אוננות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איור של אישה מאוננת, מאת גוסטב קלימט, 1913
איור של גבר מאונן

אוֹנָנוּת היא פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל אין מעורבים בה בני זוג או אנשים נוספים. האוננות מתבצעת על ידי גירוי איברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים. אצל האישה מתבצעת אוננות באמצעות גירוי הדגדגן (לרוב באמצעות לחץ משתנה של אצבע/ות), אזור הפות, השד או איברים ארוגניים אחרים. אצל הגבר מתבצעת אוננות באמצעות גירוי (שפשוף; לרוב עם רוק, סבון או חומר סיכה) של הפין, האשכים או אזור פי הטבעת. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ולהביא לחוויה גופנית עזה.

ככלל, האוננות אינה משמשת לשם רבייה, אלא לשם סיפוק והנאה מינית. יוצאי דופן הם למשל אוננות לצורך תרומת זרע לשם הפריה חוץ גופית, או אוננות במסגרת משחק מקדים לקראת חדירה וגינלית (באם זו מכוונת להיריון).

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח בעברית נגזר משמו של אוֹנָן, בנו של יהודה, הנזכר בספר בראשית כמי ש”שִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו” (ל"ח, ט), אף על פי שלדעת כל המפרשים מעשיו של אונן לא היו בגדר מה שהיום מוגדר כאוננות, אלא מה שמכונה בימינו "משגל נסוג". ההבנה המוטעית נובעת מהקריאה הנוצרית של הפסוק, ומהמונח הלועזי "onanism", אשר כיום לא נמצא בשימוש באנגלית במובנו הישיר, אלא מהווה סמל לכל פעולה חסרת תועלת המרוכזת באדם. הביטוי העברי לאוננות גברית, שהיה מקובל קודם תחילת השימוש במונח החדש במאה ה-20, הוא "הוצאת זרע לבטלה", המתייחס לפעולת הפליטה המתרחשת בדרך כלל בזמן האורגזמה המגיעה עם האוננות.

הסיפור המקראי אודות אונן משמש בסיס לתיאור פעולת האוננות גם בשפות נוספות, בהן גרמנית (Onanie), יוונית (αυνανισμός, avnanismós), יפנית (オナニー, onanī) ושוודית (onani).

היבטים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות ודתות רבות לא היה מקובל לדבר בפומבי על נושא האוננות, שנתפסה כפעולה מגונה והוצגה כשחיתות מוסרית ומעשה הנוגד את רצון האל ואת טובת החברה. כתוצאה נוצרו בתרבויות אחדות אמונות שגויות ומיתוסים אשר נועדו להפחיד את האדם ולמנוע אותו מלאונן, בהן האמונה כי אוננות יכולה לגרום לעיוורון או לצמיחת שערות בכף היד, וכן כי אוננות מוגזמת עלולה לכלות את מלאי תאי-הזרע אצל הגבר. היו שהתייחסו לאוננות כמעשה אנטי-חברתי של אנוכיות, וכמעשה לא מוסרי. הפילוסוף עמנואל קאנט כתב כי: "אוננות היא הפרה של חובת האדם לעצמו… וללא ספק נוגדת את המוסר בדרגה הגבוהה ביותר".

בקרב הדתות המונותאיסטיות, ובפרט ביהדות, היחס לאוננות ול"השחתת זרע" חמור במיוחד, בין השאר בשל העובדה שהזרע עתיד להתפתח לאדם שלם, ולכן האוננות מהווה ׳מעין רצח׳ של פוטנציאל החיים. בקרב אותן דתות, לעיתים הופיעה ההתנגדות בנימוקים רפואיים. הרמב"ם, רופא ופוסק בן המאה ה-12, כתב כי יציאת נוזל הזרע מהגוף מזיקה לגוף מכיוון שהזרע הוא כוח הגוף, ובזבוזו בהפרזה מחליש את האדם. הוא מצטט את דבריו של שמואל (אמורא שעסק ברפואה) שאמר (כנראה על דרך הגזמה) כי מתוך כל אלף אנשים שמתים, 999 מהם הם אנשים שחייהם קוצרו על ידי יציאת נוזל הזרע מהגוף, אם על ידי אוננות מרובה ואם על ידי קיום יחסי מין באופן אובססיבי ומוגזם.

