כלאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא מפרט, לא מדייק.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

כִּלְאַיִם הוא שם כולל לשש מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות שענינן איסור לערב מינים שונים מן הצומח והחי: זריעת שני מינים בשדה אחד (כלאי זרעים), הרכבה של שני אילנות, זריעה של תבואה בתוך כרם (כלאי הכרם), הרבעה של שני מינים שונים של בהמות וחיות, בנוסף חל איסור דומה על עבודה באמצעות שני בעלי חיים ממינים שונים (הנקרא לא תחרוש בשור ובחמור יחדו) (כלאי בהמה), וכן איסור לבישת בגדים שעשויים משני סוגים שונים של בד (שעטנז). העונש על עבירה זו הוא מלקות, ככל מצוות לא תעשה.

המקורות לאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסורי הכלאיים מופיעים בתורה במספר מקומות. בספר ויקרא בפרשת קדושים נאמר:

Cquote2.svg

אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.

Cquote3.svg
ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט

בפסוק זה נאסרו שלושה סוגי כלאים: כלאי בהמה (שנאסרו בהרבעה), כלאי זרעים, וכלאי בגדים, שהכוונה לצמר כבשים ולפשתן.

בספר דברים בפרשת כי תצא נאמר:

Cquote2.svg

לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו.

Cquote3.svg
ספר דברים, פרק כ"ב, פסוקים ט'-י'

בפסוק זה מדובר באיסור כלאי הכרם, ובאיסור העבודה בשני מיני בעלי חיים.

אמרו חז"ל במסכת בבא קמא[1], שבפסוק זה דיבר הכתוב בהווה (במקרה השכיח במציאות) והכוונה לכל שני מינים שאחד מהם טמא והאחד טהור. במסכת כלאיים פירטו חכמים מה נכלל כבהמה ומה כחיה לעניין זה, וכן אילו מינים של זרעים מותר לערב באחרים ומהם האופנים שבהם הדבר אסור.

בספרות התנאית מרוכזים דיני הכלאיים במשנה במסכת כלאיים שבסדר זרעים.

טעמי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם משער שאיסורי הרכבת אילנות וכלאי זרעים מקורם בטקסי פולחן אליליים כגון אלו המתוארים בכתבי ה"צאבה" בהם היו מעורבים הרכבת אילנות ומשגל, והתורה באה להרחיק ממנהגים כגון אלו. "... ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה". וסיבת איסור כלאי הכרם - "שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודימו (=חשבו) שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל"‏‏[2].

לדעת רש"י - אין טעם ברור למצוה וצריך לקיימה רק מתוך מחויבות למצוות הקב"ה, ולדעת הרמב"ן - טעם איסור הכלאיים הוא שה' ברא את כל הצמחים והחיות בעולם במצב שהם יכולים להתקיים ולהעמיד צאצאים בכוחות עצמם, ואילו בכך שהאדם מרכיב צמחים הוא כאילו עוזר לה' בהשלמת עולמו. המהר"ל מבאר שכוונת הרמב"ן רק ליצירה חדשה, אך שכלול ושיפור - מותרים.

לדעת הרמב"ן הסיבה היא שהעושה כלאים מכחיש במעשה בראשית וחושב שהקב"ה לא השלים את כל הצורך בעולם והוא יחפוץ לעזור בבריאת העולם.

סיבה נוספת לאיסור, המוזכרת בתורת הסוד היא שלכל צמח יש מלאך למעלה שאומר לו "גדל" וכאשר מערבבים סוגי צמחים זה הורס את סדרי בראשית.

לאיסור ישנם גם מספר יתרונות מדעיים, סוגי יבולים שונים לוקחים מהאדמה כמויות שונות של מים ומינרלים ולכן יבול יותר "חזק" יפגע ביבול יותר "חלש" כמו האיסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ולכן האיסור שומר על היבולים ה"חלשים". יתרון נוסף הוא שכלאים הם למעשה הנדסה גנטית, נושא עם הטעון ביקורת רבה.

סוגי כלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלאי זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור כלאי זרעים, הוא לזרוע במקום אחד שני מיני זרעים ממיני תבואה, קטניות או ירקות, הראויים למאכל אדם.

אסור לגדל בסמוך גידולים של שני מיני זרעים ופרטי הדינים כאמור במסכת כלאיים לעניין המרחקים וכדומה.

שיעור ההפרדה תלוי בגודל השדה ובסוג הזרעים: ירקות בודדים בערוגה אחת: הרחקה טפח וחצי, חלקה מרובעת (קרחת) של כעשר אמות, חלקה מאורכת (מישר), שתי שורות, תלם בודד, שדה תבואה: הרחקה עשר אמות וחצי, שדה ירק: הרחקה 6 טפחים או ראש תור- שדה של מין אחד פוגש בקצהו שדה ממין אחר.

כאשר התערבו זרעים בזרעים, אם שיעור הזרעים המעורבים קטן מ1/24 ביחס לזרעים שהתערבו בהם, במקרים רבים מותרת הזריעה‏[3].

איסור כלאי זרעים נהוג רק בארץ ישראל.

