פרדיננד הראשון, מלך רומניה

פרדיננד הראשון, מלך רומניה
Ferdinand I al României
	פרדיננד הראשון, מלך רומניה
לידה	24 באוגוסט 1865; זיגמרינגן, ממלכת פרוסיה
פטירה	20 ביולי 1927 (בגיל 61); סינאיה, ממלכת רומניה
מקום קבורה	מנזר קורטיה דה ארג'ש
מדינה	גרמניה, רומניה
כינוי	"המאחד" (Întregitorul)
השכלה	אוניברסיטת לייפציג; אוניברסיטת טיבינגן;
עיסוק	פוליטיקאי, מדינאי
תארים	מלך הרומנים
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
בת זוג	מריה מאדינבורו, מלכת רומניה
ילדים	ראו בהמשך
פרסים והוקרה	לגיון הכבוד; אביר במסדר גיזת הזהב; מסדר העיט השחור; עיטור הכוכב של רומניה; מסדר מיכאי האמיץ; עיטור אנדריי הקדוש; מסדר גאורגיוס הקדוש; הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי; הצלב הגדול של העיט האדום; מסדר בית הוהנצולרן; הצלב הגדול של סט. סטיבן; מסדר לאופולד; הצלב הגדול של סט. אלכסנדר; מסדר האריה הלבן; מסדר הפיל; מסדר הבשורה; המסדר הצבאי הריבוני של מלטה; מסדר הנסיך דנילו הראשון; מסדר הבירית; מסדר האמבט; המסדר הוויקטוריאני המלכותי; הצלב הגדול של אריה ארצות השפלה; אבנט שני המסדרים; הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב; מסדר אלכסנדר נבסקי; מסדר העיט הלבן; מסדר אנה הקדושה;
שושלת בית הוהנצולרן
אב	לאופולד, נסיך הוהנצולרן
אם	אנטוניה, נסיכת פורטוגל
	10 באוקטובר 1914 – 20 ביולי 1927; (12 שנים)
	→ קרול הראשון, מלך רומניה מיכאי הראשון, מלך רומניה ←

פרדיננד הראשון, מלך רומניה (ברומנית: Ferdinand I al României;‏ 24 באוגוסט 1865 – 20 ביולי 1927) או בשמו המלא פרדיננד ויקטור אלברט מאינרד (Ferdinand Viktor Albert Meinrad) המכונה "המאחד" (Întregitorul), היה מלך רומניה השני מ-10 באוקטובר 1914 ועד ליום מותו. בתקופת שלטונו של פרדיננד הראשון צידדה רומניה במדינות ההסכמה במסגרת מלחמת העולם הראשונה וממלכת רומניה הגיעה לשיא התפשטותה הטריטוריאלית והחלה תקופת "רומניה הגדולה". פרדיננד נחשב להיות מלך רב השפעה על ההיסטוריה של רומניה ועקב מדיניות האחדות הלאומית בה הוא דגל לאורך שלטונו כונה בתואר "המאחד". פרדיננד היה חבר כבוד של האקדמיה הרומנית.

לפרדיננד היו שלושה תחביבים, בוטניקה, כולל איסוף צמחים שונים מהדלתה של הדנובה, ציד ואיסוף בולים^[1]. לאחר מותו, בנו הבכור, קרול, שהיה בעצמו אספן בולים נלהב, ירש את אוסף הבולים שלו.

