המטפיזיקה של המידות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המטפיזיקה של המידות
Die Metaphysik der Sitten
מידע כללי
מאת עמנואל קאנט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא פילוסופיה של המוסר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1785 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המטפיזיקה של המידותגרמנית: Die Metaphysik der Sitten) הוא חיבור פילוסופי מאוחר של עמנואל קאנט משנת 1797, העוסק בפילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המשפט. החיבור מהווה פיתוח לתיאוריה המוסרית של קאנט. בחיבורו המוקדם יותר "הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות", קאנט יצק את היסודות לתורת המוסר שלו, ובמרכזה הצו הקטגורי, והעמיק אותם ב"ביקורת התבונה המעשית". ב"המטפיזיקה של המידות" המאוחר יותר, קאנט ״פורט״ את הצו הקטגורי למערכת שלמה של חובות וזכויות, וחוקר את ההשלכות של התייחסות לאנושות כיצורים רציונליים במסגרת חובות.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל קאנט
Immanuel Kant
Immanuel Kant
אנשים
ג'ורג' ברקלירנה דקארטיוהאן גוטליב פיכטהפרידריך היינריך יעקביגאורג וילהלם פרידריך הגלדייוויד יוםארתור שופנהאוארברוך שפינוזה
עבודות חשובות
ביקורת התבונה הטהורהההקדמותמהי נאורות?הנחת יסוד למטפיזיקה של המידותביקורת התבונה המעשיתביקורת כוח השיפוטהדת בגבולות התבונה בלבדמטפיזיקה של המידותלשלום הנצחי
קאנטיאניזם ואתיקה קאנטיאנית
אידיאליזם טרנסצנדנטליפילוסופיה ביקורתיתסכמהאפריורי ואפוסטריוריאנליטי וסינתטינואומנההדבר כשלעצמוקטגוריותהצו הקטגוריצו היפותטימקסימה"ממלכת התכליות"אפרצפציה טרנסצנדנטליתאסתטיקה טרנסצנדנטלית
נושאים קרובים
אידיאליזם גרמנינאו-קאנטיאניזם

החיבור מחולק לשני חלקים:

  1. "תורת הזכות" (Rechtslehre) העוסק בזכויות, משפט וצדק, ובעצמו מתחלק ל"זכויות פרט" ול"זכויות ציבוריות".
  2. "תורת המידות" (Tugendlehre) העוסקת במידות מוסריות, ומתחלקת ל"תורת מרכיבי האתיקה" ול"תורת מתודת האתיקה".

חוקרת קאנט, מרי ג'יי גרגור (אנ') פירשה שהחלוקה בספר היא ל"תורת הזכות", העוסקת בזכויות שיש לאנשים או שביכולתם לרכוש, ו"תורת המידה" עוסקת במידות שהם צריכים לרכוש.

החלק הראשון מבוסס על פרשנות רפובליקנית למקורותיה של הקהילה הפוליטית כחברה אזרחית וכינון המשפט הפוזיטיבי. החלק הראשון פורסם בנפרד בשנת 1797, והוא מהווה את אחת הדוגמאות האחרונות לרפובליקניזם הקלאסי בפילוסופיה הפוליטית.[1] החלק הראשון הוא ההתייחסות הרחבה ביותר של קאנט לפרויקט השלום ולמערכת החוק להבטחת זכויות הפרט.

החלק השני מפתח את התיאוריה האתית של קאנט. קאנט מדגיש במיוחד את ההתייחסות לאנושות כאל תכלית בפני עצמה; למעשה חזרתו של קאנט מהניסוח השני של הציווי הקטגורי מאפשרים להסיק חובות. החובות מטופלות באופן אנליטי על ידי קאנט, המבדיל בין חובות כלפי עצמנו לבין חובות כלפי אחרים. החובות מסווגות כחובות מושלמות וחובות לא מושלמות. קאנט חושב שחובות לא מושלמות מאפשרות לבחור במקסימום. החובות המושלמות במקום זאת אינן קובעות בדיוק את מקסימום הפעולות.

קאנט מבחין בין "מידה" ו"זכות" מפני ש"תורת הזכות" מכילה זכויות כחובות מושלמות כלפי אחרים בלבד.

