סוכרת מסוג 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סוכרת מסוג 2
הסמל הבינלאומי למחלת הסוכרת
הסמל הבינלאומי למחלת הסוכרת
שם בלועזית Diabetes mellitus type 2
תחום אנדוקרינולוגיה
סיווג
 ‑ ICD-10 E11
שכיחות 392 מיליון (2015)[1]
גורמי סיכון השמנת יתר, מחסור בפעילות גופנית, גנטיקה[2][3]
ביטוי קליני צמא מוגבר, השתנה תכופה, רעב מוגבר, ירידה בלתי מוסברת במשקל[4]
אבחון בדיקות דם[4]
טיפול שינויים תזונתיים, מטפורמין, אינסולין, ניתוח בריאטרי[5][6][7][8]
מניעה שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת[6]
סיבוכים מחלות לב, אירוע מוחי, רטינופתיה סוכרתית, עיוורון, אי-ספיקת כליות חמורה[6][9][2]
פרוגנוזה תוחלת חיים קצרה בכ-10 שנים[10]
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/117853 
MeSH D003924

סוכרת מסוג 2 (בלטינית: Diabetes mellitus type 2) או כפי שנקראה בעבר: ״סוכרת של המבוגר״ או סוכרת שאיננה תלויה באינסולין (באנגלית: NIDDM- Non Insulin Dependent Diabetes Mellitus), היא הצורה השכיחה ביותר של המחלה ומהווה כ-90% ממקרי הסוכרת. סוכרת מסוג 2 היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר בדם, מחסור יחסי של אינסולין בגוף, ומצב בשם תנגודת אינסולין(אנ'), המתבטא ברגישות פחותה של התאים לאינסולין בצד ייצור עודף שלו[11]. התסמינים הנפוצים של המחלה כוללים צמא מוגבר, השתנה תכופה, רעב מוגבר, ירידה בלתי מוסברת במשקל וטשטוש בראייה[4]. סיבוכים אפשריים מרמת סוכר גבוהה בדם כוללים בתוכם מחלות לב, אירוע מוחי ורטינופתיה סוכרתית, שעלולים להוביל לעיוורון, אי-ספיקת כליות חמורה, וזרימת דם לא טובה לגפיים שעלולה להוביל לקטיעה[6].

הגורמים העיקריים להופעת סוכרת מסוג 2 הם השמנת יתר ומחסור בפעילות גופנית[6]. אנשים מסוימים נמצאים בסיכון גבוה לחלות מאחרים, בגלל נטייה גנטית שונה[12]. יש דרכים שונות לאבחן את מחלת הסוכרת, כגון בדיקת דם של העמסת סוכר, בדיקת רמת הסוכר בדם בצום ובדיקת המוגלובין מסוכרר (A1C)[4]. ניתן למנוע או לעכב באופן חלקי את מחלת הסוכרת מסוג 2 על ידי שמירה על משקל תקין, תזונה מאוזנת וביצוע פעילות גופנית באופן קבוע. הטיפול במחלה כולל בתוכו שינויים תזונתיים[6], ואם אלה לא עוזרים, גם טיפול תרופתי יישקל[13][5]. שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 2 הולך ועולה באופן קבוע בשני העשורים האחרונים. לפי דיווחי ארגון הבריאות העולמי, אומדן חולי הסוכרת בשנת 2000 היה 170 מיליון, והוא צפוי להגיע ל-300 מיליון בשנת 2025[11]. שיעור ההיארעות הגבוה ביותר צפוי בארצות המתפתחות באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה[14]. חשוב לציין כי שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 2 עלה באופן משמעותי משנת 1960, ביחס ישיר לעלייה בהשמנת היתר באוכלוסייה[15]. סוכרת מסוג 2 בדרך כלל פורצת לאחר גיל 40[16], אך אחוז החולים בגילאים צעירים יותר, עולה בשנים האחרונות[17][18].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכרת היא אחת המחלות הראשונות שפורטו בכתב יד מצרי משנת 1500 לפני הספירה, שם תוארה כ"התרוקנות גדולה מדי של השתן"[19]. מאמינים שהמקרים הראשונים שתוארו הם של סוכרת מסוג 1. רופאים הודים בערך באותו הזמן זיהו את המחלה, וקראו לה בשם "השתן הדבשי", וציינו כי השתן מושך נמלים[19]. בשנת 100 לפנה"ס ביוון העתיקה, ואובחנה כמחלה שכרוכה בהטלת שתן מוגברת וצמאון, מצב שבו המים זורמים בגוף ישר למוצא ומכאן שמה ביוונית Diabetes שפירושו "לעבור דרך" שניתן על ידי ארטאוס מקפדוקיה[20]. מאוחר יותר הוסף המונח mellitus שפירושו "מתוק כדבש" אולם הגורם לה התגלה רק בסביבות תחילת המאה העשרים. גלנוס (Galen), רופא רומי שכתביו התקבלו בימי הביניים כאמת הרפואית שאין לערער על תקיפותה, התייחס לסוכרת כמחלה נדירה, וטען שנתקל רק בשני חולים בחייו[19].

חלקו של הלבלב בסוכרת התגלה בשנת 1889 על ידי יוזף פון מרינג ואוסקר מינקובסקי, שגילו שכלבים שמגופם הוסר הלבלב פיתחו את תסמיני הסוכרת, ומתו תוך זמן קצר. ב-1910 העלה אדוארד אלברט שארפי-שפר את ההשערה שהסוכרת נגרמת ממחסור בגוף בחומר כימי יחיד. לחומר ההיפותטי הוא קרא "אינסולין"[21].

את הטיפול באינסולין לחולי סוכרת פיתח צוות באוניברסיטת טורונטו שבקנדה, שכלל את פרדריק בנטינג, ג'ון מקלאוד, צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ. בנטינג ובסט חזרו על הניסוי של פון מרינג ומינקובסקי, אך הפעם טיפלו בכלבים חסרי הלבלב בעזרת אינסולין שהפיקו מאיי לנגרהנס בלבלב של כלבים בריאים[19].

זריקת האינסולין הראשונה ניתנה לחולה בן 14 בשם לאונרד תומפסון ב-11 בינואר 1922[22]. החומר שבזריקה הראשונה לא היה טהור מספיק, וגרם לתגובה אלרגית, אך תוך 12 יום הצליח הצוות לייצר אינסולין טהור מספיק, והטיפול הוכתר בהצלחה. בנטינג ומקלאוד זכו על כך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1923[23].החוקרים לא רשמו פטנט על הטיפול, ובכך הוא הפך לנחלת העולם תוך זמן קצר[22].

ההבחנה בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2 נעשתה על ידי הרולד הימסוורת בשנת 1935[19].

יום הסוכרת הבינלאומי מצוין ב-14 בנובמבר, יום הולדתו של פרדריק בנטינג[22].

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני העשורים האחרונים מדברים על מגפה של סוכרת מסוג 2. על פי הערכת המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), כ-18.2 מיליון תושבים בארצות הברית סובלים ממחלת הסוכרת (כ-90% מתוכם חולים בסוכרת מסוג 2), ורק כ-13 מיליון מתוכם אובחנו[24]. אחד מכל שלושה אנשים שנולדו בארצות הברית בשנת 2000 יפתח סוכרת במהלך חייו. מספר החולים המשוער בעולם הוא כ-194 מיליון. מספר זה צפוי לגדול לכ-221 מיליון חולים עד סוף העשור, ול-333 מיליון בשנת 2025[25].

מספר החולים המאובחנים עם סוכרת בישראל נאמד בכ-400 אלף[26]. נתונים מתוך דו"ח רשם הסוכרת[27] מראים כי הימצאות הסוכרת בישראל היא 6.2% בשנת 2012, ו-6.3% בשנת 2013. המצאות הסוכרת מסוג 2 עולה עם הגיל. עד גיל 34 שיעורי סוכרת זו נמוכים מ-1%. החל מגיל 35 השיעורים בגברים גבוהים מהשיעורים בנשים. בשני המינים השיעורים עולים בהדרגה עד גיל 84 ואז יורדים. היארעות המחלה נמצאת במגמת עלייה בכל חתכי האוכלוסייה, בשני המינים ובכל הגילאים. מה שמדאיג במיוחד הוא העלייה בשיעור ההיארעות בקרב צעירים (מגילאי העשרה ועד העשור השלישי והרביעי)[28] ובני מיעוטים[29]. עלייה זו מקבילה לעלייה המדאיגה בממדי ההשמנה במדינות העולם המפותחות, ולאחרונה גם במדינות המתפתחות[24]. אחד הגורמים לה הוא השינויים הרבים באורח החיים: עלייה בצריכת מזון עתיר בקלוריות בקרב ילדים, מיעוט בפעילות גופנית, וגורמים רבים נוספים שטרם אותרו. קרוב לוודאי שבשלב מסוים, שיעור הסוכרת מסוג 2 ישתווה לזה של סוכרת מסוג 1 בגילאי הילדות.