קודם עלייתו למלוכה

רקע שושלתי, צעירותו וחינוכו

פרדיננד נולד ב-24 באוגוסט 1865 בעיר זיגמרינגן שבדרום הקונפדרציה הגרמנית לבית הוהנצולרן (ענף הוהנצולרן-זיגמרינגן). אביו של פרדיננד היה לאופולד, נסיך הוהנצולרן, לו הוצע בשנת 1870 כתר מלך ספרד, הצעה שהייתה לגורם מרכזי בפרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה בשנת 1870. פרדיננד היה מקורב למלוכת הקיסרות הגרמנית, בני בית הוהנצולרן, ועל כן היה מקורב לוילהלם הראשון, קיסר גרמניה. אמו של פרדיננד, אנטוניה, נסיכת פורטוגל, הייתה בתם של פרננדו השני, מלך פורטוגל ומריה השנייה, מלכת פורטוגל. בצעירותו חונך פרדיננד באוניברסיטת לייפציג ומאוחר יותר באוניברסיטת טיבינגן, שתיהן בקיסרות הגרמנית. שפת האם של פרדיננד הייתה גרמנית, אך כבר בחינוכו המוקדם הוכיח את כישרונו ללימוד שפות זרות. בשנות העשרים לחייו ידע כבר אנגלית, צרפתית ורוסית. בין 1883 ל-1889, פרדיננד חונך בידי המורה הפרטי ואסילה ד. פאון, לשעבר מנהל המכללה הרומנית הלאומית בבוקרשט. ואסילה פאון נשלח לחנך את פרדיננד הצעיר בהוראתו של קרול הראשון, מלך רומניה. ואסילה היה אחראי ללמד את פרדיננד רומנית והעביר אותו שיעורים ברומנים בנושאי ספרות, היסטוריה וגאוגרפיה. פרדיננד למד באקדמיה הצבאית של קאסל, ובסיום לימודיו בשנת 1897 היה לויטננט בצבא הקיסרות הגרמנית.

בחצר המלוכה של קרול הראשון

פרדיננד היה אחיינו של קרול הראשון, מלך רומניה ומאחר שלזוג המלכותי הרומני לא היו ילדים, אימץ אותו קרול כבן ומינה אותו ליורש העצר. מרגע קביעתו של פרדיננד ליורש העצר המלכותי, כל פעילותו, חינוכית, טקסית, משפחתית או אחרת, הייתה נתונה להתעניינות מדעת הקהל של האוכלוסייה הרומנית. דוגמה לכך היא שכאשר חלה פרדיננד בשנת 1887 בעת שהותו בדיסלדורף, דיווחים על מצבו הבריאותי הגיעו לכותרות הראשיות בעיתונים ברומניה. עיתונים נוספים דיווחו על פעילותו במהלך השירות הצבאי בקיסרות הגרמנית. עקב מינויו ליורש העצר הרומני, היה על אביו של פרדיננד ועל אחיו הבכור, וילהלם, נסיך הוהנצולרן, להביע ויתור על כל טענה עתידית אפשרית לכתר הרומני. לאחר אישור ירושת הכתר של פרדיננד במות קרול בידי הסנאט של רומניה, ראש הממשלה לסקר קטרג'יו הגיע לקביעה עם המלך קרול בנוגע לדתו של פרדיננד. לא צופה מפרדיננד עצמו שימיר דתו לנצרות אורתודוקסית אך צופה מיורשיו העתידיים כי יעשו כן.

פרדיננד התרועע בחצר המלכותית הרומנית עם בת האצולה, המשוררת והסופרת אלנה וקרסקו, שהייתה בת טיפוחיה של המלכה הסופרת אליסאבטה. היחסים בין השניים, שזכו לעידוד המלכה, התפתחו לכדי סיפור אהבה, ופרדיננד הודיע על רצונו לשאת את אלנה לאשה, מה שגרם למשבר מדיני. על פי החוזה שקבע את עצמאות רומניה ואת השלטון המלוכני, היו המלך ורעייתו חייבים להיות משושלות לא רומניות, וזאת כדי שלא יהיו מעורבים בתככים פנימיים של קבוצות מקומיות. המלך קרול הגלה את אלנה לפריז לכל ימי חייה, את אשתו, המלכה אליסאבטה, הגלה לעיר הולדתה לשנתיים, ופרדיננד, יורש העצר, נשלח לשוטט בעולם ולמצוא לו כלה זרה בעלת ייחוס. פרדיננד נישא לדודניתו הנסיכה מריה מאדינבורו, נכדתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. לזוג נולדו שלושה בנים ושלוש בנות. הבן הבכור היה למלך רומניה בשם קרול השני, מלך רומניה. היחסים בין בני הזוג התקררו במשך הזמן ולמלכה היו מאהבים (לפי שמועות אחדות המלך פרדיננד חיזר, למשל, אחרי השחקנית אלבירה פופסקו), אפילו יש ספקות לגבי האבהות עבור הילדים הצעירים יותר. המלך פרדיננד עצם את עיניו בעניין זה כדי להימנע משערורייה.

