תורת ארץ ישראל (שיטת לימוד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תורת ארץ ישראל היא התורה שנלמדת בארץ ישראל לעומת תורת חוץ לארץ שהיא התורה שנלמדת בחוץ לארץ. ממקורות חז"ל משמע שתורת ארץ ישראל עדיפה ומעולה על פני מקבילתה: תורת חוץ לארץ. לא קיימת פרשנות ברורה ומוסכמת מהי שיטת הלימוד המיוחדת שבארץ ישראל ומה ההבדל בינה לבין שיטת הלימוד בחוץ לארץ.

המושג 'תורת ארץ ישראל' מופיע בדברי חז"ל, וכן מופיע בכמה מכתבי ההגות של האחרונים. רבים מהמקורות מאפיינים את תורת ארץ ישראל כשיטת לימוד הממעטת בקושיות ובפלפולים הנפוצים בשיטת הלימוד הקלאסית. מי שהרבה לעסוק בנושא היה הראי"ה קוק, שהאמין שעם שיבת ציון צריכה לחזור גם צורת הלימוד הארץ-ישראלית. הרב קוק קישר בין המושג 'תורת ארץ ישראל' לבין רעיון שהוא קרא לו איחוד הלכה ואגדה. ישנם כמה רבנים מקרב הציונות הדתית המנסים ללכת בעקבות הדרכותיו של הרב קוק ולהציג שיטות מחודשות ללימוד תורה ולפסיקת הלכה.

הזרם המרכזי בישיבות הציונות הדתית אינו הולך בדרכים אלו, וישנם אף רבנים שהתבטאו בחריפות כנגדן. רבים אחרים אינם מכירים כלל את המשמעות הזו של הביטוי 'תורת ארץ ישראל', ומשתמשים במושג במשמעות אחרת, ככינוי למחשבת הציונות הדתית.

מקורות מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המושג 'תורת ארץ ישראל' במדרש: "וזהב הארץ ההיא טוב - מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל".[1] ישנם מקורות נוספים רבים שבהם תיארו חז"ל את עדיפות לומדי התורה בארץ ישראל על פני לומדי התורה בחוץ לארץ.[2] מסופר בתלמוד על רבי זירא שצם מאה תעניות לאחר שעלה לארץ, כדי לשכוח את התורה שלמד בבבל,[3] ולאחר מכן כששינה את עמדותיו ההלכתיות הוא נימק זאת בכך שהאוויר שבארץ ישראל מחכים.[4]

מן המקורות הללו לא ברור שעדיפות התורה הנלמדת בארץ ישראל קשורה לשיטת לימוד ייחודית. אך במקור אחר בתלמוד מתואר הבדל בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, לפיו חכמי ארץ ישראל "נוחים ונעימים זה לזה בהלכה" לעומת חכמי בבל ש"מחבלים ומרורין זה לזה בהלכה".[5] רש"י פירש שבארץ ישראל לא הייתה נהוגה שיטת הלימוד המוכרת מן התלמוד הבבלי המבוססת על קושיות ותירוצים, שאילו בני ארץ ישראל היו "מעיינין יחד, ומתקן זה את דברי זה, והשמועה יוצאה לאור". בדומה לכך כתבו ראשונים שהאוויר המחכים של ארץ ישראל הוא שגרם לכך שדרך התלמוד הבבלי 'ארוכה ועמוקה', ואילו דרכו של התלמוד הירושלמי 'קצרה וקלה',[6] וכן כתבו שבני ארץ ישראל אינם רגילים ללמוד ב'חריפות'.[7]

בעקבות דברי הראשונים הללו, כמה הוגים חשובים כגון המהר"ל מפראג[8] השל"ה,[9] המלבי"ם[10] והנצי"ב מוולוז'ין,[11] הלכו צעד נוסף, וקישרו בין המקורות בדבר העדיפות של 'תורת ארץ ישראל' לבין תיאור של שיטת לימוד הממעטת בפלפולים הנפוצים בשיטת הלימוד הקלאסית. הוגים אלו ביארו שהסיבה להבדל בין שיטות הלימוד נובע מרוח הקודש ששורה בארץ ישראל, שמסייעת בלימוד כך שאין צורך להרבות בקושיות ותירוצים, להסתבך בגרסאות שונות, ולעיין בעומק ובחריפות רבה.[12]