כיום, לאור תהליכי החילון ועם התפתחות מדעי הרפואה והפסיכולוגיה, זוכה נושא האוננות לחשיפה נרחבת, והוא אף מוסבר או נלמד במוסדות חינוך רבים. כבר ידוע בוודאות שאוננות סבירה איננה מזיקה לגוף. עם זאת, בקרב חוגים דתיים ושמרניים רבים היא ממשיכה להיחשב כטאבו. אנתרופולוגים רואים את הטאבו על אוננות בחברות מסוימות כחלק ממכלול רחב של התייחסות שלילית לכל פעילות מינית שאינה מכוונת ילודה. סקירות של חברות רבות מראות שיש קשר בין התמיכה של חברה בילודה לבין הטאבואים המיניים השונים בחברה.[1] יש הרבה יותר טאבואים מיניים בחברות תומכות ילודה מאשר בחברות שאינן תומכות בה, גם אם מדובר בחברות פרימיטיביות, ובהן החופש המיני גדול יותר. לפי גישה זו, החופש המיני במחצית השנייה של המאה העשרים קשור במידה רבה לירידת הערך המיוחס לילודה, וירידת הילודה בעולם בכלל.

השקפת הדתות האברהמיות על האוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הוצאת זרע לבטלה

על אף שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה איסור הלכתי וחטא גדול. מעשה האוננות נאסר בשולחן ערוך מפני השחתת זרע לבטלה[2], והאיסור מוזכר רבות בספרות ההלכה. קיצור שולחן ערוך מציין: "ולפעמים בעונש זה, חס-ושלום, בניו מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות"[3]. האוננות מומשלת לרצח, כביכול האדם שוחט את בניו הפוטנציאליים[4], ומשחית את כח החיים. חז"ל שוללים את האוננות, מכיוון שבעיניהם לכל כח בעולם ישנו ייעוד, והמיניות קיימת באדם לצורך הקשר בין גבר והאישה המיוחדת לו. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה אלא פשוט לבטלה "שלא לשום צורך". כלומר כל סוג של שפיכת זרע שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה נקרא "זרע לבטלה".

היחס לאוננות של אישה מקל יותר. אף שישנה מחלוקת הלכתית אם גם נשים נכללות באיסור השחתת זרע[5], לפי רוב הדעות אוננות נשית אינה בכלל זה[6]. האר"י ובעקבותיו הרב יוסף חיים ("הבן איש חי")[7] משווים אוננות אישה מבחינה רוחנית לאוננות של גבר. הרב אליעזר מלמד כותב שאוננות נשית היא אסורה, פרט למקרה שהיא נצרכת לשם קיום מצוות עונה[8]. אך ישנן גם עמדות הלכתיות המתירות אוננות נשית[9], ואף מתייחסות אליה בצורה חיוביות מבחינה ערכית יהודית[10].

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב העדות הנוצריות נתפסה האוננות כחטא, בשל התפיסה הכללית כי המין הוא ביטוי לחטא הקדמון, ושיש לקיימו רק לצורך הולדת ילדים. כיום חל שינוי בעמדה זו, ויש נטייה לראות באוננות מעשה ילדותי או לא-ראוי, אבל לא חטא חמור. שינוי זה בא בד בבד עם ראיית יחסי המין יותר כצורך אנושי וכביטוי לקשר טוב בין בני זוג ופחות כאמצעי לרבייה גרידא. שינוי זה ניכר בייחוד בכנסייה הקתולית.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם נתפסת האוננות בעיקרון כחטא חמור, וזאת לשני המינים כאחד. אולם, בפלגים מסוימים אוננות תהיה מותרת רק כדי להימנע מניאוף, וזה יתקבל כמעשה חטא שמטרתו למנוע חטא יותר גדול בחומרתו.[11][12] הרחצה הכרחית בכל מקרה של פליטת נוזל זרע, בין אם בשל אוננות, יחסי מין או קרי לילה.[13] בערבית מקובל לכנות את האוננות "ההרגל הסודי" (ألعادة ألسرية).