מלך רומניה במלחמה

התערבות במלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – רומניה במלחמת העולם הראשונה

פרדיננד ירש את קרול הראשון כמלך באוקטובר 1914, וכקודמו האמין תחילה כי בכוחו של צבא הקיסרות הגרמנית להפיל את מדינות ההסכמה ולנצח במלחמת העולם הראשונה. התמיכה הזאת תאמה את קשרי המשפחה של פרדיננד עם וילהלם השני, קיסר גרמניה. המלכה מריה מאדינבורו, אשתו של פרדיננד, כמו גם ראש ממשלת רומניה המכהן יון (יונל) ברטיאנו, תמכו בצידן של מדינות ההסכמה עוד בפרוץ המלחמה ולכן החלו לדון עם פרדיננד על הסדר מדיניות חוץ מקבילה בין המלוכה והממשלה. העם הרומני גם כן הזדהה בעיקר עם מדינות לטיניות כגון צרפת ועל כן שינה פרדיננד את מדיניותו בתגובה לדרישה האזרחית. ברטיאנו תמך בכניסת ממלכת רומניה למלחמה לצד מדינות ההסכמה כאשר יהיה זה הזמן הטוב ביותר עבור רומניה לנוכח מצב החזיתות במלחמה. על כן, לנוכח המצב בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה, היה זה לאחר ניצחון צבא האימפריה הרוסית במתקפת ברוסילוב (יוני עד ספטמבר 1916), שפרדיננד ראה את העת כמתאימה להתערבות במלחמה. ב-28 באוגוסט 1916 הצטרפה רומניה למלחמת העולם הראשונה לצידן של מדינות ההסכמה ופרדיננד יצא בהצהרה רשמית בפני העם הרומני על ההתערבות במלחמה^[2]:

רומנים!
המלחמה המתקיימת מזה שנתיים הקיפה את גבולותינו ויתרה מזאת הרעידה את יסודותיה העתיקים של אירופה. היא הביאה עימה את היום שלו חיכתה ההתעוררות הלאומית מזה מאות שנים, בידי אבות האומה הרומנית, בידי אלו שאיחדו את הנסיכויות במלחמת העצמאות, בידי אילו האחראים להתעוררות הלאומית.
הרי זהו יום לאיחוד כל ענפי אומתנו. כיום אנו מסוגלים להשלים את משימת אבותינו ולקבוע לנצח את מה שמיכאי הגדול הצליח להקים רק לרגע, כלומר איחוד הרומנים משני מורדות הקרפטים.
עבורנו ההרים והמישורים של בוקובינה, הלא הם מקום מושבו של שטפן הגדול מזה מאות שנים. ברוח המוסרית שלנו ובגבורתנו טמונים האמצעים להחזיר עבורו את בכורתה של רומניה גדולה וחופשית מטיסה לים השחור, ולשגשג בשלום בהתאם למנהגינו, תקוותינו וחלומותינו.
רומנים!
אנו מונעים על ידי החובה הקדושה המוטלת עלינו, ונחושים לשאת בזריזות את כל הקורבנות הבלתי נפרדים ממלחמה מפרכת, נצעד לקרב עם האילן שאין לעמוד בפניו של עם המחובר לגורלו. פירות הניצחון המפוארים הם שכרנו.
קדימה, בתמיכת האלוהים!