הראי"ה קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראי"ה קוק

הנושא של תורת ארץ ישראל תפס מקום מרכזי בהגותו של הראי"ה קוק,[13] כיוון שהוא האמין שעם שיבת ציון צריכה לחזור גם צורת הלימוד הארץ-ישראלית. הרב קוק סבר שתורת ארץ ישראל אינה תלויה דווקא במיקום הגאוגרפי, אלא גם בגורמים אחרים כגון הקשר האישי של הלומד לארץ ישראל,[14] התקופה ההיסטורית של שיבת ציון,[15] וההתקדמות המעשית ביישוב הארץ והקמת המוסדות הלאומיים.[16]

הרב קוק עסק בנושא בכמה מקומות שונים.[17] בכמה מקומות הרב קוק מראה כיצד הבדלים תוכניים וסגנוניים בין התלמוד הבבלי לירושלמי קשורים להבדל בין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ.[18] חידושו העיקרי הוא שהייחודיות של תורת ארץ ישראל היא בכך שבארץ ההלכה מושפעת מתחומים שונים שהם חוץ-הלכתיים, ובפרט מן הנבואה, האגדה, תורת הקבלה ומתפיסות רוחניות ומחשבתיות שונות, ושזוהי הסיבה שבלימוד התורה בארץ ישראל ניתן להגיע לחקר האמת בלא צורך בפלפול מרובה.[19] לא ברור לגמרי בדברי הרב קוק כיצד בדיוק צריכה השפעה זו להתבטא - אם באופן של השפעה סגולית ופסיכולוגית עקיפה בין התחומים, או בדרך ישירה של פסיקת הלכה המסתמכת מפורשות על נימוקים מתחומים חוץ-הלכתיים.

הרב קוק ניסה להשפיע באופן מעשי בעניין, ופנה אל לומדי התורה בקריאה שילמדו בשיטה של תורת ארץ ישראל. הוא הזהיר שאם לא תהיה השקעה בפיתוח הסגנון הארץ-ישראלי ותלמידי החכמים שבארץ ימשיכו ללמוד בסגנון הלימוד המסורתי, לא תהיה להם הצלחה בלימוד.[20] הנחיות ממוקדות בנוגע לשיטת הלימוד שהרב קוק ביקש לפתח, מובאות על ידי תלמידו הרב הנזיר, המסביר כיצד לימוד התורה צריך להיות שלא בדרך של פלפול וחידוש או של עיון למדני, אלא בדרך של סידור השיטות בצורה מובנית.[21] הציפיה לתהליך ההתקרבות בין עולמות האגדה וההלכה מתוארת גם בספרו 'אורות' בפרק נה של אורות התחיה, ושם ניכרת זהירותו מאיחודים שנעשו בעבר ויצאו 'בצורה קטנותית ובוסרית'. מדבריו שם עולה שזהו תהליך הנבנה בפנימיות הנשמות של הדורות ההולכים ומתקרבים למצב השלם, עד שיצאו הדברים בצורתם הבשלה. שם ציין שההסברות המתחדשות בדרך לימוד ההלכה הנגלית יש בהם התקרבות למקצוע הרוחני של התורה, ותלמידיו מציינים שהכוונה למשל לר' חיים מבריסק ולר' שמעון שקופ ותלמידיהם.

