הפארק הלאומי ריו אביסאו
 | |||||||
| אפיק נהר מרניון | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| תאריך הקמה |
1983  | ||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 2,724 קילומטר רבוע | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 פרו | ||||||
| מיקום |
סן מרטין | ||||||
| קואורדינטות | 7°45′S 77°15′W / 7.75°S 77.25°W | ||||||
  | |||||||
ריו אביסאו (ספרדית: Rio Abiseo) הוא פארק לאומי בצפון פרו. הפארק הוכרז בשנת 1983 ומאז 1986 הוא סגור לתיירים, על מנת שלא לפגוע במרקם האקולוגי שבו. בשנת 1990 הכריז עליו אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית (התחום המוכרז הורחב ב-1992).
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק משתרע על פני 2,745 קמ"ר בין הנהרות מרניון וואיאגה. שטח זה מהווה כ-70% מאגן ההיקוות של נהר האביסאו. גובהו של הפארק נע בין 350 ל-4,200 מ' מעל פני הים, מה שיוצר מגוון אקלימי וביולוגי. כמות המשקעים השנתית משתנה בין אזור לאזור והיא נעה בין 500 ל-2,000 מ"מ.
פלורה ופאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור הנהר כ-5,000 מיני צמחים ובהרים 980 מינים, מהם 13 אנדמיים.
בתחומי הפארק בעלי חיים רבים ובהם הצמרן צהוב הזנב, מין קוף ממשפחת הקופים רחבי האף, המצוי בסכנת הכחדה. בפארק מיני קופים נוספים בהם שאגן ונצואלי אדום, קוף עכביש לבן-חזה וקפוצ'ין לבן-חזה. עם העופות השוכנים בפארק נמנים הנשרון המלכותי, הקתרטס התרנגולי והטוקן צהוב-המצח. כן מצויים בפארק יגוארים, דובי משקפיים, ואיילים פרואנים.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחומי הפארק מצויים גם כ-30 אתרים ארכאולוגיים מהתקופה הפרה-קולומביאנית. הגדול שבאתרים הוא גראן פחטן (Gran Pajatén), הכולל שרידים של 26 מבנים, בשטח של כ-20 אלף מ"ר. המבנים המרכזיים מעוטרים בפסיפסים ובהם ציורי אנשים, ציפורים וצורות גאומטריות שונות. ממצאים מעידים על נוכחות במקום בסביבות 200 לפנה"ס, אך המבנים נבנו ככל הנראה בתקופת האינקה, על ידי הצ'צ'פויאס.
הממצאים הארכאולוגיים בגראן פחאטן נתגלו בידי האמריקני ג'ין סבוי ב-1964. ב-1984 התבצע במקום מחקר מקיף בידי חוקרים מאוניברסיטת קולורדו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפארק הלאומי ריו אביסאו באתר UNEP
- Warren B. Chrch, Loving It to Death: The Gran Pajatén Predicament