סוכרת בקבוצות אתניות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערבים, בעיקר מוסלמים, הם הקבוצה האתנית הגדולה בישראל, ומהווים כ-20% מכלל אוכלוסיית ישראל[30]. הרוב הגדול של הערבים בישראל מתגוררים בכפרים ובערים, אשר קרובים ליישובים יהודיים ומושפעים מתרבות תזונה מערבית, ומיעוטם גרים ביישובים בהם מתגוררת אוכלוסייה יהודית וערבית יחדיו[31]. האוכלוסייה הערבית היא חברה חקלאית המשמרת אורח-חיים מסורתי, אם כי נמצאת בתהליכי עיור מואץ. בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, האוכלוסייה הערבית מצויה במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר, והיא בעלת מודעות בריאותית נמוכה יותר[32]. תהליך העיור המואץ בחברה הערבית לווה בשינויים באורח החיים, ביניהם ירידה ברמת הפעילות הגופנית המבוצעת, וכן בהרגלי התזונה, אשר הובילו להמרה של מזון מסורתי עשיר בפחמימות מורכבות במזונות חדשים עשירים בפחמימות פשוטות[31]. שינויים אלו מסבירים את השיעורים הגבוהים של השמנה באוכלוסייה הערבית.

על פי סקר בריאות לאומי, שהוא סקר טלפוני אשר נערך על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות בין השנים 2015-2013 "INHIS-3" במדגם של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, שיעורי הימצאות הסוכרת בקרב היהודים נמוכים מאשר בקרב הערבים, הן בגברים והן בנשים. בגברים יהודים שיעורי הסוכרת הם 8.5%, ובקרב הנשים היהודיות 6.8%. בקרב הערבים שיעורי הסוכרת הם 14% ו-14.5% בקרב גברים ונשים בהתאמה. שיעורי הסוכרת בישראל עולים עם הגיל בכל מוצא אתני ובכל מגדר. בקרב היהודים שיעורי הסוכרת גבוהים בגברים מאשר בנשים בכל קבוצות הגיל, ואילו בקרב ערבים שיעורי הסוכרת גבוהים בגברים עד גיל 55, ומעל גיל 55 השיעורים גבוהים יותר בנשים. אחוז הנענים לשאלון הטלפוני היה נמוך יחסית[33].

במחקר עוקבה, אשר נערך בקרב מבוטחי קופת חולים כללית במחוז שרון שומרון בין השנים 2011-2007 שכלל 17,044 ערבים ו-16,012 יהודים גברים ונשים, נמצא כי שיעור ההימצאות המתוקנן לגיל של סוכרת בקרב הערבים היה גבוה בהשוואה ליהודים, 18.4% ו-10.3% בהתאמה. הבדלים אלו התמידו בכל קבוצת הגיל ובשני המגדרים. בקרב היהודים לא נמצא הבדל בשיעורי ההימצאות בין הגברים והנשים, אולם בקרב הנשים הערביות נמצאו שיעורים גבוהים מאלו של הגברים הערביים (20% לעומת 16.7% בהתאמה)[31].

עולים חדשים מאתיופיה וברית המועצות לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל קלטה אוכלוסיות מהגרים רבות במהלך המאה שעברה, האחרונות מבניהן הן עליה מאגן אתיופיה ומברית המועצות לשעבר. עדויות מצטברות על כך, שבעולים שאינם ממדינות אירופה, ישנה עליה תלולה בשיעור הימצאות של סוכרת – משיעורים נמוכים לשיעורים גבוהים, כפי שנפצה באוכלוסיית עולי תימן[34][35]. בקרב היהודים האתיופים אשר שמרו על אורח חיים מסורתי באתיופיה, שיעור הסוכרת היה פחות מ־1% עד לעלייתם לישראל, אולם עליה בשכיחות ההשמנה בקרבם, הובילה לעליה בשיעורי הסוכרת.

במחקר חתך שנערך לאחרונה נמצא, כי העלייה בשיעורי הימצאות סוכרת ויתר לחץ דם בקרב האתיופים מצויה בקורלציה למשך המגורים בישראל. הימצאות הסוכרת בקרב יוצאי ברית המועצות גבוהה מזו של ילידי הארץ ( 10.1% לעומת 6.7%)[36].

בקרב המהגרים, מצויות קבוצות אוכלוסייה המועדות לשיעורים גבוהים של סוכרת, אשר מתפתחת עם שינויים באורחות חייהם המסורתיים, הכוללים פעילות גופנית ודפוס תזונה מסורתית.

במחקר עוקבה, שנערך בקרב מבוטחי קופת חולים כללית במחוז שרון שומרון, אשר כלל 8398 עולים מאתיופיה, 1,541 עולים מברית המועצות לשעבר ו- 15,977 ילידי ישראל, נמצאה הימצאות גבוהה ביותר של סוכרת בקרב עולים צעירים (עד גיל 50) מאתיופיה לעומת ילדי הארץ ( 17.1% לעומת 15% בהתאמה),והבדל זה לא נמצא בהשוואה בין עולים מברית המועצות וילידי הארץ[35].

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעורים אזוריים של מחלת הסוכרת באמצעות נתונים מ-195 מדינות בשנת 2014

בעולם, נכון לשנת 2015, ההערכה היא כי יש 392 מיליון אנשים אשר חולים במחלת הסוכרת מסוג 2, והם מהווים כ-90% ממקרי הסוכרת[10][1]. זה משתווה לכ-6% מאוכלוסיית העולם[1]. סוכרת מסוג 2 נפוצה הן בעולם המפותח והן בעולם המתפתח[10]. עם זאת, היא אינה שכיחה במדינות הפחות מפותחות[37].

נראה כי נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר, כמו גם קבוצות אתניות מסוימות[10][38], כגון אנשים מדרום אסיה, מהאיים באוקיינוס השקט, ממוצא לטיני וילידים אמריקאים[39]. ממצא זה יכול להיות קשור לרגישות מוגברת לאורח החיים המערבי אצל קבוצות אתניות מסוימות[40]. על אף שבאופן מסורתי נחשבת מחלת הסוכרת מסוג 2 כמחלה של מבוגרים, היא מאובחנת יותר ויותר בקרב ילדים, במקביל לעלייה בשיעורי השמנת היתר[10]. יתר על כן, סוכרת מסוג 2 מאובחנת כיום בתדירות גבוהה כמו סוכרת מסוג 1, אצל בני נוער בארצות הברית[37].

שיעורי הסוכרת בשנת 1985 נאמדו בכ-30 מיליון, עלו ל-135 מיליון בשנת 1995 ואף ל-217 מיליון בשנת 2005[41]. עלייה זו ככל הנראה נגרמה בעיקר בשל הזדקנות האוכלוסייה העולמית, ירידה בביצוע פעילות גופנית ועלייה בשיעורי השמנת היתר[41]. חמש המדינות עם המספר הגדול ביותר של אנשים עם סוכרת, נכון לשנת 2017, הן סין עם 114.4 מיליון, הודו עם 72.9 מיליון, ארצות הברית עם 30.2 מיליון, ברזיל עם 12.5 מיליון ומקסיקו עם 12 מיליון[42]. ארגון הבריאות העולמי הכריז על מחלת הסוכרת כמגפה עולמית[6].

פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנון של ספיגה תקינה של סוכר בדם (משמאל), מנגד למצב של תנגודת האינסולין(אנ') בסוכרת מסוג 2 (מימין)

סוכרת מסוג 2 נגרמת על ידי הפרעה בשני מנגנונים עיקריים - פגיעה בייצור ובהפרשת האינסולין מתאי בטא בלבלב מחד[37], והפרעה בפעילות האינסולין על איברי המטרה - כבד, שריר ושומן (תנגודת לאינסולין(אנ')) מאידך. במצב זה התאים לא מצליחים להגיב בצורה מתאימה לכמויות הנורמליות של האינסולין, מה שקורה בעיקר בשרירים, בכבד וברקמות השומן[43]. השמנה וחוסר בפעילות גופנית גורמים לעלייה בתנגודת לאינסולין(אנ'), שהיא ההפרעה העיקרית הגורמת להתפתחות של מצב טרום-סכרתי ולבסוף לסוכרת מסוג 2. סוכרת תופיע רק כאשר בנוסף לתנגודת לאינסולין(אנ') תהיה גם הפרעה בהפרשת האינסולין[44]. בכבד, אינסולין בדרך כלל מדכא שחרור של גלוקוז. עם זאת, במצב של תנגודת לאינסולין(אנ'), הכבד משחרר גלוקוז לדם באופן לא סדיר[10]. היחסים בין תנגודת האינסולין(אנ') לפגיעה בתפקוד של תאי הבטא שונים מאדם לאדם, שחלקם סובלים בעיקר מתנגודת לאינסולין(אנ') ורק מעט חוסר בהפרשת האינסולין, והשאר הפוך[37].