היבטים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר הרפואי המודרני רואה באוננות פעולה טבעית, נורמלית ובריאה[14][15]. אצל גברים למשל, האשכים מייצרים תאי זרע באופן רצוף מגיל הבגרות המינית ועד המוות, ולכן הגוף חייב להתרוקן באופן שגרתי מתאי זרע ישנים. דרך אחת להתרוקן היא קרי לילה - הפרשת הזרע באופן לא מודע תוך כדי שינה. הדרך השנייה היא אוננות - עינוג עצמי, פיזי ומנטלי, עד לאורגזמה ושפיכה. פעולת האוננות התגלתה במחקרים רפואיים וסטטיסטיים רבים כבעלת יתרונות נפשיים (כגון הורדת רמת הדיכאון והסטרס)[16][17] ובריאותיים שונים (כגון מניעת סרטן הערמונית)[18][19][20] ודעות קדומות לגבי סכנותיה הופרכו[21][22].

תסמונת האוננות הטראומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת האוננות הטראומטיתאנגלית: traumatic masturbatory syndrome) זהו מונח המתאר שיטות אוננות גבריות המפעילות לחץ רב על איבר המין וכך מפחיתות רגישות של עצבים בו. לאחר התנסות בשיטות אלו הגבר עלול להגיע למצב שבו אינו מסוגל ליהנות מקיום יחסי מין רגילים ומתקשה להגיע לשפיכה במהלכם. הסקסולוגים הישראלים גילה ברונר וצחי בן ציון תיארו שיטות אוננות מזיקות במאמר שכתבו בנושא[23]. ביניהן שיטות אוננות כדוגמת שכיבה על הבטן ושפשוף איבר המין במזרן, גירוי באמצעות זרימת מים חזקה לאיבר המין או שימוש בזרימת אוויר חזקה של שואב אבק כדי לעורר את הגירוי. מטופלים שהתרגלו לאונן בדרך זו התקשו ליהנות מיחסי מין רגילים. התנזרות מאוננות לזמן מה ולאחר מכן תרגול של אוננות שגרתית ולא טראומטית הנעשית ביד בעדינות יכולים לסייע לתיקון הנזק של אוננות טראומטית. הסקסולוגים המליצו למטפלים מיניים לברר עם מטופליהם את פרקטיקות האוננות שלהם כדי לוודא שמקור בעיותיהם אינו בהן. המונח אוננות טראומטית שהתייחס בעיקר לאוננות המתבצעת על ידי התחככות במזרן הוטבע על ידי סאנק במאמר ראשוני בנושא[24].

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב בני האדם אוננו בשלב כלשהו בחייהם, אך קשה לאסוף נתונים מדויקים, מפני שהסקרים מבוססים על דברי המשתתפים בסקר שיכולים להיות מוטים. מחקר של אלפרד קינסי בארצות הברית בשנות השישים העלה כי 92% מהגברים ו-62% מהנשים אוננו במהלך חייהם. תוצאות דומות נמצאו גם בסקר בריטי משנת 2007. אוננות נפוצה הן בקרב גברים והן בקרב נשים, אולם מחקרים מציעים כי גברים נוטים לאונן יותר[25][26]. מעשי אוננות נצפו גם בקרב בעלי חיים מסוימים.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן עצמי של גבר מאונן, צבעי מים, מעשה ידי אגון שילה משנת 1911.
סטיר מאונן, ציור על גבי כד מיוון העתיקה, 560 לפנה"ס לערך