הגנרלים קונסטנטין פרזאן ואלכסנדרו אוורסקו הושמו בפיקוד הראשי על המערכה נגד האימפריה האוסטרו-הונגרית והקיסרות הגרמנית. הצבא הרומני עם זאת לא היה מוכן היטב למלחמה בגרמניה ולאחר בלימת מתקפה רומנית לעבר טרנסילבניה, כוח רב לאומי של מעצמות המרכז (עות'מאני, בולגרי, אוסטרו-הונגרי וגרמני) בפיקודו של אוגוסט פון מקנזן פלש לרומניה דרך ולאכיה. עוד בסוף 1916 קרב בוקרשט הוביל לכיבוש הבירה בידי מעצמות המרכז ולהפיכת דרום רומניה לאזור תחת מושלות צבאית של מקנזן^[3]. פרדיננד, ביחד עם ממשלתו, נסוג ליאשי בחבל מולדובה, שם בוצע ניסיון ארגון מחדש של הצבא הרומני. רומניה גייסה למלחמה 15 אחוזים מכלל אוכלוסייתה (מעל מיליון איש), אך לא היה חימוש די מספק ותעשיית מלחמה יציבה כדי להתמודד אל מול תעשיית המלחמה של הקיסרות הגרמנית. מזג אוויר קשה הקשה על ההתקדמות הגרמנית ואלו נעצרו על גדות נהר סירט אל מול כוחות הארמייה הרביעית תחת פיקודו של פרזאן. במובנים רבים הצהרת התמיכה של רומניה במדינות ההסכמה הוכיחה את עצמה כמקשה על ניצחון מדינות ההסכמה. לא זו בלבד שמשאבי מדינות ההסכמה נקשרו להגנת הרומנים, אלא שהניצול האכזרי של גרמניה את משאבי הטבע של רומניה סייע באופן ברור לצבא הגרמני בחזיתות נוספות למשך שנתיים נוספות. פרדיננד מצא כי התמיכה האזרחית בו נופלת בעקבות תבוסה כה מהירה, ועם שרידי הצבא הרומני בנסיגה מלאה לצפון-מזרח המדינה. על כן פרדיננד הגיע למסקנה כי יוכל לשמור על סדר גיוס האזרחים לצבא בכמויות שקדמו להפסדים רק על ידי הבטחות לרפורמה נרחבת בנושאים החברתי והחוקתי עם סופה של המלחמה.

כניעתה ושיבתה של רומניה למלחמה

ערך מורחב – הסכם בוקרשט (1918)

עם קריסת האימפריה הרוסית ומאוחר יותר הרפובליקה הרוסית לתוך מלחמת אזרחים בסוף שנת 1917 (לאחר מהפכת אוקטובר) פרדיננד הבין את הדחיפות לחפש הסדר עם מעצמות המרכז, מכיוון שהצבא הרוסי תמך עד לנקודה זאת בחזית הרומנית שהתייצבה על גדותיו הדרומיים של נהר הסירט. שביתת-נשק הושגה בין הקיסרות הגרמנית לממלכת רומניה ב-9 בדצמבר 1917. אף על פי שביתת הנשק, סירובו של פרדיננד לקבל את תנאי השלום ה"משפילים" שהוצעו בידי הממשלה הגרמנית גררה תגובה צבאית גרמנית מחודשת נגד הצבא הרומני בצפון-מזרח המדינה. לאחר שהממשלה הרומנית הסכימה ללא ברירה נוספת לתנאי השלום, בכל זאת סירב פרדיננד להעניק לחוזה בוקרשט - שסיים את המאבק עבור רומניה במאי 1918 - את חתימתו. לנוכח מצב זה שלא חתם רשמית על הסכם השלום, היה זה אפשרי עבור פרדיננד להכריז שוב על המשך המלחמה בגרמניה ב-10 בנובמבר, בעודה קורסת בחזית המערבית ויום בלבד לפני כניעת ממשלתה^[4].

