כלאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא מפרט, לא מדייק.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כלאיים
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ט, י"ט; דברים, כ"ב, ט'-י"א
משנה מסכת כלאים
תלמוד ירושלמי מסכת כלאים
משנה תורה הלכות כלאים
שולחן ערוך יורה דעה, סימנים רצ"ה-ד"ש
ספרי מניין המצוות ספר החינוך מצוות רמ"ד, רמ"ה, תקמ"ח- תקנ"א

כִּלְאַיִם הוא שם כולל לשבע מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות שעניינן איסור לערב מינים שונים מן הצומח והחי. ארבע בתחום הצומח: זריעת שני מינים בשדה אחד (כלאי זרעים), הרכבה של שני אילנות (כלאי אילן), זריעה של תבואה בתוך כרם (כלאי הכרם), הרבעה של שני מינים שונים של בהמות וחיות (כלאי בהמה),

שלושה איסורים נוספים הם: איסור עבודה באמצעות שני בעלי חיים ממינים שונים (לא תחרוש בשור ובחמור יחדו), וכן איסור לבישת בגדים שעשויים משילוב של צמר ופשתן (שעטנז). גם איסור בישול ואכילת בשר בחלב שייך למשפחת איסורים זו של ערבוב מינים שונים זה עם זה. העונש על כל אחת מעבירות אלו הוא מלקות, ככל מצוות לא תעשה.

המקורות לאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסורי הכלאיים מופיעים בתורה במספר מקומות:

בפרשת קדושים נאמר: "אֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ." (ויקרא, י"ט, י"ט) בפסוק זה נאסרו שלושה סוגי כלאים: כלאי בהמה, כלאי זרעים הכוללים גם כלאי אילן, וכלאי בגדים שבהם אסור לערבב צמר כבשים ופשתן.

בפרשת כי תצא נאמר: "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו." (דברים, כ"ב, ט'-י') בפסוקים אלו מדובר באיסור כלאי הכרם, ובאיסור העבודה בשני מיני בעלי חיים. על אף שבפסוק מוזכרים רק שור וחמור, בתלמוד[1] מבואר שבפסוק זה דיבר הכתוב בהווה והכוונה לכל שני מינים של בעלי חיים.

טעמי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת חלק מהראשונים אין טעם ברור לאיסור כלאים וצריך לקיימה רק מתוך מחויבות למצוות הקב"ה:

את חקתי תשמרו - ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו', חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר

אך ברמב"ן דחה דברים אלו ראשית שלא נאמר 'חוק' רק לענין כלאי בגדים (שעטנז) ולא לענין כלאי בהמה, מלבד זאת הוסיף הרמב"ן:

ואין הכונה בהם שתהיה גזרת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם, כי כל אמרת אלוה צרופה. רק החקים הם גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם, ואין העם נהנים בהם אבל מהרהרין אחריהם בלבם ומקבלים אותם ליראת המלכות, וכן חוקי הקדוש ברוך הוא הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים, אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה

בעקבות זאת נאמרו בראשונים טעמים שונים לאיסור כלאים:

הרמב"ם משער שאיסורי הרכבת אילנות וכלאי זרעים מקורם בטקסי פולחן אליליים כגון אלו המתוארים בכתבי ה"צאבה" בהם היו מעורבים הרכבת אילנות ומשגל, והתורה באה להרחיק ממנהגים כגון אלו. "... ובגלל הרכבת אילן נאסר האיחוד בין כל שני מינים מן הזרעים ואפילו זה על יד זה". וסיבת איסור כלאי הכרם - "שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצמוקים יחד, ודימו (=חשבו) שאין הכרם מצליח כי אם בכך, לפיכך אסרה התורה כלאי הכרם וציוותה לשרוף הכל"[2].

לדעת הרמב"ן עצמו טעם איסור הכלאיים הוא שה' ברא את כל הצמחים והחיות בעולם במצב שהם יכולים להתקיים ולהעמיד צאצאים בכוחות עצמם, ואילו בכך שהאדם מרכיב צמחים הוא כאילו עוזר לה' בהשלמת עולמו. המהר"ל מבאר שכוונת הרמב"ן רק ליצירה חדשה, אך שכלול ושיפור - מותרים.