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בגיליון יולי 1920 של המגזין האמריקאי "The Little Review" פורסם הפרק "נאוסיקה" מספרו של ג'יימס ג'ויס, "יוליסס", שבו גיבור הספר, לאופולד בלום, מאונן בקרבת כנסייה. נגד המגזין הוגשה תלונה על ידי "האגודה הניו-יורקית נגד תועבה" בגין פרסום דברי זימה. שתי עורכות המגזין נעצרו[27], הועמדו לדין ב-1921 בבית המשפט המחוזי של ניו יורק, הורשעו ונקנסו ב-50 דולר כל אחת, והודיעו כי אין בכוונתן לפרסם עוד חומר פרי עטו של ג'ויס.
  • בספרו של פיליפ רות, "מה מעיק על פורטנוי", נכלל פרק שבו מתאר גיבור הספר, אלכס פורטנוי, את אובססיית האוננות שלו[28]. לאוננות מקום נרחב בספר נוסף של רות, "התיאטרון של מיקי שבת".

בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התייחסות לאוננות בקולנוע ובטלוויזיה נעשית בדרכים אחדות, החל מהתייחסות מילולית בלבד או מרומזת וכלה בהצגה גלויה. דוגמאות:

  • בסרט "ההיסטוריה המטורפת של העולם", של מל ברוקס, יש משחק מילים שאי אפשר לתרגמו לעברית ומכיל את המילה "אוננות". האדונית מחזרת שם אחרי גבר והעבדים שלה עייפים מהחזקת האפריון ומנסים להתערב. היא אומרת: The servant must wait while the master-bate.
  • בסרט "שיער" יש שיר שדן בערכים ובמנהגים שהדור הקודם ראה כמגונים. שרים שם "אוננות עושה לי טוב".
  • בסרט "שם הוורד" מנהלתן המנזר מכריז בעת שמעלים אותו על המוקד כי ממילא הוא לא עשה במנזר שום דבר משמעותי מלבד "שפשוף התורן".
  • בסרט "מוכרחים להיות שמח" של ג'ולי שלז, נורה, המגולמת על ידי קרן מור לא מצליחה למצוא דקה לאונן בשקט כי חמותה רינה, המגולמת על ידי רבקה מיכאלי, לא חדלה מלהתקשר.
  • "ההתערבות" - פרק בקומדיית המצבים "סיינפלד", העוסק בתחרות בין ארבעת גיבורי הסדרה (אישה ושלושה גברים) שמטרתה לקבוע מי מהם מסוגל להימנע מאוננות במשך פרק הזמן הארוך ביותר. המילה "אוננות" אינה מוזכרת לכל אורך הפרק והנושא מתואר באמצעות שורה של ביטויים בלשון נקייה.
  • בקומדיית המצבים "רוזאן", הוקדש פרק שלם בעונה השישית, כאשר נתגלה לרוזאן ודן שבנם בן ה-12, די.ג'י, התחיל לאונן.
  • בסדרה "עברייני על" של E4, נגיעה של אחת מכוכבות הסרט בגבר, גורמת לו לרצות לקיים איתה יחסי מין (כוח שקבלה בעקבות ברק שפגע בה ובחבריה). גיבור אחר מהסדרה, לא מוכן שתיגע בו מסיבה כלשהי, אז הם מאוננים. רק פניהם מוצגים בזמן האקט, אבל ניתן להבין לפי תנודות הכתפיים.
  • בסרטו של פדרו אלמודובר, "לחזור", לאחר שריימונדה, גיבורת הסרט, מסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה, הבעל מאונן במיטתם. הצופים רואים רק את חלק גופו העליון, מהכתפיים ומעלה, ומבינים ממראה פניו ומתנודות הכתפיים במה הוא עוסק. אלמודובר מציג בצורה בוטה יותר אוננות גברית בתחילת סרטיו "מטדור" ו"חוק התשוקה", ואוננות נשית בסרטו "קשור אותי! אהוב אותי!".
  • בסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, "החולמים", דורשת איזבל, במסגרת משחק, מאחיה תאו שיאונן, בנוכחותה ובנוכחות חברם מתיו, מול תמונתה של מרלן דיטריך, התלויה בחדרו. תאו מציית לדרישתה.
  • בסרט "אקספרס של חצות", גיבור הסרט ששהה במאסר ממושך ונשתבשה עליו דעתו, מאונן מול החברה שלו בעת שהיא באה לבקר אותו בכלא.
  • בסרט האפר של אנג'לה (Angela's Ashes) יש סצנה שבה הגיבור וארבעת חבריו מאוננים מול גדר אבן בשדה.
  • בסרט "קן פארק" של הבמאי לארי קלארק, המציג בסרטיו את חיי הנוער בשולי החברה, נכללת גם סצנה המציגה בצורה גלויה אוננות תוך חניקה עצמית מול משחק טניס בטלוויזיה.
  • בסרט "שורטבאס" המציג בגלוי יחסי מין במגוון צורות, נכללות גם סצנות אחדות שבהן מוצגת אוננות, של גברים ונשים, בצורה גלויה ביותר. השחקן המגלם את ג'יימס, דמות גיבור הסרט, נראה במהלך אוננות כאשר הוא ניצב ב-"עמידת נר", ומכופף את הגב כך שאיבר מינו מגיע אל פיו, הוא מבצע מציצה עצמית ונראה בבירור כשהוא פולט זרע אל תוך פיו.
  • בסרט "השנה שבה התחלתי לאונן" של רשת נטפליקס, גיבורת הסרט, הנמצאת במשבר גיל הארבעים, מתפטרת מעבודתה ונפרדת מבעלה, מקבלת עצה מחברה: להתחיל לאונן, והיא פועלת לפי עצה זו.[29]