הקמתה של ממלכת רומניה הגדולה

ערך מורחב – המלחמה ההונגרית-הרומנית

ב-1 בדצמבר נכנס פרדיננד בשערי בוקרשט. לנוכח אירועי מלחמת האזרחים ברוסיה, הורה פרדיננד לצבא הרומני לצאת למערכה ולכבוש את כלל חבל מולדובה עד לנהר הדנייפר (המשמש היום בתור הגבול בין מולדובה לאוקראינה). בהמשך, לנוכח קריסתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, עלתה הדרישה של תושבי טרנסילבניה הרומנים להתאחד עם ממלכת רומניה. תחת הוראתו של פרדיננד, הצבא הרומני חצה את הרי הקרפטים לעבר הונגריה כדי לאחד את תושביה הרומנים של הונגריה עם ממלכת רומניה ובכך החל במלחמה ההונגרית-הרומנית. לאחר מהפכה קומוניסטית בבודפשט הוקמה הרפובליקה הסובייטית ההונגרית אשר הפיצה אידאולוגיה אנטי-מלוכנית שאיימה על כסאו של פרדיננד. רומניה החלה בשיתוף פעולה צבאי עם צ'כוסלובקיה והצבא הרומני החל לנוע לעבר כיבוש בודפשט, אשר הושלם ב-3 באוגוסט 1919. כיבוש בודפשט נעשה בשיתוף פעולה בין כוחות רומנים וחיל המשלוח הצרפתי בחבל הבלקן. בוועידת השלום בפריז הוכרו ההישגים הטריטוריאליים של רומניה אשר כללו את כל מולדובה עד לגדות נהר הדנייפר כמו גם את כל חבל טרנסילבניה, אשר כלל בתוכו אוכלוסייה הונגרית משמעותית שהייתה מאותה העת בתוך גבולות רומניה^[5].

מלכות לאחר המלחמה

ערך מורחב – רומניה הגדולה

מדיניות חוץ פייסנית

ב-15 באוקטובר 1922 הוכתר פרדיננד למלך רומניה בטקס מרשים שנערך באלבה יוליה שבמחוז אלבה בטרנסילבניה. במטרה לחזק את הקשרים של רומניה עם ממלכת יוגוסלביה, בתו של פרדיננד, מריה מרומניה, חותנה עם אלכסנדר הראשון קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ', מלך יוגוסלביה. כמו כן, פרדיננד נפגש עם אלכסנדרוס הראשון, מלך היוונים, במטרה לקרב את יחסיה של רומניה עם ממלכת יוון. מדיניות בריתות זאת שקידם פרדיננד טיפחה את התדמית של רומניה בתור המדינה שוחרת השלום של חבל הבלקן. לאורך כהונת מלכותו של פרדיננד המפלגה הלאומית-ליברלית (המפלגה הוקמה בשנת 1875 בידי יון ברטיאנו ומספר תומכיו) הנהיגה את הפרלמנט. עם זאת, סיפוח שטחי טרנסילבניה הוביל להגדלת התמיכה הכוללת במפלגת עובדי האדמה הלאומית. המלך פרדיננד אף תמך ביוזמת המדינאי הצ'כי אדווארד בנש להקמת "ההסכמה הקטנה", ברית בין רומניה, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה. הבריתות הבין-מדיניות, כמו גם שימור כוחו של הצבא הרומני הונעו בעיקר עקב החשש של ההנהגה הרומנית מפני האידאולוגיה הקומוניסטית שהפיצה ברית המועצות, שכנתה על גדות הדנייפר.

יחסו של פרדיננד ליהדות רומניה

בסופה של מלחמת העולם הראשונה השלים פרדיננד את הבטחותיו והחל בתהליך של ליברליזציה פוליטית אשר כללה הענקת שוויון זכויות לכל המיעוטים ואמנציפציה מלאה ליהודי רומניה, שאף זכו במושב ייצוג בפרלמנט הרומני^[6]. באותה העת היו לערך 700,000 יהודים בתוך רומניה עם גבולותיה המורחבים. הצמיחה הכלכלית בעשור הראשון של התקופה שבין מלחמות העולם הייתה להמשך טבעי של תהליך הצמיחה הן בהיקף הייצור הרציף של המסחר, אך גם בשל יציבות המטבע הלאומי והדרישה למשאביה של רומניה שהייתה בשווקים הפיננסים הבינלאומיים. עם זאת, השווקים הרומנים הוצפו בסחורות אמריקאיות, דוגמת דגנים שיובאו מארצות הברית והקשו על התעשייה הרומנית החקלאית.