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות מחלת הסוכרת מסוג 2 נגמרת על ידי שילוב של אורח חיים וגורמים גנטיים[45][2]. בעוד שחלק מהגורמים האלו ניתנים לשליטה, כגון תזונה והשמנת יתר, גורמים אחרים אינם, כגון עלייה בגיל, מגדר וגנטיקה[10]. מחסור בשינה הוא גורם נוסף שנקשר לסוכרת מסוג 2. הקשר הוא ככל הנראה על ידי השפעת מחסור בשינה על חילוף החומרים של האדם[46]. סוכרת בהיריון מגדילה את הסיכוי של האישה ללקות לאחר הלידה בסוכרת מסוג 2, וכן היא מגדילה את הסיכון של ילדיה לסבול עם התבגרותם מהשמנה ומסוכרת מסוג 2[16]. גורמי סיכון נוספים הם שחלות פוליציסטיות, לחץ דם גבוה ובנוסף קיים קשר הדוק בין סוכרת להיפרליפידמיה (רמות גבוהות של שומני הדם: טריגליצרידים וכולסטרול), על אף שהמומחים חלוקים ביניהם אם סוכרת היא תוצאה של היפרליפידמיה או שהיא הגורמת לכך[16].

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורח החיים משחק תפקיד חשוב בהתפתחות מחלת הסוכרת מסוג 2. הגורמים הנכללים באורח חיים הם השמנת יתר ועודף משקל (מוגדר כ-BMI מעל 25), חוסר בפעילות גופנית, תזונה לא נכונה, לחץ נפשי ומגורים בעיר המודרנית[47][10]. שומן עודף קשור ל-30% מהמקרים אצל אנשים ממוצא סיני ויפני, ל-60%-80% מהמקרים אצל אנשים ממוצא אירופאי ואפריקאי ו-100% מהמקרים באנשים ממוצא פימה ובאיי האוקיינוס השקט[37]. בקרב אלה שאינם בהשמנת יתר, יחס גבוה בין המותן לירך הוא גורם נוסף[37]. יתר על כן, נראה כי עישון נמצא כגורם סיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2[48].

התזונה היא גורם משמעותי המשפיע על הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2. צריכת משקאות ממותקים קשורה לעלייה בסיכון[49][50]. סוג השומנים הנצרכים בתזונה הוא חשוב, שומן רווי ושומן טרנס מגדילים את הסיכון לחלות, ומנגד שומן בלתי רווי ושומן חד-רווי מקטין את הסיכוי[51]. בנוסף, נראה כי אכילה מרובה של אורז לבן גם היא מגדילה את הסיכון לחלות[52].

חוסר בפעילות גופנית גורם ל-7% מהמקרים של התפתחות מחלת הסוכרת מסוג 2[53]. יתר על כן, פסולת אורגנית שאינה מתכלה עלולה לשחק תפקיד בתחלואה זו[54].

גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מקרי הסוכרת מערבים גנים רבים, כאשר כל אחד מהם הוא תורם קטן להסתברות הגדלה להפוך לסוכרתי מסוג 2[10]. אם לאחד מתאומים זהים יש סוכרת, הסיכוי שהתאום השני יפתח סוכרת במהלך חייו גדול מ-90%, בזמן שאצל תאומים לא זהים הסיכוי הוא 25-50%[37]. נכון לשנת 2011, התגלו יותר מ-36 גנים שמגדילים את הסיכוי לחלות בסוכרת מסוג 2[55]. כל הגנים האלו יחד מהווים עדיין רק 10% מהמרכיב התורשתי הכולל של המחלה[55]. האלל TCF7L2, לדוגמה, מגדיל את הסיכון לפתח סוכרת פי 1.5 פעמים, והוא הסיכון הגדול ביותר לגרסאות הגנטיות הנפוצות[37]. רוב הגנים הקשורים לסוכרת מעורבים בפעילות תאי הבטא[37].

ישנם מקרים נדירים של סוכרת הנגרמים עקב חריגה בגן יחיד (ידוע בתור צורות מונוגניות של סוכרת או "סוגים ספציפיים אחרים של סוכרת")[37][10]. מקרים אלה כוללים את סוכרת מבוגרים התוקפת צעירים (באנגלית: (maturity onset diabetes of the young (MODY), סינדרום דונוהיו (אנ'), וסינדרום רבסון-מנדנהל (אנ'), בין היתר[10]. סוכרת מבוגרים התוקפת צעירים (MODY) מהווה 1-5% ממקרי הסוכרת באנשים צעירים[56].

מצבים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר תרופות ובעיות בריאותיות העלולות לגרום לסוכרת[57]. חלק מהתרופות העלולות לגרום לתחלואה הן הורמונים גלוקוקורטיקואידים, תיאזידים, חוסמי בטא, תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסית[58] וסטטינים[59]. נשים שסבלו בעבר מסוכרת היריון נמצאות בסיכון גבוה לפתח סוכרת מסוג 2[39]. חלק מבעיות הבריאותיות הקשורות לסיכוי מוגבר לסוכרת הן אקרומגליה, תסמונת קושינג, יתר פעילות של בלוטת התריס, פאוכרומוציטומה, וסוגים מסוימים של סרטן, כגון גלוקגנומות[57]. יתר על כן, מחסור בטסטוסטרון קשור גם הוא לסיכוי לחלות בסוכרת מסוג[60]2[61].

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים הקלאסיים של סוכרת מסוג 2 הם השתנה תכופה, צמא מוגבר, רעב מוגבר וירידה במשקל[62]. תסמינים נוספים אשר חולים במחלה מדווחים עליהם הם היסטוריה של ראייה מטושטשת, גירוד, נוירופתיה, עייפות, זיהומים חוזרים בנרתיק לנשים[63] ופצעים שלא מחלימים[4]. עם זאת, אנשים רבים לא חווים תסמינים בשנים הראשונות, ומאובחנים על ידי בדיקות שגרתיות[63]. לעיתים רחוקות חולים במחלה עלולים לפתח מצב היפרגליקמי היפראוסמולרי, מצב זה הוא סיבוך של המחלה שמתבטא ברמות גלוקוז חריגות בדם, ירידה במצב ההכרה ולחץ דם נמוך[63].

הסברים לגבי התסמינים[64]:

  • צמא מוגבר והשתנה תכופה - כאשר רמת הסוכר בדם עולה, סופח הדם יותר נוזלים, וכתוצאה מכך גדלה כמות הנוזלים שמפריש הגוף באמצעות השתן. תחושת הצמא המוגבר נובעת מאובדן הנוזלים, שהוא התוצאה של ההשתנה המרובה.
  • רעב מוגבר ועייפות - הסיבה לתחושות האלה היא הפגיעה ביכולתו של הגוף להשתמש בסוכר ליצירת אנרגיה.
  • ירידה במשקל - לעיתים יש ירידה במשקל למרות צריכה מספקת של מזון. הסיבה לירידה במשקל היא שהגוף מנצל את שכבות השומן שלו במקום את הסוכרים שאותם אין הוא יכול לנצל.
  • ראייה מטושטשת - אם רמת הסוכר בדם גבוהה מדי, נוזלים עלולים לצאת מעדשת העין לזרם הדם. מצב זה עלול לפגוע ביכולת של העין להתמקד.

סיכונים וסיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכרת מסוג 2 היא מחלה כרונית שלרוב מקטינה את תוחלת החיים ב-10 שנים[10]. זה קשור באופן חלקי למספר הסיבוכים האפשריים של מחלת הסוכרת, שרבים מהם נובעים מהרס של כלי הדם בגלל הצטברות של הגלוקוז בהם:

מחלות קרדיווסקולריות - בהשוואה לכלל האוכלוסייה, נמצאים חולי הסוכרת בסיכון גבוה פי 2–4 לחלות בטרשת עורקים שעלולה להוביל למחלת לב או ללקות באירוע מוחי[10]. רמת סוכר גבוהה בדם לאורך זמן מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים, שגורמת להצרות של כלי הדם ולפגיעה באספקת הדם לאברי הגוף. כאשר נפגעת אספקת הדם ללב, נגרמת מחלת לב איסכמית. בנוסף, גובר הסיכון לחסימה מוחלטת של כלי דם בלב או במוח, וגרימת התקף לב או אירוע מוחי (שבץ). כ-70% ממקרי המוות של חולי סוכרת קשורים למחלת לב[9]. חולי סוכרת נמצאים גם בסיכון לפתח יתר לחץ דם. לפיכך חשוב שהם יקפידו על ניטור תקופתי סדיר של לחץ הדם. חשוב להדגיש כי טיפול נכון עשוי להאריך משמעותית את תוחלת חייהם של חולי הסוכרת[9].