במוזיקה פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוננות זוכה להתייחסות גם במוזיקה פופולרית. בין האמנים שהתייחסו לכך בשיריהם ניתן למנות את טוני ברקסטון, מיינדלס סלף אינדלג'נס, בריטני ספירס, באזקוקס, גרין דיי, פינק וסינדי לאופר ששירה "She Bop" היה מ־15 הראשונים שחויבו לשאת תווית "פיקוח הורים" (לתוכן מיני) בשל ההתייחסות לנושא[30]. התייחסויות מוקדמות יותר היו השיר "My Ding-a-Ling" של צ'אק ברי מ־1972, ו- "Mary Ann with the Shaky Hand" משנת 1967 של להקת The Who.

במוזיקה הישראלית התייחסו לאוננות בשיריהם הלהקות פוליאנה פרנק, הדג נחש, תערובת אסקוט, היהודים, כנסית השכל[31] ושב"ק ס' והזמרים דני בן ישראל, דן תורן, שלום חנוך, אריק ברמן, פישי הגדול ויזהר אשדות. בתרגום העברי למחזמר שיער כתב אהוד מנור: "אל תפחד ממלאכת יד...". להקת שייגעצ אף הקליטה שיר על אוננות הנקרא "עושה ביד" ונכלל באלבום ניו יורק-רפיח.

