הסכם קלוג-בריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסכם קלוג-בריאן

הסכם קלוג-בריאן (הידוע גם בשם "ההסכם לשלום עולמי") נחתם ב-27 באוגוסט 1928 על ידי 15 מדינות. ההסכם היה הצהרה למניעת שימוש במלחמה תוקפנית ואסר על שימוש במלחמה כמדיניות לאומית למעט במקרה של הגנה עצמית.

חתימה ואישרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיוטה ראשונה של ההסכם הופץ בין המדינות באפריל 1928[1]. ההסכם נקרא על שם מחבריו מזכיר המדינה האמריקאי פרנק קלוג ושר החוץ הצרפתי אריסטיד בריאן. בעקבות הערות של בריטניה, הוכנס לתוך ההסכם סעיף הקובע שאם אחת המדינות פותחת במלחמה פוקעת המחויבות של שאר המדינות החתומות[2]. ביולי 1928 הופץ ההסכם בין 15 מדינות ולאחר שאלו הסכימו לחתום עליו[3] אורגן טקס החתימה בפריז[4]. לטקס החתימה הוזמנה קבוצה מצומצמת של מדינות נבחרות, ואחרות לא הוזמנו על אף בקשתן[5]. שאר המדינות הוזמנו לאשרר את ההסכם עד כניסתו לתוקף. במהלך הטקס הוקרא נוסח האמנה וחמש עשרה הנציגים חתמו על שני הנוסחים הרשמיים, באנגלית ובצרפתית[6].

חמש עשרה המדינות החתומות היו: ארצות הברית, צרפת, איטליה, יפן, רפובליקת ויימאר (גרמניה), פולין, צ'כוסלובקיה, בלגיה ושבע מדינות חבר הלאומים הבריטי: הממלכה המאוחדת, אירלנד, דרום אפריקה, הודו, אוסטרליה, קנדה וניו זילנד[7].

תאריך כניסת ההסכם לתוקף נקבע ל-24 ביולי 1929 והוא נרשם בסדרת האמנות של חבר הלאומים ב-4 בספטמבר 1929[8].

ההסכם אושר על ידי הממלכה המאוחדת ב-2 במרץ 1929[9]. בארצות הברית, ההסכם אושר על ידי הסנאט ברוב של 85 נגד 1.

לאחר החתימה הודיעו מדינות רבות על הצטרפות לאמנה. ברית המועצות הודיעה באוגוסט 1928 באיגרת מפורטת על הסכמתה להסכם, והייתה המדינה הראשונה לאשרר את ההסכם באופן רשמי, בספטמבר 1928[10]. באותו זמן הודיעו על הצטרפות גם יוגוסלביה, רומניה, פורטוגל ושווייץ[10]. בתחילת ספטמבר הודיעו על הצטרפות גם: סין, דנמרק, ליטא וטורקיה[11]. עד כניסתו לתוקף הצהירו על קבלת ההסכם גם אפגניסטן, אלבניה, אוסטריה[12], בולגריה, הרפובליקה הדומיניקנית, מצריה, אסטוניה, אתיופיה, פינלנד, גואטמלה, הונגריה, איסלנד, לטביה, ליבריה, הולנד, ניקראגואה, נורווגיה, פנמה, פרו, פורטוגל, סיאם ושוודיה.

מאוחר יותר הצטרפו גם איראן, יוון, הונדורס, צ'ילה, לוקסמבורג, העיר החופשית דנציג, קוסטה ריקה, וונצואלה[13].

בשנת 1971 הצטרפה גם ברבדוס להסכם[14].

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתימת ההסכם זכתה לפרסום רב בעולם ותקוות לסיום עידן המלחמה[6]. עם זאת, היו שהזהירו שחתימת ההסכם, ללא פתרון הבעיות בין המדינות, לא ימנע מלחמות[15]. נציג גרמניה ביקש, לאור חתימת ההסכם להאיץ את פינוי המעצמות מחבל הריינוס ובריטניה וצרפת שללו זאת[16]. בעקבות ההסכם, נמנעו החתומות שפתחו במלחמות מלהכריז באופן רשמי על פתיחת מלחמה. כך היה, בין השאר, עם הפלישה היפנית למנצ'וריה, המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, מלחמת החורף והמערכה בפולין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.