פגיעה בכפות הרגליים וכיבים ברגליים - נזק עצבי פוגע בהולכת התחושות בין הגפיים למוח. דבר זה גורם לכך שתתכנה תחושות של עקצוץ ונמלול בקצות הגפיים ואף אובדן תחושה מלא, בעיקר ברגליים. נזק לעצבי הרגליים מביא לכך ששריטות או חתכים אינם מורגשים, ועלולים להתפתח לכיבים ברגליים. מאחר שחולי סוכרת סובלים לעיתים גם מבעיה בזרימת הדם, הפצעים הללו אינם נרפאים בקלות. סימני האזהרה כוללים פצעים וחתכים שאינם נרפאים, נפיחות ועור חם למגע. כ-10% מחולי הסוכרת סובלים מכיבים ברגליים שעלולים לגרום לזיהומים קשים. ברגל של חולה סוכרת, כל זיהום או כיב שאינו מטופל כיאות, יכול להתפתח לנמק שעלול לחייב קטיעה של הגפה[9].

סיבוכים של מחלת הסוכרת מסוג 2, משאל לימין: רטינופתיה סוכרתית, נפרופתיה ונוירופתיה.

פגיעה בעיניים ועיוורון - סוכרת מסוג 2 היא הגורם מספר אחת לעיוורון בעולם המערבי[2]. כ-85% מחולי הסוכרת סובלים מסיבוכים בדרגות חומרה שונות אשר נוגעים לעיניים. אלו עלולים להתבטא תחילה בשינויים קטנים ולא מסוכנים, אולם ללא טיפול, עלולים להתדרדר עד כדי עיוורון. הפגיעה השכיחה ביותר היא ברשתית העין, שמכונה רטינופתיה סוכרתית. זוהי הפרעה במבנה התקין של כלי הדם ברשתית העין, שעלולים להיחסם, לדלוף או לגדול באופן אקראי. תהליך זה מונע מעבר אור דרך הרשתית, באופן שפוגע ביכולת הראייה התקינה של העין. ככל שהאיזון של רמת הסוכר בדם נשמר טוב יותר, כך יורד הסיכון לפגיעה בעיניים[9].

מחלת כליות (נפרופתיה) - הפגיעה הכלייתית אשר מתלווה לסוכרת נקראת נפרופתיה סוכרתית. היא מאופיינת בהתדרדרות איטית וממושכת של תפקודי הכליה. כ-20-40% מחולי הסוכרת סובלים מדרגת חומרה זו או אחרת של נפרופתיה סוכרתית. עודף סוכר בדם עלול לגרום לכלי הדם הקטנים בכליה להיחסם ולדלוף. במצב זה חלה עליה בלחץ הדם התוך-כלייתי שגורמת לנזק מתמשך לכליה. ללא טיפול, עלול נזק ממושך לגרום לאי ספיקת כליות, עד כדי צורך בדיאליזה או בהשתלת כליה. הביטוי הראשון לנזק כלייתי הוא הופעה של החלבון אלבומין בשתן. לפיכך מומלץ שכל חולה סוכרת יבצע בדיקת שתן לגילוי חלבון בשתן לפחות אחת לשנה. אבחון וטיפול בנזק כלייתי כבר בשלביו המוקדמים, עשוי להאט ואף למנוע החמרה של המצב. סוכרת מסוג 2 היא הגורם מספר אחת לאי-ספיקה סופנית של כליות בעולם המערבי[2].

נזק לעצבים (נוירופתיה) - פגיעה עצבית היא סיבוך שכיח של מחלת הסוכרת. לאחר כעשר שנות סוכרת כ־50% מהחולים לוקים בפגיעה עצבית, בחומרה זו או אחרת. רמה גבוהה של גלוקוז בדם גורמת לפגיעה בהולכה העצבית, ומתבטאת בחוסר יכולת להעביר תחושות מהגוף למוח ובחזרה. נזק לעצבים יכול להתבטא בדרכים שונות, כגון: איבוד יכולת לחוש חום, קור, כאב ורטט, חולשת שרירי הגפיים, ופגיעה בעצבים בלתי רצוניים, כגון בכלי הדם, שמצב זה עלול לגרום להפרעות בקצב הלב, ושינויים בלתי רצויים בערכי לחץ הדם. נזק לעצבים עלול לגרום למחלות קשות, ולפגיעה חמורה בשגרת ואיכות החיים.עם זאת, איזון קפדני של מחלת הסוכרת מקטין את הנזק לעצבים בצורה משמעותית[9].

יתר על כן, סיבוכים נוספים אפשריים לסוכרת מסוג 2 הם פגיעה בבריאות הפה והשיניים, פגיעה בתפקוד המיני והפרעות במערכת העיכול[39].

דרכי אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשוב לאבחן סוכרת מוקדם ככל האפשר, כדי להתחיל בטיפול. אם המחלה מאובחנת בשלב מוקדם ומטופלת בהתאם, ניתן לקיים שגרת חיים תקינה ופעילה, ולהקטין את הסיכון לסיבוכים[9].

ישנם כמה מדדים שעל פיהם ניתן לקבוע שהנבדק חולה בסוכרת:

הבחנה בין סוכרת מסוג 1 לסוכרת מסוג 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר התקבלה אבחנה שמדובר בסוכרת, במרבית המקרים גיל החולה, התסמינים, מצבו הגופני וההיסטוריה הרפואית שלו מכוונים באופן די ברור להבחנה בין סוכרת מסוג 1 לבין סוכרת מסוג 2. עם זאת, לעיתים יהיה צורך בבדיקות נוספות על מנת לקבוע באיזה סוג סוכרת מדובר[9].

אבחנה של סוכרת סוג 1 מתקבלת אם בדם נמצאים נוגדנים שתוקפים את התאים המייצרים אינסולין, או כשקיימות חומצות בשתן[9].

לא קיימות בדיקות ספציפיות לצורך אבחנה של סוכרת סוג 2. אבחנה זו מתקבלת על דרך השלילה, היינו, נובעת מכך שתוצאות הבדיקות לסוכרת סוג 1 הן שליליות[9].

טיפול ומעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילת המפתח בטיפול בסוכרת לאחר פריצתה היא איזון. במחקר בריטי רחב היקף בשם "UKPDS" על סוכרת מסוג 2, הוכיחו שאיזון של רמות הסוכר מקטין באופו דרמטי את הסיכון לסיבוכים השונים של המחלה. בייחוד נכון הדבר בנוגע לסיבוכים הנובעים מפגיעה בכלי דם קטנים כמו פגיעות ברשתית, בכליות ובעצבים[16]. ניתן לשלוט במחלה באמצעות שינויים בתזונה, ירידה במשקל (במקרה של משקל עודף) וביצוע פעילות גופנית סדירה. מרבית החולים בסוכרת מסוג 2 מטופלים באמצעים תרופתיים שכוללים טבליות או זריקות[9].

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה הם היסודות לטיפול בסוכרת[39], וככל שעוסקים ביותר פעילות גופנית, כך התוצאות בטיפול יותר טובות[67]. אימון גופני משפר את איזון רמת הסוכר בדם, מוריד את אחוזי השומן ואת רמות השומנים בדם. השפעות אלה באותו לידי ביטוי גם ללא הורדה במשקל הגוף[68]. אימון אירובי מוביל לירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בדם, ומשפר את הרגישות לאינסולין[69]. אימוני תנגודת(אנ') גם נחשבים יעילים, ושילוב של שני סוגי האימונים משיג את התוצאות הטובות ביותר[69].

תזונה סוכרתית שמעודדת ירידה במשקל היא חשובה, מחקרים שונים חוזרים ומראים שאפילו הפחתה צנועה במשקל בשילוב עם פעילות גופנית מתונה, מביאה לתוצאות דרמטיות באיזון הסוכרת[70]. על אף שאין הסכמה ברורה לגבי סוג התזונה הטוב ביותר להשגת מטרה זו[70], תזונה דלת פחמימות (אנ') נמצאה כמשפרת את איזון רמת הסוכר בדם[71][72]. תזונה דלת פחמימות היא תזונה בה מגבילים את צריכת הפחמימות (לדוגמה: סוכר, לחם לבן, פסטה מקמח חיטה. פירות נצרכים במתינות עקב הסוכר בהם), ומחליפים במזונות עם ערכי שומן גבוהים וערכי פחמימה נמוכים, וצורכים חלבון במתינות (לדוגמה: בשר, עוף, דגים, ביצים, גבינות בעלות אחוז שומן גבוה, ירקות לא פחממתיים, אגוזים, שקדים וזרעי פשתן). התחלת תזונת דלת קלוריות קיצונית ("דיאטת רעב") זמן קצר לאחר פריצת המחלה, יכולה להביא לנסיגה של הסוכרת[73], אך אינה מומלצת לטווח הארוך.

