היינריך טסנוב
 | |
| לידה |
7 באפריל 1876 רוסטוק, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 1950 (בגיל 74) ברלין, גרמניה המזרחית |
| מקום קבורה |
בית קברות היער דאהלם |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הטכנית של מינכן |
| תחום יצירה |
אדריכלות |
  | |
היינריך טֶסֶנוֹב (בגרמנית: Heinrich Tessenow; 7 באפריל 1876 – 1 בנובמבר 1950) היה פרופסור לאדריכלות, תכנון ובינוי ערים גרמני אשר פעל בעיקר בתקופת רפובליקת ויימר.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טסנוב נולד בעיר רוסטוק אשר במדינת מקלנבורג-שוורין. אביו היה נגר ובצעירותו השתלם כשולית נגרים. טסנוב החל בלימודי האדריכלות בבית הספר למסחר בנדל"ן בעיר לייפציג ולאחר מכן באוניברסיטה הטכנית של מינכן. עם סיום לימודיו שימש כעוזר הוראה באוניברסיטה הטכנית של דרזדן וכמורה בבית הספר למסחר בנדל"ן בעיר טריר (כיום אוניברסיטת טריר) ובאוניברסיטה לאמנויות שימושיות בווינה. בשנת 1920 מונה לפרופסור באקדמיה לאמנויות יפות בדרזדן, ומשנת 1926 שימש כמורה באוניברסיטה הטכנית של ברלין.
אחד הסטודנטים המפורסמים שלו, אשר שימש תקופה מסוימת גם כעוזרו האישי, היה אלברט שפר, אשר לימים מונה באופן אישי על ידי היטלר כאדריכל הראשי של הרייך השלישי. בספר זכרונותיו "בתוככי הרייך השלישי" מרבה שפר להזכיר לטובה את טסנוב ואת השפעתו הרבה על סגנונו האדריכלי בצעירותו. הוא מתאר את טסנוב כמורה המעדיף את סגנון ההדרכה האישי והבלתי פורמלי. בהמשך, הוא מכה על חטא נטישת משנתו של טסנוב, והמעבר שלו לתכנון מבנים בסגנון מגלומאני, רב עיטורים ובעל קנה מידה בלתי אנושי בהשפעתו ובהתאם לטעמו של היטלר.
בתום מלחמת העולם השנייה התגורר טסנוב בביתו הכפרי ועסק בתכנון המרכזים העירוניים של פומרניה ומקלנבורג. לאחר המלחמה הוזמן על ידי השלטון הסובייטי לחזור וללמד באוניברסיטה של ברלין במעמד של פרופסור אמריטוס.
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טסנוב ביחד עם האדריכלים הנס פלציג, אריך מנדלסון, ולטר גרופיוס, מיס ון דר רוהה ואחרים, נחשב לאחד מחשובי האדריכלים הגרמניים בתקופת רפובליקת ויימר.
סגנונו האדריכלי מבטא את התרבות הלאומית הגרמנית המשולבת בפשטות צורנית. לטסנוב מיוחס הביטוי: ”הפשטות אינה בהכרח הדרך העדיפה אך הדרך העדיפה היא בהכרח הפשוטה”.
הפשטות האדריכלית שהטיף לה התבטאה במבנים עתירי משטחים חלקים וצורות גאומטריות בסיסיות. טסנוב הרבה לעסוק בבניה למגורים והשפיע במיוחד על אסכולת העיצוב של "הגן העירוני" שעיקרו שילוב של סביבת מגורים באווירה טבעית וירוקה.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו של טסנוב קרויים רחובות בערים שבהן פעל, כמו ברלין, מגדבורג, טריר, רוסטוק, ודרזדן.
החל משנת 1962 מעניקה קרן אלפרד טופר בהמבורג את מדליית הזהב ע"ש היינריך טסנוב בתחום האדריכלות, וכן מלגה לאדריכל הצעיר המצטיין.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Martin Boesch: Heinrich Tessenow. Annäherungen und ikonische Projekte. Edition Hochparterre, Zürich 2023, ISBN 978-3-909928-82-8.
- Martin Ebert: Heinrich Tessenow. Architekt zwischen Tradition und Moderne. 3. Auflage. Grünberg Verlag, Weimar/Rostock 2006, ISBN 3-933713-04-8.
- Otto Kindt: Heinrich Tessenow und seine Zeit, nach dem von ihm Geschriebenen in Büchern und den nachgelassenen Schriften. Thomas Helms Verlag, Schwerin 2005, ISBN 3-935749-54-6.
- Sigrid Hofer: Reformarchitektur 1900–1918. Deutsche Baukünstler auf der Suche nach dem nationalen Stil. Edition Menges, Stuttgart 2005, ISBN 3-936681-01-5, S. 41–55 (Heinrich Tessenow. Der Regionalismus im Kleinhausbau).
- Gerda Wangerin, Gerhard Weiss: Heinrich Tessenow, ein Baumeister (1876–1950). Leben, Lehre, Werk. Bacht, Essen 1976, ISBN 3-87034-028-2.
- Heinz P. Adamek: Heinrich von Tessenow (1876–1950). Villa Böhler / St. Moritz – ein Nachruf. In: Kunstakkorde – diagonal. Essays zu Kunst, Architektur, Literatur und Gesellschaft. Böhlau, Wien 2016, ISBN 978-3-205-20250-9, S. 126–134.