סיבה נוספת לאיסור, הוא על פי תורת הסוד מאחר ולכל צמח יש מלאך למעלה שאומר לו "גדל" וכאשר מערבבים סוגי צמחים זה הורס את סדרי בראשית[3].

לאיסור ישנם גם מספר יתרונות מדעיים, סוגי יבולים שונים לוקחים מהאדמה כמויות שונות של מים ומינרלים ולכן יבול יותר "חזק" יפגע ביבול יותר "חלש" כמו האיסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ולכן האיסור שומר על היבולים ה"חלשים".

עניין נוסף לאיסור כלאים, מאחר והם מעין הנדסה גנטית, נושא שמצוי בביקורת רבה. עם זאת, הפוסקים הבחינו בין הרכבה (דוגמת קביעת ענף ממין אחד על גזעו של מין אחר) ובין הכלאה (הצלבת אבקנים ממין אחד עם שחלות ממין אחר) ונראה שבהכלאה יש מקום להקל[4].

סוגי כלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלאי זרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלאי זרעים

איסור כלאי זרעים, הוא לזרוע במקום אחד שני מיני זרעים ממיני תבואה, קטניות או ירקות, הראויים למאכל אדם.

אסור לגדל בסמוך גידולים של שני מיני זרעים ופרטי הדינים כאמור במסכת כלאיים לעניין המרחקים וכדומה. שיעור ההפרדה תלוי בגודל השדה ובסוג הזרעים: ירקות בודדים בערוגה אחת: הרחקה טפח וחצי, חלקה מרובעת (קרחת) של כעשר אמות, חלקה מאורכת (מישר), שתי שורות, תלם בודד, שדה תבואה: הרחקה עשר אמות וחצי, שדה ירק: הרחקה 6 טפחים או ראש תור- שדה של מין אחד פוגש בקצהו שדה ממין אחר.

כאשר התערבו זרעים בזרעים, אם שיעור הזרעים המעורבים קטן מ1/24 ביחס לזרעים שהתערבו בהם, במקרים רבים מותרת הזריעה[5].

איסור כלאי זרעים נהוג רק בארץ ישראל.

כלאי אילן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלאי אילן

אסור להרכיב ייחור (רוכב) של עץ בכנה של מין אילן אחר אבל מותר להרכיב ייחור על גזע של אילן שמאותה משפחה (לדוגמה: תפוז על חושחש). באיסור ההרכבה נכללים גם הרכבת ירק באילן, אילן בירק, והרכבת ירק בירק. אולם אם כבר הרכיבו ייחור על גזע של אילן אחר, מותר להשתמש באילן שנוצר.

לפי הרמב"ם והשולחן ערוך מותר לערב ולזרוע זרעי אילן שונים, וכן מותר לזרוע זרע אילן עם זרעים אחרים. ואילו לדעת הראב"ד אסור. הראי"ה קוק הסביר שגם לראב"ד זרעי אילנות ממינים שונים מותר לזרוע יחד[6]. מותר לגדל עצים מסוגים שונים זה בסמוך לזה, ומותר לזרוע זרעים לעצים (למעט גפן) זה בסמיכות לזה.

איסור הרכבת אילן נוהג גם בחוץ לארץ.

אסור להשאיר בשדה גידולים שהם כלאים. פרי שנוצר מכלאי זרעים מותר באכילה.

כלאי הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלאי הכרם

אסור לזרוע חרצן ענבים עם שני מיני זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות, וכן אסור לזרוע בסמוך לגפן או לכרם זרעים אחרים של תבואה, קטניות או ירקות. שיעור ההרחקה מגפן יחידית: 6 טפחים, מן הכרם: 4 אמות. אם זרע שני מיני זרעים במקום אחד, ללא גדר מפסיק ביניהם, נאסרים הזרעים, וכאמור בפסוק: "פן תקדש המליאה", והם טעונים שריפה.

