המלחמה ההונגרית-הרומנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלחמה ההונגרית-רומנית
מערכה: תוצאות מלחמת העולם הראשונה
מלחמה: התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית
RomanianCavalryBudapest.png

חיל פרשים רומני בבודפשט
תאריך התחלה: 13 בנובמבר 1918
תאריך סיום: 3 באוגוסט 1919
משך הסכסוך: 37 שבועות ו־5 ימים
עילה: פלישה רומנית
תוצאה: ניצחון רומני, עצירת מהפכה בולשביקית בהונגריה
שינויים בטריטוריות: סיפוח טרנסילבניה בידי רומניה
הצדדים הלוחמים

ממלכת רומניהממלכת רומניה  ממלכת רומניה


תמיכה
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה
הרפובליקה הצרפתית השלישיתהרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת

ראשי מדינה
ממלכת רומניהממלכת רומניה פרדיננד הראשון, מלך רומניה 

Flag of Hungary (1918-1919; 3-2 aspect ratio).svg מיהאי קארואי


Flag of Hungary (1919).svg בלה קון 
מפקדים

ממלכת רומניהממלכת רומניה טרייאן מואוי
ממלכת רומניהממלכת רומניה ג'ורג' מרדארסקו
ממלכת רומניהממלכת רומניה קונסטנטין פרזאן
ממלכת רומניהממלכת רומניה יון אנטונסקו

המלחמה ההונגרית-רומניתהונגרית: magyar–román háború, ברומנית: Războiul româno-ungar; ‏13 בנובמבר 19183 באוגוסט 1919) התרחשה עם סיום מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית בין נובמבר 1918 לאוגוסט 1919. המלחמה התקיימה בין ממלכת רומניה והרפובליקה ההונגרית הראשונה, אשר לאחר הפיכה במרץ 1919 הפכה לרפובליקה הסובייטית ההונגרית. המלחמה הביאה לסיפוח רומני של טרנסילבניה ומאוחר יותר כיבוש רומני של בודפשט אשר מנע את התפשטות הקומוניזם בהונגריה. הגבולות החדשים בין רומניה והונגריה הוסדרו רשמית במסגרת חוזה טריאנון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטרפות רומניה למלחמת העולם הראשונה בשנת 1917 לצד מדינות ההסכמה הביאה לאסון מדיני כאשר בהמשך השנה צבא הקיסרות הגרמנית כבש את ולאכיה והתקדם צפונה לעבר מולדובה. לאחר חוזה ברסט-ליטובסק נותרה רומניה היחידה ממדינות ההסכמה בחזית המזרחית וחודשיים אחר כך חתם ראש ממשלתה, אלכסנדרו מרגילומן, על הסכם בוקרשט שהיווה את כניעת רומניה למעצמות המרכז.

במסגרת הסכם הכניעה הכוחות הגרמנים תחת אוגוסט פון מקנזן נסוגו משטח רומני, הצבא הרומני צומצם ביותר מ-50% מכוחותיו ורומניה חתמה על הפיכתה למדינה נייטרלית. כניעת מעצמות המרכז בהמשך השנה שינתה את המצב המדיני של רומניה והתפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית הביאה לכך שרבים ברומניה קראו להתערבות ממשלתית לטובת המיעוט הרומני באוסטרו-הונגריה.

הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 הביאה להקמתה מחדש של ממלכת הונגריה מזה מספר מאות שנים, כחלק מתוך איחוד עם ציסלייטניה, בכך הוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית. החלק ההונגרי של האימפריה, כמו האוסטרי, היה רב אתני וכלל עשרות קבוצות אתניות, הגדולה שבהן הייתה עדת ההונגרים ואחריהם הסלובקים, רומנים, פולנים, גרמנים, צ'כים, סרבים, קרואטים, צוענים, יהודים ועוד רבים אחרים. עליית הלאומיות ברחבי אירופה היוותה גורם מרכזי לחוסר-יציבות פוליטית ולנפילתה הסופית של אוסטרו-הונגריה.

