הפצצת טוקיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפצצת טוקיו
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Firebombing of Tokyo.jpg
טוקיו עולה בלהבות לאחר ההפצצה, 26 במאי 1945
תאריך התחלה: 1942
תאריך סיום: 1945
משך הסכסוך: כ־3 שנים
תוצאה: 75,000 - 200,000 הרוגים
מעל מיליון פליטים
הצדדים הלוחמים

ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית

הפצצת טוקיויפנית: 東京大空襲Tōkyōdaikūshū) מתייחסת לסדרת הפצצות אסטרטגיות על העיר טוקיו שנערכו על ידי חילות האוויר של צבא ארצות הברית בזמן המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. האמריקנים ערכו את ההתקפה הראשונה על טוקיו באפריל 1942. הפצצה אסטרטגית של אזורים עירוניים החלה ב-1944, לאחר שמפציצי B-29 סופרפורטרס נכנסו לשירות והחלו להמריא מבסיסים בסין, ולאחר מכן מאיי מריאנה. הפצצות ה-B-29 מאיים אלה החלו ב-17 בנובמבר 1944, ונמשכו עד 15 באוגוסט 1945, היום בו נכנעה האימפריה היפנית. לפי הערכות שונות בין 75 ל-200 אלפי אנשים נהרגו בסדרת הפצצות זו.

הפשיטה של דוליטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפשיטה של דוליטל

ההפצצה הראשונה על טוקיו הייתה הפשיטה של דוליטל, שנערכה ב-18 באפריל 1942. 16 מפציצי B-25 מיטשל המריאו מסיפון נושאת המטוסים הורנט ותקפו מטרות ביוקוהמה ובטוקיו, ולאחר מכן המשיכו לשדות תעופה ידידותיים בסין. הפשיטה הייתה נקמה על ההתקפה על פרל הארבור שערכו היפנים ארבעה חודשים לפני כן. הנזק שנגרם מהפשיטה לא היה רב, אך שימש להעלאת המוראל בקרב תושבי ארצות הברית. מכיוון שנאלצו להמריא מנושאות המטוסים לפני הזמן המיועד, אזל הדלק ממרבית המטוסים, וטייסיהם נאלצו לבצע נחיתות חירום לפני שהגיעו לשדות התעופה. אחד המטוסים נחת בשטח ברית המועצות, שהייתה מדינה נייטרלית, וצוות המטוס נעצר אך שוחרר בהמשך. שני צוותים אחרים נתפסו על ידי היפנים, ושלושה מהם הוצאו להורג בהמשך המלחמה.

פשיטות B-29[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזהרה: תמונה זו מציגה
גופות בני אדם
הגדלה

כניסתו לשירות של המפציץ B-29 סופרפורטרס היווה התפתחות משמעותית במערכת הפצצת יפן. למפציץ היה טווח פעולה של 6,000 קילומטרים, והיה מסוגל לתקוף מטרות מרום של 9,000 מטרים, בו אש הנ"מ לא הייתה אפקטיבית, ולפיכך השתתף בכמעט 90% מפשיטות ההפצצה שנערכו על יפן. לאחר שכבשו בעלות הברית איים הקרובים מספיק ליפן בנובמבר 1944, הן הקימו עליהם שדות תעופה מהם יכלו המפציצים להגיע ליפן ולשוב בשלום.

תחילה השתמשו המפציצים בפצצות רגילות, אך התברר שהן סוטות ממסלולן בשל זרם הסילון. לפיכך הורה קרטיס לה מיי, מפקד חיל האוויר ה-20, על שימוש בפצצות תבערה שיכלו את מבני העץ והנייר של ערי יפן. הפשיטה הראשונה בה הטילו המפציצים פצצות תבערה הייתה על העיר קובה ב-4 בפברואר 1945. ב-25 בפברואר תקפו 174 מפציצי B-29 את טוקיו לאור יום, והטילו 453.7 טון פצצות תבערה שכילו שטח של 2.6 קילומטר רבוע. לאחר מכן ביקש למיי מטייסיו לטוס ברום של 2,500-1,500 מטרים ובלילה, מכיוון שאש הנ"מ של היפנים לא הייתה אפקטיבית בגובה כה נמוך, ומכיוון שמטוסי הקרב היפנים לא יכלו לטוס בלילה. כדי להוריד ממשקל המטוסים עבור הטיסה הנמוכה וכדי להוריד את צריכת הדלק, הורה למיי להסיר את כל מקלעי ההגנה מלבד תותח הנ"מ האחורי.