הרצי"ה קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב צבי יהודה קוק, בנו של הראי"ה, היה מרבה להתייחס בשיחותיו לנושא של תורת ארץ ישראל, ואף הקדיש שיחות שלימות לעסוק בערכה הגדול.[22] אך הרצי"ה לא היה מסביר בצורה מעשית מה משמעות המושג וכיצד יש ליישם את הדבר בפועל. הוא היה מדגיש, שאין לערב הלכה ואגדה אף בהקשר של תורת ארץ ישראל, והיה מצטט את המטפורה של החתם סופר שהעושה כן עובר על איסור כלאיים.[23] לשאלת תלמיד כיצד נדע להבדיל בין הערבוב הבלתי-רצוי, לאיחוד ההלכה והאגדה הרצוי (אורות הקודש חלק א'), ענה: כשתלמד הרבה - תדע. היה אומר בשיחותיו (לדוגמה: שיחות למועדי תשרי) שאנו הולכים וזוכים לאורו של הירושלמי. כשסיפר לו ר"מ בישיבתו 'מרכז הרב' שהוא לומד עם קבוצת אברכים מובחרת מסכת גמ' בעיון מתוך כוונה לסיים את כולה, שמח ואמר: גם עם הירושלמי.

כתוצאה מכך, תלמידיו וממשיכי דרכו של הרצי"ה, שרבים מהם משמשים כראשי ישיבות וכר"מים, אינם עוסקים בעניין תורת ארץ ישראל, ובדרך כלל אינם מעבירים לתלמידיהם שלהם אפילו את עובדת קיומו של המושג במשמעות זו. המודעות שהתפתחה מאוחר יותר לנושא הזה נצרכה לזרזים מבתי מדרש שנפגשו עם תורת הרב קוק שלא דרך הרצי"ה.

גישות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שלוש גישות מודרניות בציונות הדתית, הקוראות להתאים את הלימוד בישיבות ובבתי המדרש למה שהן קוראות תורת ארץ ישראל. כל גישה מציעה פירוש אחר למושג תורת ארץ ישראל, ושלושתן מבססות את הבנתן על מקורות בדברי הראי"ה קוק.

מיזוג הלכה ואגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שילוב הלכה ואגדה

גישה אחת מתפתחת בכמה ישיבות ובתי מדרש בהם מנסים ללמוד גמרא באופן של חיפוש והעמקה בקווים מחשבתיים המתחברים לפרטי הסוגיות ההלכתיות. דרך לימוד זו נקראת לפעמים 'הקשבה בלימוד'. גישה זו בולטת במיוחד בישיבת מעלות יעקב ובשלוחותיה, המכנים בפירוש את שיטת הלימוד שלהם בשם 'תורת ארץ ישראל' יש להדגיש שגישה זאת לא באה להחליף את הלימוד המסורתי הרגיל בישיבות אלא להוסיף על גביו פן חדש, כלומר לאחר פילפולים והעמקה בספרות הראשונים והאחרונים נוסף פן חדש שמוגדר כחיבור כל הפרטים ההלכתים וסברות התנאים האמוראים הראשונים והאחרונים לשורשי אמונה. מי שמוביל את הדרך הזו בישיבת מעלות הוא ראש הישיבה הרב יהושע ויצמן, שבשיעוריו מבאר מחלוקות ראשונים בסוגיות הלכתיות בעזרת פיסקאות מהזוהר, מכתבי הרב קוק, ומכתבי הגות ומחשבה נוספים. הרב ויצמן מסביר שזוהי דרכה של תורת ארץ ישראל, וקורא לכל לומדי התורה לאמץ את שיטתו הלימודית.

הלכה נבואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלכה נבואית

הרב יובל שרלו תופס את עניין תורת ארץ ישראל כסוג של התחדשות הלכתית. לפי הבנתו, בארץ ישראל אין לפסוק הלכה רק בעזרת כלים פנים הלכתיים, אלא הבירור ההלכתי יעשה על פי 'רוח החוק', שיתברר בלימוד האגדה והנסתר, ויושפע ממוסר הנביאים. הרב שרלו קורא לשאוף לקראת מערכת הלכתית שאיננה נוקשה כמו המערכת הגלותית, אלא היא דינמית ומותאמת אישית, ומנוסחת כהנחיות בעלות אופן כללי ולא ככללים חתוכים.