אצל בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי חיים רבים, הן זכרים והן נקבות מאוננים, גם כאשר קיימים שותפים זמינים להזדווגות[32][33]. בין היתר, התופעה נצפתה בחתולים[34], כלבים[35][36], צבאים זכרים[37][38][39], קרנפים[40], חזירי בר[41], וקופים זכרים[42][43].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גילי פליסקין, דברים שרציתי לגעת - מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים, הוצאת ידיעות ספרים, 2007.
  • על קאנט ואוננות - בן עמי שרפשטיין, פילוסופים כבני אדם, תרגם גבי דאור, זמורה ביתן, תל אביב תשמ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Our Kind, Marvin Harris, 1991
  2. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ג.
  3. ^ סימן קנא: "איסור הוצאת זרע לבטלה ותיקונים למי שנכשל בו" (מנוקד).
  4. ^ למשל: תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ג, עמוד א': "כל המוציא שכבת זרע לבטלה [...] רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים שנאמר (ישעיהו נז, ה) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים אל תקרי שוחטי אלא סוחט"י
  5. ^ ראו אוצר הפוסקים סימן כג, ס"ק א אות ד
  6. ^ זרע האישה כפי שהבינו אותו הקדמונים הוא דם הווסת- ראו חזון איש אישות סימן לו ג. וראו כאן בעמוד 49
  7. ^ רבי יוסף חיים מבגדד -בשו"ת תורה לשמה סימן תק"ד וראו גם בבן איש חי הלכות, פרשת פקודי, שנה ראשונה.
  8. ^ אליעזר מלמד, פניני הלכה - שמחת הבית וברכתו, מכון הספרים - הר ברכה
  9. ^ אוריה מבורך, הרהור עבירה ו"נשים לאו בנות הרגשה" - עמדת ההלכה, באתר מכון אפרקסת (ארכיון)
  10. ^ אוריה מבורך, אוננות נשית: מבט חינוכי – ערכי, באתר מרכז יהל
  11. ^ The Lawful And The Prohibited In Islam, Yusuf Al-Qardawi - 1997
  12. ^ The New Arab Man: Emergent Masculinities, Technologies, and Islam in the Middle East, p 168, Marcia C. Inhorn - 2012
  13. ^ "Janabah - Oxford Islamic Studies Online". oxfordislamicstudies.com (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2018-07-24. נבדק ב-2018-07-24.
  14. ^ Wells, Ken R. "Masturbation Information on Healthline". Healthline.com. Archived from the original on 30 April 2013. Retrieved 17 August 2011.
  15. ^ Planned Parenthood Federation of America (March 2003). "Masturbation: From myth to sexual health". Contemporary Sexuality. 37 (3): v. ISSN 1094-5725. OCLC 37229308. Finally, the American medical community pronounced masturbation as normal in 1972 American Medical Association publication, Human Sexuality (Rowan, 2000)
  16. ^ מחקר חדש מגלה: לאוננות יתרונות בריאותיים גדולים, באתר ynet, 30 בדצמבר 2015
  17. ^ Sutherland, Tammy (8 June 2015). "Six healthy reasons to masturbate". Best Health Magazine. Reader's Digest Magazines (Canada). Retrieved 4 July 2013. Just as people fall into a deep sleep after sex with a partner, because blood pressure is lowered and relaxation is increased through the release of endorphins, masturbation is a good sleeping pill," says Golden. "It is relied on by many as a nightly occurrence.
  18. ^ Giles, G.G.; G. Severi; D.R. English; M.R.E. McCredie; R. Borland; P. Boyle; J.L. Hopper (2003). "Sexual factors and prostate cancer". BJU International. 92 (3): 211–216. doi:10.1046/j.1464-410X.2003.04319.x. PMID 12887469.
  19. ^ Robson, David (April 2008). "Masturbation could bring hay fever relief for men". New Scientist. Retrieved 30 August 2009.
  20. ^ מוטי גל, מחקר: אוננות יומית עשויה למנוע סרטן הערמונית, באתר ynet, 17 ביולי 2003
  21. ^ McKinley Health Center (2 April 2008). "Masturbation: Questions and Answers" (PDF). University of Illinois at Urbana-Champaign. Archived from the original (PDF) on 28 December 2015. Retrieved 9 June 2017.