בתחילת נובמבר 1918, נכנעה האימפריה האוסטרו-הונגרית עם סיום מלחמת העולם הראשונה ובאותו היום בעת נכנעה, התקיימה מהפכת החרציות אשר מנהיגיה הכריזו על עצמאות הונגריה ממלכות בית הבסבורג האוסטרי ותחת הרוזן מיהאי קארואי הוכרזה הרפובליקה ההונגרית הראשונה, מדינה ריבונית אשר עם הקמתה נמחקה מהמפה אוסטרו-הונגריה.

כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קריאת גיוס כללי וכיבוש של בסרביה לידי רומניה מרוסיה אשר נפלה לתוך מלחמת אזרחים, הייתה עלייה מהירה במורל המדיני של רומניה ואלפים התגייסו. רוב כוחות הצבא הרומני היו חיל רגלים וחיל פרשים, חיל הים מצידו פעל בחופי הים השחור ועוד לא הגיע נשק של חיל השריון החדש ממערב אירופה אל עבר רומניה והבלקן, בסך הכל גיוס הכוחו הרומנים העלה את גודל הצבא מ-10,000 חיילים לכמעט 100,000.

מהצד השני של המאבק, רוב כוחותיו של הצבא האוסטרו-הונגרי נמחקו עקב מלחמת העולם הראשונה והכוחות שנותרו לראשות ההונגרים העצמאיים היו ברובם של מיליציות לאומיות. הכוחות ההונגרים, כמו הרומנים, התבססו על חיל רגלים וחיל פרשים ולקראת המלחמה מנו כוחותיהם עד 80,000 איש.

מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון: טרנסילבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדיננד הראשון, מלך רומניה קרא לגיוס כללי לאחר כניעת מעצמות המרכז. ביום התפרקותה של אוסטרו-הונגריה הכוחות המזוינים של רומניה עם בדלנים רומנים שדרשו להתאחד ביחד עם ממלכת רומניה מגבול טרנסילבניה ההונגרית-רומניה ומגבול רומניה והרפובליקה העממית של מערב אוקראינה. יומיים לאחר פירוק אוסטרו-הונגריה, ב-13 בנובמבר, הכריזה רומניה רשמית על מלחמה. על המדינה ההונגרית החדשה היה לעמוד נגד מרידות של פולנים וסלובקים בצפון, פלישה של ממלכת סרביה בדרום ונוסף על כך גם פלישה רומנית במזרח. לאחר התבססות של הכוחות מעבר להרי הקרפטים, החלו הרומנים בפלישה מסיבית לתוככי טרנסילבניה למהלך חודש דצמבר.

חיל משלחת מטעם הרפובליקה הצרפתית השלישית החל לפעול מאוחר יותר בדרום הונגריה, בניסיון לעצור את המאבק אך ללא כל הצלחה מרכזית. לקראת אמצע ינואר 1919 נעצרו הכוחות הרומנים לאחר כיבוש טרנסילבניה ונוצר סטטוס קוו.

חלק שני: הונגריה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לפני שהממשלה ההונגרית תכננה להביע את כניעתה לרומניה התרחשה מהפכה פנימית שהעלתה לכוח את המפלגה הקומוניסטית ההונגרית והביאה להקמתה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית לקראת סוף מרץ, רפובליקה שעם הקמתה החלה בניסיון ליצור מגעים וקשרים ביחד עם הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית אשר נאבקה במלחמת האזרחים הרוסית באותה העת.