תזונה צמחונית באופן כללי נחשבת קשורה להורדת הסיכון לחלות בסוכרת, אך לא נחשבת טובה יותר מתזונות שבהן מותר לצרוך באופן מתון מוצרים מן החי[74]. אין מספיק הוכחות על מנת לאשר את ההנחה שקינמון משפר את רמות הסוכר בדם בחולים בסוכרת מסוג 2[75].

חינוך לאורח חיים בריא אשר מותאם לתרבות בה חי חולה הסוכרת מסוג 2, עשוי לעזור לו לשלוט ברמת הסוכר בדם, עד ל-24 חודשים[76]. אם שינויים באורח החיים לא עזרו לשפר את רמות הסוכר בדם אצל חולי סוכרת מתונים תוך 6 חודשים, יש לשקול מתן תרופות[39]. יתר על כן, הפסקת עישון מקטינה את הסיכון לסיבוכים במערכת הלב וכלי הדם[9].

תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות התפתחו המחקרים בנושא הסוכרת והתגלו מנגנונים שונים שקשורים לאיזון הסוכר בדם, להפרשת האינסולין ולניצול האינסולין בתאים. ככל שהמחקרים מתקדמים, כך יוצאות לשוק עוד ועוד תרופות חדשות שפועלות על המנגנונים השונים של המחלה[77].

מטרת הטיפול היא לאזן את רמות הסוכר בדם ולמנוע את סיבוכי הסוכרת. חשוב לציין שרוב סיבוכי המחלה נובעים מפגיעה מתמשכת של הסוכר בכלי הדם, ולכן מניעת הנזק לכל הדם באמצעות איזון הסוכר בדם, הפסקת עישון, איזון לחץ הדם, איזון הפרופיל של שומני הדם, הקפדה על תזונה מתאימה וביצוע פעילות גופנית, היא חלק בלתי נפרד מהטיפול הכולל בסוכרת מסוג 2[77].

מטפורמין - היא תרופה המשפרת את היכולת של התאים לקלוט סוכר לתוכם ואף עשויה לעיתים לסייע בהפחתת המשקל. ממחקרים עולה שמטפורמין מסייעת להפחית את סיבוכי הסוכרת כמו התקפי לב, ולכן במקרים רבים היא תרופת הבחירה הראשונה לטיפול בסוכרת. מטפורמין משפרת את הרגישות של תאי הגוף, ובהם הכבד והשרירים, לאינסולין, מפחיתה ייצור גלוקוז בכבד ומונעת ספיגת סוכר ממערכת העיכול ובכך מאזנת את רמות הסוכר בדם[5][2][78]. התרופה אומנם מסייעת למנוע את סיבוכי הסוכרת, אך אינה מומלצת במקרים של ירידה בתפקוד הכליות[39]. מטפורמין קיימת גם בתכשירים משולבים עם תרופות אחרות לטיפול בסוכרת[77].

אם תרופת המטפורמין לא שיפרה את המצב תוך 3 חודשים, תרופות אחרות יהיו הבחירה השנייה לטיפול[79]:

משפחת התרופות של מעכבי DPP4 - כשמזון עובר במעיים, האינקרטינים (סוג של הורמונים), ובהם GLP1, פועלים על הלבלב וגורמים לו להגביר את הפרשת האינסולין. GLP1 מתפרק מהר מאוד בגוף, ורמתו נמוכה אצל סוכרתיים. התרופות מהמשפחה של מעכבי DPP4 מעכבות את הפירוק של GLP1 הטבעי, ובכך מאריכות את זמן פעילותו. התוצאה היא כמות מוגדלת של אינסולין שמופרשת מהלבלב בתגובה להימצאות מזון במעיים. התרופות מהמשפחה של מעכבי DPP4 גורמות ללבלב להפריש אינסולין רק בתגובה להימצאות מזון במעי ועקב כך אינן גורמות לנפילות סוכר. הן גם אינן גורמות לעלייה במשקל, ולכן נחשבות לבטוחות ולנוחות לשימוש[77].

משפחת התרופות של מעכבי SGLT2 - זוהי משפחה חדשה של תרופות הגורמות להפרשת סוכר בשתן ופועלות ללא תלות באינסולין. התרופות האלה מעכבות חלבון־נשא שאחראי לספיגה מחדש של סוכר מהשתן, וכתוצאה מכך ישנה הפרשה מוגברת של סוכר בשתן. תרופות מהמשפחה הזאת עוזרות גם להפחית את משקל הגוף ולאזן את ערכי לחץ הדם. קיימים גם תכשירים משולבים: תרופה מהמשפחה של מעכבי SGLT2 עם מטפורמין או עם תרופה מהמשפחה של מעכבי DPP4[77].

אקרבוז - מונעת את פירוק הסוכרים המורכבים במעי (כמו לחם, פסטה, תפוחי אדמה ואורז) ובכך מפחיתה ספיגה של סוכר מהמעיים למחזור הדם. באופן הזה מפחיתה אקרבוז את רמות הסוכר בדם. עם זאת, השפעתה של אקרבוז על איזון הסוכרת היא בדרך כלל מזערית, ולכן היא ניתנת כמעט תמיד בשילוב עם תרופות אחרות. תופעות הלוואי השכיחות שלה כוללות שלשולים, כאבי בטן וגזים במערכת העיכול[77].

אינסולין - בעבר היה מקובל לתת אינסולין לטיפול בסוכרת מסוג 2 רק כאשר תרופות אחרות נכשלו[37], אולם היום נחשב אינסולין לטיפול מקובל ויעיל כבר עם אבחון המחלה. כמו כן נותנים טיפול באינסולין בסוכרת ותיקה, שקיימת כבר כמה שנים, במקרים שבהם פעילות הלבלב נחלשת וכתוצאה מכך הפרשת האינסולין מהלבלב פוחתת. סיבה נוספת למתן אינסולין בסוכרת מסוג 2 היא רמות גבוהות של סוכר בדם על אף ניסיון לאזן את רמות הסוכר באמצעות כמה תרופות אחרות לסוכרת[2]. גם אינסולין נותנים בהזרקה תת־עורית. קיימים סוגים שונים של אינסולין שאותם נהוג לסווג בהתאם למשך פעילותם. אינסולין בעל השפעה ארוכת טווח ניתן להזריק פעם ביום, ואילו אינסולין קצר טווח מזריקים בסמוך לארוחות או באמצעות משאבת אינסולין המזריקה את האינסולין לגוף באופן רציף. יש גם סוג של אינסולין המכונה אינסולין מיקס המורכב מתערובת של אינסולין מהיר ושל אינסולין ארוך טווח[77].

תוספי תזונה של ויטמין D לחולי סוכרת מסוג 2 עשויים לשפר את המדדים של תנגודת לאינסולין(אנ') ואת רמות ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בדם[80].

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח בריאטרי הוא אמצעי יעיל לטיפול בסוכרת מסוג 2 אצל חולים הסובלים מהשמנת יתר[81]. לאחר הניתוח, רבים מהחולים מצליחים לשמור על רמות סוכר תקינות בדם בעזרת שימוש נמוך בתרופות או אפילו ללא שימוש בתרופות כלל[82]. בנוסף, סיכויי התמותה בטווח הארוך יורדים[83]. אך עם זאת, במעט מהחולים, סיכויי התמותה בטווח הקצר מהניתוח הם פחות מ-1%[84]. עדיין לא ברור מהם ערכי ה-BMI המתאימים לביצוע הניתוח[83]. עם זאת, עבור חולי סוכרת אשר אינם מצליחים לאזן גם את רמות הסוכר בדם וגם את המשקל שלהם, מומלץ לשקול את האפשרות לעבור את הניתוח[85][86].