בליל ה-9-10 במרץ 1945 הטילו 279 מפציצי B-29 כ-1,665 טון פצצות על טוקיו. מרבית הפצצות היו פצצת מצרר במשקל 230 קילוגרם שהכילו 38 פצצות נפאלם, ונועדו להתפוצץ בגובה 600–700 מטרים מהקרקע. המפציצים הראשונים הטילו את פצצותיהם בתבנית בצורת האות האנגלית "X", שבמרכזה אזורים מאוכלסים בצפיפות. תבנית הפצצה זו סיפקה למפציצים האחרים נקודת ייחוס, והם הטילו את פצצותיהם בסביבות ה-X הבוער. מוקדי שריפה שונים התלכדו ויצרו סופת אש עזה. בהפצצה זו נשרף שטח בגודל 4.1 קילומטרים רבועים, וכ-100,000 אנשים נהרגו.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מאזורי המגורים של טוקיו לאחר הפצצה

עד תחילת מערכת פצצות התבערה לא היו להפצצות בעלות הברית השפעה רבה על התעשייה הכבדה היפנית. עם תחילתה הושמדו מרבית בתי המלאכה והתעשייה הקלה שייצרו מכונות עבור התעשייה הכבדה. בנוסף, רבים מפועלי התעשייה נהרגו או נפצעו בהפצצות. בסך הכל ירדה התפוקה התעשייתית של טוקיו ב-50% לאחר הפצצות התבערה.[1]

אבידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה לבחינת ההפצצות האסטרטגיות של ארצות הברית העריכה שכ-88,000 אנשים נהרגו בהתקפה זו, 41,000 נפצעו, ומעל מיליון תושבים איבדו את בתיהם. כוחות כיבוי האש של טוקיו העריכו שנהרגו 97,000 אנשים, וש-125,000 נפצעו, וההיסטוריון ריצ'רד רודס העריך שמספר ההרוגים היה גבוה מ-100,000 ושמספר הפצועים היה כמיליון.[2]

גיחת ההפצצה בליל ה-9 במרץ הייתה ההפצצה הקטלנית ביותר במלחמת העולם השנייה. קטלנית יותר מהפצצת דרזדן, ואף מהטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, כאירועים נפרדים.[3]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1948 ו-1951 נטמן אפרם של 105,400 קורבנות הפצצות בפארק יוקואמיצ'ו ברובע סומידה. בשנת 2001 נחנכה בפארק אנדרטה לזכר הקורבנות.

בשנת 2007 התנצל ראש ממשלת יפן שינזו אבה בכתב והודה באחריות יפן על הפצצת ערים סיניות החל ב-1938. הוא כתב שעל האימפריה היפנית היה להיכנע ברגע שנפתחה מלחמה שבה לא היה לה סיכוי לנצח, וכך היו יכולות להימנע ההפצצות על טוקיו ועל ערים אחרות ביפן.[4] בשנת 2013 טען אבה שההפצצות נערכו בניגוד למשפט הבינלאומי, אך הודה שייתכן שעמדו בחוקי המשפט הבינלאומי של אותה עת.[5]

בשנת 2007 הגישו 112 חברים באיגוד המשפחות השכולות של קורבנות ההפצצות על טוקיו תובענה ייצוגית כנגד ממשלת יפן, בה תבעו לקבל התנצלות רשמית ופיצויים בגובה 1.32 מיליארד ין יפני. בתובענה טענו התובעים שממשלת יפן אשמה בהפצצות מכיוון שלא סיימה את המלחמה מוקדם יותר, ולאחר ההפצצה לא סייעה לאזרחים בעודה שולחת סיוע רב לאנשי צבא ולמשפחותיהם. לאחר שנדחו ממספר ערכאות, בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון של יפן את תביעתם ב-2013.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפצצת טוקיו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דו"ח ההפצצות האסטרטגיות, עמ' 18.
  2. ^ Selden.
  3. ^ Vance.
  4. ^ 4.0 4.1 Karacas.
  5. ^ Torres.