באפריל החלו הכוחות הרומנים בפלישה מרכזית שנייה לתוך הונגריה אשר במסגרתה כבשו את מרכז המדינה ונעצרו לקראת סוף החודש בגדות הטיסה. מערכת הפלישה השנייה הייתה הרסנית במיוחד לממשל ההונגרי הסובייטי אשר פעל בכל יכולתו להסיג לגיטימציה בעיני העם. ביודעין כי אין בכוחם אפשרות לתקוף מדרום את הסרבים או ממזרח את הרומנים, פלשו הכוחות ההונגרים הסובייטים לתוך צ'כוסלובקיה המוחלשת, אשר הייתה עוד במאבק לעצמאות. הכוחות הצ'כים כבשו קודם לכן את עבר סלובקיה מידי הונגריה. הצ'כוסלובקים והרומנים פעלו ביחד בקו אש מאוחד בצפון-מזרח הונגריה, הכוחות ההונגרים תכננו לתקוף ולחתוך את קו האש הצ'כוסלובקי-רומני המאוחד. ההוראה הרשמית של המטה הכללי ההונגרי על הפלישה לעבר סלובקיה הייתה זאת:

עקב סיבות פוליטיות וכלכליות המטה הכללי החליט לתקוף לתוך העבר הפנימי של הכוחות הרומנים-צ'כים. ראשית בכדי לתקוף את הצ'כים ואז, לאחר חציית הטיסה, לתקוף את הרומנים.

ביוני תקפו ההונגרים הסובייטים לתוך צ'כוסלובקיה והסדירו את הרפובליקה הסובייטית הסלובקית אשר פעלה כמדינת חסות שלהם. ההישגים של ההונגרים לא החזיקו זמן רב והם איבדו את קו האש שיצרו תוך זמן קצר לידי הכוחות הצ'וכוסלובקים והרומנים. את ההפסד ההונגרי ניתן ליחס למאבק רב חזיתי עם הסרבים והקרואטים בדרום, חולשה ביכולת הצבאית הכללית אשר נבעה מאי סדירות ומאיבוד רוב הכוחות קודם לכן, אי סדר אזרחי ותמיכה רבה מחוץ לידי אויביהם הרומנים והצ'כים. פועלם של ההונגרים ביחד עם האוסטרים כחלק ממעצמות המרכז בזמן המלחמה הביא את חיל המשלוח הצרפתי בדרום הונגריה לתמוך בכוחות הרומנים.

חלק שלישי: בודפשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף יולי היה ניסיון כושל של הכוחות ההונגרים לעבור את נהר הטיסה ולפרק את קו האש הרומני. המטה הכללי הרומני בתגובה הסדיר איחוד צבאי עם חיל המשלוח הצרפתי והחל בפלישה ישירה למערב הונגריה. בפעולה הזאת הכוחות הרומנים יצאו בפלישה מרוכזת אשר רובה הורכבה מכוחות פרשים לתוך הבירה ההונגרית של בודפשט. שינוי כיוון המאבק לטובת הצבא הלבן ברוסיה פגע ליכולת של רוסיה הסובייטית לתמוך בממשלה הקומוניסטית של הונגריה. במהלך 3 באוגוסט נכנסו פרשים רומנים לתוככי בודפשט וביום שלמחרת הגיעו לעיר שני תותחי ארטילריה אשר הובלו לידי הכוחות הרומנים בידי הצרפתים.

סוף המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ימים קודם לכניסת הכוחות הרומנים לבודפשט התפרקה הממשלה הסובייטית בבירה ההונגרית והרפובליקה הסובייטית חדלה מלהתקיים, במקומה קמה מחדש הרפובליקה ההונגרית תחת הממשלה שקדמה למרץ 1919. מאוחר יותר, ועידת השלום בפריז קבעה עם הממשלה ההונגרית את כניעת הונגריה לאחר מלחמת העולם הראשונה והמלחמה ברומנים בתוך חוזה טריאנון, אשר במסגרתו ניתנו לידי רומניה שטחי טרנסילבניה אשר כבשה. הונגריה איבדה בסיום המאבק 65% מכלל אוכלוסייתה ו-70% מכלל שטחה קדם מלחמת העולם הראשונה[1]. באשר לצד הרומני, המלחמה הייתה הצלחה מסחררת שהביאה להקמת רומניה הגדולה ולעלייה חדה ברגש הלאומי הרומני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]