מדיניות פנים פוליטית וכלכלית

ההתערבות הממשלתית נעשתה באמצעות הגנה על ההון המקומי ועל ידי שליטה והכוונה של הכלכלה הלאומית בעיקר לצורכי תשתיות. הגידול הכולל באוצר הלאומי שומש בעיקרו לשימור ופיתוח של תעשיות מבית כגון טקסטיל ומזון וכדי לממן את הצבא ולשמור על מעמדו האזורי גם לאחר סופה של המלחמה. את הפריחה הכלכלית בתקופה זו ניתן למצוא הן בהשקעות חוץ בתעשייה (מ-40 מיליארד בשנת 1922 עד 75 מיליארד בשנת 1929) אך גם בענפי הייצור הפנימיים, בייחוד הכרייה וייצור החשמל שבהם חלקה של צמיחה כלכלית זו נשמרה. המומנטום הכלכלי נתמך ללא ספק על ידי ביקוש בינלאומי הולך וגדל לנפט התורם לפיתוח תשתיות, תעשיית הרכב, הרכבות, המספנות ולא פחות חשוב גם תעשיית התעופה. היבוא לרומניה הורכב בעיקר ממוצרי תעשייה, מפעלים, מכונות, מכוניות וחומרי גלם מסוימים שחסרו לתעשייה הרומנית הפנימית. עם זאת, יבוא יסייע לתמיכה בהתאוששות הכלכלית הלאומית בכך שהשימוש בטכניקות תעשייתיות יעילות סייע בהגדלת התשואה והייצור של התעשייה והחקלאות כאחד^[7].

בנו של פרדיננד, קרול, ויתר על המלוכה ועזב את רומניה, לכן לאחר מות פרדיננד הומלך נכדו, הבן של קרול, בשם מיכאי הראשון. מיכאי היה עדיין ילד ולכן מונתה מועצה מייעצת, בהנהגת דודו ניקולאה בראנה (אחיו של קרול), שפעלה בשמו. כעבור שלוש שנים חזר אביו קרול לרומניה, הדיח את בנו והוכתר בשם קרול השני, מלך רומניה.

מורשת

אף שתואר כ"אדם חלש" נחשב פרדיננד הראשון כמלך החשוב ביותר ברומניה, שאיחד את רומניה הגדולה ובניגוד למלך קרול הראשון אהב את רומניה ואת העם הרומני בכל ליבו. כאשר הכריז לקראת סוף 1918 מלחמה מחודשת על גרמניה, מהלך מוחלט אם כי ציני זה השתלם במונחים של רווחים טריטוריאליים שהושגו עבור ממלכת רומניה בוועידת השלום בפריז בשנה שלאחר מכן. פרדיננד היה נוצרי קתולי אדוק ודגל לאורך חייו בהומניזם.

משפחתו

ב-10 בינואר 1893 התחתן פרדיננד עם מריה מאדינבורו, מלכת רומניה, בתם של אלפרד, דוכס אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה ומריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, ממנה נולדו לו 6 ילדים:

קרול השני, מלך רומניה (1893–1953)
אליסאבטה מרומניה, מלכת יוון (1894–1956), התחתנה עם גאורגיוס השני, מלך היוונים
מריה מרומניה, מלכת יוגוסלביה (1900–1961), התחתנה עם אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה
ניקולאה בראנה (1903–1978)
אילאנה מרומניה (1909–1991), התחתנה עם אנטון, ארכידוכס אוסטריה
מירצ'אה, נסיך רומניה (1913–1916)