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא, הכולל תזונה נאותה ופעילות גופנית, ניתן להקטין את הסיכון ללקות בסוכרת מסוג 2[87][88]. אנשים הנמנים עם אוכלוסיות אשר נמצאות בקבוצות סיכון, חייבים לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לאורח חייהם. שינויים משמעותיים באורח החיים עשויים להוריד את הסיכוי לחלות ביותר מ-50%[2][89]. היתרון בביצוע פעילות גופנית הוא שהוא משפיע ללא קשר למשקל ההתחלתי של האדם או לירידה משמעותית במשקל[90]. אימון גופני בעצימות גבוהה מוריד את הסיכון לחלות בסוכרת בכ-28%[91]. עם זאת, אין כמעט הוכחות ליתרונות שבשינויים תזונתיים[92], ויש מעט הוכחות לגבי תזונה שמשלבת הרבה ירקות ועלים ירוקים[93], ומעט הוכחות לגבי הגבלת צריכת שתייה עתירה בסוכר[50]. עבור אנשים הסובלת מאי-סבילות לגלוקוז, תזונה ופעילות גופנית לבד או בשילוב עם תרופות המטפורמין או האקרבוז, עשויים להוריד את הסיכוי לפתח סוכרת מסוג 2[2][94]. שינויים באורח החיים יותר אפקטיביים מתרופת המטפורמין[2]. בסקירה שנערכה ב-2017 נמצא כי שינויים באורח החיים בטווח ארוך, מורידים את הסיכון לחלות בסוכרת ב-28%, בזמן שתרופות לא מורידות את הסיכון לאחר הפסקתן[95]. על אף שרמות נמוכות של ויטמין D קשורות לסיכון מוגבר לחלות בסוכרת מסוג 2, העלאת רמות הוויטמין בעזרת תוספי תזונה של ויטמין D3 אינו מקטין את הסיכון[96].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mennatallah Ahmed Ismail Ali, "A new approach in Type 2 diabetes mellitus treatment : evaluation of the beneficial effect of L-cysteine in the treatment of type 2 diabetes mellitus",Hamburg:Anchor Academic Publishing,(2015).
  • John Sheehan; Margaret M Ulchaker, "Obesity and type 2 diabetes mellitus", Oxford: Oxford University Press (2011).
  • V Mohan, "World clinics : diabetology - type 2 diabetes mellitus", Jaypee Brothers Medical P, (2014).
  • N Hâncu, Cardiovascular risk in type 2 diabetes mellitus : assessment and control, Berlin ; New York : Springer-Verlag, (2003).
  • Steven Levene; Richard Donnelly, "Management of Type 2 Diabetes Mellitus : a Practical Guide",London : Elsevier Health Sciences UK, (2011).
  • Anthony Barnett, "Type 2 diabetes", Oxford : Oxford University Press, (2012).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוכרת מסוג 2 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 GBD 2015 Disease and Injury Incidence and Prevalence Collaborators, Global, regional, and national incidence, prevalence, and years lived with disability for 310 diseases and injuries, 1990-2015: a systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2015, Lancet (London, England), 388, 10 08, 2016, עמ' 1545–1602 doi: 10.1016/S0140-6736(16)31678-6
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9 Cynthia M. Ripsin, Helen Kang, Randall J. Urban, Management of blood glucose in type 2 diabetes mellitus, American Family Physician, 79, 2009-01-01, עמ' 29–36
  3. ^ National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, Causes of Diabetes, June 2014
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, Diagnosis of Diabetes and Prediabetes, June 2014
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Nisa M. Maruthur, Eva Tseng, Susan Hutfless, Lisa M. Wilson, Diabetes Medications as Monotherapy or Metformin-Based Combination Therapy for Type 2 Diabetes: A Systematic Review and Meta-analysis, Annals of Internal Medicine, 164, 2016-06-07, עמ' 740–751 doi: 10.7326/M15-2650
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 World Health Organization, Diabetes Fact Sheet number 312
  7. ^ Suleyman Cetinkunar, Hasan Erdem, Recep Aktimur, Selim Sozen, Effect of bariatric surgery on humoral control of metabolic derangements in obese patients with type 2 diabetes mellitus: How it works, World Journal of Clinical Cases, 3, 2015-06-16, עמ' 504–509 doi: 10.12998/wjcc.v3.i6.504
  8. ^ Andrew J. Krentz, Clifford J. Bailey, Oral antidiabetic agents: current role in type 2 diabetes mellitus, Drugs, 65, 2005, עמ' 385–411 doi: 10.2165/00003495-200565030-00005
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 9.11 9.12 9.13 9.14 מכבי שירותי בריאות, אבחון של סוכרת סוג 2, ‏12.10.2009
  10. ^ 10.00 10.01 10.02 10.03 10.04 10.05 10.06 10.07 10.08 10.09 10.10 10.11 10.12 Melmed, Shlomo; Polonsky, Kenneth S.; Larsen, P. Reed; Kronenberg, Henry M. (eds.), Williams textbook of endocrinology., Philadelphia: Elsevier/Saunders, 12th ed., 2011, עמ' 1371–1435
  11. ^ 11.0 11.1 King H, Aubert RE, Herman W, Global burden of diabetes 1995-2025, prevalence, numerical estimates and projections, Diabetes Care 1998;21:1414-1431
  12. ^ National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, Causes of Diabetes, June 2014
  13. ^ A. Saenz, I. Fernandez-Esteban, A. Mataix, M. Ausejo, Metformin monotherapy for type 2 diabetes mellitus, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2005-07-20, עמ' CD002966 doi: 10.1002/14651858.CD002966.pub3
  14. ^ Zimmet P, Alberti KG, Shaw J, Global and societal implications of the diabetes epidemic, Nature, 2001;414:782-787
  15. ^ Public health nursing : practicing population-based care, Burlington, Mass.: Jones & Bartlett Learning, 2nd ed, 2013
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 16.5 ד"ר דנה פלורנטין, ד"ר אברהם ישי, ד"ר ילנה צ'רטוק שחם, סוכרת - המדריך המלא, קופת חולים כללית
  17. ^ Giuseppina Imperatore, James P. Boyle, Theodore J. Thompson, Doug Case, Projections of Type 1 and Type 2 Diabetes Burden in the U.S. Population Aged, Diabetes Care, 35, 2012-12, עמ' 2515–2520 doi: 10.2337/dc12-0669
  18. ^ Hala Tfayli, Silva Arslanian, Pathophysiology of type 2 diabetes mellitus in youth: the evolving chameleon, Arquivos Brasileiros De Endocrinologia E Metabologia, 53, 2009-3, עמ' 165–174
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 Zajac, Jacek; Shrestha, Anil; Patel, Parini; Poretsky, Leonid, Principles of Diabetes Mellitus, New York: Springer Verlag, 2nd ed, 2010, פרק "The Main Events in the History of Diabetes Mellitus", עמ' 3-16
  20. ^ Konstantinos Laios,1 Marianna Karamanou,1 Zenia Saridaki,2 George Androutsos1, Aretaeus of Cappadocia and the first description of diabetes, HORMONES, 2012, עמ' 11(1):109-113
  21. ^ O. Minkowski, J. v Mering, Diabetes mellitus nach Pankreasexstirpation, Archiv für experimentelle Pathologie und Pharmakologie, 26, 1890-01-01, עמ' 371–387 doi: 10.1007/BF01831214
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 Bliss, Michael, 1941-2017., The discovery of insulin, Chicago: University of Chicago Press, 1982
  23. ^ University of Toronto Libraries, "Nobel Prize medal inscribed to F. G. Banting", ‏Royal Karolinska Institute (1923)
  24. ^ 24.0 24.1 P. Valensi, J. Pariès, J. R. Attali, French Group for Research and Study of Diabetic Neuropathy, Cardiac autonomic neuropathy in diabetic patients: influence of diabetes duration, obesity, and microangiopathic complications--the French multicenter study, Metabolism: Clinical and Experimental, 52, 2003-7, עמ' 815–820
  25. ^ Vesa Jokinen, Olavi Ukkola, K. E. Juhani Airaksinen, Juhani M. Koistinen, Temporal changes in cardiovascular autonomic regulation in type II diabetic patients: association with coronary risk variables and progression of coronary artery disease, Annals of Medicine, 35, 2003, עמ' 216–223
  26. ^ נתוני מחלות כרוניות, משרד הבריאות
  27. ^ המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, דו"ח רישום סוכרת לשנים 2012–2013
  28. ^ Masaaki Kataoka, Chikako Ito, Hideo Sasaki, Kiminori Yamane, Low heart rate variability is a risk factor for sudden cardiac death in type 2 diabetes, Diabetes Research and Clinical Practice, 64, 2004-4, עמ' 51–58 doi: 10.1016/j.diabres.2003.10.009