תלמוד ירושלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבני מכון הירושלמי - תלמודה של ארץ ישראל רואים את העיסוק בתלמוד הירושלמי כמשמעות העיקרית של לימוד תורת ארץ ישראל, וקוראים לבסס את מרכזיות לימוד התלמוד הירושלמי וההנהגה על פיו. ראש מכון הירושלמי הוא הרב אברהם בל"ס, והוא מבקש לברר סוגיות מחשבתיות על פי האגדות והדגשים החינוכיים והציבוריים שבתלמוד הירושלמי. לצורך כך כינס הרב בל"ס בספרו 'זהב הארץ' מקורות רבים מהבבלי ומהירושלמי, בהם ניתן להבחין לדבריו בהבדלים מחשבתיים בין שני התלמודים. נשיא מכון הירושלמי הוא הרב שאר ישוב כהן, שיצא בקריאה לעולם התורה הדתי לאומי להתמסר ללימוד הירושלמי.[24] בין רבני מכון הירושלמי, יש מי שגורס עמדה קיצונית עוד יותר, לפיה גם בפסיקת ההלכה יש להעדיף את עמדת התלמוד הירושלמי במקומות שיש מחלוקת בינו לבין הבבלי.[25]

התנגדות לשיטות המודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף אחת משלוש הגישות המודרניות הללו אינה זוכה להסכמה רחבה. עם התפשטותן נצרכו רבנים אחרים בציונות הדתית להגיב כנגדן. למשל:

  • הרב אהרון ליכטנשטיין אמר שהוא אינו רואה צורך לשנות בשום אופן את דרך הלימוד בארץ ישראל. הוא הסביר שלמושג תורת ארץ ישראל אין שורשים עמוקים, וטען שמי שנוטה לתפיסה זו הם אנשים שחושבים במונחים מיסטיים ומטפיזיים יותר ממנו.[26]
  • הרב דב ליאור טען שאמנם קיים מושג של תורת ארץ ישראל, אך מגיעים אל תורה זו רק על ידי לימוד תורה בדרך הרגילה והמקובלת. רק לבסוף, כשהלומד מגיע למדרגה גבוהה, הוא זוכה ממילא 'לטעום מטעמה של תורת ארץ ישראל'.[27]

ההתנגדות החריפה ביותר היא כנגד אותן גישות הקוראות לשינויים הלכתיים. כך למשל כתב הרב אלישע אבינר:

המושג 'תורת ארץ ישראל' נעשה חביבם של אלו המבקשים לחדש ביהדות, ומחפשים אילן גדול להיתלות בו. הוא הפך לכסוּי נוח לכל מיני בלבולי סברות ומחשבות שונות ומשונות. כל המבקש הכשר להרהוריו מדביק עליהם תוית של 'תורת ארץ ישראל', ורוחץ בניקיון כפיו.