השפעה ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור "המטפיזיקה של המוסר" אינו ידוע כמו עבודותיו הקודמות של קאנט בתחום המוסר: "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות" (1785) ו"ביקורת התבונה המעשית" (1788), אך זכה להתעיינות מחודשת.

הגל התנגד לרבות מהמסקנות אליהן הגיע הקאנט בחיבור זה, בראשון להבנת מערכת הנישואין כמבוססים על חוזה פורמלי.[2]

יהודה מלצר קיבץ כמה מן המסקנות מעוררת המחלוקת ביותר שקאנט מעלה בחיבור זה:

נשים, משרתים וילדים הם רכוש; הומוסקסואליות היא רע שאי-אפשר להעלות על שפתינו; אוננות היא במובן מסוים רע חמור יותר מאשר רצח-עצמי; תינוקות "לא חוקיים" אפשר להרוג - הם אינם ראוים להגנתו של החוק; תרומת איברים אסורה; משרתים ונשים לא ראוים לבחור ולהיבחר; בשום אופן אין להתנגד לָראש החוקי של המדינה, גם לא בתואנה שהוא משתמש בכוחו לרעה...

יהודה מלצר, "פתח דבר", הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות, 2010, ספרי עליית הגג, עמ' 13.

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kant, Immanuel. The Metaphysics of Morals. Translated by Mary J. Gregor. Cambridge University Press, 1991. ISBN 0-521-30372-9.
  • Kant, Immanuel. The Metaphysics of Morals. Translated by Mary J. Gregor. Cambridge University Press, 1996. ISBN 0-521-56673-8ISBN 0-521-56673-8.
  • Kant, Immanuel. The Metaphysics of Morals. In Practical Philosophy. Edited by Mary J. Gregor. Cambridge University Press, 1996.
  • Translated by Anonymous (John Richardson), "Metaphysic of Morals divided into Metaphysical Elements of Law and of Ethics." 2 vols. (London [Hamburg]: William Richardson, 1799).

תרגומים של חלק א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kant, Immanuel. The Philosophy of Law: An Exposition of the Fundamental Principles of Jurisprudence as the Science of Right. Translated by W. Hastie. Edinburgh: T. & T. Clark, 1887; reprinted by Augustus M. Kelly Publishers, Clifton, NJ, 1974. [introduction and all of part I]
  • Kant, Immanuel. The Metaphysical Elements of Justice; Part I of the Metaphysics of Morals. 1st ed. Translated by John Ladd. Indianapolis: Bobbs-Merrill, 1965. [introduction and most of part I]
  • Kant, Immanuel. The Metaphysics of Morals. In Kant: Political Writings. 2nd enl. ed. Edited by Hans Reiss. Translated by H. B. Nisbet. Cambridge: Cambridge University Press, 1991. [selections from part I]
  • Kant, Immanuel. The Metaphysical Elements of Justice; Part I of the Metaphysics of Morals. 2nd ed. Translated by John Ladd. Indianapolis: Bobbs-Merrill, 1999. [introduction and all of part I]
  • Kant, Immanuel. Metaphysics of Morals, Doctrine of Rights, Section 43-section 62. In Toward Perpetual Peace and Other Writings on Politics, Peace, and History. Edited by Pauline Kleingeld. Translated by David L. Colclasure. New Haven: Yale University Press, 2006. [selections from part I, concerning public right]

תרגומים של חלק ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kant, Immanuel, The Doctrine of Virtue. Translated by Mary J. Gregor. New York: Harper & Row Torchbooks, 1964; reprinted by the University of Pennsylvania Press, 1971.
  • Translated by James Wesley Ellington, in Ethical Philosophy. Indianapolis: Hackett, 1983 [1964]. [Part II]
  • Translated by John William Semple, "The Metaphysic of Ethics." Edinburgh: Thomas Clark, 1836; Reprint editions include 1871, ed. Henry Calderwood (Edinburgh: T. & T. Clark). [Introduction and portions of part II]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Manfred Riedel, Between Tradition and Revolution: The Hegelian Transformation of Political Philosophy, Cambridge 1984.
  2. ^ קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, הספר המלא באתר כותר, עמ' 55