  29. ^ William Whang, J. Thomas Bigger, Comparison of the prognostic value of RR-interval variability after acute myocardial infarction in patients with versus those without diabetes mellitus, The American Journal of Cardiology, 92, 2003-08-01, עמ' 247–251
  30. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר בריאות
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 Ofra Kalter-Leibovici, Arnona Ziv, Maslama Baidousi, Bernice Oberman, Adult Arabs have higher risk for diabetes mellitus than Jews in Israel, PLOS ONE, 12, 2017-05-08, עמ' e0176661 doi: 10.1371/journal.pone.0176661
  32. ^ N. D, Challenges facing minority women in achieving good health: voices of Arab women in Israel, Women Health, 2008, עמ' 48:145-166 doi: 10.1080/03630240802313530
  33. ^ המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, סקר בריאות לאומי בישראל 3 -INHIS 2015-2013 ממצאים נבחרים, ‏2017;(פרסום 374)
  34. ^ Nihaya Daoud, Challenges facing minority women in achieving good health: voices of Arab women in Israel, Women & Health, 48, 2008, עמ' 145–166 doi: 10.1080/03630240802313530
  35. ^ 35.0 35.1 Anat Jaffe, Shmuel Giveon, Liat Wulffhart, Bernice Oberman, Diabetes among Ethiopian Immigrants to Israel: Exploring the Effects of Migration and Ethnicity on Diabetes Risk, PloS One, 11, 2016, עמ' e0157354 doi: 10.1371/journal.pone.0157354
  36. ^ Rachel Wilf-Miron, Ronit Peled, Einat Yaari, Orna Shem-Tov, Disparities in diabetes care: role of the patient's socio-demographic characteristics, BMC public health, 10, 2010-11-25, עמ' 729 doi: 10.1186/1471-2458-10-729
  37. ^ 37.00 37.01 37.02 37.03 37.04 37.05 37.06 37.07 37.08 37.09 37.10 Gardner, David G.; Shoback, Dolores, eds., "Chapter 17: Pancreatic hormones & diabetes mellitus", Greenspan's basic & clinical endocrinology, New York: McGraw-Hill Medical, 9th ed, 2011
  38. ^ N. Abate, M. Chandalia, Ethnicity and type 2 diabetes: focus on Asian Indians, Journal of Diabetes and Its Complications, 15, 2001-11, עמ' 320–327
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 39.3 39.4 39.5 Sandeep Vijan, In the clinic. Type 2 diabetes, Annals of Internal Medicine, 152, 2010-03-02, עמ' ITC31–15; quiz ITC316 doi: 10.7326/0003-4819-152-5-201003020-01003
  40. ^ L. Carulli, S. Rondinella, S. Lombardini, I. Canedi, Review article: diabetes, genetics and ethnicity, Alimentary Pharmacology & Therapeutics, 22 Suppl 2, 2005-11, עמ' 16–19 doi: 10.1111/j.1365-2036.2005.02588.x
  41. ^ 41.0 41.1 Simon Smyth, Andrew Heron, Diabetes and obesity: the twin epidemics, Nature Medicine, 12, 2006-1, עמ' 75–80 doi: 10.1038/nm0106-75
  42. ^ International Diabetes Federation, [file:///C:/Users/malfo/Downloads/IDF_Atlas_8e_Final_EN.pdf IDF Diabetes Atlas, Eighth edition], ‏2017
  43. ^ Diabetes mellitus : a guide to patient care., Philadelphia: Lippincott Williams & Wilkins, 2007
  44. ^ ד"ר ברכה דגן, סוכרת מסוג 2
  45. ^ Ulf Risérus, Walter C. Willett, Frank B. Hu, Dietary fats and prevention of type 2 diabetes, Progress in Lipid Research, 48, 2009-1, עמ' 44–51 doi: 10.1016/j.plipres.2008.10.002
  46. ^ Carol Touma, Silvana Pannain, Does lack of sleep cause diabetes?, Cleveland Clinic Journal of Medicine, 78, 2011-8, עמ' 549–558 doi: 10.3949/ccjm.78a.10165
  47. ^ Asnawi Abdullah, Anna Peeters, Maximilian de Courten, Johannes Stoelwinder, The magnitude of association between overweight and obesity and the risk of diabetes: a meta-analysis of prospective cohort studies, Diabetes Research and Clinical Practice, 89, 2010-9, עמ' 309–319 doi: 10.1016/j.diabres.2010.04.012
  48. ^ An Pan, Yeli Wang, Mohammad Talaei, Frank B. Hu, Relation of active, passive, and quitting smoking with incident type 2 diabetes: a systematic review and meta-analysis, The Lancet. Diabetes & Endocrinology, 3, 2015-12, עמ' 958–967 doi: 10.1016/S2213-8587(15)00316-2
  49. ^ Vasanti S. Malik, Barry M. Popkin, George A. Bray, Jean-Pierre Després, Sugar-sweetened beverages and risk of metabolic syndrome and type 2 diabetes: a meta-analysis, Diabetes Care, 33, 2010-11, עמ' 2477–2483 doi: 10.2337/dc10-1079
  50. ^ 50.0 50.1 Vasanti S. Malik, Barry M. Popkin, George A. Bray, Jean-Pierre Després, Sugar-sweetened beverages, obesity, type 2 diabetes mellitus, and cardiovascular disease risk, Circulation, 121, 2010-03-23, עמ' 1356–1364 doi: 10.1161/CIRCULATIONAHA.109.876185
  51. ^ Ulf Risérus, Walter C. Willett, Frank B. Hu, Dietary fats and prevention of type 2 diabetes, Progress in Lipid Research, 48, 2009-1, עמ' 44–51 doi: 10.1016/j.plipres.2008.10.002
  52. ^ Emily A. Hu, An Pan, Vasanti Malik, Qi Sun, White rice consumption and risk of type 2 diabetes: meta-analysis and systematic review, BMJ (Clinical research ed.), 344, 2012-03-15, עמ' e1454 doi: 10.1136/bmj.e1454
  53. ^ I.-Min Lee, Eric J. Shiroma, Felipe Lobelo, Pekka Puska, Effect of physical inactivity on major non-communicable diseases worldwide: an analysis of burden of disease and life expectancy, Lancet (London, England), 380, 2012-07-21, עמ' 219–229 doi: 10.1016/S0140-6736(12)61031-9
  54. ^ L. Lind, P. M. Lind, Can persistent organic pollutants and plastic-associated chemicals cause cardiovascular disease?, Journal of Internal Medicine, 271, 2012-6, עמ' 537–553 doi: 10.1111/j.1365-2796.2012.02536.x
  55. ^ 55.0 55.1 Christian Herder, Michael Roden, Genetics of type 2 diabetes: pathophysiologic and clinical relevance, European Journal of Clinical Investigation, 41, 2011-6, עמ' 679–692 doi: 10.1111/j.1365-2362.2010.02454.x
  56. ^ National Diabetes Information Clearinghouse (NDIC), "Monogenic Forms of Diabetes: Neonatal Diabetes Mellitus and Maturity-onset Diabetes of the Young", National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, NIH., March 2007
  57. ^ 57.0 57.1 Type 2 diabetes mellitus : an evidence-based approach to practical management, Totowa, NJ: Humana Press, 2008, עמ' 462
  58. ^ Hassane Izzedine, Vincent Launay-Vacher, Camille Deybach, Edward Bourry, Drug-induced diabetes mellitus, Expert Opinion on Drug Safety, 4, 2005-11, עמ' 1097–1109 doi: 10.1517/14740338.4.6.1097
  59. ^ Uchechukwu K. Sampson, Macrae F. Linton, Sergio Fazio, Are statins diabetogenic?, Current Opinion in Cardiology, 26, 2011-7, עמ' 342–347 doi: 10.1097/HCO.0b013e3283470359
  60. ^ Joanne B. Farrell, Anjali Deshmukh, Ali A. Baghaie, Low testosterone and the association with type 2 diabetes, The Diabetes Educator, 34, 2008-9, עמ' 799–806 doi: 10.1177/0145721708323100
  61. ^ Farid Saad, Louis Gooren, The role of testosterone in the metabolic syndrome: a review, The Journal of Steroid Biochemistry and Molecular Biology, 114, 2009-3, עמ' 40–43
  62. ^ Sandeep Vijan, In the clinic. Type 2 diabetes, Annals of Internal Medicine, 152, 2010-03-02, עמ' ITC31–15; quiz ITC316 doi: 10.7326/0003-4819-152-5-201003020-01003
  63. ^ 63.0 63.1 63.2 Gardner, David G.; Shoback, Dolores, eds, "Chapter 17: Pancreatic hormones & diabetes mellitus". Greenspan's basic & clinical endocrinology (9th ed.), New York: McGraw-Hill Medical, 2011
  64. ^ MayoClinic, Type 2 diabetes symptoms
  65. ^ 65.0 65.1 בדיקת מעבדה - HEMOGLOBIN A1C, קופת חולים כללית
  66. ^ National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, The A1C Test & Diabetes, ‏April 2018
  67. ^ Andrea D. Smith, Alessio Crippa, James Woodcock, Søren Brage, Physical activity and incident type 2 diabetes mellitus: a systematic review and dose-response meta-analysis of prospective cohort studies, Diabetologia, 59, 12 2016, עמ' 2527–2545 doi: 10.1007/s00125-016-4079-0