אילן יוחסין

קרל, נסיך הוהנצולרן-זיגמרינגן

מארי אנטואנט מירא

קרל, הדוכס הגדול של באדן

סטפני דה בוהארנה

פרדיננד, נסיך סקסוניה-קובורג-גותה

מריה אנטוניה קוהארי דה צ'אבראג

פדרו הראשון, קיסר ברזיל

מריה לאופולדינה מאוסטריה

קרל אנטון, נסיך הוהנצולרן

יוזפינה, נסיכת באדן

פרננדו השני, מלך פורטוגל

מריה השנייה, מלכת פורטוגל

לאופולד, נסיך הוהנצולרן

אנטוניה, נסיכת פורטוגל

פרדיננד הראשון, מלך רומניה

קישורים חיצוניים

פרדיננד ה-1, (1865-1927), מלך רומניה, דף שער בספרייה הלאומית

בית המלוכה של רומניה
הוהנצולרן-זיגמרינגן
קרול הראשון

המלכה: אליסאבטה צאצאים: הנסיכה מריה
פרדיננד הראשון
המלכה: מריה צאצאים: הנסיך קרול הנסיכה אליסאבטה הנסיכה מריה הנסיך ניקולאה הנסיכה אילאנה הנסיך מירצ'אה
קרול השני
המלכה: אלנה צאצאים: הנסיך מיכאי
מיכאי הראשון
המלכה: אנה, מלכת רומניה צאצאים: הנסיכה מרגריטה הנסיכה אלנה הנסיכה אירינה הנסיכה סופיה הנסיכה מריה

מדיה וקבצים בנושא פרדיננד הראשון, מלך רומניה בוויקישיתוף

פרדיננד הראשון, מלך רומניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרדיננד הראשון, מלך רומניה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Viața și moartea regelui Ferdinand (ברומנית)
^ מסמכים עיקריים - הצהרת המלך פרדיננד לעם הרומני, 28 באוגוסט 1916 (Primary Documents - King Ferdinand's Proclamation to the Romanian People, 28 August 1916), באתר מלחמת העולם רהאשונה (First World War)
^ The Great War, רומניה במלחמת העולם הראשונה | פרק מיוחד של המלחמה הגדולה (Romania in World War 1 I THE GREAT WAR Special), באתר יוטיוב, ‏5 בספטמבר 2016
^ מי היה מי - המלך פרדיננד הראשון מרומניה (Who's Who - King Ferdinand I of Romania), באתר מלחמת העולם הראשונה (First World War)
^ רומניה (Romania), באתר האנציקלופדיה הבינלאומית למלחמת העולם הראשונה (International Encyclopedia of the First World War)
^ הרב יהודה לייב צירלסון, "קוץ שבקץ" המליץ, מאי 1898; הוצאה מוגהת ומוערת עם הקדמה מאת אהוביה גורן, השילוח, גיליון 1, אוקטובר 2016
^ ג'ורג'ה סטפאן (Gheorghe Stefan), כלכלת רומניה בתקופה שבין המלחמות (Romanian Economy in the Interwar Period), באתר ספריית אוניברסיטת הדנובה

[1] Viața și moartea regelui Ferdinand (ברומנית)

[2] מסמכים עיקריים - הצהרת המלך פרדיננד לעם הרומני, 28 באוגוסט 1916 (Primary Documents - King Ferdinand's Proclamation to the Romanian People, 28 August 1916), באתר מלחמת העולם רהאשונה (First World War)

[3] The Great War, רומניה במלחמת העולם הראשונה | פרק מיוחד של המלחמה הגדולה (Romania in World War 1 I THE GREAT WAR Special), באתר יוטיוב, ‏5 בספטמבר 2016

[4] מי היה מי - המלך פרדיננד הראשון מרומניה (Who's Who - King Ferdinand I of Romania), באתר מלחמת העולם הראשונה (First World War)

[5] רומניה (Romania), באתר האנציקלופדיה הבינלאומית למלחמת העולם הראשונה (International Encyclopedia of the First World War)

[6] הרב יהודה לייב צירלסון, "קוץ שבקץ" המליץ, מאי 1898; הוצאה מוגהת ומוערת עם הקדמה מאת אהוביה גורן, השילוח, גיליון 1, אוקטובר 2016

[7] ג'ורג'ה סטפאן (Gheorghe Stefan), כלכלת רומניה בתקופה שבין המלחמות (Romanian Economy in the Interwar Period), באתר ספריית אוניברסיטת הדנובה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]