כלאי אילן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור להרכיב ייחור (רוכב) של עץ בכנה של מין אילן אחר אבל מותר להרכיב ייחור על גזע של אילן שמאותה משפחה (לדוגמה: תפוז על חושחש). באיסור ההרכבה נכללים גם הרכבת ירק באילן, אילן בירק, והרכבת ירק בירק. אולם אם כבר הרכיבו ייחור על גזע של אילן אחר, מותר להשתמש באילן שנוצר.

לפי הרמב"ם והשולחן ערוך מותר לערב ולזרוע זרעי אילן שונים, וכן מותר לזרוע זרע אילן עם זרעים אחרים. ואילו לדעת הראב"ד אסור. הראי"ה קוק הסביר שגם לראב"ד זרעי אילנות ממינים שונים מותר לזרוע יחד‏[4].

מותר לגדל עצים מסוגים שונים זה בסמוך לזה, ומותר לזרוע זרעים לעצים (למעט גפן) זה בסמיכות לזה.

איסור הרכבת אילן נהוג גם בחוץ לארץ.

אסור להשאיר בשדה גידולים שהם כלאים. פרי שנוצר מכלאי זרעים מותר באכילה.

כלאי הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע בסמוך לגפן או לכרם זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות. שיעור ההרחקה מגפן יחידית: 6 טפחים, מן הכרם: 4 אמות. אם זרע שני מיני זרעים במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: "פן תקדש המליאה", והם טעונים שריפה.

ההלכה אומרת, שאם יש גדר בין הזרעים לגפן, אין הדברים נחשב לכלאיים, ואין נאסרים הפירות. הגמרא במסכת בבא בתרא[5] דנה בדין שתי שכנים, שהייתה ביניהם גדר, שההלכה היא שכל עוד שאחד מהם פועל ובדעתו לגדור, אין הפירות נאסרים, אלא שהתעצל מי שהיה חייב לגדור, ולא גדר, וממילא נאסרו הזרעים, ובמקרה כזה עליו לשלם. אם כי, על בעל הזרעים לומר לו ולהתרות בו קודם לכן, שיגדור את הגדר, וגם אם אמר לו פעם אחת עליו להתרות בו שוב, שכן עלול הוא לחשוב, שהחובה לגדור אינה מוטלת עליו שוב ושוב‏[6].

קיימת שאלה, מה תהיה ההלכה אם יש חלקת שדה קטנה הסמוכה לחלקת שדה גדולה. לפי הכלל דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, אם יהיו גפנים בשטח הגדול, אסור יהיה לזרוע זרעים בחצר הקטנה, שכן נחשב הדבר כאילו בקטנה ישנן גפנים יחד עם זרעים, ואם זרע הזרעים אסורים, והגפנים מותרים, שכן אין בכוח השטח הקטן להשפיע על השטח הגדול, וכאשר ההתייחסות היא אל הגפנים שבשטח הגדול אין לזרעים שבשטח הקטן השפעה עליהם‏[7].

איסור כלאי הכרם נהוג גם בחוץ לארץ.

כלאי בהמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני איסורים במסגרת זו:

  • איסור הרבעה בין בעל חיים ממין אחד לבעל חיים ממין אחר. עם זאת, התורה לא אסרה את השימוש בוולד הנולד כתוצאה מהרבעה כזאת שנגרמה באיסור. פרד הוא דוגמה לבעל חיים שנולד מכלאי בהמה - הרבעה של חמור וסוסה. כאשר שתי הבהמות משתייכות למינים קרובים ביותר (לפי הקריטריונים ההלכתיים), הרבעתם מותרת.
  • איסור הנהגת שני בעלי חיים ממינים שונים כאשר הם קשורים יחדיו.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לא תחרוש בשור ובחמור יחדו

כלאי בגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שעטנז

אסור ללבוש בגד העשוי מצמר ומפשתן ביחד, אולם האבנט של כהן הדיוט המשמש בעבודת בית המקדש עשוי שעטנז ולמרות זאת מותר לכהן ללבשו בהיתר מיוחד. כמו כן, גם את בגד הציצית מותר לעשות וללבוש כלאיים, ויש סוברים שאכן ראוי לייצר ציצית של צמר ופשתים כרוכים יחד באופן של לכתחילה.‏[8]

זיהוי המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיהוי של מינים שונים של צמחים או בהמות, נקבע לפי דמיון חיצוני וקריטריונים נוספים, ולא לפי הזיהוי הבוטני או הזואולוגי.‏[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק ה' משנה ז'
  2. ^ מורה נבוכים ח"ג פל"ז.
  3. ^ רמב"ם הלכות כלאים פרק ב' הלכה א' - הלכה ד'
  4. ^ משפט כהן, סימן כד
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד א'.
  6. ^ תוספות שם.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ב, עמוד ב'.
  8. ^ http://hebrew.kehuna.org/?p=237
  9. ^ עיין מאמרו של הרב אלחנן בן נון בתחומין א' עמ' 207: "הגדרת המין בכלאים ע"פ שיטת הרמב"ם"

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.