  68. ^ Diana Thomas, Elizabeth J Elliott, Geraldine A Naughton, Exercise for type 2 diabetes mellitus, Cochrane Database of Systematic Reviews, 2006-07-19 doi: 10.1002/14651858.cd002968.pub2
  69. ^ 69.0 69.1 Silvano Zanuso, A. Jimenez, G. Pugliese, G. Corigliano, Exercise for the management of type 2 diabetes: a review of the evidence, Acta Diabetologica, 47, 2010-3, עמ' 15–22 doi: 10.1007/s00592-009-0126-3
  70. ^ 70.0 70.1 Nichola Davis, Bernice Forbes, Judith Wylie‐Rosett, Nutritional Strategies in Type 2 Diabetes Mellitus, Mount Sinai Journal of Medicine: A Journal of Translational and Personalized Medicine, 76, 2009, עמ' 257–268 doi: 10.1002/msj.20118
  71. ^ Richard D. Feinman, Wendy K. Pogozelski, Arne Astrup, Richard K. Bernstein, Dietary carbohydrate restriction as the first approach in diabetes management: critical review and evidence base, Nutrition (Burbank, Los Angeles County, Calif.), 31, 2015-1, עמ' 1–13 doi: 10.1016/j.nut.2014.06.011
  72. ^ Diana Thomas, Elizabeth J. Elliott, Low glycaemic index, or low glycaemic load, diets for diabetes mellitus, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2009-01-21, עמ' CD006296 doi: 10.1002/14651858.CD006296.pub2
  73. ^ Peter Clifton, Assessing the evidence for weight loss strategies in people with and without type 2 diabetes, World Journal of Diabetes, 8, 2017-10-15, עמ' 440–454 doi: 10.4239/wjd.v8.i10.440
  74. ^ Marian Glick-Bauer, Ming-Chin Yeh, The health advantage of a vegan diet: exploring the gut microbiota connection, Nutrients, 6, 2014-10-31, עמ' 4822–4838 doi: 10.3390/nu6114822
  75. ^ Matthew J. Leach, Saravana Kumar, Cinnamon for diabetes mellitus, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2012-09-12, עמ' CD007170 doi: 10.1002/14651858.CD007170.pub2
  76. ^ Madeleine Attridge, John Creamer, Michael Ramsden, Rebecca Cannings-John, Culturally appropriate health education for people in ethnic minority groups with type 2 diabetes mellitus, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2014-09-04, עמ' CD006424 doi: 10.1002/14651858.CD006424.pub3
  77. ^ 77.0 77.1 77.2 77.3 77.4 77.5 77.6 ד"ר אסי סיקורל, ד"ר קובי כהן, מדריך התרופות השלם לסוכרת מסוג 2, קופת חולים כללית
  78. ^ Suetonia C. Palmer, Dimitris Mavridis, Antonio Nicolucci, David W. Johnson, Comparison of Clinical Outcomes and Adverse Events Associated With Glucose-Lowering Drugs in Patients With Type 2 Diabetes: A Meta-analysis, JAMA, 316, 2016-07-19, עמ' 313–324 doi: 10.1001/jama.2016.9400
  79. ^ Silvio E. Inzucchi, Richard M. Bergenstal, John B. Buse, Michaela Diamant, Management of hyperglycaemia in type 2 diabetes, 2015: a patient-centred approach. Update to a position statement of the American Diabetes Association and the European Association for the Study of Diabetes, Diabetologia, 58, 2015-3, עמ' 429–442 doi: 10.1007/s00125-014-3460-0
  80. ^ Samantha M. Kimball, Mohsen Mazidi, Hassanali Vatanparast, Naghmeh Mirhosseini, The Effect of Improved Serum 25-Hydroxyvitamin D Status on Glycemic Control in Diabetic Patients: A Meta-Analysis, The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, 102, 2017-09-01, עמ' 3097–3110 doi: 10.1210/jc.2017-01024
  81. ^ J. Picot, J. Jones, J. L. Colquitt, E. Gospodarevskaya, The clinical effectiveness and cost-effectiveness of bariatric (weight loss) surgery for obesity: a systematic review and economic evaluation, Health Technology Assessment (Winchester, England), 13, 2009-9, עמ' 1–190, 215–357, iii-iv doi: 10.3310/hta13410
  82. ^ Katherine J. Frachetti, Allison B. Goldfine, Bariatric surgery for diabetes management, Current Opinion in Endocrinology, Diabetes, and Obesity, 16, 2009-4, עמ' 119–124 doi: 10.1097/MED.0b013e32832912e7
  83. ^ 83.0 83.1 Aaron P. Schulman, Federica del Genio, Naina Sinha, Francesco Rubino, "Metabolic" surgery for treatment of type 2 diabetes mellitus, Endocrine Practice: Official Journal of the American College of Endocrinology and the American Association of Clinical Endocrinologists, 15, 2009-9, עמ' 624–631 doi: 10.4158/EP09170.RAR
  84. ^ Randall A. Colucci, Bariatric surgery in patients with type 2 diabetes: a viable option, Postgraduate Medicine, 123, 2011-1, עמ' 24–33 doi: 10.3810/pgm.2011.01.2242
  85. ^ Francesco Rubino, David M. Nathan, Robert H. Eckel, Philip R. Schauer, Metabolic Surgery in the Treatment Algorithm for Type 2 Diabetes: A Joint Statement by International Diabetes Organizations, Diabetes Care, 39, 06 2016, עמ' 861–877 doi: 10.2337/dc16-0236
  86. ^ John B. Dixon, Carel W. le Roux, Francesco Rubino, Paul Zimmet, Bariatric surgery for type 2 diabetes, Lancet (London, England), 379, 2012-06-16, עמ' 2300–2311 doi: 10.1016/S0140-6736(12)60401-2
  87. ^ Leonardo J. Orozco, Ana Maria Buchleitner, Gabriel Gimenez-Perez, Marta Roqué I Figuls, Exercise or exercise and diet for preventing type 2 diabetes mellitus, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2008-07-16, עמ' CD003054 doi: 10.1002/14651858.CD003054.pub3
  88. ^ C. Raina Elley, Tim Kenealy, Lifestyle interventions reduced the long-term risk of diabetes in adults with impaired glucose tolerance, Evidence-Based Medicine, 13, 2008-12, עמ' 173 doi: 10.1136/ebm.13.6.173
  89. ^ Elizabeth Sumamo Schellenberg, Donna M. Dryden, Ben Vandermeer, Christine Ha, Lifestyle interventions for patients with and at risk for type 2 diabetes: a systematic review and meta-analysis, Annals of Internal Medicine, 159, 2013-10-15, עמ' 543–551 doi: 10.7326/0003-4819-159-8-201310150-00007
  90. ^ Donal J. O'Gorman, Anna Krook, Exercise and the treatment of diabetes and obesity, The Medical Clinics of North America, 95, 2011-9, עמ' 953–969 doi: 10.1016/j.mcna.2011.06.007
  91. ^ Hmwe H. Kyu, Victoria F. Bachman, Lily T. Alexander, John Everett Mumford, Physical activity and risk of breast cancer, colon cancer, diabetes, ischemic heart disease, and ischemic stroke events: systematic review and dose-response meta-analysis for the Global Burden of Disease Study 2013, BMJ (Clinical research ed.), 354, 2016-08-09, עמ' i3857 doi: 10.1136/bmj.i3857
  92. ^ Lucie Nield, Carolyn D. Summerbell, Lee Hooper, Vicki Whittaker, Dietary advice for the prevention of type 2 diabetes mellitus in adults, The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2008-07-16, עמ' CD005102 doi: 10.1002/14651858.CD005102.pub2
  93. ^ Patrice Carter, Laura J. Gray, Jacqui Troughton, Kamlesh Khunti, Fruit and vegetable intake and incidence of type 2 diabetes mellitus: systematic review and meta-analysis, BMJ (Clinical research ed.), 341, 2010-08-18, עמ' c4229 doi: 10.1136/bmj.c4229
  94. ^ P. L. Santaguida, C. Balion, D. Hunt, K. Morrison, Diagnosis, prognosis, and treatment of impaired glucose tolerance and impaired fasting glucose, Evidence Report/Technology Assessment (Summary), 2005-8, עמ' 1–11
  95. ^ J. Sonya Haw, Karla I. Galaviz, Audrey N. Straus, Alysse J. Kowalski, Long-term Sustainability of Diabetes Prevention Approaches: A Systematic Review and Meta-analysis of Randomized Clinical Trials, JAMA internal medicine, 177, 2017-12-01, עמ' 1808–1817 doi: 10.1001/jamainternmed.2017.6040
  96. ^ Jennifer C. Seida, Joanna Mitri, Isabelle N. Colmers, Sumit R. Majumdar, Clinical review: Effect of vitamin D3 supplementation on improving glucose homeostasis and preventing diabetes: a systematic review and meta-analysis, The Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism, 99, 2014-10, עמ' 3551–3560 doi: 10.1210/jc.2014-2136

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.