הרב אלישע אבינר, כוונתך רצויה אבל דבריך אינם רצויים, נקודה, גיליון 207

כך גם בפועל, הרוב הגדול של הישיבות והרבנים, גם בתוך הציונות הדתית, אינם מכוונים בלימוד הגמרא וההלכה לדרך לימוד מיוחדת של תורת ארץ ישראל. לעומת זאת, רווח השימוש במושג 'תורת ארץ ישראל' במשמעות אחרת, ככינוי למחשבת הציונות הדתית.[28]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יהושע ויצמן, זהב הארץ - פרקים להבנת דרכי הלימוד של תורת ארץ ישראל
  • הרב יהושע ויצמן, מיטב הארץ - כללי לימוד ושיעורים לאורה של תורת ארץ ישראל, זהב הארץ, תש"ע
  • הרב יובל שרלו, "דמותה של ההלכה הנבואית", אקדמות יב
  • הרב אברהם הכהן בל"ס, זהב הארץ, ספריית בית אל, 1994
  • אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית - הפילוסופיה של ההלכה במשנת הראי"ה קוק, מאגנס, תשס"ז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית רבה טז, ד
  2. ^ לקט מקורות מתנאים ואמוראים, באתר תורת ארץ ישראל של ישיבת מעלות
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ח, עמוד ב'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד א'
  6. ^ שו"ת הרשב"ש, סימן קנ"א
  7. ^ הריב"ש, מובא בשיטה מקובצת, מסכת כתובות, דף עה, עמוד א [1]
  8. ^ מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה, פרק יג
  9. ^ ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, 'מצה עשירה', דרוש שלישי (הראשון)
  10. ^ מלבי"ם, פירוש ארץ חמדה על ספר ויקרא, עמוד 63
  11. ^ נפתלי צבי יהודה ברלין, העמק שאלה, הקדמת הספר - "קדמת העמק", פסקה א
  12. ^ לקט מקורות מתורתם של אחרונים, באתר תורת ארץ ישראל של ישיבת מעלות
  13. ^ הרב יעקב משה חרל"פ, תלמידו של הרב קוק, סיפר על כך שהמהרי"ל דיסקין נגלה אליו בחלום, דיבר עמו על ההבדל שבין הבבלי לירושלמי, ואמר שזהו חידושו העיקרי של הרב קוק (הד הרים, סימן לו)
  14. ^ הראי"ה קוק, שמונה קבצים, קובץ ז, פסקה קמח
  15. ^ הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, אגרת צו
  16. ^ הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק א, פסקה א
  17. ^ לקט מקורות מכתבי הרב קוק באתר תורת ארץ ישראל של ישיבת מעלות
  18. ^ הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק יג, פסקה א; אגרות הראי"ה, אגרות קג ותשצג; שמונה קבצים, קובץ א, פסקה קמח, וקובץ ו, פסקה רפא
  19. ^ הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק יג; אגרות הראי"ה, אגרות קג; שמונה קבצים, קובץ א, פסקה תתלד, עין איה, מסכת ברכות, פרק ז, פסקה יג; אורות, אורות ארץ ישראל, פסקה ה
  20. ^ הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, אגרות צו ו-רצח; אורות התורה, פרק יג, פסקאות ו, ו-ח
  21. ^ הרב דוד כהן (רב) (הרב הנזיר), על החינוך ותורת ארץ ישראל במשנת הרב, בתוך: מורשה, גיליון 10: "גם בדרך התלמוד לרב זצ"ל דרך מיוחדת, שיסודה חיבור התלמוד וההלכה, וכן חיבר בשנותיו האחרונות הלכה ברורה... לא סברות ופלפולים וחידושים, ואם גם בדרך הגיונית עמוקה כמו שהנהיגו בישיבות ליטא מיסודו של הגר"ח סולובייצ'יק מבריסק. כי אם בדרך הראשונים, בירור הלכה בהשוואת כל השיטות, בסדר ישר המישר את הדעת ואת אורחות הלימוד. וזו תורת ארץ ישראל."
  22. ^ הרצי"ה קוק, שיחות הרצי"ה, שיחות לספר בראשית עמודים 411 ו-452, שיחות 'ת"ת א', 'ת"ת ב', 'כלל ישראל' (3), 'תורת ארץ ישראל' (32), 'שיבת ציון' (41), 'מדינת ישראל' (43); מתוך התורה הגואלת חלק א עמודים ו ו-כד, וחלק ד עמודים כא ו-כד.
  23. ^ הרצי"ה קוק, אור לנתיבתי עמוד מז; מתוך התורה הגואלת חלק א עמוד ו וחלק ד עמוד כג; שיחות הרצי"ה, כלל ישראל (3), סעיף 3
  24. ^ שמעון כהן, התלמוד הירושלמי - קולה של ארץ ישראל, בשבע, 24 במרץ 2013; הרב אברהם בלס, "הציונות הדתית והתלמוד הירושלמי", הצופה, 31.3.2010;
    הרב שאר ישוב הכהן, מקומו של הירושלמי בהלכה
    יפה גולדשטיין, חוזרים לתלמודה של ארץ ישראל, דתילי, 27 בנובמבר 2007
  25. ^ משה אופנהיים, ירושלמי לעם, בשבע, גיליון 108
  26. ^ ראיון עם הרב אהרן ליכטנשטיין, באתר של הרב חיים נבון
  27. ^ הרב דב ליאור, בין תורת ארץ ישראל ותורת חוץ לארץ, באתר כיפה
  28. ^ ראו למשל: הרב זלמן מלמד, תורת ארץ ישראל ותורת חוץ לארץ, באתר ישיבה