ההלכה אומרת, שאם יש גדר בין הזרעים לגפן, אין הדברים נחשב לכלאיים, ואין נאסרים הפירות. הגמרא במסכת בבא בתרא[7] דנה בדין שתי שכנים, שהייתה ביניהם גדר, שההלכה היא שכל עוד שאחד מהם פועל ובדעתו לגדור, אין הפירות נאסרים, אלא שהתעצל מי שהיה חייב לגדור, ולא גדר, וממילא נאסרו הזרעים, ובמקרה כזה עליו לשלם. אם כי, על בעל הזרעים לומר לו ולהתרות בו קודם לכן, שיגדור את הגדר, וגם אם אמר לו פעם אחת עליו להתרות בו שוב, שכן עלול הוא לחשוב, שהחובה לגדור אינה מוטלת עליו שוב ושוב[8].

קיימת שאלה, מה תהיה ההלכה אם יש חלקת שדה קטנה הסמוכה לחלקת שדה גדולה. לפי הכלל דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, אם יהיו גפנים בשטח הגדול, אסור יהיה לזרוע זרעים בחצר הקטנה, שכן נחשב הדבר כאילו בקטנה ישנן גפנים יחד עם זרעים, ואם זרע הזרעים אסורים, והגפנים מותרים, שכן אין בכוח השטח הקטן להשפיע על השטח הגדול, וכאשר ההתייחסות היא אל הגפנים שבשטח הגדול אין לזרעים שבשטח הקטן השפעה עליהם[9].

איסור כלאי הכרם נהוג גם בחוץ לארץ.

כלאי בהמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלאי בהמה

איסור הרבעה בין בעל חיים ממין אחד לבעל חיים ממין אחר. עם זאת, התורה לא אסרה את השימוש בוולד הנולד כתוצאה מהרבעה כזאת שנגרמה באיסור. פרד הוא דוגמה לבעל חיים שנולד מכלאי בהמה - הרבעה של חמור וסוסה. כאשר שתי הבהמות משתייכות למינים קרובים ביותר (לפי הקריטריונים ההלכתיים), הרבעתם מותרת.

כלאי מלאכת בהמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לא תחרוש בשור ובחמור יחדו

איסור הנהגת שני בעלי חיים ממינים שונים כאשר הם קשורים יחדיו.

כלאי בגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שעטנז

אסור ללבוש בגד העשוי מצמר ומפשתן ביחד, אולם האבנט של כהן הדיוט המשמש בעבודת בית המקדש עשוי שעטנז ולמרות זאת מותר לכהן ללבשו בהיתר מיוחד. כמו כן, גם את בגד הציצית מותר לעשות וללבוש כלאיים, ויש סוברים שאכן ראוי לייצר ציצית של צמר ופשתים כרוכים יחד באופן של לכתחילה[10].

כלאי מאכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בשר בחלב

אסור לבשל בשר בהמה עם חלב בהמה, וכן אסור לאכול מאכל שנוצר מבישול בשר וחלב יחד, וכן אסור ליהנות מתבשיל זה. חכמים הוסיפו ואסרו אכילת בשר בצד חלב אף שלא בושלו יחד, והצריכו המתנה ממושכת בין אכילת בשר לחלב (אמנם בין אכילת חלב לבשר דרשו רק ניקוי הפה ושטיפתו באמצעות אכילת דבר מה קשה, ושתייה). וכן אסרו גם אכילת בשר עוף עם חלב.

חלוקת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה למינים שונים של צמחים או בהמות, נקבע לפי דמיון חיצוני וקריטריונים נוספים, ולא לפי המיון הבוטני או הזואולוגי. שאלת חלוקת המינים עוררה דיון רחב בספרות ההלכה מימי התנאים ועד ימינו[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת בבא קמא דף מ"א
  2. ^ מורה נבוכים ח"ג פל"ז.
  3. ^ הובא ברמב"ן שם.
  4. ^ ב – הרכבה והכלאה | פניני הלכה, ph.yhb.org.il (בhe-IL)(הקישור אינו פעיל, 8.05.2018)
  5. ^ רמב"ם הלכות כלאים פרק ב' הלכה א' - הלכה ד'
  6. ^ משפט כהן, סימן כד
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד א'.
  8. ^ תוספות שם.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף צ"ב, עמוד ב'.
  10. ^ http://hebrew.kehuna.org/?p=237
  11. ^ פניני הלכה כשרות פרק ג' הלכה ב' והלכה ה'.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.