הלכה נבואית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלכה נבואית היא הלכה שמושתתת על יסודות מרכזיים ביהדות - הלכה ונבואה. בהלכה הנבואית ישנו שילוב בין הנבואה להלכה והיא שנויה במחלוקת בקרב הפוסקים ואנשי הרוח של היהדות.

היחס בין הלכה לנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה והנבואה מהוות יסודות מרכזיים ביהדות. שתיהן משמשות מרכיבים בהנהגה היהודית בתורה (נביא וסנהדרין). כביטוי לכך יש מצווה לשמוע בקול נביא, וכן יש מצווה לשמוע בקול חכמים. יכול להיות אדם חכם וגם נביא, כדוגמת משה רבנו ורבים אחריו.

אמנם, שימוש בטענות שמיימיות כחלק מדיון הלכתי הוא מעשה שנוי במחלוקת ביהדות: יש אומרים שמי שטוען טענה הלכתית כשהנימוק לדבריו הוא נבואי נחשב לנביא שקר.[1] מנגד, יש מקורות שמאשרים את השימוש בנימוקים נבואיים בדיון ההלכתי[דרוש מקור].

הבדל רעיוני עמוק מבחין בין הלכה לנבואה: ההלכה עוסקת במימוש המעשי של רעיונות התורה, כאשר היא משתמשת בכלי ניתוח והכרעה משפטיים, ופעמים רבות עוסקת בדקדוקים שונים. הנבואה, לעומת זאת, עוסקת ברובד עקרוני של רעיונות התורה, תוך נתינת דגש להיבטים מוסריים שלהם, כל זאת בסגנון ציורי בעל מאפיינים של חזון. חז"ל התייחסו להבדל זה, ואף הכריעו שחכם עדיף מנביא[2].

מסות על נבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובדה שכיום אין נביאים, הובילה הוגים שונים לחפש אלטרנטיבות לנבואה; בין האלטרנטיבות היו האגדה התלמודית[3] או הקבלה. כך לדוגמה הרב יובל שרלו נותן כמה תכונות להלכה הנבואית:

  1. התאמה לשורש הפנימי, חתירה לביטוי התוכן הפנימי.
  2. הלכה שנותנת כיוון כללי ללא פרטים (הפרטים שייכים לכל איש ואיש).
  3. ייחוס משקל עצום לכוונה, לעומת היחס המינורי בהלכה הרגילה.

התנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב צבי יהודה הכהן קוק בהתנגדותו לסגנון לימוד זה, הסתמך רבות על דברי החת"ם סופר, שראה בשילובים בין דיספלינאציות שונות כלאיים. תפיסה זו אינה רואה את הספרות התורנית כהרמוניה מושלמת, אלא כספרות עצמית שאין לה להשתלב. דברי הרב צבי יהודה בולטים במיוחד לאור הדברים החריפים שאומר אביו - הרב אברהם יצחק הכהן קוק - בעד שילוב הלכה ואגדה, ובפרט במסגרת של תורת ארץ ישראל. הרב אברהם יצחק הכהן קוק אף טוען ששילוב זה איננו דבר חדש, אלא גילוי החיבור הקיים ביניהם מאז ומתמיד. אבינועם רוזנק מצביע על הקשר העמוק בין כללים ופרטים, בין אוטונומיה והטרונומיה, בין חירות ומחויבות, בין נורמות קבועות לבין אינטואיציה ואותנטיות המצוי במשנת ההלכה הנבואית של הרב קוק.

ההבדל בין אגדה לנבואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מנקודות המוצא של המצדדים ביכולת לשלב כיום הלכה ונבואה, הנה שהאגדה היא ביטוי של הנבואה. אולם הוגים שונים טענו שהאגדה אינה נבואה אלא היא מבטאת ביטוי של הרעיון האנושי שהאדם דורש ומבין באמצעים שונים; לעומת זאת הנבואה מהווה רעיון אלוהי. בעקבות הבחנה זו התנגדו רבים לעצם ההתבטאות המשלבת הלכה ונבואה, אף שחלק מהמתנגדים תמכו בשילוב הלכה ואגדה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה במשנת הראי"ה קוק, מאגנס תשס"ז.
  • יובל שרלו, תורת ארץ ישראל לאור משנת הראי"ה קוק, חיספין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]