  22. ^ Smith, George Davey; Frankel, Stephen; Yarnell, John (20 December 1997). "Sex and death: are they related? Findings from the Caerphilly cohort study". BMJ. 315 (7123): 1641–1644. doi:10.1136/bmj.315.7123.1641. ISSN 0959-8138. PMC 2128033. PMID 94
  23. ^ Gila Bronner, Itzhak Z. Ben-Zion, Unusual masturbatory practice as an etiological factor in the diagnosis and treatment of sexual dysfunction in young men, The Journal of Sexual Medicine 11, July 2014, עמ' 1798–1806 doi: 10.1111/jsm.12501
  24. ^ L. I. Sank, Traumatic masturbatory syndrome, Journal of Sex & Marital Therapy 24, January 1998, עמ' 37–42 doi: 10.1080/00926239808414667
  25. ^ על הבדלים מגדריים בהרגלי אוננות
  26. ^ סטטיסטיקה על אוננות בקרב נשים (באנגלית)
  27. ^ .מקור:A Companion to Modernist Literature and Culture ,David Bradshaw, Kevin J. H
  28. ^ פיליפ רות, מה מעיק על פורטנוי - מביא ביד. באתר "טקסט"
  29. ^ ברי כנורי, "השנה שבה התחלתי לאונן": קונפורמיזם וחתרנות בעת ובעונה אחת, באתר הארץ, 29 במאי 2023
  30. ^ Treating Dandruf By Decapitation (באנגלית) מאמר על הקמת PMRC במגזין האינטרנט Stylus Magazine
  31. ^ בשיר ״למאיה יש אקדח״: "נוגעת בעצמה, נוגעת ונרדמת"
  32. ^ Watson, P. F. (1978). Artificial breeding of non-domestic animals: (the proceedings of a symposium held at the Zoological Society of London on 7 and 8 September 1977). Academic Press for the Zoological Society of London. ISBN 978-0-12-613343-1. נבדק ב-9 בפברואר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  33. ^ Balcombe, Jonathan P. (2011). The Exultant Ark: A Pictorial Tour of Animal Pleasure. University of California Press. pp. 89–. ISBN 978-0-520-26024-5.
  34. ^ Schwartz, S (1999). "Use of cyproheptadine to control urine spraying and masturbation in a cat". Journal of the American Veterinary Medical Association. 214 (3): 369–71.
  35. ^ Journal of the American Veterinary Medical Association. American Veterinary Medical Association. 1931.
  36. ^ Müller, Georg Alfred (1897). Diseases of the dog and their treatment. W.H. Hoskins. pp. 183–.
  37. ^ Marchinton, R. Larry; Moore, W. Gerald (1971). "Auto-Erotic Behavior in Male White-Tailed Deer". Journal of Mammalogy. 52 (3): 616–617. doi:10.2307/1378600.
  38. ^ Leonard Lee Rue III (2004). The Deer of North America. Globe Pequot Press. ISBN 978-1-59228-465-8. נבדק ב-8 בספטמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  39. ^ Leonard Lee Rue, III (2001). The Deer Hunter's Illustrated Dictionary: Full Explanations of More Than 600 Terms and Phrases Used by Deer Hunters Past and Present. Globe Pequot Press. ISBN 978-1-58574-349-0.
  40. ^ R. Eric Miller; Murray E. Fowler (31 ביולי 2014). Fowler's Zoo and Wild Animal Medicine. Elsevier Health Sciences. ISBN 978-1-4557-7399-2. {{cite book}}: (עזרה)
  41. ^ Shipley, Clifford F (1999). "Breeding soundness examination of the boar". Journal of Swine Health and Production. 7 (3): 117–120. אורכב מ-המקור ב-2018-02-16. נבדק ב-2018-08-14.
  42. ^ A. F. Dixson (26 בינואר 2012). Primate Sexuality: Comparative Studies of the Prosimians, Monkeys, Apes, and Humans. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-954464-6. {{cite book}}: (עזרה)
  43. ^ Jean-Baptiste Leca; Michael A. Huffman; Paul L. Vasey (19 בינואר 2012). The Monkeys of Stormy Mountain: 60 Years of Primatological Research on the Japanese Macaques of Arashiyama. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-76185-7. נבדק ב-8 בספטמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)