-01-03.