הסכם בוקרשט (1918)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראש ממשלת רומניה אלכסנדרו מרגילומן חותם על ההסכם.

הסכם בוקרשט הוא הסכם שלום שנחתם בין רומניה מצד אחד ובין האימפריה האוסטרו-הונגרית, גרמניה, בולגריה והאימפריה העות'מאנית מהצד השני. ההסכם נחתם לאחר יציאתה של האימפריה הרוסית ממלחמת העולם הראשונה ובידודה של רומניה בעקבות כך. ההסכם נחתם בעיירה בופטאה הסמוכה לבוקרשט ב-7 במאי 1918.

תנאי ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רומניה נאלצה להחזיר את דרום דוברוג'ה ואת החלק הדרומי של צפון דוברוג'ה לבולגריה, בעוד שאר דוברוג'ה, הכולל את שפך הדנובה, נשלט בשליטה משותפת של מעצמות המרכז.
  • רומניה נאלצה להעביר לאימפריה האוסטרו-הונגרית שליטה במעברי ההרים של הרי הקרפטים.
  • רומניה אולצה להחכיר את בארות הנפט שלה לגרמניה במהלך 90 השנים הבאות.
  • מעצמות המרכז הכירו באיחודו של חבל בסרביה עם רומניה.
  • בהסכם זה נקבע מתן אזרחות ליהודי רומניה חסרי האזרחות.

חתימת ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש ממשלת רומניה הזמני, אלכסנדרו מרגילומן, חתם על ההסכם ב-7 במאי 1918. ההסכם אושר על ידי בית הנבחרים הרומני ב-28 ביוני ועל ידי הסנאט ב-4 ביולי 1918. עם זאת, פרדיננד הראשון, מלך רומניה, סירב לחתום על ההסכם.

למרות שבולגריה קיבלה שליטה חלקית באזור צפון דוברוג'ה היא ניסתה לשכנע את מעצמות המרכז להחזיר לה את השליטה הבלעדית באזור. לאחר משא ומתן הסכימו מעצמות המרכז להחזיר את שטח צפון דוברוג'ה לשליטה בולגרית בלעדית כשבתמורה התחייבה בולגריה להעביר את השליטה בגדה השמאלית של נהר מריצה לידי האימפריה העות'מאנית. פרוטוקול על ההסכם החדש נחתם בברלין ב-25 בספטמבר 1918.

ביטול ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסכם החדש היה קצר מועד מכיוון שלאחר 4 ימים, ב-29 בספטמבר, נאלצה רומניה להיכנע להתקדמותם של מדינות ההסכמה. בהסכם שביתת הנשק שנחתם ב-11 בנובמבר 1918 בוטל ההסכם עם מעצמות המרכז.

בחתימת חוזה ורסאי (1919) אולצה גרמניה לוותר על הזכויות שניתנו לה בעקבות הסכם בוקרשט. ההעברות הטריטוריאליות לאוסטרו-הונגריה ולבולגריה בוטלו על ידי חוזי סן ז'רמן, ניי וטריאנון, בהתאמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסכם בוקרשט בוויקישיתוף